ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נט.אי.פי נגד חשבשבת חומרה בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשים

  1. נט.אי.פי - סטורנט בע"מ
  2. שלום עופר לוי
  3. גראם בריאן בישקו

ע"י ב"כ עו"ד אורי דניאל

נגד

המשיבה

חשבשבת חומרה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בועז בן צור

החלטה

1. לפני בקשת ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד הרשם הבכיר אבי כהן) מיום 8/12/19 בת.א. 15304-12-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים - התובעים להטיל עיקול עצמי של כספי המשיבה המצויים ברשותם.

2. המבקשים הגישו ביום 5/12/19 תביעה כספית בסך 267,000 ₪ נגד המשיבה (להלן גם: "חשבשבת").
לפי כתב התביעה, בשל מחלוקות בין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני כבוד הבורר עו"ד חן ויינשטיין וביום 21/11/17 ניתן פסק בוררות, שחייב את חשבשבת לשלם לתובעים סך 267,000 ₪ בגין 1780 רישיונות מערכת הפעלה WIN של התובעים.

ערעור חשבשבת על פסק הבורר נדחה ברובו על ידי כבוד השופט בדימוס יוסף אלון, למעט שני סכומים, כמפורט בסעיף 222 לפסק הבוררות בערעור.
כמו כן נקבע, כי יש לבטל את קביעת הבורר שחייב את חשבשבת לשלם למבקשת סך 267,000 ₪ בגין הרישיונות. (סעיף 264 לפסק הבוררות כערעור).

3. הסעד שמתבקש בתביעה קמא נוסח כדלקמן:
"21. בנסיבות אלה, יתבקש בזאת ביהמ"ש הנכבד ליתן צו עשה אשר יורה לנתבעת להשיב לידי התובעים את 1,780 הרישיונות המצויים ברשותה. בנוסף, הואיל והרישיונות המצויים ברשות הנתבעת היו רישיונות עדכניים של מערכת ההפעלה של חברת מיקרוסופט אשר נמכרו בשוק במועד הפעילות המשותפת של הצדדים והואיל ונוכח סירוב הנתבעת להשיבם, אין לרישיונות אלה כל ערך כספי כיום והללו כבר אינם נמכרים בשוק, כי אז, יתבקש בזאת ביהמ"ש הנכבד לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 150 ₪ לכל רישיון, המהווה את העלות לצורך שדרוג הרישיונות לרישיונות עדכניים של חברת מיקרוסופט - סך כולל של 267,000 ₪ בגין 1,780 רישיונות.

22. לחלופין וככל שכל הרישיונות או חלקם אינם מצויים ברשות הנתבעת, מכל סיבה שהיא, יתבקש בזאת ביהמ"ש הנכבד לחייב את הנתבעת לפצות את הנתבעים בסכום עלות רכישת הרישיונות בסך של 150 ₪ לכל רישיון או בסך כולל של 267,000 ₪".

4. עם הגשת התביעה התבקש צו עיקול זמני (עיקול עצמי) עד לסכום התביעה - 201,817 ₪.
נטען, כי לפי תוצאת פסק הבוררות בערעור ולאחר קיזוז הסכום אותו חויבה חשבשבת לשלם לתובעת 1, נדרשת תובעת 1 לשלם לחשבשבת 201,817 ₪ בעוד שלפי כתב התביעה קמא חשבשבת צריכה לשלם לתובעת 267,000 ₪.

קיימות ראיות מהימנות לכאורה, לקיומה של עילת תביעה, שכן ברור כי חשבשבת מחזיקה ברישיונות התובעים, כפי שגם מנהל חשבשבת אישר בעדותו בבוררות. הוא אמנם הוסיף כי התובעים קיבלו תשלום עבור הרישיונות אך זה לא הוכח כלל ועיקר ונטל ההוכחה מוטל על חשבשבת.

באשר לרכיב ההכבדה:
סכום התביעה וסירוב חשבשבת לקיים אחר צו מתן החשבונות כפי שקבע הבורר, תוך ביזוי צו שיפוטי מקימים את רכיב ההכבדה.

באשר למאזן הנוחות:
נטען, כי אי מתן צו עיקול יגרום לתובעים נזק רב שעשויים למצוא עצמם בפני שוקת שבורה וזאת שעה שלחשבשבת לא ייגרם נזק, למעט דחיית תשלום, ככל שתביעת התובעים תדחה.

5. בהחלטה מיום 8/12/19 נקבע:
"הבקשה נדחית.
לא עלה בידי התובעים להוכיח במידה הדרושה ועל סמך ראיות מהימנות לכאורה את עילת תביעתם [כנדרש בתקנה 362 (א) לתקסד"א]. ניכר מתצהיר הבקשה (שאינו מפרט באופן מספיק כל תכני הליכי העבר הרבים בין הצדדים) כי בין הצדדים ננקטו ועדיין ננקטים הליכים רבים, כאשר הצדדים מן הסתם שטחו מלוא טענותיהם ובקשותיהם, וחרף כך ניתנו בסופו של דבר (נכון להיום) פס"ד בהליכי הבוררות שאינם כפי גישת התובעים, שקיזוז החיובים ההדדיים לפיהם מביא למסקנה שהתובעים או מי מהם דווקא נותרו בסופו של יום חייבים לנתבעת כספים.
מתגנב לו חשש, כי התובעים הגישו בקשה זו, בכסות של עיקול עצמי, כאשר, למעשה, מדובר בבקשה לעיכוב הליכים (עיכוב ביצוע חיוב כספי שהוטל בפסקי הבוררות על התובעים), ולכך לא ראוי שביהמ"ש ייתן ידו.
לא עלה בידי התובעים להוכיח על סמך ראיות מהימנות לכאורה (למצער לא ראיות מספיקות) כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסה"ד [כנדרש בתקנה 374 (ב) לתקסד"א]. אין בתצהיר הבקשה כל טענה והוכחה של ממש, כי מצבה הכלכלי של הנתבעת אינו מאפשר תשלום החוב הנטען, ולמעשה, אין בתצהיר כל הצגה של תמונת מצבה הכלכלי של הנתבעת.
ביום 22.12.19 יוסר החיסיון מהליכי העיקול בתיק זה, ובאותו יום תשלח המזכירות החלטה זו גם לנתבעת".

6. בקשת רשות הערעור הוגשה לבית המשפט, לאחר שהוגש בטעות ערעור רשם לבית משפט שלום.
המבקשים טענו, כי בית משפט קמא לא ביסס החלטתו על עובדות וראיות אלא על התרשמות לא מבוססת.

לפי פסק הבוררות בערעור בוטל חיוב חשבשבת לשלם למבקשים סך 267,000 ₪ בגין הרישיונות, תוך שנקבע כי שמורה למבקשת הזכות לדרוש את השבת הרישיונות.
זו אכן התביעה ואדניה מוצקים ביותר. הרבה יותר מהנדרש לצו עיקול זמני.

רכיב ההכבדה מתקיים בשל סכום התביעה, וגם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים , בשים לב לכך שהמשיבה היא חברה בע"מ אשר המבקשים לא יודעים את מצבה הכספי נכון להיום וגם לא יכולים לדעת מה יהיה מצבה בעת מתן פסק הדין.

7. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה מצאתי לנכון לדחותה ללא צורך בתשובה מהנימוקים כדלקמן:
א) ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית- המבררת בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד (14.8.17) פסקה 20; רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)) . רע"א 5741/19 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן החיים נ' חוג ידידי המדרשיה בישראל (11/9/19),רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין – העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות (25/11/19)

במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת ערעור.

ב) באשר לצו העיקול:
על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".

ראה לעניין זה: סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4.5.11 ברע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, וכן רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית (25.6.07) ורע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל סעיף 5 להחלטה (21.3.12).

ג) באשר לסיכויי התביעה :
על המבקש לשכנע את ביהמ"ש "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקסד"א).
הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד , בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש והערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ומובן כי אינה שקולה להוכחה במאזן ההסתברויות.

באשר לרכיב ההכבדה ומאזן הנוחות:
על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין. ולעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (וראה לעניין זה: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Lnc (28.11.07)).

ד) ומן הכלל אל הפרט:
מובנת לי תחושתו הלא נוחה של ב"כ המבקשים מתחושותיו של כבוד הרשם הבכיר הנכבד ביחס למניעים שמאחורי הגשת הבקשה ("מתגנב לו חשש...") זאת שעה שהתובעים סבורים כי פעלו בתום לב.
לצורך מתן החלטה זו אצא מנקודת מוצא ולפיה אכן פעלו בתום לב.
למרות זאת, לא מצאתי כי במקרה דנן יש להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית. הסעד הראשי המבוקש בהליך קמא הוא השבת הרישיונות - צו עשה . הסעד הכספי הוא רק חלופי.

מתכתובת בין ב"כ הצדדים לאחר מתן פסק הבוררות בערעור ולפני הגשת התביעה קמא עולה, כי לחשבשבת טענות לגופו של עניין ביחס לדרישת התובעות. (מכתב ממשרד עו"ד בן צור לבורר עו"ד ויינשטיין מיום 24/9/19 - נספח 7 לכתב התביעה ומכתב מיום 4/12/19 לב"כ התובעות - נספח 13 לכתב התביעה).

המבקשים אמנם אינם מקבל ים את טיעוני חשבשבת לגופו של עניין, אך ברור כי יהיה צורך לדון בטענות של הצדדים במסגרת ההליך העיקרי.

גם רכיב ההכבדה לטעמי אינו מתקיים במקרה דנן לצורך הטלת עיקול במעמד צד אחד.

כאשר מעיינים בהיקף הכספי של הסכסוך שנדון בעבר בין הצדדים, ניתן להיוו כח כי סכום התביעה אינו סכום אשר נחשב גבוה לחברה פעילה ומתפקדת באופן שיש בסכום התביעה לכשעצמו על מנת ל הצביע על קיומו של יסוד ההכבדה. לא נטען ולו בראשית ראיה כי חשבשבת מצויה בקשיים כספים או כי אין לה נכסים המאפשרים לה לשלם את סכום התביעה, ככל שתחויב בתשלום בפסק הדין לכשיינתן.

למותר לציין, כי ככל שלמבקשים יהיה מידע מבוסס על שינוי נסיבות, הם יוכלו להגיש בקשה מתאימה כפי שקובעות התקנות.

צו עיקול עצמי אכן משמעותו האופרטיבית היא עיכוב ביצוע פסק הבוררות בערעור.

בעיכוב ביצוע פסק דין , יש ליתן למאזן הנוחות מעמד של בכורה, וראה לעניין זה:
רע"א 4417/18 דן בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (3/12/18).

רצונה של התובעת "לשמור" הכספים אצלה ולא לשלם כספים מכוח פסק בוררות, אין בו די על מנת להטות במקרה דנן לטעמי את מאזן הנוחות לטובת המבקשים.
לפיכך, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נט.אי.פי
נתבע: חשבשבת חומרה בע"מ
שופט :
עורכי דין: