ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנה זאיבורונוק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר דניאל אמזלג
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ענבל רוור

התובעת
אנה זאיבורונוק , ת.ז. XXXXXX383
ע"י ב"כ: עו"ד ב' קצוב, על פי מינוי של הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ד' ירושלמי

פסק דין

בחודש 8/14 שלל הנתבע רטרואקטיבית את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 8/13. התובעת משיגה כנגד החלטה זו.

על התשתית העובדתית הבאה לא הייתה מחלוקת. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובעת ילידת אוקראינה ועלתה לישראל ביום 12.6.12. היא אם לילדה קטינה. אביה של הילדה הוא גנאדי מוגליניצקי (להלן-גנאדי). בתם המשותפת של התובעת ושל גנאדי נולדה ביום 23.7.13. בתקופה 8/2013 עד 6/2014 שולמה לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לפי תא משפחתי של הורה יחיד, לאחר שהתובעת הצהירה כי אביה של הילדה נעלם. החל מ-8/2014 שולמה לתובעת גמלת הבטחת הכנסה כהורה יחיד. תקופה זו איננה נוגעת להליך כאן.

ביום 14.8.14 החליט הנתבע לשלול רטרואקטיבית את זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מחודש אוגוסט 2013, תוך שעקב כך נוצר לתובעת חוב נומינלי בגובה 31,597 ש"ח. זאת מאחר והנתבע ראה בתובעת כמי שהתגוררה עם גנאדי (למרות הצהרתה); כמי שדיווחה על כתובת שאינה נכונה (הנתבע ראה בתובעת כמי שמתגוררת עם גנאדי ברחוב יזרעאל 24 בנצרת עילית ולא ברחוב מעלה יצחק 929/4 בנצרת עילית, כפי שדיווחה); ועקב אי שיתוף פעולה.

התובעת וגנאדי טיילו עם בתם ליד הבית ברחוב יזרעאל 24 בתדירות של מספר פעמים בשבוע. התובעת לא התייצבה לחקירה כלשהי אצל חוקרי הנתבע בנוגע לתביעה מחודש 8/13 לגמלת הבטחת הכנסה.

ביום 1.2.17, בעקבות בקשת התובעת, הפחיתה ועדה לביטול חובות של הנתבע כ-10,000 ש"ח מיתרת החוב. בקשה נוספת לביטול יתרת החוב לאחר אותה הפחתה, נדחתה על ידי הוועדה בהחלטה מיום 27.3.17.

במסגרת פסק דין זה עלינו להכריע בשתי פלוגתאות. האחת, האם, כטענת הנתבע, יש לסלק על הסף את התביעה - שבה משיגה התובעת כנגד החלטת הנתבע מחודש 8/14 בדבר שלילת הקצבה הרטרואקטיבית – בשל המועד בו הוגשה. הפלוגתא השנייה, ככל שיקבע שאין לסלק את התביעה על הסף, היא האם בדין שלל הנתבע בהחלטתו מחודש 8/2014 את זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית מחודש 8/2013.

שמענו את עדותה של התובעת. מטעמה של התובעת העיד גם גנאדי. מטעמו של הנתבע העיד חוקר הנתבע ולרי ליסיאנסקי (להלן-ולרי). לאחר שהוצגו בפנינו כלל הראיות ולאחר שנתנו את דעתנו לכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות.

יש לדחות את טענת הנתבע בדבר סילוק התביעה על הסף החלטת הנתבע עליה משיגה התובעת היא מחודש 8/14. התביעה הוגשה בחודש 10/17. הנתבע העלה טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי בניגוד להוראת תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969, וכי לאור זאת יש לסלקה על הסף.

אנו דוחים טענה זו של הנתבע. גרסתה של התובעת הייתה כי נודע לה לראשונה שהנתבע מייחס לה חוב בגין גמלת הבטחת הכנסה, רק לאחר שנוכחה שהפסיקו לשלם לה את קצבת הילדים (סעיף 5 לתצהיר התובעת; עדותה בעמוד 8 לפרוטוקול). על פי נתונים שהגיש הנתבע בדיון (מוצג נ/2) אנו קובעים כי הנתבע הפחית לראשונה בחודש 12/14 את קצבת הילדים המשולמת לתובעת. מסכום של 140 ש"ח ששולם בחודש 11/14 הופחתה קצבת הילדים לסכום של 6 ש"ח בחודש 12/14. מדובר בהפחתה משמעותית של קצבת הילדים שלא ניתן היה להתעלם ממנה ואנו דוחים את טענת התובעת כי לא שמה לב לכך (עדות התובעת בעמוד 8 לפרוטוקול). לאור זאת יש לקבוע כי כבר בחודש 12/14 ידעה התובעת על הפחתת קצבת הילדים, ומשכך – כעולה מגרסתה – כבר אז ידעה על כך שהנתבע מייחס לה חוב בשל השלילה הרטרואקטיבית של קצבת הבטחת הכנסה.

אף כי בחודש 12/14 ידעה התובעת כי תשלום קצבת הילדים הופחת, אין בכך להביא למסקנה כי התביעה הוגשה בשיהוי באופן שיש לסלקה על הסף. כמה טעמים לכך. ראשית, התובעת הסבירה בעדותה כי מתחילת 2015 הייתה נתונה במצב רפואי לא טוב בשל ניתוח שעברה בגבה, דבר שריתק אותה למיטתה במשך חצי שנה (עדות התובעת בעמוד 8 לפרוטוקול). גרסה זו של התובעת מקובלת עלינו והיא עולה בקנה אחד עם מסמכים רפואיים שצורפו לתצהירה (נספח 12 לתצהיר התובעת) המעידים כי עברה ניתוח בגבה בחודש 11/14 וכי סבלה אחר כך מכאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל. מכאן, שגם אם מייחסים לתובעת ידיעה, בשל הפחתת תשלום קצבת הילדים, כי הנתבע ייחס לה חוב בשל גמלת הבטחת הכנסה שנשללה, הרי שהייתה לתובעת סיבה אובייקטיבית שמנעה הגשת תביעה בסמוך למועד שבו ידעה על הפחתת התשלום של קצבת הילדים. שנית, לא הוכח כי החלטת הנתבע מחודש 8/14 אכן הומצאה לתובעת, כך שאין לייחס לתובעת ידיעה מלאה על כל חלקי החלטת הנתבע, לרבות גובה החוב המדוייק שייחס לה הנתבע. אותה החלטה נשלחה לכתובת ברחוב מעלה יצחק בנצרת עילית, כתובת שהנתבע טוען- וכפי שיפורט להלן טענתו מקובלת עלינו- כי התובעת לא התגוררה בה בפועל. שלישית, יש ליתן את הדעת כי התובעת עלתה לישראל בחודש 6/12 ובתקופה שבה ניתנה החלטת הנתבע בחודש 8/14 ולאחריה, הייתה התובעת בשנותיה הראשונות בישראל ומצויה בשלבי התאקלמות ולימוד השפה ויש לראות בה כמי שהייתה חלק מאוכלוסיה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה. גם מטעם זה אין לדקדק עם התובעת בנוגע למועד שבו הוגשה התביעה כאן. לאור כל אלה, אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה יש לסלק את התביעה על הסף בשל המועד בו הוגשה (עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי (24.8.18)).

התובעת זומנה לחקירה על ידי חוקרי הנתבע, אך לא התייצבה לאותה חקירה הנתבע הגיש ביום 20.9.18 חומר חקירה, והצדדים הסכימו כי הוא מהווה ראיה גם לאמיתות תוכנו. מעדותו של ולרי לא עלה כל טעם שבגינו יש להפחית מהמשקל שיש לייחס לחומרי החקירה. כך, למשל, דחה ולרי את הטענה – וגרסתו לא נסתרה –כי יש לו היכרות קודמת עם גנדי שבגללה ביקש ולרי לפגוע בחקירה בתובעת או בגנדי (עדות ולרי בעמוד 11 לפרוטוקול).

כעולה מחומר החקירה וכפי שהוכח בפנינו, התובעת זומנה מספר פעמים לחקירות אצל חוקרי הנתבע, בהתייחס לקצבת גמלת הכנסה ששולמה לה, אך לא התייצבה לחקירות אליהן זומנה. הפעם הראשונה שבה זומנה התובעת לחקירה, היתה באמצעות מסרון שבו נדרשה להתייצב ביום 27.3.14 לחקירה (רישום החוקר ולרי מיום 27.3.14). מאחר ומדובר בזימון במסרון, אין ודאות שהמסרון הגיע לתובעת ומשכך אנו קובעים כי אי התייצבות התובעת לחקירה בעקבות זימון זה, לא אמורה לפעול לחובתה.

בפעם השנייה זומנה התובעת לחקירה ביום 24.4.14 ונדרשה להתייצב לחקירה ביום 25.4.14. זימונה לאותה חקירה נעשה בכתב, תוך שהזימון הושאר מתחת לדלת הדירה ברחוב יזרעאל 24 בנצרת עילית ביום 24.4.14. הדבר היה לאחר שהחוקר ולרי והחוקרת קדיה הגיעו לבניין ברחוב יזרעאל, ראו את התובעת נכנסת לדירה עם עגלה, שוחחו עמה מחוץ לדלת הדירה לאחר שסירבה לפתוח אותה, וידאו את זהותה של התובעת והשאירו לה את הזימון. החוקר ולרי, תוך שימוש בשפה הרוסית, הסביר לתובעת כי הוא משאיר לה את הזימון לחקירה מתחת לדלת תוך מתן הסברים איזה קו אוטובוס עליה לקחת כדי להגיע לסניף הנתבע לצורך החקירה (דו"ח פעולה וזיכרון דברים של החוקרת קדיה מיום 24.4.14). התובעת, בעדותה לא שללה שהחוקרים ראו אותה בדירה ברחוב יזרעאל (עדותה בעמוד 8 לפרוטוקול). אין מחלוקת כי התובעת לא התייצבה לחקירה כלשהי אצל הנתבע. עניין זה פועל לחובתה, שכן יש לקבוע כי ביום 24.4.14 הומצא לתובעת זימון בכתב לחקירה, אך היא התעלמה ממנו ולא התייצבה לחקירה.

הפעם השלישית שבה זומנה התובעת לחקירה, היתה כאשר ביום 25.4.14 הושאר מתחת לדלת הדירה ברחוב יזרעאל 24 בנצרת עילית, זימון בכתב לחקירה ליום 28.4.14 (תרשומת החוקר ולרי מיום 25.4.14). מאחר ואין ראיה שהתובעת קיבלה את אותו זימון, אין לזקוף לחובתה את אי התייצבותה לחקירה ביום 28.4.14.

מחדלה של התובעת לפעול בהתאם לזימון שהומצא לה ביום 24.4.14 ולהתייצב לחקירה ביום 25.4.14 מהווה עילה לשלילה רטרואקטיבית של קצבת הבטחת הכנסה, כפי שהחליט עליה הנתבע בחודש 8/14. זאת מאחר ומדובר בהפרה של חובת התובעת להופיע בפני מי שהנתבע קבע ולמסור לו כל מידע שיידרש (סעיף 19(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן-החוק)). מחדל זה של התובעת מאפשר לשלול ממנה את הגמלה (סעיף 19(ב) לחוק). קביעה זו עומדת לבדה, אולם היא מתחזקת כאשר נותנים את הדעת לכך- כפי שנפרט להלן – כי חוקרי הנתבע מצאו ממצאים על שהייתה של התובעת בכתובת מגורים שונה מזו שהצהירה עליה בטופס התביעה לקצבת הבטחת הכנסה שהגישה לנתבע בחודש 8/13 (מוצג נ/1).

התובעת התגוררה בפועל ברחוב יזרעאל 24 יחד עם גנאדי ולא כפי שהצהירה בפני הנתבע בטופס התביעה שהגישה התובעת לנתבע בחודש 8/13 ציינה כי היא מתגוררת ברחוב מעלה יצחק 929 בנצרת עילית. עוד ציינה שם כי לפני חודש נולדה לה בת; היה לה חבר עמו חייתה זמן מה; אך עם הלידה "הוא נעלם" וכי היא גרה בחדר שכור בדירה (מוצג נ/1). זהו טופס התביעה שלאורו שולמה לתובעת קצבת הבטחת הכנסה עד חודש 8/14. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי דיווח התובעת לנתבע – במסגרת תביעתה לקצבת הבטחת הכנסה בחודש 8/13 - כי התא המשפחתי שלה מורכב ממנה ומבתה בלבד, כמו גם הדיווח שלה על מקום מגוריה, לא היו נכונים.

בפתח הדברים יש להטעים כי בממצאי חוקרי הנתבע, אין לתת משקל לדיווחים על מידע מחקירה סביבתית. מידע כזה יכול להוות מכשיר לגיטימי לצורך ביצוע החקירה אך הוא אינו מהווה ראיה לתוכנו, כל עוד לא הוכח מקור אותו מידע.

חומר החקירה של הנתבע מבסס ממצאים מספיקים המבוססים על עובדות שנצפו ונקלטו על ידי חוקרי הנתבע בעצם, גם אם מתעלמים ממידע סביבתי. כך, למשל, בתצפית מיום 31.3.14, נצפתה התובעת יוצאת בנהיגה ברכב מאזדה מהחניה ברחוב יזרעאל ולידה יושב גנאדי (תרשומת החוקר ולרי מיום 31.3.14). התובעת לא שללה זאת בעדותה (עדותה בעמוד 8 לפרוטוקול). כך, למשל, בתצפית מיום 8.4.14 נראו התובעת וגנדי בבניין ברחוב יזרעאל 24 יחד עם אחיו של גנאדי מתחילים בהליכה עם עגלת תינוק.

כך, למשל, בתצפית מיום 24.4.14 נצפתה התובעת נכנסת לבניין ברחוב יזרעאל 24 עם עגלה ובה תינוק; עלתה לדירה; החוקרים דפקו על דלת דירה 12; התובעת ענתה ואישרה שזו היא מאחורי דלת סגורה; לא פתחה את הדלת למרות שהתבקשה; זומנה לחקירה; וציינה שגנאדי איננו בעלה. זו תצפית חד משמעית הקושרת את התובעת לדירה ברחוב יזרעאל 24 ולשהות באותה דירה יחד עם בתה התינוקת. זו אותה דירה שהתובעת וגנאדי מאשרים בתצהיריהם ובעדותם כי גנאדי התגורר בה (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול; עדות גנאדי בעמוד 10 לפרוטוקול; סעיף 2.5 לתצהיר התובעת; סעיף 2.2 לתצהיר גנאדי). שהות זו של התובעת ובתה בדירה ברחוב יזרעאל 24, בחודש 4/14, חודשים רבים לאחר שהתובעת וגנאדי נפרדו לגרסתם, מעמידה בספק רב את הגרסה שמסרה התובעת לנתבע בטופס התביעה מחודש 8/13. זאת בשים לכך שגרסתם של התובעת וגנאדי הייתה כי הם נפרדו זמן קצר לפני לידת בתם המשותפת בחודש 7/13 (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול; עדות גנאדי בעמוד 10 לפרוטוקול) וכי כבר בחודש 9/13 התגוררה התובעת ברחוב מעלה יצחק (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, עובר הנטל אל התובעת לתת הסבר משכנע לממצאים אלו. אנו קובעים כי התובעת וגנאדי לא נתנו הסבר משכנע כזה.

גרסתם של התובעת וגנאדי הינה כי בתקופה שבסמוך לפני ללידת הבת, התגוררו יחדיו בדירה ששכרו ברחוב יזרעאל 24/12; כי אז נפרדו ומאחר והתובעת לא יכולה הייתה לשלם לבדה את דמי השכירות, היא עברה בחודש אוגוסט או ספטמבר 2013 להתגורר עם אמו של גנאדי בדירתה ברחוב מעלה יצחק, וגנאדי נשאר בגפו בדירה השכורה ברחוב יזרעאל. עוד נטען כי לאחר הפרידה, ועוד לפני שעזבה התובעת לדירתה של אמו של גנאדי, היה גנאדי מגיע לדירה ברחוב יזרעאל- שבה התגוררה אז התובעת לבדה- ודורש לראות את הבת, והתובעת הסכימה לכך אך ורק בנוכחות התבעת, ולכן נצפו היא וגנאדי מטיילים עם הילדה יחדיו (סעיפים 2.3-3.2 לתצהיר התובעת; עדותה בעמודים 4-6 לפרוטוקול; סעיפים 2.1-3.2 לתצהיר גנאדי).

אנו דוחים את גרסתה של התובעת. התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה על כך שהעתיקה את מקום מגוריה מרחוב יזרעאל 24 לדירת אמו של גנאדי ברחוב מעלה יצחק. כך, למשל, אמו של גנאדי או אחיו מקסים, אשר התובעת טוענת כי התגוררו עמה בדירה, לא הובאו למתן עדות. כך, למשל, לא זומן למתן עדות שכן כלשהו שהתגורר ברחוב מעלה יצחק על מנת שיעיד כי התובעת התגוררה שם. כך, למשל, לא הובא לעדות שכן כלשהו מהבניין ברחוב יזרעאל על מנת שיעיד כי התובעת לא התגוררה שם. לכך מצטרפת העובדה כי חוזה השכירות של הדירה ברחוב יזרעאל המשיך להיות על שמה של התובעת לאורך כל התקופה (עדות התובעת בעמוד 6 לפרוטוקול). אנו קובעים כי כלל לא סביר שהתובעת הייתה מסכימה לכך כי היא תיוותר השוכרת הפורמלית של הדירה ברחוב יזרעאל 24 מבלי שהתגוררה שם בפועל. מעמד זה של שוכרת הדירה, מטיל על התובעת חובות שונים ולא הגיוני בעינינו כי הייתה מסכימה שחובות אלו ימשיכו לחול עליה מבלי שהיא מתגוררת בדירה, במיוחד בשים לב לך שציינה כי בתקופה זו לא הספיקו לה אמצעי המחייה כדי לשלם את דמי השכירות בדירה (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, עצם הרישום במרשם האוכלוסין (נספח 10 לתצהיר התובעת) כי מקום מגוריה של התובעת מאז חודש 8/13 הוא ברחוב מעלה יצחק, לא די בו ואין להקנות לו משקל בהליך כאן.

גרסתה של התובעת לא נותנת הסבר מניח את הדעת לנוכחותה שלה עצמה בדירה ברחוב יזרעאל ביום 24.4.14 לאחר שעלתה אליה בגפה (בלי גנאדי), מועד שבו לטענתה כבר לא התגוררה מזה חודשים רבים ברחוב יזרעאל. התובעת אמנם העלתה בעדותה גרסה לפיה נכנסה לדירה כדי להוציא חפצים שונים (עדותה בעמוד 8 לפרוטוקול) אולם אנו דוחים גרסה זו מאחר ולא הוכחה גרסתה האחרת כי באותה תקופה התגוררה בדירה ברחוב מעלה יצחק. הגרסה של התובעת ושל גנאדי, לפיה גנאדי הגיע לדירה ברחוב יזרעאל ודרש לראות את הבת המשותפת והתובעת הסכימה לכך רק בנוכחותה – אינה מקובלת עלינו. גרסה זו - אשר מבססת עצמה על טענת התובעת כי לאחר פרידתה מגנאדי המשיכה להתגורר בדירה ברחוב יזרעאל עוד חודש-חודשיים - אינה נותנת כל הסבר לממצאי החקירה בחודשים מרץ-אפריל 2014, ממצאים מהם עולה כי התובעת מצויה בקשר עם גנאדי ומתגוררת בדירה ברחוב יזרעאל, בניגוד לגרסתה כי התגוררה אז ברחוב מעלה יצחק ולא היתה מצויה בזוגיות עם גנאדי.

חיזוק לקביעתנו כי בתקופה הרלוונטית התגוררה התובעת עם גנאדי בדירה ברחוב יזרעאל, ניתן למצוא בכך שבטופס התביעה שהגישה התובעת לנתבע בחודש 8/14, לתשלום קצבת הבטחת הכנסה, ציינה כי מקום מגוריה הוא רחוב יזרעאל 24 (נספח 5 לתצהיר התובעת). הסברה של התובעת לכך היה כי במועד זה היה חוזה השכירות של אותה דירה על שמה (עדות התובעת בעמוד 6 לפרוטוקול). הסבר זה לא מקובל עלינו. גם בחודש 8/13, בעת הגשת התביעה לנתבע לקצבת הבטחת הכנסה, היה חוזה השכירות של הדירה ברחוב יזרעאל על שמה של התובעת. כך טענה התובעת. אולם הדבר לא מנע ממנה להצהיר באותו טופס תביעה כי היא מתגוררת ברחוב מעלה יצחק. יש לזכור כי השינוי בכתובת בטופס התביעה שהוגש בחודש 8/14, הגיע לאחר שהתובעת ידעה כי הנתבע מבקש לחקרה ולאחר שחוקרי הנתבע יצרו קשר עם התובעת בחודש 4/14 כשהיא בדירה ברחוב יזרעאל. סביר יותר בעינינו כי לאור זאת, מצאה התובעת לנכון להיזהר בהצהרותיה לנתבע ולהצהיר בטופס התביעה שהוגש בחודש 8/14 הצהרת אמת בנוגע לכתובת מגוריה, וציינה את הדירה ברחוב יזרעאל 24, שהיתה מקום מגוריה גם במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה כאן.

לאור זאת יש לקבוע כי התובעת התגוררה עם גנאדי בדירה ברחוב יזרעאל, ולא התגוררה בגפה עם בתה בדירת אמו של גנאדי ברחוב מעלה יצחק. מדובר במסירת מידע שגוי על ידי התובעת לנתבע בטופס התביעה מחודש 8/13 והדבר מצדיק שלילת הגמלה (סעיף 20 לחוק). טעם נוסף המצדיק את שלילת הגמלה הוא שזו שולמה לתובעת כיחידה, בעוד שהראיות מצביעות כי התגוררה בתקופה הרלוונטית תחת קורת גג אחת עם אבי בתה, גנאדי, דבר המצדיק לבחון את הזכאות לפי תנאים שונים לגמרי (סעיף 4 לחוק).

עצם העובדה שקצבת הבטחת הכנסה אושרה לתובעת מחודש 8/14 ואילך, לא מצביעה שהחלטת השלילה הרטרואקטיבית מחודש 8/14 הייתה שגויה. הסיבות לאישור תשלום הקצבה החל מחודש 8/14 לא הובררו. ממילא כל החלטה נבחנת לגופה.

אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערר עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, (22 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' ענבל רוור

אסף הראל, שופט

נציג ציבור (עובדים)
מר דניאל אמזלג


מעורבים
תובע: אנה זאיבורונוק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: