ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נגד שלום אמסלם :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שחף ה יימן

נגד

הנתבעים
1.שלום אמסלם
2.עופרי אמסלם
ע"י ב"כ עו"ד יואב מיליס

נגד

צד ג' לי מלול
ע"י ב"כ עוה"ד אבי אוחנה ורן כהן

פסק דין

רקע
1. לפניי תביעת שיבוב במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים 1-2, לשלם לה סך כולל של 30,615 ₪ - תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה – מר שלמה ג ולן והחזר שכ"ט שמאי, בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג טויוטה קמרי, שהיה נהוג ע"י בנו אליהו גולן (להלן: "אליהו"), עקב פגיעת רכב הנתבע 1 מסוג אופל קורסה, שהיה נהוג על ידי בתו-הנתבעת 2 – עופרי אמסלם (להלן: " עופרי"), ב תאונה שקרתה ביום 17/11/16 בתחנת הדלק 'פז' במושב תנובות.

תמצית גרסת התובעת:
2. במועד התאונה, החנתה עופרי את האופל של אביה – הנתבע 1, בתחנת הדלק במושב תנובות, שלא כדין, בצמוד לשפת המדרכה שהייתה צבועה ב"אדום לבן". רכב הטויוטה חלף על פני האופל, לפתע נפתחה דלתו האחורית ימנית של האופל על ידי הנוסעת לי מלול –צד ג' וכך נגרמו לרכב הנזקים מושא התביעה.

תמצית גרסת הנתבעים
3. הנתבעים מכחישים את אחריותם לתאונה. לטענתם, האופל עמד כדין בתחנת הדלק במושב תנובות, בצמוד לחנות השירות "מקיאטו". הדלת האחורית ימנית באופל, הייתה פתוחה במעט כדי לאפשר לנוסעת לי לצאת ממנו. או אז, לפתע הגיעה הטויוטה נהוגה ע"י אליהו שנסע במהירות ובחוסר זהירות ופגע בדלת האופל הימנית אחורית .

4. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים אשר לאופן התרחשות התאונה וכפועל יוצא מכך האחריות לקרותה ולתשלום הנזקים שנגרמו בגינה.

דיון ההוכחות בתביעה
5. במסגרת הדיון שהתקיים לפני העידו נהג התובעת – מר אליהו גולן, הנתבעים וכן צד ג'. כמו כן, הוצג בדיון סרטון אבטחה של תחנת הדלק, בו נראית התאונה מושא התביעה. (ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון, אינן מופיעות במקור והן שלי, א.ד.).

עדותו של נהג התובעת - אליהו
6. במועד התאונה , הוא נהג ב טויוטה בצד ימין בנתיב, ב מהירות של 15 קמ"ש כשבכוונתו לצאת מתחנת הדלק. משמאלו עמד האופל , כשחלף עם רכבו על פני האופל , דלתו האחורית ימנית נפתחה במפתיע וכך קרתה התאונה, למרות שלחץ על דוושת הבלם, לא היה באפשרותו למנוע את התאונה, שכן לא היה לו זמן תגובה כלל.

7. לאחר התאונה, הוא פנה להנהלת תחנת הדלק בה קרתה התאונה וקיבל לבקשתו , סרטון אבטחה בו צולמה התאונה. בסרטון נראה הנתיב בו קרתה התאונה בלבד, שכן צילום יתר הנתיבים לא היה רלוונטי.

8. אליהו הכחיש את טענתה של עופרי כי שוחח בטלפון לפני התאונה. הוא הדגיש כי לו היה רואה את הדלת פתוחה לפני התאונה, היה בולם קודם לכן. הדלת נפתחה כאשר חלף על פני האופל ולכן ברגע המכה ברכבו הוא לחץ על דוושת הבלמים. ניתן לראות בסרטון כי הוא לחץ על דוושת הבלם ברכבו, שכן, אורות הבלם נדלקו. לאחר מכן, הוא יצא מהתחנה והצדדים החליפו פרטים.

עדות הנתבע 1 - שלום
9. לטענתו, המפתח הפנימי של התחנה רחב מאוד, כך שבנתיב בו קרתה התאונה יכולות לעבור 3 מכוניות בו זמנית. בחקירתו הנגדית הודה כי על נהג שנוסע שם לנסוע בצדו הימני של הכביש. במהלך החקירה הציג לפניו ב"כ התובעת – עו"ד שחף, את הסרטון וביקשו לאשר מה השני יה שנראית בכל שלב ושלב בו התקדם רכב התובעת.
התייחסות נוספת לסרטון תינתן בהמשך פסק הדין להלן;

עדותה של עופרי
10. היא שוחחה עם אמה כדי לוודא קיומו של ביטוח בתוקף. לאחר שקיבלה תשובה חיובית, היא לקחה את ה אופל ויצאה לנסיעה עם שתי חברותיה: חן עזרא ולי מלול. בעת הגעתה לצומת תנובות, היא וחברותיה ב יקשו להיכנס לתחנת הדלק כדי לקנות כמה דברים. היא פנתה שמאלה ונכנסה לנתיב הימני בתחנת הדלק. החניות בצד ימין ושמאל היו בתפוסה מלאה. לכן, היא נכנסה לנתיב השמאלי ונעצרה בסמוך לשול, היא לא ראתה ששפת המדרכה שם הייתה צבועה ב"אדום-לבן". עקרונית, רכבה לא הפריע לתנועה, אך אם היא חנתה "אדום לבן", זה כנראה לא לפי החוק.

11. החברה חן עזרא שישבה לידה באופל, בסמוך למושב הנהג, יצאה מהדלת הימנית קדמית ונכנסה לחנות "מקיאטו". עופרי גם יצאה מחוץ לרכב וביקשה מחברתה לי –צד ג', שהייתה עסוקה עם הטלפון הנייד שלה, לצאת מהדלת השמאלית. אך למרות זאת, לי יצאה מהדלת הימנית אחורית. באותה עת, היא ראתה את אליהו נוהג ברכבו במהירות ופוגע באופל .

12. בחקירתה הכחישה עופרי את טענתה של לי כי היא אישרה לה לצאת מהדלת הימנית אחורית. לטענתה, היא אמרה לה לצאת מצד שמאל, לי הייתה עסוקה בטלפון ויצאה מימין.
כשנשאלה עופרי, מדוע הורתה ללי לצאת מצד שמאל, היא השיבה:
"ת. כי נראה לי הגיוני שברגע שאתה מחנה בצד השמאלי של המדרכה, מי שיושב בצד שמאל צריך לצאת משם.
ש. כלומר, את מחנה בתחנת דלק, את בתוך הרכב מסתובבת לצד ג' ואומרת לה לצאת מצד שמאל?
ת. פיזית להסתובב, לא זוכרת.
ש. מתי אמרת לה שאסור לה לצאת מצד ימין או לצאת מצד שמאל?
ת. לא זוכרת.
ש. כשהייתן ברכב אמרת לה שתצא מצד שמאל?
ת. כן. "לי, תצאי מצד שמאל".
ש. כי הערכת שזה מסוכן לצאת מצד ימין?
ת. כי ככה חונכתי וזה מסוכן.
ש. למה זה מסוכן לצאת מצד ימין?
ת. בדיוק בגלל מקרים כאלו. עוד 5 שניות, גם היה דורס אותה.
ש. היא טוענת שאת אמרת לה לצאת מצד ימין.
ת. אז היא אומרת." (ש' -20-32 עמ' 55 – ש' 1 עמ' 6).

13. במקום התאונה נכח בחור בשם מג'די, לדעת ה הוא גר בקלנסואה, אך לצערה, הוא לא ענה לטלפון ולכן לא הייתה יכולה לזמנו לדיון. כמו כן , חן לא נכחה בעת שהורתה ללי לצאת מהדלת הימנית.

עדותה של לי – צד ג'
14. היא היתה בביתה של עופרי ושמעה אותה שואלת את אחד מהוריה, היא לא זוכרת מי מהם, האם לרכב יש ביטוח. התשובה הייתה חיובית והם נסעו ל"מקיאטו". הרכב חנה בצד הדרך בנתיב השמאלי ביותר של תחנת הדלק. היא ישבה ברכב במושב האחורי בצד ימין . חן שישבה ליד עופרי, יצאה ראשונה, אחר כך יצאה עופרי והיא נותרה לבד ברכב.

15. נאמר לה לצאת החוצה, היא הסתכלה לאחור , ראתה שאין שום רכב, לקחה את חפציה ופתחה את מעט את הדלת. או אז , רכבו של אליהו הגיע במהירות לכיוון האופל . היא לא נפגעה כי מיהרה להכניס את רגלה פנימה. היא לא זוכרת כמה זמן חלף מאז שפתח ה את הדלת ועד שאירעה הפגיעה..

"זה היה עניין של שניות מהרגע שהוא נכנס ברכב עד לרגע שראיתי אותו עובר מול העיניים שלי" (ש' 10-11 עמ' 61 לפ').

16. בחקירתה הנגדית הודתה לי, כי בטרם יציאתה מהאופל, היא הביטה לאחור פעם אחת בלבד כדי לוודא שאין שום רכב מתקרב. היא נטלה את חפציה ויצאה מהרכב. זאת, מבלי שטרחה לבדוק פעם שנייה כי היא יכולה לצאת מהרכב בבטחה. לי הודתה כי לא ראתה במו עיניה את הטויוטה של אליהו מתקרבת לאופל, אלא רק כששמעה מכה וראתה את הטויוטה ליד דלת האופל.

17. לי הדגישה כי התביעה נפלה עליה כרעם ביום בהיר, שכן, היא מעולם לא עלתה על רכב שאינו מבוטח. לדבריה, הנהג הוא האחראי על הנוסעים ברכבו. לי הכחישה כי עופרי אמרה לה שלא לצאת מצדו הימני של האופל, אלא מצד השמאלי. היא אישרה כי אכן התעסקה בפלאפון, אך בזמן הנסיעה ולא בזמן התאונה. לי אישרה כי יש לה רישיון נהיגה משנת 2012 ואף השיבה בחיוב לשאלה – האם היא מבינה שלצאת מצדו הימני של הרכב יכול לעורר סכנה. לי הדגישה כי לא הייתה עסוקה בפלאפון והיא זוכרת היטב שלא נאמר לה לצאת דווקא מצד שמאל.
לי אישרה בעדותה כי במועד התאונה שפת המדרכה, בצדה חנה האופל, היתה צבועה באדום לבן.

דיון והכרעה
18. עקרונית הנטל להוכיח את תביעתו, מוטל על התובע בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :
" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

לעניין הסרטון
19. בתחילת הדיון הוצג סרטון מטעם התובעת באמצעות ב"כ. ב"כ הצד הנתבעים התנגד להגשת הסרטון, בטענה שאינו קביל אך בפועל צפה בו וחקר בהשראתו את אליהו עד התובעת. יתר על כן, ב"כ צד ג' הסכים הסכמה מלאה להצגת הסרטון ואף טען כי הדבר יועיל לשולחתו – צד ג'.

20. במהלך חקירתו של שלום, הוא הבהיר כי ידוע לו על קיומו של הסרטון שאף נשלח למבטחת של רכבו – חב' הפניקס. בנסיבות אלו ובכל הכבוד, יכול היה שלום לצפות בסרטון מבעוד מועד ולכלכל את צעדיו בהתאם.

קבלת סרטון התובעת כראיה
21. כידוע, בתביעות נזקי רכוש רכב (המכונות גם תביעות פח), סדרי הראיות גמישים יותר והראיה לכך, הפטור הגורף מהגשת תצהירים, בשונה מתביעות אחרות בסדר דין מהיר. ראה לעניין זה תקנה 214ט(א1) לתקנ ות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן: "התקנות") בכל מקרה, לא נ יתן להשיב את הגלגל לאחור לאחר שהסרטון הוצג בבית המשפט מס' פעמים וב"כ הצדדים אף התייחסו אליו במהלך חקירותיהם. זאת, מעבר לכך שנקודת הכובד בפסיקה לגבי בחינת הראיות הינה מעבר משיקולי קבילות, לשיקולי משקל ומהימנות.

הסרטון ש הציגה התובעת כולל את המידע הנדרש לצורך הכרעה בתביעה.
22. במהלך הדיון, בית המשפט צפה יחד עם הצדדים וב"כ בסרטון. על פניו לא נראה כי הסרטון עבר עריכה וסבורני שהוא אותנטי ומשקף את קרות התאונה באופן רציף. במהלך הדיון, העלה ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 – עו"ד מיליס, את השאלה מדוע הסרטון איננו מציג את מקום התאונה, זמן מה לפני קרותה ומדוע לא הוצג צילום של הנתיבים האחרים בתחנת הדלק.

23. סבורני כי די היה בסרטון שהוצג בבימ"ש, לצורך מתן הכרעה במחלוקת מושא התביעה. לא שוכנעתי כי היה צורך בהצגת צילום הנתיבים האחרים בתחנת הדלק או צילום הנתיב בו קרתה התאונה, מספר דקות לפני קרותה או אחריה. אני דוחה את טענת הנתבעים שלא הוכחה כי אליהו התרשל בבחירת נתיב היציאה מתחנת הדלק. המדובר בטענה סתמית שלא נתמכה בפסיקה או חקיקה רלוונטית. אני קובע כי אליהו רשאי היה לבחור את נתיב היציאה מתחנת הדלק בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי.

24. העובדה כי נתיב היציאה היה רחב ומואר, אין בה כדי להטיל אשמה כלשהי על אליהו ואין כל קשר סיבתי בינה לבין התאונה. אני דוחה את טענת הנתבעים כי לפני התאונה, אליהו דיבר בטלפון הנייד שלו. המדובר בטענה סתמית שלא הובאו ראיות כלשהן לביסוסה . יתר על כן, צפייה בסרטון מוכיחה באופן חד משמעי כי אליהו היה ער לנעשה בנתיב. הראיה לכך זמן התגובה המהיר שחלף מאז הבחין אליהו בפתיחת דלת האופל ועד ללחיצתו על דוושת הבלם כפי שעולה מאורות הבלימה האחוריים שנדלקו. במהלך חקירתו הנגדית, שלום אישר עובדה זו. ". ש. האם רואים את אורות הבלימה שלו דולקים?
ת. כן. עוד לפניה הפגיעה." ( ש' 5-6 ע' 49 לפרוטו')

עדותו של שלום במהלך הצגת הסרטון בדיון
25. במהלך הדיון הוצג הסרטון באמצעות שלום, אשר לבקשת ב"כ התובעת-עו"ד היימן, תיאר באופן מפורט את מה שנצפה בסרטון, לרבות פרק הזמן בין פתיחת הדלת לבין הימצאות הרכב במרכז התמונה, שניה אחר שניה. פרק הזמן מפתיחת ועד לפגיעה היה כשנייה בלבד. אני מקבל את טענת ב"כ התובעת, כי ברור שאורך רכב הטויוטה של התובעת אינו עולה על 5 מטר ים. מכאן נלמד כי לפני שדלת האופל נפתחה, רכב הטויוטה הייתה במרחק של 5 מטרים מהאופל, כך שהזמן שהספיק הרכב להתקדם עד לפגיעה היה שניה אחת בלבד. לפיכך, אני מקבל את טענת התובעת כי רכב הטויוטה נסע במהירות של 15-20 קמ"ש בלבד.

האם יש לייחס לאליהו "אשם תורם" בשיעור כלשהו לקרות התאונה 26. כידוע ,זכות קדימה איננה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית וגם על נהג שלו נתונה זכות הקדימה מוטלת חובת זהירות כלפי יתר המשתמשים בדרך:

הפסיקה חזרה וקבעה כי :
" אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה" (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן פ"ד כט(2) 341, 343 (1975)) . ,27 29

27. בחינת קיומו של אשם-תורם מבוצעת על בסיס הראיות המסוימות המובאות לפני בית המשפט בכל מקרה ומקרה בית המשפט העליון כבר קבע כי ההלכות שנקבעו לעניין זה בפרשת חנחן, לא התיימרו לקבוע " סטנדרט חלוקה" לכל תיק בו נגרם נזק לרכב כתוצאה מהתנגשות בצומת ( רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן ( פורסם במאגרים המשפטיים;

כדי ליישם על המקרה שלפנינו את ההלכה הפסוקה, יש לבדוק בין היתר, את מיקומם של כל אחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה, מיקום התאונה ומיקום הפגיעות בכל אחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה. אני מקבל את טענתו של אליהו שלא נסתרה, כי ההתנגשות באופל קרתה כשנייה לאחר שהבחין בו לראשונה, כך שלא הייתה באפשרותו למנוע את התאונה. זאת למרות שלחץ על דוושת הבלם מיד לאחר שהבחין בפתיחת דלת האופל.

28. בכל מקרה, הטענה של קיומו של "אשם תורם" היא טענת הגנה שנטל הוכחתה מוטל על הנתבעים. נטל זה לא הורם, בהעדר הגשת ראיות כגון :חוות דעת מומחה אשר תוכיח את קיומה של אפשרות של נהג התובעת: למנוע, למזער או להפחית את את חומרת התאונה.

29. יש לבחון גם את סוגיית המדיניות המשפטית הרצויה: האם על נהג ה נוסע בתחנת דלק במהירות סבירה של 15-20 קמ"ש, לצפות את האפשרות כי רכב שחונה במקום אסור לחניה, דלתו תפתח בפתאומיות. לאחר שצפיתי בסרטו האבטחה ושמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי באופן חד משמעי כי האופל חנה במקום אסור לחניה, במקביל למדרכה שאבני השפה בצידה היו צבועות ב "אדום לבן". לי אישרה זאת במפורש בעדותה (ש' 16-17 ע' 49 לפרוטו')

30. נוסף על כך, גם לו חנה האופל בחנייה מוסדרת כדין, בכל מקרה פתיחת הדלת במפתיע, הייתה בניגוד להוראת. תקנה 80 (א) ל תקנות התעבורה תשכ"א-1961 , הקובעת חובת זהירות המוטלת על אדם הפותח דלתו של רכב.

" פתיחת דלת וסגירתה
80 ( א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך."

אחריותה של עופרי לקרות התאונה.
31. עופרי העידה כי עמדה מחוץ לאופל, טרם יציאתה של לי ממנו. בנסיבות אילו, היה עליה לוודא שחברתה לא תצא מהדלת הימנית הפונה לכביש. יתר על כן, טענת של עופרי כי הורתה ללי לצאת מהדלת השמאלית בלבד, לא הוכחה. לי טענה שוב ושוב בחקירתה הנגדית כי לא קיבלה שום הוראה מעופרי לצאת רק מהדלת השמאלית באופל.
טענה זו, זו לא הובאה כלל במסגרת ההודעה למבטחת האופל ונראה כי הועלתה במהלך הדיון , לאחר שהתברר כי אין כיסוי ביטוחי לתאונה וכדי לחזק את הטענות שהועלו נגד לי, במסגרת ההודעה לצד ג'. אני מקבל את גרסת התובעת שאכן מדובר בטענה כבושה שיש להתעלם ממנה .

המשמעות של הימנעות בעל דין מהבאת עדות לטובת ו 32. "כידוע הימנעות מהבאת ראייה ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" ( ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכי
"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו].

33. כאמור בס' 13 לעיל, הנתבעים לא זימנו למתן עדות את עד הראייה לתאונה מאג'די.
לא שוכנעתי כי הנתבעים פעלו בשקידה ראויה וסבירה לאיתורו של העד לצורך זימונו למתן עדות.
"ש. מי זה מג'די?
ת. זה בחור שעבד בתחנה.
ש. פנית למנהל התחנה?
ת. לא.
ש. פנית לחב' פז?
ת. לא יודע אם הוא עובד בתחנה, אבל הוא היה שם. הוא לא עבד כמתדלק.
ש. האם פנית למנהל התחנה ?
ת. אני לא פניתי למנהל התחנה. התקשרתי לאתר אותו והטלפון שלו לא זמין.
ש. פנית לקבל את הפרטים מתחנת הדלק?
ת. לא. "
(חקירתו הנגדית של שלום, ש' 8-17 ע' 51 לפרוטו')

לפיכך, אני קובע כי מחדל הנתבעים נזקף לחובתם ומכרסם באופן משמעותי באמינות גרסת ם.

34. אני דוחה את טענות הנתבעים לעניין אמינות עדותו של אליהו :
מועד הדיון בתביעה היה כשנתיים וחצי לאחר מועד התאונה. בנסיבות אלו סביר כי העד לא יזכור את מלוא הפרטים לגבי אופן התרחשות התאונה. העובדה כי העד השיב לחלק מן השאלות "לא זוכר", אין בה כדי להשמיט את הקרקע מתחת גרסת התובעת שנתמכה בסרטון שהוצג. על כך כבר נאמר: "תמונה שווה יותר מאלף מילים".

35. לא מצאתי כל ממש בטענות הנתבעים שלא הוכחו כי מוקד הנזק בטויוטה של אליהו מתחילה הכנף שמאלית קדמית ומשם לדלת הנהג ולדלת הנוסע, אינו מתיישב עם גרסתו כי נסע במהירות נמוכה מאד, שכן לו גרסתו הייתה נכונה, אזי מוקד הנזק היה צריך להיות בחזית קדמית שמאלית ובפנס שם. בכל מקרה, המדובר בעניין של מומחיות ולא הוצגה חוו"ד מומחה לתמיכה בטענות אילו.

טענותיה של לי לענין ההודעה לצד ג'
36. היא לא נהגה ברכב, לא הייתה הבעלים של הרכב ולא הייתה מוטלת עליו לבטח את הרכב. באי עריכת ביטוח תקף למועד התאונה, חשפו הנתבעים את צד ג' לנזקים אשר לו היה נערך ביטוח כדין לא היה עליה לשאת בהן. עופרי העידה בהגינותה כי הודעה לצד ג' הוגשה רק ממניעים כספיים בשל גובה התביעה. עוד העידה בהגינותה כי לא סברה שיש בהתנהגותה של לי אשם תורם או רשלנות, היא אמרה שמי שתמיד אשם הוא הנהג. אף האבא שלום, טען כי הגיש הודעה לצד ג' כיוון שלא היה ביטוח תקף בזמן התאונה.

37. ספק, אם ניתנה ללי אזהרה אם לאו. לי נקטה באמצעי זהירות סבירים כאדם סביר, במטרה להימנע מסיכון חיי אדם. גרסתה של לי גם לפי התובעת וגם על פי הנתבעים מהימנה. עדותה של לי הייתה מהימנה רציפה קוהרנטית, מתיישבת עם תיאור המקרה ועובדותיו ולמעשה ברור כי לא חשפה בהתנהלותה רמת סיכון מיוחדת ולא גרמה לנזק . למעשה היא קורבן ואף הייתה עלולה להיפגע פיזית אלמלא פעלה אינסטינקטיבית .

38. תקנה 80(א)לתקנות העוסקת בפתיחת דלת וסגירתה ע"י נוסע קובעת מה הם אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע פגיעה במשתמשי נלווה כגון: רוכבי אופניים, אופנועים, הולכי רגל. זוהי הוראה כללית אולם הרישא, של ס' 80(ב) מטילה את האחריות על הנהג ולא על הנוסע. על פי הפסיקה הנוהגת יש להשית על אליהו נהג התובעת אחריות בשיעור 90 אחוז ואחריות של 10 אחוז על נהג הרכב העומד. זאת מבלי לגרוע מהטענה שיש להשית את מלוא האחריות על אליהו. לו הנתבעים היו טורחים לערוך ביטוח תקף. אזי, גם שיעור השתתפות זה לא היה אמור להיות משולם על ידי צד ג'.

בחינת מהימנות עדותה של הנתבעת 1 -עופרי
39. התרשמתי כי עדותה של עופרי הייתה נפתלת, מתחמקת ובה סתירות פנימיות.
תחילה טענה; "אני לא זוכרת שהיו אבני שפה אדום לבן" (ש' 26 ע' 53 לפרוטו').
בהמשך עדותה טענה בחצי פה "הרכב שלי בעיקרון לא הפריע לתנועה, אך אם חניתי באדום לבן, זה כנראה לא לפי החוק "(ש' 31 ע' 53 לפרוטו ').

עופרי העידה כי הורתה ללי לצאת מדלת שמאל, בעת שהייתה עסוקה בטלפון הנייד שלה. מנגד, לי הכחישה בתוקף שוב ושוב כי קיבלה הוראה או אזהרה כלשהי מעופרי לצאת דווקא מהדלת השמאלית. לפיכך, אני קובע כי טענה זו של עופרי, לא הוכחה.
יתר על כן, גם אם נקבל כנכונה את טענתה של עופרי כי הורתה ללי לצאת מדלת שמאל, עדיין עולה השאלה, אם אכן באותו עת, לי הייתה עסוקה בטלפון הנייד שלה, כיצד זה ציפתה עופרי כי לי תהא קשובה להוראותיה ומדוע לא חזרה על אזהרתה פעם נוספת (ש' 5-6 ע' 56 לפרוטו') . במהלך עדותה כשנשאלה מדוע הורתה ללי לצאת מדלת שמאל, הודתה עופרי כי הדבר מסוכן.
40. במסגרת התביעה המקורית גם מבטחת האופל חברת הפניקס נכללה ברשימ ת הנתבעים. לכתב התביעה צורפה הודעתו של אליהו למבטחת –התובעת, בה הוצהר במפורש כי נהגת האופל הייתה עופרי. מנגד, בהודעת למבטחת שצורפה לכתב ההגנה צוין במפורש כי ההודעה על התאונה דווחה טלפונית והשיחה הוקלטה. בהודעה נאמר כי הנהגת באופל בעת התאונה הייתה רעייתו של הנתבע 1 גב' אסתר אמסלם.

41. בס' 4 לכתב ההגנה המתוקן שהגישה הפניקס נטען כי דין התביעה נגדה להידחות שכן לנתבע 1 –שלום אין כיסוי ביטוחי לתאונה,".. בין היתר בשל חשד למסירת פרטים כוזבים אודות זהות הנהג שנהג ברכב המעורב והחשד כי ברכב המבוטח נהג אדם לא מורשה, בניגוד להוראות הפוליסה, והוסתר ו מהנתבעת (הפניקס א.ד) עובדות מהותיות בעת ההודעה על מקרה התאונה-הסתרה העולה עד כדי כוונת מרמה". נתון זה מטיל צל כבד על מהימנות הנתבעים 1-2 .

לענין ההודעה לצד ג'
42. תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת:
80.(א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.
באופן רגיל, הנהג הוא זה ששולט ברכב או אמור לשלוט בו וכפועל יוצא מכך, מצופה ממנו רמת זהירות, גם במקרים בהם הדלת נפתחה על ידי נוסע מאחור או מלפנים, מבלי שהנהג דאג מבעוד מועד לנקיטת אמצעי זהירות שימנע את פתיחת הדלת בפתאומיות. במקרה בו מדובר בנוסעים- ילדים קטנים, נדרש הנהג להזהירם שלא לפתוח את הדלת לחלופין, ללחוץ על כפתור השבתת פתיחת הדלת ברכב, עוד בטרם תחילת הנסיעה.

מן הכלל אל הפרט
43 . במקרה שלפנינו , לא ניתן לה תעלם מהעובדה, שלא תמיד לנהג שליטה מלאה לגביי פתיחת הדלתות ברכבו. פעולה שנעשית על ידי הנוסע מקדימה או מאחור, מבלי שהנהג נתן את דעתו על כך. לפיכך, במקרים מסוימים, האחריות לקרות התאונה, לא תוטל במלואה על הנהג, שכן יש לקחת בחשבון גם את התנהגותם של הנוסעים. לפיכך, בעת קביעת האחריות לפתיחת דלת שגרמה לתאונה, יש לעשות שקלול הגיוני של מס' אמות מידה, מצד אחד, מהותו של הנהג, האם מדובר בנהג פרטי או בנהג ציבורי, ומצד שני, מהותה של אוכלוסיית הנוסעים ברכב: גילם ומצבם הרפואי המנטלי באותה העת, היכרות מוקדמת של הנהג עמם, בצד מהלכים שעשה הנהג אם בכל כדי למנוע את התאונה, וכן מהלכים שהיה מצופה מהנוסעים לעשות או לא לעשות בעת פתיחת הדלת.

44. במקרה שלפנינו, יצרה הנתבעת 1 עופרי, "סיכון תעבורתי" למשתמשי הדרך, ובכללם גם לנוסעת לי. שכן, היא החנתה את רכבה, בצמוד למדרכה שהייתה צבועה "אדום-לבן". אני דוחה את טענתה של עופרי שלא הוכחה כי הורתה לנוסעת לי לצאת דווקא מהדלת השמאלית ברכב הפונה למדרכה. הואיל ועופרי עמדה מחוץ לאופל הרי היה ביכולתה לעמוד בצד הרכב כדי לוודא שלי לא תוכל לצאת מצד ימין. נוסף על כך, יכולה הייתה עופרי לעמוד בצד הרכב, ולהתריע כלי רכב מתקרבים מפני פגיעה אפשרית באופל.

45. לעניין אי עריכת ביטוח צד ג'. במקרה שלפנינו, הן עופרי והן לי העידו כי נמסר לעופרי מידע שגוי על ידי מי מהוריה לפיו במועד התאונה היה לאופל ביטוח תקף לגביי עופרי. למרבה הצער, בדיעבד התברר כי עופרי קיבלה מידע שגוי. ב"כ צד ג' טענו כי הנתבעים התרשלנו כלפיה בכך שלא ערכו לרכב ביטוח תקף למועד התאונה ובכך חשפו את צד ג' לנזקים אשר לו היה נערך ביטוח כדין, לא היה עליה לשאת בהם.
ב"כ צד ג' לא הפנו להוראה סטטוטורית כלשהיא המחייבת עריכת ביטוח צד ג' לרכב. יחד עם זאת, יש מקרים בהם מתקיימים יחסים מיוחדים בין הנוהג ברכב לבעליו, שניתן יהיה לראות בהם כמחייבים עריכת ביטוח צד ג', על ידי הבעלים של הרכב. לדוג' מעביד המעמיד המוסר רכב לשימוש עובדו, בני משפחה וכו'.
במקרה שלפנינו, לי העידה כי בעת ביקורה בבית משפחתה של עופרי היא שמעה את מי מהוריה מאשר כי לרכב יש ביטוח בר תוקף עבור עופרי. ב"כ צד ג' לא הניחו תשתית חקיקתית או פסיקתית לכך שבמישור היחסים בין הנתבעים 1-2 ללי, הייתה מוטלת עליהם חובה לערוך ביטוח צד ג'. השאלה האם היה לרכב ביטוח צד ג' בעת התאונה אם לאו, אין בה כדי להפחית מאחריותה של לי לכך שנהגה בניגוד לתקנות התעבורה ויצאה מהדלת הימנית, ובכך גרמה לתאונה. במהלך עדותה (כמפורט בסעיף 17 לעיל), הבהירה לי כי ברשותה רישיון נהיגה מזה מס' שנים, וכי הייתה מודעת לסכנה הכרוכה ביציאה מהדלת הימנית. למותר לציין כי העובדה שהנוסעת חן יצאה קודם לכן, מהדלת ימנית קדמית בבטחה, אין פירושה שעניין זה יישנה בעת שלי תצא מהדלת הימנית.

46. לאחר שקלול הנתונים כאמור לעיל, החלטתי כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה, כאשר מרבית האחריות בשיעור 70% תוטל על הנהגת עופרי, ו30% על הנוסעת לי-צד ג'.

47. הנתבעים לא הגישו חוו"ד נגדית מטעמם ולא ביקשו לזמן את שמאי התובעת כדי להיחקר על חוות דעתו. לפיכך, אני קובע כי חו"ד לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר
48. לאחר שקבעתי, כי גרסת ה של התובעת מהימנה בעיני על פני גרסת הנתבעים, והנטל להוכחת התביעה הורם, אני מחייב את הנתבעים 1-2 ,ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את התשלומים הבאים: מלוא סכום התביעה בסך כולל של 30,615 ₪ (תגמולים למבוטח ושכר טרחת שמאי), החזר שכרו של עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרות התביעה כפי ששולמו וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,800 ₪.

49. אני מקבל את ההודעה לצד ג' באופן חלקי בלבד, ואני מחייב את צד ג' לשאת ב30% מכל הסכומים בהם חייבתי את שולחת ההודעה לשלם לתובעת . לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות בהליך של ההודעה לצד שלישי, ושולחת ההודעה, בצד ג' יישאו כל אחת בהוצאותיה.

כל הסכומים שפסקתי לעיל ישולמו בתוך 30 ימים

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 45 ימים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין ל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נתבע: שלום אמסלם
שופט :
עורכי דין: