ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב פייר ריבקינד נגד אתי פלג כהן :

לפני כבוד השופט רונן אילן

התובע:

יעקב פייר ריבקינד

נגד

הנתבעים:

  1. אתי פלג כהן
  2. גילה בן עוזיהו

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בטענה להפרת הסכם שכירות.
בין התובע (המשכיר) לבין הנתבעת 1 (השוכרת) נכרת הסכם שלפיו שכרה הנתבעת 1 מהתובע בית למגוריה ומגורי בני משפחתה, כאשר הנתבעת 2 ערבה להתחייבויותיה. תקופת השכירות הסתיימה כעבור כשנה וחצי, והנתבעת 1 פינתה את המושכר והשיבה את החזקה בו לתובע.
לטענת התובע, בפינוי המושכר התברר שהנתבעת 1 גרמה לנזקים קשים למושכר במהלך תקופת השכירות, כאלו שמבטאים לא פחות ממעשי השחתה מכוונים. עוד טוען התובע שפינוי המושכר נעשה באיחור של 17 יום ולהפרות נוספות של הסכם השכירות. טענות שכולן מוכחשות על ידי הנתבעות.
במוקד תביעה זו עומדת לפיכך המחלוקת באשר לאחריות הנתבעות לליקויים שנמצאו במושכר בתום תקופת השכירות, אם נגרמו כתוצאה ממעשי הנתבעת 1 או שמא מקורם שימוש רגיל וסביר שאיננו משית אחריות על הנתבעות. לצד מחלוקת עיקרית זו יבחנו יתר הטענות להפרת הסכם השכירות.
העובדות
התובע, יעקב פייר ריבקינד, לפי הצהרתו, הינו בעל הזכויות בבית צמוד קרקע ברחוב ויינשטין 7א, תל אביב (להלן: "הבית").
הנתבעת 1, אתי פלג כהן (להלן: "הנתבעת") הינו זו ששכרה מהתובע את הבית.
הנתבעת 2, גילה בו עוזיהו (להלן: "הנתבעת 2") הינה זו שערבה להתחייבויות הנתבעת.
ביום 4.6.15 נכרת בין התובע לבין הנתבעת הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") שלפיו שכרה הנתבעת את הבית.
תקופת השכירות הועמדה בהסכם על 18 חודש, החל מיום 18.6.15, ודמי השכירות הועמדו על 12,000 ₪ לחדש.
הנתבעת 2 חתמה על כתב ערבות, שלפיו ערבה להתחייבויות הנתבעת בהסכם השכירות.
על פי ההסכם, נמסרה החזקה בבית לנתבעת, אשר עברה להתגורר בו עם בני משפחתה.
כ- 4.5 חודשים לאחר מסירת החזקה בבית לנתבעת, בתחילת נובמבר 2015, פנתה הנתבעת לתובע בכתב, והלינה על ליקויים רבים בבית. בין תלונות הנתבעת, גם תלונה על ליקויים קשים במערכת הביוב שבבית, ליקויים אשר גרמו להצפת מרתף הבית, רטיבות וטחב. הנתבעת בקשה מהתובע שיפעל לתיקון הליקויים ואף שיפחית את דמי השכירות נוכח מצב הבית.
בתגובה מיום 8.11.15, הודיע הנתבע שיפעל מיידית לתיקון הליקויים עליה הלינה התובעת, אך הוסיף וטען שדווקא התובעת איננה מקיימת את התחייבויותיה בהסכם. כך הלין התובע על אי המצאת ערב נוסף להתחייבויות הנתבעת, על ביטול שיקים שנמסרו לו לתשלום דמי השכירות, ואף על עיכוב בתיקון הליקויים נוכח מצגים לפיהם בכוונת הנתבעת לטפל בהם בעצמה. התובע דחה את טענות הנתבעת ולרבות בקשתה להפחתת דמי השכירות.
ביום 24.1.16 שבה ופנתה הנתבעת לתובע בכתב, כשהיא חוזרת ומלינה על ליקויים בבית. הנתבעת הזכירה את אותם ליקויים עליהם כבר הלינה, וטענה שלמרות תיקונים שנעשו בעקבות פנייה לחברת הביטוח, מצב הבית כה חמור, עד שהוא אינו ראוי למגורים. הנתבעת בקשה מהתובע הפחתה מיידית של דמי השכירות.
בתגובה מיום 2.2.16, שב התובע ודחה את טענות הנתבעת, טען שדווקא היא איננה מקיימת את ההסכם וממילא שדחה את הבקשה להפחתת דמי השכירות.
בתום תקופת השכירות פינתה הנתבעת את הבית.
בסמוך לאחר תום תקופת השכירות שנקבעה בהסכם, 17.12.16, בקר בבית מומחה מטעם התובע וביום 8.3.17 הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובע, הפרה הנתבעת שלל התחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם, ובראשן ההתחייבות לשמור על הבית ולהשיב החזקה בו כשהוא במצב תקין, כפי שהיה בעת שנמסרה לה החזקה.
כבר בסמוך לכריתת ההסכם, טוען התובע להפרתו על ידי הנתבעת, באשר המציאה רק ערבה אחת ולא שניים כפי שהתחייבה, באשר לא שילמה את דמי השכירות במועד, ובאשר לא ערכה ביטוח לבית כפי שהתחייבה.
לפי גרסת התובע, כאשר בקר בבית בסמוך לתום תקופת השכירות "חשכו עיניו". התברר לו שבבית ליקויים רבים וקשים. כאלו הכוללים חורים בקירות, פגיעות בטיח, רטיבות ונזקי נזילות. ליקויים אלו נגרמו כולם ממעשי ומחדלי הנתבעת, ויחייבו השקעת כספים ניכרת לתיקון, השקעה שעל בסיס אומדן שמאי נאמדת בסך של 56,045 ₪.
עוד טוען התובע, כי הנתבעת הפרה את התחייבותה לפינוי הבית והשבת החזקה בו ביום 17.12.16, שכן מס רה את מפתחות הבית רק ביום 3.1.17. באיחור של 17 יום, שבגינו טוען התובע לחיוב בחלק היחסי של דמי השכירות, בסך של 6,800 ₪, ובנוסף לכך גם בפיצוי מוסכם בסך של 6,460 ₪ (לפי 100 $ לכל יום איחור בפינוי).
התובע טוען כי נוכח הפרת ההתחייבות לאפשר הצגת הבית לשוכרים פוטנציאליים וגם נוכח הזמן שיידרש לשיפוץ, יגרם הפסד בדמי שכירות של 3 חודשים, ובסך כולל של 36,000 ₪.
על נזקים אלו מוסיף התובע טענה לנזק שנגרם למזגנים בבית בסך של 2,500 ₪, ולהוצאות שהוציא להגשת התביעה בסך של 2,500 ₪ נוספים.
התובע עותר לפיכך לחיוב הנתבעות בנזקים להם הוא טוען ובסך כולל של 110,605 ₪.
לטענת הנתבעות, אין כל בסיס לתביעה, אין לתובע כל זכות לפיצוי, ודווקא התובע הוא הוא שחייב בפיצוי לנתבעת שכן הוא הוא שהפר את ההסכם.
לפי גרסת הנתבעות, אכן יש בבית ליקויים רבים וקשים אך לא בנתבעת האשמה לקיומם ולא עליה ן האחריות לתיק ונם. הליקויים הקשים בבית נובעים מפגמים בתשתיות הבית, ולא במעשי או מחדלי הנתבעת ובני ביתה. ליקויים קשים אלו, כך טוענות הנתבעות, בכלל היו ידועים לתובע טרם כריתת ההסכם אך הוסתרו בחוסר תום לב וגרמו לנתבעת לאי יכולת ליהנות מהבית בתקופת השכירות ולפינוי והפסקת השכירות מיד בתום תקופת השכירות.
הנתבעות דוחות אפוא את הטענה לליקויים כלשהם שנגרמו לבית בשל השימוש בו בתקופת השכירות, ואת הטענה שעליה ן לשלם לתובע פיצוי כלשהו בגין ליקויים אלו.
ממילא שהנתבעות דוחה את הטענה לאיחור כלשהו בפינוי הבית והשבת החזקה בו לתובע, ואת כל יתר טענות ותחשיבי התובע.
התובע תמך את גרסתו בתצהירו ובחוות דעת מומחה של השמאי אמיר גולדברג.
הנתבעות תמכו את גרסת ן בתצהיר הנתבעת, בתצהירו של מר גיא פלג (בנה של הנתבעת) , ובחוות דעת מומחה של השמאי רועי בלייר.
הנתבעות אף הציגה את תצהירו של מר האני בן קאדרה (שוכר הבית לאחר הנתבעת), אך הוא לא התייצב להיחקר על תצהירו במועד הדיון, ולפיכך נקבע שתצהיר ו לא יהווה חלק מחומר הראיות.
במהלך הדיון אשר התקיים ביום 12.3.19 נחקרו המצהירים והמומחים, והוקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.
דיון
בליבת המחלוקת עומדת טענת התובע לנזקים אשר הותירה הנתבע ת בפינוי ה בית.
לטענת התובע, מצב הבית עת השבת החזקה בו לתובע בתום תקופת השכירות, העיד עליו כאילו עבר לא פחות מוונדליזם. כך מייחס התובע לנתבעת אחריות לליקויים רבים שנתגלו בבית בתום תקופת השכירות, ועל בסיס חוות דעת שמאי עותר לחייב את ה נתבעות בתשלום עבור עלות התיקונים, בסך של 56,045 ₪.
הנתבעות מכחישות את טענת התובע מכל וכל. לגרסת ן, הליקויים הרבים בבית נובעים דווקא מכשלים ופגמים בבית, אלו היו ידועים לתובע טרם נכרת ההסכם, וודאי שאינם נובעים מהחזקת הנתבעת את הבית.
חובתה של הנתבע ת באשר למצב ה בית נקבעה בסעיף 12 (א) בהסכם כך:
השוכר יהיה אחראי על כל הנזקים מכל סוג ומין שיגרמו למושכר ו/או למשכיר ו/או לכל צד שלישי שימצא במושכר והנובעים ממעשי השוכר ו/או מחדליו, לרבות מעשי מוזמניו, ואנשים מטעמו.
כנגד חובתה של הנתבעת, נקבעה חובתו של התובע באשר למצב הבית בסעיף 15 (ג) בהסכם, כך:
המשכיר מתחייב לשאת בתשלום הוצאות תיקון כל פגם, קלקול או ליקוי, שיגרמו, לרבות לכל המערכות כגון דוד החשמל, מערכת הצינורות והמזגן, כתוצאה מבלאי סביר הנובע משימוש רגיל ואשר תיקונם ידרש למען התאפשרות המשך שימוש סביר במושכר, ולפי הצורך יחזיר המשכיר לשוכר את ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ביצוע תיקון האמור כנגד המצאתן לידו של קבלות מתאימות על כך...
את ההוראות באשר לחבות התובע (המשכיר) וחבות הנתבעת (השוכרת) בכל הנוגע לשמירה על מצב הבית ותיקון ליקויים, משלימה ההוראה בהסכם המתייחסת למצב הבית בעת סיום תקופת השכירות והשבת החזקה בו לתובע. הוראה זו, סעיף 19 (א) בהסכם, מורה כך:
השוכר מתחייב לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, או אם יפר השוכר הסכם זה והמשכיר ידרוש את פינוי המושכר, אף בטרם תמה תקופת השכירות, לפי המועד המוקדם יותר, ולהחזיר את המושכר למשכיר כשהוא פנוי וחופשי מכל אדם וחפץ כשהוא במצב טוב, תקין וראוי לשימוש כפי שהיה בעת שקיבל אותו, למעט בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר...
לפי ההסכם אפוא, ואין הצדדים חולקים על כך, אחראית הנתבעת לתיקון כל ליקוי ופגם שנתגלו בבית, אם אלו נובעים ממעשיה או מחדליה. ומאידך, אין הנתבעת אחראית לתיקון ליקויים ופגמים בבית אם אלו אינם נובעים ממעשיה או אם אלו נובעים משימוש רגיל וסביר בבית.
ככלל, כאשר טוען משכיר כי שוכר הפר התחייבות שכזו בהחזרת חזקה במושכר, שומה עליו להראות את מצב המושכר בעת החזרת החזקה בו לעומת מצבו בעת מסירתו לשוכר, וכן שומה עליו להראות כי ההבדל במצב המושכר נובע ממעשי השוכר ולאו דווקא משימוש רגיל וסביר במושכר, מה שמכונה בלאי סביר. כך ככלל וכך גם לפי המוסכם בהסכם נשוא תביעה זו, כאמור.
כיוון שלפי טענת התובע, אחראית הנתבעת לשלל ליקויים שנמצאו בבית בתום תקופת השכירות, רובץ לפתחו של התובע הנטל להראות שבבית נתגלו ליקויים, ושאלו נובעים ממעשי הנתבעת ולאו דווקא משימוש רגיל בבית או מפגמים שאינם קשורים למעשי הנתבעת ומגוריה בבית. לאחר שהראה התובע שנגרם נזק שהוא באחריות ה נתבעת, עליו גם להראות את היקף הנזק.
נוכח עקרונות אלו, הנה אשר התברר ביחס לטענות התובע:
התובע מפנה לחוות הדעת של השמאי אמיר גולדברג, כבסיס לטענה לנזקים שגרמה הנתבעת לבית וכפי שתועדו בעת שהושבה לו החזקה בתום תקופת השכירות.
עיון בחוות הדעת מעלה כי השמאי גולדברג מציין נזקים שונים בהם הבחין, אך עושה זאת בלשון כוללנית ובלי פירוט. כך, למשל, מציין השמאי גולדברג כי לדעתו יש מקום לבצע בבית "תיקוני טיח וצביעה של קירות הבית על כל מפלסיו", ברם איננו טורח לפרט דבר וחצי דבר על מהות הליקויים שמצא.
כך, דוגמא נוספת, מציין השמאי גולדברג שמצא צורך לבצע "ליטוש לרצפת פרקט כולל צביעתו מחדש", אך בלי לנסות ולציין את מהות הליקויים בעטיים הוא מציע זאת.
למעט אמירה כללית שלפיה הנזקים המתועדים בחוות דעת השמאי גולדברג הינם כאלו "אשר אינם קשורים בבלאי טבעי של המבנה" (פרק "ממצאים" בחוות הדעת של השמאי גולדברג), אין בחוות הדעת כל ניסיון לקשור בין השימוש של הנתבעת בבית לבין הנזקים שמצא השמאי גולדברג.
חוות הדעת של השמאי גולדברג אפוא, איננה יכולה לתמוך בטענת התובע לנזקים שגרמה הנתבעת לבית.
התובע מבקש להפנות למכתב של השמאי גולדברג מיום 10.1.18 (נספח לתצהיר התובע)
ובו טענות באשר למקור הליקויים שתועדו בחוות הדעת.
עיון באותו מכתב מראה, ראשית לכל, שהוא איננו ערוך כחוות דעת ולא ברור הבסיס להגשתו כחלק מחוות הדעת של השמאי גולדברג .
זאת ועוד, באותו מכתב מבקש השמאי גולדברג להביא פרטים נוספים שיסבירו את הטענה שהעלה בחוות הדעת, ושלפיה הנזקים שתיעד "אינם קשורים בבלאי טבעי של המבנה". השמאי גולדברג איננו מסביר כיצד הגיע למסקנה זו. האם שב וביקר בבית, או שמא עיין בתמונות או שבכלל זו דעתו על סמך זיכרונו את הביקור שערך כשנה קודם.
ושוב, גם באותו מכתב מיום 10.1.18, לא מובא הסבר מפורט שיאפשר להתחקות ולהבין את הבסיס למסקנת השמאי. כך, כדוגמא, אם מבקש השמאי גולדברג להסביר מדוע סבר בחוות הדעת שיש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 4,500 ₪ בגין עבודות חשמל, מצופה היה שיסביר מה קשר מצא בין השימוש בבית לליקויים במערכות החשמל ובפרט לאחר שהתברר שהבית סבל מרטיבות וחדירת מים. השמאי גולדברג איננו טורח לעשות כן ואיננו מביא לכך כל הסבר.
סימני השאלה ביחס למכתב ההשלמה התרבו במהלך החקירה הנגדית.
כך, למשל, בחוות הדעת נטען לנזקים המחייבים תיקוני טיח וצביעה בכל הבית בעלות של 17,250 ₪ ו במכתב מיום 10.1.18 נטען שהנזקים לקירות נובעים "כתוצאה מקידוח חורים". מאידך, במהלך החקירה הנגדית ונוכח תמונות שהוצגו בפניו ומלמדות על נזקים לקירות הבית הנובעים מרטיבות, אישר השמאי גולדברג שאפשר ואת עלויות תיקון הנזקים הללו יש להפחית (עמ' 15; ש' 30 – 32 ב פרוט'), ומשמע שאין להטיל על הנתבעת.
וכך, דוגמא נוספת, בחוות הדעת טוען השמאי גולדברג (ובלי כל פירוט) שיש לבצע ליטוש של רצפת הפרקט בעלות של 14,000 ₪ ובמכתב מיום 10.1.18 הוא טוען שמדובר בנזק שנובע מנוכחות כלבים בבית. בתמונות שצורפו לחוות הדעת רואים פרקט שצבוע בצבע לבן כאשר הצבע נמחק בשטח רחב. אין כל דרך לראות מה קשר יש בין מחיקת הצבע לבין מגורי כלבים. השמאי גולדברג איננו טורח להבהיר זאת בחוות הדעת ואף איננו יודע אימתי נצבעה רצפת הפרקט, אם סמוך לכניסת הנתבעת לבית או שמא שנים רבות לפני כן (עמ' 20; ש' 17 בפרוט').
השמאי גולדברג מוסיף ומציין במכתב מיום 10.1.18 כי הבחין בנזק לרצפת הפרקט בקומה העליונה והנובעים מחדירת מים מהחלון אשר נותר פתוח. השמאי גולדברג איננו טורח להבהיר את הבסיס העובדתי לטענה שהמים חדרו כתוצאה מחלון שנותר פתוח. התובע עצמו העיד לקיום נזילות שאין להם קשר לחלון שכביכול נותר פתוח, אלא בכלל לסתימה בצינור הניקוז (עמ' 28; ש' 1 – 5 בפרוט'), שאף זו טענה שלא זכתה להתייחסות מצד השמאי גולדברג.
נוכח כל זאת, כאשר מדובר במכתב משלים שאיננו ערוך כחוות דעת מומחה, כאשר אף הוא איננו מפורט, כאשר מחלקים ממנו חזר בו השמאי גולדברג בעדותו וכאשר חלקים ממנו אינם מתיישבים עם התמונות שהוצגו, אינני מוצא במכתב מיום 10.1.8 תמיכה לטענה המבקשת לקשור בין השימוש שעשתה הנתבעת בבית לנזקים שנמצאו בו בתום תקופת השכירות.
כדי שניתן יהיה לבחון את האפשרות לנזק שנגרם בתקופת השכירות, יש לציין את מצב הבית בעת שנמסר לנתבעת בתחילת תקופת השכירות. כך ביחס לליקויים הנטענים.
כך, למשל, אם נטען לנזק לרצפת הפרט בבית, ובהפניה לצילום שצורף לחוות דעת השמאי ומראה שריטו ת שונות ברצפת הפרקט, יש להראות שלא כך היה מצב הפרקט עת נמסרה החזקה לנתבעת.
גם לכך אין כל התייחסות בראיות שהציג התובע.
התברר שבמהלך תקופת השכירות הלינה הנתבעת על חדירות מים וליקויים רבים בבית, כאלו שלטענתה שללו את האפשרות להנאה סבירה מהבית. עוד התברר שהתובע כלל לא הכחיש את קיומם של הליקויים הללו, כלל לא טען שאלו ליקויים שנגרמו עקב השימוש של הנתבעת בבית, ואף טען שיפעל להסדיר את הליקויים שנטענו (למשל הודעת דוא"ל של ב"כ התובע מיום 8.11.15).
כאשר אין מחלוקת על קיומם של ליקויים שכאלו ואין מחלוקת שלא הנתבעת אחראית להם, מצופה היה מהתובע שיבהיר את הקשר שבין הליקויים עליהם הלינה הנתבעת לאלו בגינם הוגשה התביעה. ואם אין כזה קשר, מצופה היה שאף זאת יובהר.
התובע לא עשה כן ולא התייחס כלל לקשר אפשרי בין הליקויים שנתגלו במהלך תקופת השכירות לאלו שתועדו בסיום תקופת השכירות.
התובע טוען לנזקים בהיקף מצטבר של 56,045 ₪, אך הוא עצמו צירף ראיה שלפיה הסתכמה עלות השיפוץ שערך בסך של 23,400 ₪.
החזקה בבית הוחזרה לתובע בסוף 2016 והשמאי גולדברג ערך את חוות הדעת בתחילת 2017. לפי תצהיר התובע, כבר ביום 10.1.17 הסתיימו עבודות שיפוץ שנערכו בבית לבקשתו בתשלום כולל של 23,400 ₪ (נספח ח' לתצהיר התובע; עדותו בעמ' 42 בפרוט'). לא ברור כיצד מתיישבת טענה זו עם הטענה לעלות שיפוץ גבוהה בהרבה לפי הערכת השמאי גולדברג.
לא ברור מה, מסך התשלום ששולם עבור אותו שיפוץ, בכלל מתייחס לנתבעת גם לשיטת התובע, ולאחר שהוא עצמו אישור קיום ליקויים שאינם כתוצאה מהשימוש של הנתבעת בבית.
כך ניתן לסכם את הדיון בטענת התובע לנזקים שגרמה הנתבעת לבית במהלך תקופת השכירות.
בהתאם להסכם השכירות חייבת הנתבעת בתיקון ליקויים בבית, רק אם אלו נגרמו ממעשיה ולא כתוצאה משימוש רגיל וסביר. הראיה המרכזית עליה מתבסס התובע בטענה שנמצאו בבית ליקויים שנבעו משימוש לא רגיל ולא סביר של הנתבעת, הינה חוות הדעת של השמאי גולדברג. בפועל, התברר שחוות הדעת איננה מפורטת, איננה מסבירה מה לליקויים שנמצאו ולשימוש בבית, איננה מתייחסת כלל לחדירות מים ורטיבות שלא באחריות הנתבעת, איננה מסבירה אפילו את התמונות שצורפו, ואיננה יכולה לבסס טענה לשימוש לא סביר בבית או לנזק שגרמה הנתבעת לבית.
עוד התברר שאין בראיות שהציג התובע כל ניסיון להשוות בין מצב הבית טרם נמסרה החזקה בו לנתבעת למצבו בתום תקופת השכירות, ושעלות התיקונים הכוללת הסתכמה בסך של 23,400 ₪. ואף מסכום זה בו נשא התובע, אין כל דרך להבין מה מתייחס לליקויים שבאחריות הנתבעת, אם בכלל.
נוכח כל זאת, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הרובץ לפתחו בטענה לנזקים שגרמה הנתבעת לבית בתקופת השכירות, וטענה זו – נדחית.
לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור 17 יום נוספים בהם החזיקה בבית ובנוסף על כך גם בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם השכירות, על איחור בפינוי הבית בתום תקופת השכירות.
לפי גרסת התובע, אף שתקופת בשכירות הסתיימה ביום 17.12.16, מסרה לו הנתבעת את מפתחות הבית רק ביום 3.1.17. בכך, לטענתו, איחרה הנתבעת בפינוי הבית ועליה לשאת בתשלום החלק היחסי של דמי השכירות (6,800 ₪) ואף בפיצוי המוסכם שנקבע לכך בהסכם השכירות (6,460 ₪).
לפי גרסת הנתבעת, הבית פונה על ידה בדיוק במועד שנקבע בהסכם השכירות, ברם התובע דרש ממנה לבצע תיקונים ולכן נותרו המפתחות ברשותה למספר ימים נוספים עד שאלו נמסרו ביום 3.1.17 במשרד ב"כ התובע.
מעיון בטענות התובע, מתברר שאין הוא חולק על הטענה העובדתית של הנתבעת, שלפיה הבית אכן פונה על ידה עד ליום שנקבע בהסכם השכירות, 17.12.16, ולפיכך אין סיבה שלא לקבל טענה עובדתית זו של הנתבעת.

התובע ממקד טענותיו במועד מסירת המפתח של הבית. עיון בהסכם השכירות (סעיף 19 (א) בהסכם השכירות) מלמד על התחייבות של הנתבעת לפנות את הבית בתום תקופת השכירות "מכל אדם וחפץ". אין בסעיף, או בכל מקום אחר בהסכם השכירות, אמירה שלפיה יש קשר כלשהו בין פינוי הבית לבין מסירת מפתחות הבית לתובע או למי מטעמו.
כיוון שהנתבעת אכן פינתה את הבית במועד, ובהיעדר כל ניסיון להסביר כיצד אי מסירת המפתחות מבטאת איחור בפינוי הבית, אין בסיס לטענה.
לפיכך, אני דוחה את הטענה וקובע שהנתבעת אכן פינתה את הבית במועד, ומסירת המפתחות כשבועיים לאחר מכן איננה מהווה איחור במסירת הבית ואיננה מהווה הפרה של הסכם השכירות.
לטענת התובע, הפרה הנתבעת את חובתה לאפשר הצגה של הבית לשוכרים פוטנציאליים לקראת תום תקופת השכירות ובכך, בנוסף לזמן שנדרש לתיקון ליקויים, נגרם לתובע נזק מצטבר של 3 חדשי שכירות, 36,000 ₪.
בהתאם להסכם השכירות (סעיף 14 (א) בהסכם השכירות), התחייבה הנתבעת לאפשר לתובע להציג את הבית בפני שוכרים פוטנציאליים 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות.
אין בסעיף זה של הסכם השכירות כל הוראה המלמדת על חבות של הנתבעת לאפשר את הצגת הבית בכל עת. ברי הדבר שהוראה זו יש לפרש כהתחייבות כללית הכרוכה בתיאום זמן סביר מראש.
אם טוען התובע להפרת הוראה זו של ההסכם, שומה עליו להראות את הפניות שנעשו לתיאום מועדים בזמן אמת, את הסירוב לאותן פניות, וכי היקף וטעמי הסירוב מלמדים על הפרה. התובע איננו עושה כן. התובע עצמו לא טוען שהוא בקש להציג את הבית, אלא מפנה לדברים ששמע ממתווכים שלא העידו (למשל עדותו בעמ' 37; ש' 25 בפרוט') . טענה שכזו הינה עדות מפי השמועה שאיננה קבילה וודאי שאין לה משקל ראייתי.
לא זו אף זו, שלביסוס טענה זו שומה על התובע להראות קשר סיבתי בין ההפרה לעיכוב בהשכרת הבית לשוכר חלופי, אך גם זאת לא עושה התובע. ובכלל, התובע טוען שחלק מהעיכוב נגרם כתוצאה מהזמן שנדרש לתיקון הליקויים, אך כבר נמצא שלא הוכח שליקויים אלו באחריות הנתבעת ואלו בכלל הסתיימו כבר ביום 10.1.17 .
לפיכך, הן בהיעדר ראיות לביסוס הטענה להפרת התחייבות הנתבעת והן בהיעדר ראיות לביסוס הטענה לנזק שנגרם – הטענה נדחית.
לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי על הנזק שנגרם לבית, כתוצאה מכך שלא טרחה לנקות את הפילטרים של המזגנים בבית, בסך של 2,500 ₪.
לא הובאה כל ראיה לביסוס טענה זו. לא לכך שהנתבעת הייתה חייבת בניקוי "הפילטרים של המזגנים", לא לכך שאלו לא נוקו, לא לכך שעקב אי הניקוי נגרם נזק, ולא לכך שהתובע בכלל נשא בעלות שכזו.
בהיעדר כל ראיה – הטענה נדחית.
כך גם הטענה לחיוב הנתבעת בפיצוי נוכח התשלום למומחה מטעם התובע. משנמצא שלא הוכחה הפרה של התחייבויות הנתבעת, אין הצדקה להשית עליה את עלות המומחה מטעם התובע.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
בפרט, לא מצאתי מקום להתייחס לטענות התובע להפרות נוספות של הסכם השכירות (למשל באי המצאת ערב נוסף או אי עריכת ביטוח מתאים), באשר לא נתבע כל סעד בהתייחס לטענות אלו, לא נטען לנזק כתוצאה מהפרות אלו, ולא ניתן הסבר לכך שהתובע נמנע מפעולה בגינן בתקופת השכירות.
כך גם לא מצאתי מקום להתייחסות לטענות הנתבעת לליקויים שהפריעו לשימוש הסביר בבית בתקופת השכירות , או ליחסים רעועים של התובע עם שוכר ים נוספים. בירור טענות שכאלו איננו נדרש לבירור המחלוקות נשוא תביעה זו.
לסיכום, נמצא שטענתו המרכזית של התובע, הטענה לליקויים שגרמה הנתבעת לבית בתקופת השכירות, לא הוכחה ולפיכך נדחתה.
עוד נמצא שגם יתר טענות התובע להפרת הסכם השכירות לא הוכחו. כך הטענה לאיחור בפינוי הבית, כך הטענה להפרת ההתחייבות לאפשר הצגת הבית לשוכרים פוטנציאליים, וכך הטענה להוצאות שהוציא התובע בגין הגשת התביעה.
אשר על כן אני דוחה את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה. בשים לב למשאבים שנדרשו לבירור הטענות, לעדויות ולמומחים, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 25,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב פייר ריבקינד
נתבע: אתי פלג כהן
שופט :
עורכי דין: