ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד ערן בן עוזר נגד צ'רלי רבני טהרני :

לפני כבוד השופט אריה ביטון

המבקש:
עו"ד ערן בן עוזר

נגד

המשיבים:
1. צ'רלי רבני טהרני

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשת פסילה מלהמשיך ולדון בתיק זה. לאחר קבלת תשובות המשיבים ותגובת המבקש, מובאת בזאת החלטתי לבקשה.

רקע עובדתי

1. המדובר בתביעה שהוגשה על ידי המשיב 1 כנגד המבקש למתן חשבונות ולתשלום סך של 87,629 ₪, אשר להן טוען המשיב 1 כזכאי מאת המבקש שעה שזה האחרון שימש כעורך דינו של המשיב 1 ומייצגו בהליכים משפטיים. המבקש הגיש הודעה לצד שלישי כנגד מבטחתו בביטוח אחריות מקצועית, היא המשיבה 2 שלעיל.

2. ביום 21.3.19 הגיש המשיב 1 בקשה ל מחיקת כתב הגנת הנתבע בשל אי השלמת ההליכים המקדמיים ולתיקון כתב התביעה באמצעות הגדלת סכומה. הבקשה הוגשה בשנית ביום 28.4.19. בקשה זו הועברה לתגובת המבקש ולאחר קבלת תגובתו ביום 6.5.19 הועברה היא על ידי בית המשפט לתשובת המשיב 1 שהשיב לה עוד ביום 7.5.19. אלא , שבית המשפט לא נדרש לתיקון סכום התביעה בטרם השלמת ההליכים המקדמיים על ידי המבקש ובהתאם להחלטות בית המשפט בעניין. ביום 30.5.19, ולאחר השלמת ההליכים המקדמיים, פנה המשיב 1 בבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וביום 4.6.19 נעתר בית המ שפט לבקשה וציין: "לאור אי הגשת תגובה עד כה לבקשה זו שהוגשה בעבר, הנני מורה על הגדלת סכום התביעה כמבוקש ובכפוף לתשלום יתרת האגרה" .

3. ביום 12.6.19 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.6.19 בטענה כי זו ניתנה במעמד צד אחד וללא שניתנה לו הזכות להגיב לה. בבקשתו נטען, כי ככל שבית המשפט לא יבטל החלטתו ישקול הוא להגיש בקשת פסילה ויפנה אל כל גורם שיש בו משום ביקורת על שופט שסרח. לאחר קבלת תגובת המשיב 1 ותשובת המבקש ניתנה החלטה מסכמת ביום 1.8.19 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול ההחלטה מיום 4.6.19, תוך שהובהר , כי זו לא ניתנה במעמד צד אחד אלא לאור בקשה קודמת של התובע והתגובה והתשובה המצויות בתיק , ועל כן לא נפגעה כל זכות של הנתבע. כמו כן, ניתנו לצדדים , בשנית, הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית. המבקש שב וביקש מבית המשפט ביום 12.8.19 ליתן הבהרה להחלטתו וזו ניתנה לו בשנית בהחלטה מיום 12.8.19.

4. ביום 25.8.19 ולאחר קבלת תצהירי התובע לתיק, הובהרו בשנית לנתבע ולצד השלישי המועדים להגשת תצהיריהם. ביום 3.10.19 הגיש המבקש בקשה לדחיית המועד להגשת ראיות בשל כוונתו להגשת מכתב תלונה לגורמים הממונים על כהונת שופט ובקשה לפסילה עצמית. בית המשפט דחה הבקשה בהחלטה מיום 3.10.19. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר ואף זו נדחתה ביום 10.10.19. ושוב הגיש הוא בקשה לעיון חוזר ביום 22.10.19.

5. של אי הגשת תצהירי המבקש, הגיש המשיב 1 ביום 22.10.19 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לאחר קבלת תגובת המבקש לבקשה, ניתנה ביום 28.10.19 החלטה מפורטת המאריכה למבקש את המועד להגשת תצהיריו, וזאת לפנים משורת הדין, תוך חיובו בהוצאות הבקשה. ביום 12.11.19 הגיש המבקש את בקשת הפסילה דנן. כמו כן, הוגשו בקשות להקפאת התיק ולעיכוב ההליכים בו בשל בקשת הפסילה , ואלו נדחו על ידי בית המשפט.

טענות הצדדים

6. לטענת המבקש בבקשת הפסילה, שלח הוא מכתב תלונה כנגד השופט אל כל הנמענים בו , לרבות נשיאת בית המשפט העליון ונציב התלונות על שופטים. בתמצית מכתב התלונה, שצורף לבקשת הפסילה דנן, נטען, כי החלטת בית המשפט מיום 4.6.19, לפיה התקבלה בקשת המשיב 1 להגדלת סכום התביעה, ניתנה במעמד צד אחד ללא קבלת תגובת המבק ש לבקשת המשיב 1 לתיקון כתב התביעה. לשיטתו, החלט ת בית המשפט מיום 1.8.19, שהבהירה כי ההחלטה מיום 4.6.19 לא ניתנה במעמד צד אחד, מהווה אי אמירת אמת ביודעין ובניסיון לחפות על תקלה. מכאן, לגרסתו , ולאור האמור במכתב התלונה, לא יכול כל אדם וכל שופט להיות אובייקטיבי וניטרלי לאחר שמכתב כזה נשלח בקשר אליו, ועל כן, על השופט לפסול עצמו מלדון בתיק זה.

7. לטענת המשיב 1, הבקשה אינה מגלה עילה לפסילת השופט הדן בתיק , והטענות עליהן נשען המבקש הינן חלקיות בלבד ו/או אינן מדויקות, בלשון המעטה. עוד טוען הוא, כי הבקשה מהו וה המשך ישיר לאופן התנהלות המבקש בתיק המאופיינת באי עמידה בהחלטות ובצווים של בית המשפט ובאיומים גלויים ומוסווים על בית המשפט שמצריכה את בדיקת מוסדות לשכת עורכי הדין. לגופם של דברים טוען הוא, כי ביום 1.8.19 קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת המ בקש לביטול ההחלטה שניתנה ביום 4.6.19 מן הטעם שהמבקש הגיב לבקשה ולפיכך לא נפגעו זכויותיו. נוסף על כן, ביום 12.8.19 ניתנה החלטה בבקשה נוספת אותה הגיש המבקש, המאשרת את הגדלת סכום התביעה, ו בה נקבע כי לא נמצא כל נימוק ראוי להיעתר לבקשתו. נימוקו היחיד של המבקש לפסילת השופט הוא שבהחלטה מיום 4.6.19 נאמר שהמבקש לא הגיב לבקשה להגדלת סכום התביעה וטעות זו תוקנה לאלתר. ב ית המשפט התייחס פעמיים לתגובת ה מבקש בהחלטות מיום 1.8.19 ו- 12.8.19 ולא מצא לנכון לשנות החלטתו. ועל כן, יש לדחות את הבקשה לפסילת השופט.

8. המשיבה 2 מסרה בתשובתה לבקשת המבקש , כי הינה סומכת על החלטת ב ית המשפט ומשאירה את ההחלטה בבקש ה לשיקול דעתו.

9. בתגובת המבקש לתשובת המשיב 1, טען הוא, כי תיאור ב"כ המשיב 1 את התנהלות המבקש בתיק ואי עמידתו במועדים אינו רלוונטי לעניין, ואף הטענה בד בר איומים על השופט לא היו מעולם יותר מאשר "איום" חוקי למהדרין, כהגדרתו. לטענתו, העובדה כי השופט לא לקח בחשבון במסגרת החלטתו מתחילת חודש יוני 2019 את נימוקי המבקש אינם מורידים מתוקפ ם וכל יתר טענות ב"כ המשיב 1 אינן רלוונטיות או שאינן אמת מדויקת כלל.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובתגובות הצדדים לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפסילה להידחות. וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, מן הטעם כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר. ושנית, מן הטעם כי זו אינה עומדת במבחן הקבוע בדין, דהיינו, שאין בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, כפי שיובהר להלן .

11. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה של עילת הפסלות (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) . בית המשפט העליון קבע, כי בעל דין אינו רשאי לשמור בלבו טענות פסלות על מנת להעלותן כשייראה לו נוח לעשות כן, שהרי אין טענת הפסלות בגדר "נשק סודי" הנצור בידי בעל דין לשעת רצון, אם לפסילת שופט שסר חינו מלפני אותו בעל דין ואם לדחייה "סתם" של ההליך (ע"א 11146/08 עיריית אור עקיבא נ' שלמה בן נעים, פורסם בנבו, 18.1.2 009; ע"א 5480/08 מנורה חברה לביטוח נ' אבו, פ"ד נב(2) 476). לטענתו של המבקש, זיהה הוא את טענת הפסלות הנטענת עוד ביום 12.6.19, עת הגיש את בקשתו לביטול החלטת בית המשפט מיום 4.6.19 , שניתנה, לטענתו , במעמד צד אחד. לאחר קבלת ההחלטה מיום 1.8.19 הגיע הוא ל מסקנה כי בית המשפט אינו אומר אמת ומנסה לחפות על תקלה, ואזי נודעה לו עילת הפסלות. אלא שזה שב וביקש לקבל הבהרה מבית המשפט ביום 12.8.19 , ו אף קיבלה עוד באותו היום. מכאן, שהיה בידו להגיש את בקשת הפסלות כבר לאחר קבלת ההחלטה מיום 1.8.19 , או לכל המאוחר , לאחר קבלת ההבהרה שביקש וקיבל ביום 12.8.19. אלא , שבמקום להגיש את בקשת הפסלות במועד זה או בסמוך לאחר מכן , שמרה הוא לעת מצוא למשך תקופה של שלושה חודשים תמימים עד שהגישה ביום 12.11.19.

12. במשך תקופה זו, שקט המבקש על שמריו והמתין עד בסמוך למועד שהיה עליו להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו לתיק , ואזי בחר , ביום 3.10.19 , להגיש בקשה לדחיית המועד להגשת ראיותיו ובקשות נוספות לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט במטרה לעכב את ההליכים בתיק תוך הימנעות מלמלא אחר החלטת בית המשפ ט להגשת ראיותיו לתיק, הגם שניתנו לו ארכות חסד לשם כך. כל זאת, חלף הגשת בקשת הפסילה שעילתה נודעה לו זה מכבר. כפי שנקבע בהחלטה מיום 28.10.19 ובהחלטות קודמות, מתקבל הרושם כי המבקש בחר לו כשיטה להלך אימים על בית המשפט בהגשת תלונות ובבקשות חוז רות ונשנות לדחיית מועדים שונים במהלך ההליכים בתיק, במט רה לדחות את הקץ ולעכב את ההכרעה בתיק . נראה , כי השיהוי הניכר בהג שת בקשת הפסילה, ובעקבותיה מספר חוזר ונשנה של בקשות לעיכוב ההליכים בתיק, רק מחזק מסקנה זו. בענין זה, נקבע בהלכה הפסוקה, כי חובת תום הלב מחייב ת כי בעל דין לא ישתהה בהגשת טענת הפסלות ולא יעלנה כדבר של מה בכך על מנת להאריך את הדיון שלא לצורך או כדי לנסות לעכב את ההכרעה בתיק. על כן, המסקנה המתבקשת היא, כי בשל היותה של טענת הפסלות נגועה בשיהוי ניכר שכזה, מוביל הדבר לדחייתה.

13. הטעם השני לדחיית הבקשה מתייחס לגופה של טענת הפסלות. המבחן לעניין פסלות שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, וזו לשון החוק:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט."

הדין הנוהג הוא, כי יש לבחון את הטענה לפסלות שופט במבחן אובייקטיבי. המבחן אינו מבוסס על רגשותיו והשקפותיו של בעל הדין ושל עור ך הדין ואף לא על תחושתו של השופט היושב בדין, אלא המדובר באמת מידה אובייקטיבית. יתר על כן, מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת המסקנה כי הראיות, שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת הפסלות , חייבות להיות משמעותיות. כך מתבקש, בין היתר, לנוכח קיומן של חזקות שונות בדבר אי תלות השופט, יושרו ומקצועיותו. חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בס יס עובדתי מעבר לאמירתם , אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ראו: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) , עמ' 115-114, 84-85 ; ע"א 10379/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד יואל גולדברג, פורסם בנבו, 15.4.2007).

14. טענתו העיקרית של המבקש בבקשת הפסלות הינה, כי לאור תלונתו של המבקש כנגד השופט לגורמים שונים במערכת המשפטית, ובהם נציב תלונות הציבור על שופטים, אזי אין השופט יכול עוד להיות אובייקטיבי ונייטרלי כלפיו, ועליו לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק זה. ח ששו זה של המבקש אין בו ממש, שהרי קבלת טענה מסוג זה עשויה להביא להגשת תלונות שווא כטקטיקה לפסילת שופט, ועל כן, נקבע בפסיקה, כי הגשת תלונה, על ידי בעל דין כנגד שופט, אין בה כדי להקים עילה לפסלותו. חששו זה של המבקש אינו אלא חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מצביע על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו והוא נעדר כל תשתית ראייתית לפגם באובייקטיביות השיפוטית . דהיינו, שבעצם הפניה לנציב, אין , כשלעצמה , להעיד על האובייקטיביות השיפוטית של השופט היושב בדין, שהראחרון בוחן את התנהגות השופט ואת דרך ניהול המשפט בלא קשר הכרחי לשאלת האובייקטיביות השיפוטית.

15. לעומת זאת, במסגרת דיני הפסלות, יש חשיבות להתנהגות השופט ולדרך ניהול המשפט על ידו בכדי לבחון את שאלת קיומו או היעדרו של חשש ממשי למשוא פנים. בחינת טענות המבקש במסגרת תלונתו מגלה , כי זה קובל על כי בית המשפט לא איפשר לו להגיב על הבקשה לתיקון כתב התביעה שהגיש המשיב 1 ביום 30.5.19 , וקיבל החלטה ביום 4.6.19 במעמד צד אחד. ואכן, כטענתו, לא איפשר בית המשפט תגובה לבקשה זו, ואך בטעות ציין בית המשפט בהחלטה כי המבקש לא הגיב לה. אולם, בדין לא העביר בית המשפט את הבקשה לתגובת המבקש, וזאת מכיון שבמהותה היתה היא בקשה חוזרת למתן החלטה על בקשה שכבר הוגשה ביום 28.4.19 ושעליה כבר הגיב המבקש עוד ביום 6.5.19 ובכך מיצה את זכותו הדיונית. החלטת בית המשפט בענין התעכבה אך בשל אי המצאת מסמכים למשיב 1 על ידי המבקש במועד שקבע בית המשפט . משאלה הושלמו, דרש המשיב 1 מתן החלטה בסעד לתיקון כתב התביעה, וזו ניתנה לו בהחלטה מיום 4.6.19. לא זו בלבד, אלא ש לנוכח בקשת המבקש לביטול החלטת בית המשפט מיום 4.6.19, עיין בית המשפט בשנית בטענות המבקש ולא מצא לשנות מהחלטתו להגדלת סכום התביעה. בהחלטה מיום 1.8.19 הובהר למבקש , לפנים מן הצורך, כי אף ההחלטה מיום 4.6.19 לא ניתנה במעמד צד אחד אלא לנוכח תגובתו ותשובת המשיב 1 המצויות בתיק, ועל כן לא נפגעה זכותו של המבקש . המבקש לא הסתפק בכך וביקש הבהרה נוספת להחלטה , וזו ניתנה לו עוד באותו היום . יוצא איפוא, כי טענתו שהמדובר באמירת אי אמת כדי לחפות על תקלה, הינה טענה חסרת כל בסיס המעידה על אי הבנה של המבקש את משמעות ההחלטה , או למצער , פרשנות משפטית שגויה מצדו למושג "במעמד צד אחד". המבקש אף בחר שלא לערער או להשיג בדרך אחרת על החלטות אלו של בית המשפט , שהפכו לחלוטות.

16. כעת, נשאלת השאלה, האם ראויה טענת המבקש להתברר במסגרת דיני הפסלות? כידוע, דיני פסלות השופט אינם כלי דיוני או מהותי להשגה ולערעור על תוכנן של החלטות שקיבל השופט, שהרי אלו עוסקים בשאלת הכשירות הקונקרטית לישב בדין בשל פגם נטען באובייקטיביות השיפוטית, ולא בתוכן ההחלטות עצמן שקיבל השופט. מכאן גם נקבע בהלכה הפסוקה, כי אין לעשות בדיני הפסלות שימוש לא ראוי בניסיון לערער על תוכנן של החלטות שיפוטיות (ראו: יגאל מרזל, שם, עמ' 43-44). אין ספק, כי המבקש אינו נכון לקבל את הכרעתו המהותית של בית המשפט באשר להגדלת סכום התביעה, ואף לא את עמדתו הדיונית כי ההחלטה ניתנה שלא במעמד צד אחד. יחד עם זאת, אין בכך כדי להעיד על פגם באובייקטיביות השיפוטית או הצדקה מספקת להעלותה כטענת פסלות חלף הגשתה במסגרת ערעור על אופן קבלת ההחלטה ותוכנה. נדמה, כי המבקש עושה כל שלאל ידו כדי לשוות לתלונתו ולבקשת הפסילה, עליה מתבססת היא, נופך של בקשה רצינית המטילה דופי בכשירות השופט לישב בדין, אף שכל כול ה ערעור על תוכנה ודרך קבלתה של החלטה, בניסיון למקצה שיפורים של זכות ערעור שלא מומשה כדין .

17. מכאן גם יוצא, כי פרשנותו של המבקש את הקביעה כי ההחלטה לא ניתנה במעמד צד אחד, אינה יכולה לשמש בסיס לטענת פסלות . החלטה זו, ה ינה דרך ואופן לניהול ההליך המשפטי, שלפי גישת בית המשפט, לא מצא הוא מקום ל מתן תגובה נוספת על זו שכבר הגיש המבקש לאותה הבקשה ממש. בעיקר, אין בהחלטה זו כדי ללמד על אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט, במיוחד שבית המשפט נדרש לבקשותיו הנוספות של המבקש בענין, ואף בעניינים נוספים, שבהם ניתנה למבקש האפשרות להגיש בקשות ולהגיב, ו אף ביתר שאת, משניתנו לו ארכות לפנים משורת הדין לעמוד בצווי בית המשפט. דבר זה מלמד על יכולתו של בית המשפט להמשיך ולדון בתיק באובייקטיביות ובנייטרליות המתבקשת, וכי אין לשופט כל ענין אישי בתוצאות המשפט או בהעדפת צד על רעהו, אלא אך את רצונו לנהל את המשפט כפי שתפקידו מחייב באופן תקין וצודק לצורך הגעה לחקר האמת כמיטב הכרתו ומקצועיותו המשפטית. באין חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט , נותרת הזכות לשבת במשפט על כנה – והיא גם מנביעה את החובה לעשות כן.

18. אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לדחות את בקשת הפסילה שהגיש המבקש. המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 3000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 10 ימים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד ערן בן עוזר
נתבע: צ'רלי רבני טהרני
שופט :
עורכי דין: