ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דבורית גולוב רוסק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערערת
דבורית גולוב רוסק
ע"י ב"כ: עו"ד עופר כהן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה) מיום 27.2.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי למערערת נכות יציבה משוקללת בשיעור 10%, בגין ליקוי קוגניטיבי, החל מיום 1.11.15 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
המערערת ילידת 1964, מורה במקצועה.
ביום 20.3.14 נפגעה המערער ת מאגרוף תלמיד ופגיעתה הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה: "חבלת ראש" (מכתב ההכרה צורף כנספח 4 לנימוקי הערעור) .
ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 8.11.18 קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 10%, החל מיום 1.11.15. על החלטה זו השיגה המערער ת.
הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 27.2.19 לדון בערר. הוועדה שמעה את תלונות המערערת ורשמה אותן כדלקמן:
"סובלת מסחרחורות. כאבי ראש. בעיית שליפה. בחילות. קושי בזכרון. הייתי בן אדם שכל הזמן עושה מתפקד ופועל כיום אני סגורה בבית עושה הרבה פחות ממה שעשיתי פעם, חוזרת הביתה ובזה גמרתי את היום. כל מה שאני רוצה זה שיתנו לי לשבת בפינה שלי ולא לזוז. לא מארחת, לא יוצאת לטיולים. ריכוז ירוד. כשאני רואה סרט או קוראת אני צריכה לחזור על זה שלוש פעמים לפחות.
מבחינת פיברומיאלגיה אני תלויה בעזרה להתלבש וכל תפקוד בסיסי של היום יום אני צריכה עזרה."
עוד הקשיבה הוועדה לדברי בא-כח המערערת ורשמה אותם כדלקמן:
"מבקשים להתייחס לחוות הדעת הניורולוגית של ד"ר אינספקטור ושל ד"ר רומוב בתחום הנפשי.
בנוסף מבקשים למנות יועץ ראומטולוג בעניין הפיברומיאלגיה. מבוקש שזה לא יהיה ד"ר רוזנר שהוא הרופא המטפל של התובעת. 5 שנים לפני התאונה היא תיפקדה כמו שצריך. מבקשים להפעיל תקנה 15."
6. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה פורטו ב סעיף 7 לפרוטוקול בזו הלשון:
"מבחינה ניורולוגית – בתיקה הרפואי קיימת תעודות רפואיות מהרופאים המטפלים אשר בהם מצויין שהנ"ל נחבלה בעורפה בתאריך 20.3.14, ללא אובדן הכרה. יש לציין שבתיקה הרפואי ובמסמכים רפואיים של חוות הדעת של ד"ר אינספקטור מיכאל ושל ד"ר ירון ריבר, אין תיעוד שראו את המכתב הבדיקה של הנ"ל בחדר מיון רמב"ם. מעברה ידוע על מיגרנות שחלפו במשך השנים. ידוע על פיבולרית בשנת 2000 מטופלת ודוח רפואי בפוסוידו אומ ור צרברי שהתגלה לאחר תלונות של כאבי ראש, טשטושי ראייה, סחרחורות. יש לציין שבדיקות א.א.ג היו תקינות כולל MRI תעלות שמע ו MRI מוח. בבדיקתו של ד"ר אינספקטור הנבדקים הקוגניטיבים נכתב שבמבחן מוקה 25/30. במבחן תפקוד זכרון אפיזודי נמצא תקין לחלוטין. בתחום האקזקוטיבי תפקודים תקינים. "הציונים הכללים בכל אחד מהתחומים הקוגניטיבים שנבדקו היו מעל הממוצע". במבחן GO NO GO היה לקוי והוא למעשה המבחן היחידי שנמצא בו ליקוי.
בבדיקה פסיכיאטרית – בהכרה מלאה, יוצרת קשר עין, דיבור ספונטני תקין, אפקט תואם לסיטואציה, מהלך החשיבה תקין, רמת ארגון טובה. בתוכן אין עדות להפרעה פקטיבית מג'ורית או מחשבות שווא. לא נתפסו הפרעות בתפיסה. שיפוט ושיקול יום יומיים תקינים. קיימת תבונה למצבה.
התובעת מוכרת לשירות פסיכיאטרי משנת 2000. אז לראשונה לדבריה פיתחה מצב מאניפורמי עם עלייה במצב רוח, הפרעות בשינה ובזבוז כספים. טופלה ע"י טיפול תרופתי לפי המלצת פסיכיאטר, נטפלה טיפול ע"י טגרטול ובהמשך גם אקסן. כעת ממשיכה מעקב פסיכיאטרי. נוטלת טיפול על ידי אקסן, טגרטול, לוסטרל ואריפליי.
הוועדה עיינה בבדיקה עדכנית פסיכיאטרית מתאריך 13.09.18 לפי בדיקה זו ישנה טוב, מתעייפת בעבודה, שיתוף פעולה מלא, חשיבה מאוגנת. לא נצפו הפרעות במהלך החשיבה ובתוכן. ללא הפרעות בתפיסה. ללא מחשבות או כוונות אובדניות. תובנה ושיפוט שמורים. אובחנה כסובלת ממחלה דו קוטבית ברניסיה".
במקום המיועד לרישום האבחנות ציינה הוועדה: "מחלה דו קוטבית משנת 2000 שלא קשורה לתאונה הנדונה. חבלת ראש" וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (בסעיף 10 לפרוטוקול) :
"הוועדה מקבלת חלקית את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור ומשאירה את הנכות שנקבעה בדרג 1 על כנה.
לעומת זאת, בקשר לכאבי ראש והסחרחורות יש לציין שהנ"ל סובלת גם מהפרעה נפשית וגם מתסמונת הפוסידיו אמור צרברי אשר ידועים שגורמים לכאבי ראש כרוניים יום יומיים קשים לטיפול. אין הוכחה לא קלינית ולא הדמייתית שהנ"ל סבלה מחבלת ראש שכתוצאה ממנה נגרמו המיחושים הללו והופיע הפסודיו אמור צרברי.
התובעת סובלת ממחלה דו קוטבית משנת 2000, מחלה דו קוטבית אשר פיתחה לא קשורה לתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר רומוב שמאבחן את התובעת כסובלת ממחלה דו קוטבית אורגנית ולא מקבלת את מסקנותיו.
הוועדה מציינת שהתובעת פיתחה הפרעה זו שנים רבות לפני התאונה כעת נמצאת במצב של רמיסיה וגם עובדת.
מבחינה פסיכיאטרית הוועדה דוחה את הערר, אין קשר סיבתי בין מצבי הנפשי לתאונה.
התובעת סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה עוד משנת 2010.
במכתב האחרון מראומטולוג ד" ר גלב סלובודיו מיום 23.12.2018, כותב שידועה הפיברומיאלגיה שנים רבות והערכה שלו בייעוץ שהפיברומיאלגיה בהחמרה (אבל היועץ לא קושר את ההחמרה של הפיברומיאלגיה לתאונה הנדונה)
לאור כל זאת, הוועדה לא מוצאת לנכון לשלוח לייעוץ ראומטולוגי מהסיבות שצויינו".
החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.
טענות הצדדים
לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו שגיאות משפטיות כמפורט להלן:
בתחום הנוירולוגי – שגתה הוו עדה עת התעלמה מתלונת המערערת בעניין כאבי הראש מהם היא סובלת בעקבות תאונת העבודה ולא ביצעה חשבון עובר ושב בעניין ליקוי זה וכן התעלמה מקיומה של תופעת הפוסידיו טומור צרברי שהופיעה לאחר התאונה כטריגר עקב חבלת הראש שארעה למערערת בתאונה. עוד נטען, כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, נוירולוג, במסגרתה הומלץ על קביעת נכות למערערת בשיעור 40%, לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(III) בגין כאבי ראש פוסט חבלתיים ופוסידיו טומור המצריך טיפול תרופתי. שגתה הוועדה עת קבעה באופן לקוני, כי לא הוכח שחבלת הראש גרמה לתופעות אלה, קל וחומר עת הפגימה שהוכרה אצל המערערת בגין תאונת העבודה היתה "חבלת ראש". על הוועדה היה להתייחס במנומק לחוות הדעת הנוירולוגית שהוגשה לעיונה ו כן לאבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין שצורפו לערעור.
בתחום הנפשי – שגתה הוועדה משלא ערכה דיון מעמיק בשאלת הנכות שנותרה בהיבט הנפשי עקב התאונה ושללה באופן לקוני קיומו של קשר סיבתי בין המצב הנפשי לתאונת העבודה ולמצער, על הוועדה היה לערוך חשבון עובר ושב. כן שגתה הוועדה משלא התייחסה במנומק לחוות הדעת של ד"ר רומוב שהוגשה לעיונה.
בתחום הראומטולוגי – שגתה הוועדה עת דחתה את בקשת המערערת למנות יועץ בתחום הראומטולוגי על מנת לבחון את טענתה בדבר קיומה של החמרה בפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת, כפי שנקבע במכתבו של ד"ר סלובודין, ראומטולוג, מיום 23.12.18 שהוגש לוועדה. בהרכב הוועדה לא נכלל רופא ראומטולוג אלא אורתופד שלא ערך למערערת בדיקה קלינית.
לעניין תקנה 15 – שגתה הוועדה עת לא הפעילה את תקנה 15 בעניינה של המערערת, בשים לב לכך שהאחרונה עובדת כיום באופן חלקי ואינה ממלא ת יותר את התפקידים שביצעה עובר לתאונת העבודה ובכלל זה תפקיד מרכזת כיתה ומחנכת. עוד נטען, כי קיימת ירידה של 30% בהכנסות המערערת ומשכך היא עונה על התנאים המצטברים הנדרשים להפעלת התקנה.
מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מ הנימוקים הנוספים הבאים:
בתחום הנוירולוגי – הוועדה הסבירה, כי קיים תיעוד רפואי עובר לתאונת העבודה לפיו המערערת סבלה ממיגרנות משך שנים וביפולריות עוד משנת 2000. עוד ציינה הוועדה, כי ההפרעה הנפשית והפוסידו טומור צרברי בה ם לוקה המערערת הם המקור לכאבי הראש והסחרחורות. עוד הדגישה הוועדה, כי לא נמצאה הוכחה קלינית או הדמייתית בדבר חבלת ראש שבגינה הופיעו המיחושים והפסודיו טומור צרברי. מדובר בהחלטה מנומקת וברורה, בה אין מקום להתערב .
בתחום הנפשי – הוועדה הסבירה מדוע אינה מקבלת את עמדתו של ד"ר רומוב בציינה , כי המערערת פיתחה הפרעה נפשית דו קוטבית שנים רבות עובר לתאונת העבודה ונמצאת כיום ברמיסיה ואף עובדת. בכך אף שללה הוועדה אפשרות קיומה של החמרה זמנית בליקוי הנפשי הקודם.
בתחום הראומטולוגי – המערערת לא הציגה חוות דעת בתחום הספציפי ומשכך, הוועדה לא הייתה מחויבת לשקול מינויו של מומחה בתחום הראומטולוגיה; חרף זאת, הוועדה נימקה מדוע אין בדעתה למנות מומחה כאמור בציינה, כי המערערת אובחנה כלוקה בפיברומיאלגיה טרם האירוע התאונתי , וכי מכתבו של ד"ר סלובודין נעדר דיון בשאלת הקשר הסיבתי.
אשר לתקנה 15 – הוועדה הסבירה באופן ברור, כי המערערת מסוגלת לשוב לעבודתה והיא אכן שבה אליה, כפי שאישרה המערערת בעצמה.
דיון והכרעה
9. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).
10. נפסק לא אחת, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה הרפואית לעררים חובת ההנמקה, שכן ההנמקה מאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60 (1983).
11. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
12. אשר לטענת המערערת בתחום הנוירולוגי – המערערת ה לינה בפני הוועדה, בין היתר, על כאבי ראש מהם היא סובלת לטענתה בעקבות תאונת העבודה המוכרת. לתמיכה בטענתה, הציגה המערערת בפני הוועדה חוות דעת נוירולוגית מאת ד"ר אינספקטור מיום 29.8.17 אשר מעיון בה עולה, כי ד"ר אינספקטור היה ער לתיעוד הרפואי הקודם למועד תאונת העבודה בעניין כאבי הראש, אולם בהתייחס אליו צין כדלקמן (חוות הדעת צורפה לנימוקי הערעור) :
"בגיל 20 סבלה גברת גולוב ממיגרנות, אך הן חלפו לפני שנים. התקפי המיגרנות מהן סבלה נמשכו שעות, לוו רגישות לאור, ללא רגישות לרעש. המיגרנות נמשכו שעות בודדות.
כאבי הראש הנוכחיים כמתואר לעיל הופיעו לאחר חבלת הראש במרץ 2014 לדבריה של גברת גולוב, והם שונים באופיים מהמיגרנות שחוותה בגיל צעיר. כאבי ראש אלה החמירו באוקטובר 2015 והחלו להיות מלווים בטשטוש ראיה כפי המתואר להלן, כאשר לאחר בירור שעברה כמפורט להלן אובחנה גברת גולוב כלוקה בפסוידו-טומור צרברי..."
על יסוד האמור המליץ ד"ר אינספקטור על קביעת נכות למערערת בשיעור 40%, לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(III) "עקב כאבי ראש פוסט-חבלתיים תעוקתיים וגם מסוג נוירולוגיה אוקסיפטלית ובנוסף עם התפתחות של פסוידו-טומור צרברי המצריך טיפול תרופתי קבוע בדיאמוקס 1000 מ"ג ליום (כאשר חבלת הראש במקרה הנדון יכולה הייתה להיות הטריגר להתפתחות הפסוידו-טומור צרברי)."
13. הוועדה קבעה בהתייחס לכאבי הראש, כי לדעתה ד"ר אינספקטור וד"ר ריבר ככל הנראה לא עיינו במכתב בדיקת המערערת בחדר המיון בבית חולים רמב"ם מיום 20.3.14 בו צוין, כי היא נחבלה בעורפה ללא אובדן הכרה. עוד ציינה הוועדה, כי מתיק המערערת ידוע על מיגרנות שחלפו במשך השנים ועל פיבולריות משנת 2000 ועל תסמונת פוסידיו אמור צרברי הידועים כגורמים לכאבי ראש כרוניים. לדידי הוועדה, אין הוכחה קלינית או הדמייתית שהמערערת סבלה מחבלת ראש שכתוצאה ממנה נגרמו המיחושים הנ"ל והפיעה תסמונת הפוסידיו אמור צרברי.
14. הלכה פסוקה היא, כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה באופן "ענייני ומנומק", וכלשון בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע (ארצי) לב/120-0 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, כרך ד' 73 (1972) ):
"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה".
15. הוועדה אינה מתייחסת באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, ולא עומדת על ההבדלים המצוינים בחוות דעתו בין אופי המיגרנות מהן סבלה המערערת עובר לתאונת העבודה המוכרת לבין כאבי הראש מהם היא סובלת לטענתה לאחריה ועל ההחמרה שאירעה לדעת המומחה בליקוי זה.
לפיכך, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין כאבי הראש מהם סובלת המערערת לטענתה, תוך התייחסות עניינית ומפורטת לאמור בחוות דעתו של ד" ר אינספקטור לרבות אפשרות קיומה של החמרה בליקוי זה. בנוסף, תשקול הוועדה את טענת המערערת הנתמכת בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, לפיה התפתחה אצלה תסמונת פסוידו-טומור צרברי לאחר תאונת העבודה ובעקבותיה.
16. אשר לטענות המערערת בתחום הנפשי – מצאתי, כי דינן להתקבל. המערערת הציגה בפני הוועדה חוות דעת פסיכיאטרית מאת ד"ר מיכאל רומוב מיום 14.1.19 (צורפה לנימוקי הערעור), במסגרתה הומלץ על קביעת נכות בשיעור 40%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(4-5), תוך שהוסיף ד"ר רומוב וציין כדלקמן :
"הנני קובע כי מצבה הנפשי המתואר קשור באופן סיבתי לאירוע הנדון מיום 20.3.14 ואין לבצע בגינו חישוב עובר ושב, למרות קיום מחלה דו קוטבית, טרם הפגיעה הנדונה. מסקנה זו נומקה היטב בפרק "דיון ואבחנה"."
למקרא חוות דעתו של ד"ר רומוב עולה בבירור, כי המומחה היה ער לכך שהמערערת סבלה בעברה ממחלה דו-קוטבית, יחד עם זאת לדעת המ ומחה המחלה התפרצה מחדש לאחר תאונת העבודה הנדונה ומשכך אף אין מקום לדעתו לערוך חשבון עובר ושב וכלשונו:
"מדובר באשה בת 54, נשואה + 3, מורה לחינוך מיוחד במקצועה, אשר סבלה מהפרעה דו קוטבית טרם הפגיעה הנדונה ביום 20.3.14, אך היתה שרויה ברמיסיה מלאה יותר מחמש שנים לפני הפגיעה הנדונה ובמהלך חייה תפקדה באופן מלא ומשביע רצון למרות המחלה כאשר לאחר הפגיעה חלה ירידה משמעותית בכל תחומי תפקוד והסתגלות החברתית. לציין כי חזרו סימפטומים של מחלה אפקטיבית ובנוסף לכך התפתחה תסמונת אורגאנית מוחית, המלווה בהנמכה נוירוקוגנטיבית, בגינה הוענקה לדבורית נכות אשר הוכרה כקשורה סיבתית לאירוע הנדון בשיעור של 10%, ע"פ פריט ליקוי 32 א 1 ב. לציין כי במהלך הדיונים בועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לא היה דיון להפרעה נפשית מעבר לדיון בפאן הנוירוקוגנטיבי. לדעתי קיים צורך מובהק בדיון מחודש ואינטגרטיבי בכל הקשור להפרעה נפשית ופגיעה נוירוקוגנטיבית.
הנני סבור כי היות ומדובר בתקופת רמיסיה מלאה מעל חמש שנים לפני הפגיעה הנדונה, פרוץ המחלה הדו קוטבית המחודשת, היא נחשבת למחלה חדשה ולכן אין לבצע חישוב עובר ושב בגין מצב קודם וזה ע"פ קריטריונים של ICD 10..."
17. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר רומוב היתה חלקית ולא ממצה. כך הוועדה ציינה, כי "התובעת סובלת ממחלה דו קוטבית משנת 2000, מחלה דו קוטבית אשר פיתחה לא קשורה לתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר רומוב שמאבחן את התובעת כסובלת ממחלה דו קוטבית אורגנית ולא מקבלת את מסקנותיו. הוועדה מציינת שהתובעת פיתחה הפרעה זו שנים רבות לפני התאונה כעת נמצאת במצב של רמיסיה וגם עובדת."
הוועדה כלל אינה מתמודדת עם קביעתו של ד"ר רומוב, כי המחלה הדו קוטבית המחודשת התפרצה אצל המערערת אחרי תאונת העבודה ה נדונה, לאחר תקופת רמיסיה מלאה מעל חמש שנים, לפני הפגיעה הנדונה .
לפיכך, מצאתי כי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מחדש את קביעתה בהיבט הנפשי, תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר רומוב.
18. אשר לטענת המערערת בעניין ה ראומטולוגי – מעיון בפרוטוקול הוועדה למדים, כי המערערת ביקשה מהוועדה להיוועץ במומחה בתחום הראומטולוגי בעניין הפיברומיאלגיה. המערערת הציגה בפני הוועדה מכתב ממומחה לראומטולוגיה, ד"ר גלב סלובודין, מיום 23.12.18, במסגרתו צוין כדלקמן (נספח 7 לנימוקי הערעור, ההדגשה הוספה, א.ק.) :
"גב' גולוב מוכרת לי עם אבחנה של פיברומיאלגיה. סובלת ממחלה זו וגם ממחלה ביפולרית מזה שנים רבות. עובדת במערכת החינוך ולפני מספר שנים קבלה מכה בראש תוך כדי עבודה, אובחנה בהמשך עם פסאודוטומור. מאז החמרה בתסמינים של פיברומיאלגיה וכאבי ראש יותר כאבים ועייפות, שינת לילה לא מספקת. אין מספיק אנרגיה להתעלמות, לא עבדה תקופה ממושכת ולאחרונה חזרה בהיקף מופחת.
לאחרונה בנוסף לכאבים ועייפות חלה ירידה קוגניטיבית, בזכרון, שליפה וריכוז. הנ"ל גורם לירידה משמעותית ביכולת תפקודית. מספר פעמים שינתה משטר טיפולי, ללא שיפור. מצליחה לישון רק 3 שעות ללילה ועייפה תמידית..
הערכה: פיברומיאלגיה בהחמרה.
המלצות: ..."
19. הוועדה התכנסה בהרכב המומחים באורתופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה. הוועדה ציינה בהחלטתה, כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה עוד משנת 2010 ובהתייחס למכתבו של ד"ר סלובודין צוין, כי המומחה אינו קושר את ההחמרה של הפיברומיאלגיה לתאונת העבודה הנדונה ומשכך, לדעת הוועדה אין מקום להי וועץ במומחה ראומטולוגי.
20. בהתאם לפסיקה, די בכך שבהרכב הוועדה יהיה מומחה בעל מומחיות בתחום הרחב של הפגימה, שכן "אין כל אפשרות, ואין כל הצדקה לכלול בוועדה מומחים בתחום צר וספציפי, שהרי אין לדבר סוף" (דב"ע (ארצי) שן/19-1 המוסד לביטוח לאומי – בריטפלד אלרגיה, פד"ע כא 485). יחד עם זאת, עוד נקבע בפסיקה כדלקמן:
"כאשר מוגשת לועדה חוות דעת אשר ניתנה ע"י מומחה בתחום הספציפי (כמו - מומחה לכף יד), על הועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, וזאת - בנוסף לחובה לכלול בהרכבה אורטופד מהתחום הרחב.
13. גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות דעת של מומחה מטעמו, רשאית הועדה לפי שיקול דעתה, להתיעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת, הכל - מכח סמכותה לפי ת' 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. שיקול דעתה של הועדה הרפואית בנושא זה, יהיה כפוף לביקורת שיפוטית.
(עב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי – סעדיה יהודה, פד"ע, לו 186).
21. בנסיבות העניין שלפני, עת מטענות המערערת ומהחומר הרפואי שצורף לערעור עולה, כי המערער ת מטופלת על ידי ראומטולוג, ועת ביקשה המערערת במפורש מהוועדה להיבדק על ידי מומחה בתחום הראומטולוגיה, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, באופן בו יוחזר עניינה של המערער ת לוועדה על מנת שתיוועץ במומחה בתחום זה. הוועדה תשקול את טענת המערערת הנתמכת במכתבו של ד"ר סלובודין, לפיה תסמיני הפיברומיאלגיה הוחמרו בעקבות תאונת העבודה המוכרת.
22. אשר לטענה בעניין הפעלת תקנה 15 – בשים לב לכך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה, היא תידרש לדון בטענות המערערת בעניין הפעלת התקנה.
סוף דבר
23. על יסוד כל המפורט, הערעור מתקבל.
24. עניינה של המערער ת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 27.2.19, על מנת שתפעל כדלקמן:
בתחום הנוירולוגי – הוועדה תשקול מחדש קביעתה בעניין כאבי הראש מהם סובלת המערערת, תוך התייחסות עניינית ומפורטת לאמור בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור לרבות אפשרות קיומה של החמרה בליקוי זה. בנוסף, תשקול הוועדה את טענת המערערת הנתמכת בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, לפיה התפתחה אצלה תסמונת פסוידו-טומור צרברי לאחר תאונת העבודה ובעקבותיה.
בתחום הנפשי – הוועדה תשקול קביעתה בשנית, תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר רומוב, ממנה עולה, בין היתר, כי המחלה הדו קוטבית המחודשת התפרצה אצל המערערת לאחר תאונת העבודה המוכרת, לאחר תקופת רמיסיה מלאה מעל חמש שנים, לפני הפגיעה הנדונה.
בתחום הראומטולוגי – הוועדה תיוועץ במומחה בתחום הראומטולוגיה ותבחן את טענת המערערת הנתמכת במכתבו של ד"ר סלובודין, לפיה תסמיני הפיברומיאלגיה הוחמרו אצלה לאחר תאונת העבודה המוכרת.
הוועדה תשקול הפעלת תקנה 15 בעניינה של המערערת.
25. המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה, לרבות באמצעות בא-כוחה ויתאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
26. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, (23 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: דבורית גולוב רוסק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: