ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאון גני נגד כונס נכסים רשמי תל אביב :

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקש/ת / החייב/ת:

ליאון גני

נגד

המשיב:
1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.אורן יעקבלביץ (מנהל מיוחד)
3.גלובל לייף בע"מ (נושה)

ב"כ החייב עו"ד אחיקם גריידי
המנהל המיוחד בעצמו
ב"כ הכנ"ר עו"ד שרון קשפיץ
הנושה באמצעות מר יעקב ישראל שרון

החלטה

האם חייב שניצל הליך פש"ר קודם לרעה באופן הפוגע בנושים (נטל כ-500,000 ₪ שנעלמו ולטענתו נמסרו לגורמים בשוק האפור) זכאי לפתוח בהליך פש"ר חדש?
ההליכים עד כה
החייב חב חובות של כשלושה מיליון ₪, לנושים רבים, כתוצאה מעסק שקרס עקב שריפה. החייב הגיש תביעה כנגד מבטחת העסק (ת.א. 19223-04-12) ולימים הגיעו הצדדים להסכמה במסגרתה שילמה המבטחת לחייב פיצוי בסך של כ-500,000 ₪. על סכום זה הוטל עיקול במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגד החייב.
ההליך הראשון (פש"ר 9120-06-14): ב-5/6/14 פנה החייב לבית-המשפט המחוזי ב ירושלים בבקשה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. ב-8/6/14 הגיש החייב בקשה דחופה לביטול עיקולים שהוטלו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל ובית-המשפט נעתר לבקשתו. סמוך לאחר הסרת העיקול פדה את סכום הפיצוי בסך של כ-500,000 ₪ וב-13/10/14 – כארבעה חודשים אחרי תחילת ההליך – הגיש בקשה למחיקת ההצעה להסדר הנושים.
החייב לא השיב את הכספים שפדה ולטענתו הועברו לנושים בשוק האפור שאיימו לפגוע בו ובמשפחתו. אוסיף כי סמוך לאחר ביטול ההליך יצא החייב לחו"ל.

ההליך השני (פש"ר 3637-04-15): ב-5/3/15, הגיש החייב לבית המשפט בתל-אביב בקשה לצו כינוס ופשיטת רגל. משהתגלה דבר ההליך הראשון והכספים שנלקחו הורה בית-המשפט (כבוד השופטת פלינר) על ביטול ההליך וקבע: "יש לראות פרשה זו בחומרה ... שוכנעתי כי ההליך שננקט בזמנו לפי סעיף 19א לפקודה, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נועד על מנת לבטל את ההגבלות שהיו תלויות ועומדות באותה עת ונעשה מחטף אשר אפשר הברחת סך של חצי מיליון ₪ + נסיעה לחו"ל. הראיה שלאחר שהדבר עלה בידו, ביקש החייב לחזור בו מהבקשה לפי סעיף 19א. הראיה שהבקשה הנוכחית הוגשה משום מה לכנ"ר ת"א. התנהלות זו מעידה על חוסר תום לב מובהק וניצול לרעה של הליכי בית משפט" (9/3/16). החייב לא ערער על החלטה זו.
ההליך השלישי (הליך זה): ב-19/9/17, כשנה וחצי אחרי שההליך ה שני בוטל, הגיש החייב בקשה חדשה לצו כינוס ופשיטת רגל. ההליך הוגש, "משום מה" (כדברי כבוד השופטת פלינר), לבית- המשפט במחוז מרכז, ולא לאחד משני בתי המשפט האחרים בהם התנהל עניינו של החייב עד-כה. סמוך לאחר פתיחת ההליך ביקשה הנושה את ביטול ההליך בשל חוסר תום ליבו של החייב ו המנהל המיוחד והכנ"ר הצטרפו לבקשת ה. החייב לא השיב לבקשה וב-23/4/18 הורה כבוד השופט סרחאן על ביטול ההליך. לבקשת החייב פסק הדין בוטל וניתנה לו אפשרות נוספת להגיש תשובה (28/5/18) אך החייב לא ניצל הזדמנות זו וההליך בוטל בשנית (8/6/18). החייב ערער על פסק הדין, וב-10/1/19 הורה כבוד השופט עמית, בהסכמת הצדדים, על השבת התיק לבית-משפט זה על מנת שייתן החלטה מנומקת. עוד נקבע כי עד להחלטה אחרת "יחזור צו הכינוס ויעמוד על כנו" (ע"א 5835/18). חרף החלטה זו, ואף שההליך חודש לבקשתו, החייב לא קיים את חובותיו בהליך, לא שילם את צו התשלומים ולא הגיש דוחות.
הצדדים הוסיפו נימוקים בכתב וב-22/12/19 נשמעו טיעונים על-פה.
טענות החייב
טענתו המרכזית של החייב היא כי גם אם חטא בעבר הוא כבר "נשא את עונשו" בכך שההליך השני בוטל והוא נאלץ להמתין שנה וחצי עד להליך הנוכחי . החייב מוסיף כי לא ניתן למנוע ממנו לפנות להליכי פש"ר לעולם ועד, וכי אינטרס השיקום הכלכלי שלו גובר על הפגם שנפל בעבר בתום ליבו. למצער יש לקבוע מועד שבו יוכל לפנות להליך. החייב מדגיש כי אין בבעלותו נכסים כלשהם כך שהנושים לא ירוויחו דבר משארתו בהליך. עוד טוען הוא כי נוכח חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 הורע מצבו לרעה שכן בוטל ההליך של איחוד תיקים בהוצאה לפועל. משמעות הדבר היא כי ביטול ההליך יפגע אנושות ביכולתו להשתקם ולהשאיר חובותיו מאחור. אשר להתנהלותו בהליך הנוכחי – לטענתו (בדיון) כל עוד "החרב מתנופפת מעל ראשו" לא היה טעם בקיום חובות ההליך אך אם יוחלט כי הוא ראוי להיות בהליך יתקן את המחדלים תוך ששים ימים.
הנושה, המנהל המיוחד והכנ"ר עומדים על ביטול ההליך הן בשל התנהלות החייב בעבר והן בשל התנהלותו בהליך הנוכחי.
לאחר שמיעת טענות הצדדים בכתב ועל-פה מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול ההליך.
סוגיית תום הלב של חייב בהליך פש"ר נדונה בהרחבה, בימים אלו ממש , בפסק הדין בע"א 6892/18 ‏ רפאל נ' זיסמן (18/12/19) . אין לי אלא לצטט את דבריו של כבוד השופט מינץ:
הליך חדלות פירעון ככלל, והליך פשיטת רגל בפרט, הוא הליך אשר מטבעו הוא "חסד המחוקק", ואין מקום להעניקו לחייב אשר נהג שלא בתום לב ... התנהלות בתום לב מצד חייב, ובפרט כאשר הוא זה אשר יזם את הליך פשיטת הרגל, היא תנאי הכרחי להתקדמות בכל אחד משלבי ההליך – צו הכינוס, הכרזת פשיטת רגל והפטר ... עיקרון זה משתלב גם עם העיקרון הכללי, על פיו "לא יהא חוטא נשכר" (כתובות לו, ע"ב), אשר שזור בכל תחומי המשפט ...
אמנם, במסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של חייב ... עם זאת, אין משמעות הדבר כי נפרצו שערי הליכי חדלות פירעון, וכל הרוצה ליטול בהם חלק – ייטול, תהא אשר תהא ההתנהלות אשר קדמה לפתיחת ההליכים. גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך. באותו אופן כיום כמו בעבר, כניסה להליך חדלות פירעון באמצעות יצירת חובות שלא בתום לב, בנסיבות של זלזול בנושים או בהפרת ההגינות כלפיהם, תצדיק דחיית בקשתו של יחיד להיכנס להליך חדלות הפירעון ותצדיק גם ביטולו של ההליך כולו, אם נתברר למפרע שכך נהג"
החובה לנהוג בתום לב כתנאי להכרזת חייב "פושט רגל" מתפרשת , כידוע, על שתי תקופות –התקופה שקדמה להליך, והתקופה שלאחר פתיחת הליכי הכינוס בה נדרש החייב, בין השאר, לקיים חובותיו בהליך. בחינת הנסיבות מעלה כי החייב הפר את חובת תום הלב בשתי התקופות.
אף שמדובר בתקופה מאוחרת יותר מבחינה כרונולוגית נתחיל בהתנהלות החייב בהליך (התקופה השניה). בחינת תום הלב בתקופה זו מתמקדת בקיום חובות החייב – בעיקר צו תשלומים והגשת דוחות – ובשיתוף הפעולה של החייב עם בעל התפקיד וחשיפת כלל המידע הנדרש להערכת היקף נכסיו וכושר השתכרותו. במקרה הנוכחי, החייב אינו מקיים חובותיו כמעט מראשית ההליך. החייב לא הגיש דוחות כלל, דבר המונע אפשרות לבחינת מצבו הכלכלי העדכני; וצבר עשרים ושלושה פיגורים בצו התשלומים (מ-2017 שולמו ארבעה תשלומים בלבד). החייב מציין כי בין ביטול ההליך באפריל 2018 לבין חידושו בינואר 2019 ההליך לא התקיים ולכן אין מדובר במחדלים, אך מחדליו החלו עוד טרם בוטל ההליך ונמשכו גם לאחר שבית-המשפט העליון הורה על חידושו לפני כשנה . מאז, ואף שהוגשו כתבי טענות רבים, לא מצא החייב לנכון להגיש דוחות או לשלם תשלום כלשהו לקופה.
החייב טוען כי לא מצא לנכון לקיים את חובות ההליך כל עוד "החרב מתנופפת מעל ראשו" אך אם יוחלט להשאירו בהליך יתקן את המחדלים בדיעבד. לא ניתן לקבל טענה זו. חייב אינו יכול להתנות את קיום חובותיו בהליך בתנאים, ועצם העלאת הטענה והצבת התנאים – בזמן שהוא ממשיך לקבל הגנה מפני נושיו – מלמדת כי החייב אינו מפנים את חובת תום הלב ואת אחריותו להליך. התנהלות זו חמורה במיוחד שכן בהחלטה על ביטול ההליך השני נקבע במפורש כי אחד הטעמים לביטול ההליך הוא העובדה שהחייב אינו מקיים חובותיו בהליך באופן סדיר. מצופה היה כי חייב יפנים את הדברים וכי לאחר הליך קודם שלו בוטל בשל ניצולו לרעה וכאשר תלויה ועומדת נגדו בקשה לביטול ההליך בשל אופן יצירת החובות יקפיד לכל הפחות על ביצוע חובותיו בהליך הנוכחי.
החייב זוכה אפוא להגנה מפני נושיו מ-2017 (בהליך הנוכחי בלבד) אך אינו מקיים חובותיו. התנהלות זו לכשעצמה מהווה חוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך אשר מצדיק ביטולו.
אשר לתקופה הראשונה, בתקופה זו נבחנים אופן יצירת החובות – אם החייב פעל שלא בהגינות כלפי נושיו, ואם צבירת חובותיו הייתה כרוכה בפגיעה בתקנת הציבור או בחוק. אמנם פסיקת בית-המשפט העליון העבירה את מרכז הכובד מן התקופה הראשונה לתקופה השניה, אך אין בכך ללמד שכל התנהלות קודמת נמחקת וכל מקרה נבחן לגופו . במקרה הנוכחי, העובדות מדברות בעד עצמן, ודי לנו בהחלטת כבוד השופטת פלינר המהווה, לטעמי, מעשה בית-דין בעניינו של החייב. מכל מקום העובדות מלמדות כי החייב ניצל את ההליך הראשון לרעה, באופן מכוון ומתכונן, למשיכת סכומי כסף גדולים שנעלמו ונגרעו מנושיו. מדובר בחוסר תום לב בסיסי ביותר, הן כלפי הנושים והן כלפי ההליך השיפוטי, היורד לשורשי הליך הפש"ר. דומה כי גם החייב אינו חולק על הנחות יסוד אלו, וטענתו העיקרית היא ש" נשא בעונשו" בכך שההליך השני בוטל וכי לא ניתן למנוע ממנו לפנות להליכי פש"ר לנצח. הואיל ומדובר בהליך מן הצדק, שהוא, כאמור לעיל, חסד של המחוקק, יש קושי ממשי לאפשר לחייב לשוב אליו לאחר שניצלו לרעה. עם זאת, אין צורך לדון בטענת החייב בצורתה הקיצונית – האם לא יוכל לפנות עוד לעולם להליכי פש"ר? – ודי ב הפניה להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/18 אלקצאצי נ' הכנ"ר (2/4/14)) לפיה היה על החייב, שאין חולק כי עניינו הוא מן המקרים החמורים יותר של ניצול הליך לרעה, להמתין תקופה של שנתיים וחצי לפחות עד שיוכל לפנות להלך חדש. החייב הגיש את ההליך הנוכחי שנה וחצי בלבד אחרי ביטול ההליך הקודם, ודי בכך כדי להצדיק ביטולו. אמנם, מאז הגיש החייב את ההליך הנוכחי חלפו שנתיים וחצי נוספות, אך בתקופה זו זכה להגנה מפני הנושים וכאמור לעיל – לא הקפיד על חובותיו בהליך.
התנהלות החייב בהליך הראשון וניצול ההליך לרעה מצדיקה את ביטולו.
סוגיה אחרונה (גם אם לא בסדר החשיבות) נוגעת להיבטים המעשיים של ההליך ולטענת החייב כי ביטול ההליך לא יניב כל תועלת לנושים, ומנגד יפגע פגיעה אנושה באינטרס השיקום שלו. מדובר בטענה חשובה, העומדת ביסוד הליכי חדלות הפירעון, ברם במקרה הנוכחי, נוכח טענות החייב עצמו, הרושם הוא כי גם השארת החייב בהליך לא תניב לנושים כל תועלת בוודאי ביחס להיקף החובות. ואכן, הצדדים ניסו להגיע זמן רב לגבש תכנית פירעון כלשהי אך לא הצליחו להגיע להבנות. אמנם במקרים המתאימים אינטרס השיקום הכלכלי של החייב עשוי לגבור על אינטרס הנושים גם אם יזכו לדיבינד מזערי , אך במקרה הנוכחי, בשל התנהלות החייב והעלמת הכספים, מצאתי כי לפחות לעת הזו אינטרס הנושים גובר ויש להעתר לבקשת הנושה לנסות ולאתר בעצמה כספים ונכסים שבבעלות החייב או כאלו שהועברו לצדדים שלשיים.
באיזון שבין השיקולים השונים שביסוד הפקודה והחוק גובר, במקרה הנוכחי, לעת הזו לכל הפחות, אינטרס הנושים על אינטרס השיקום.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל מצאתי להורות על ביטול ההליך.
ככל שתוגש בקשה חדשה בהתאם ל חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ישקול הממונה את הבקשה לגופה ויבחן האם בשלה העת להג שת הליך חדש, האם תצמח לנושים תועלת מהליך שכזה והאם אינטרס השיקום של החייב מצדיק את ההליך חרף הפגיעה בנושים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליאון גני
נתבע: כונס נכסים רשמי תל אביב
שופט :
עורכי דין: