ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אנונימי :

בפני כבוד השופט חיים פס

המבקשת/המשיבה בהחלטה זו

מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין
על-ידי ב"כ עו"ד חן אביטן ועו"ד יקיר שקרצי

נגד

המשיב/המבקש בהחלטה זו
אנונימי
על-ידי ב"כ עו"ד קייס נאסר

החלטה

1. לפניי בקשה לפסילתי מלישב בדין, לפי סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), בתיק זה ובכלל התיקים לגביהם הוגשו בקשות לצווי הריסה ביחס לצביר 630 (להלן: "הצביר") הסמוך לכסייפה (משפחת אבו ג'ודה), ואשר מיוצגים על ידי עו"ד נאסר.

2. לטענת ב"כ המבקש דכאן, מדובר בעשרות בקשות למתן צו הריסה ללא הרשעה, לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965, אשר תגובות מפורטות מטעם המשיבים להם הוגשו ואלו תוקפות את חוקיות הבקשות ואי עמידתן במבחני סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה.

3. אחת הטענות המרכזיות שעמדה בבסיס תגובות המשיבים לדחיית הבקשות לצווי הריסה, נגעה למצב התכנוני של הצביר אשר לטענת המשיבים הופסק בשלב מסוים, בנסיבות שלא קשורות למשיבים ואינן ידועות להם.

4. עוד הוסיף ב"כ המבקש דכאן, כי בית המשפט דן במקביל בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שהוגשה על ידי אחד מתושבי הצביר, ביחס לביתו שבגינו היה תלוי ועומד צו הריסה. מדובר בתיק בב"נ 40193-06-18, אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל. במסגרת אותה בקשה התבקשתי להכריע בשאלה – האם הפסקת התכנון, שנועד להותיר את הצביר במקומו, נבעה עקב אירוע טרור שביצע בנו של אותו אבו ג'ודה והאם החלטתה של המשיבה להפסיק את תכנון השכונה כאמור נבע מטעמים פסולים של "נקמה" במשפחת אבו ג'ודה.

5. יש לציין, כי בתחילה נדונה הבקשה האמורה בפני כבוד השופט עטר אשר ביום 14.10.18, דחה את הבקשה. על החלטה זו הוגש ערעור אשר נדון בפני כבוד השופט אינפלד (עפמ"ק 69880-10-18). ביום 13.1.19, קבע כבוד השופט אינפלד בפסק דינו כי מר אבו ג'ודה, המערער, הצליח להרים את הנטל הראשוני לטענתו בדבר שיקולים פסולים בהחלטת הרשות להפסיק את תכנון השכונה במקום בשל אותו אירוע טרור והחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך שמיעת ראיות הצדדים ביחס לטענה זו.

כבוד השופט אינפלד הדגיש בהחלטתו, כי תוצאות ההחלטה לאחר שמיעת עדים מטעם הצדדים בעניין זה, יינגעו אך ורק ביחס לשאלת אורך תקופת עיכוב הביצוע של צו ההריסה, היינו – באם תתקבל במלואה טענת המערער, הרי שתינתן אורכה ארוכה למימוש צו ההריסה וזאת בשל התנהלות הרשות, ומנגד, באם תידחה הטענה, הרי שתינתן אורכה קצרה לצורך התארגנות בלבד לצורך מימוש צו ההריסה.

6. ביום 28.11.19, לאחר שנשמעו בפניי מצהירים משני הצדדים, דחיתי את טענת המבקש וקבעתי, כי המשיבה הצליחה להוכיח כי לא שיקולים פסולים הם אלו שהנחו אותה בהחלטתה, להפסיק בתכנון השכונה האמור, וכי מדובר בהליך סדור שהתבצע על ידי המשיבה בהתאם לנוהל עבודה ברור וללא קשר לאותו אירוע טרור, ולפיכך נתתי ארכה קצרה לצורך התארגנות וקבעתי כי צו ההריסה ייכנס לתוקפו ביום 27.2.2020.

יצוין, במאמר מוסגר ולצורך שלמות התמונה, כי על החלטתי זו הוגש ערעור נוסף מטעם המבקש (עפת"ב 48933-12-19), הקבוע לדיון בפני כבוד השופט אינפלד ליום 8.1.2020.

7. ב"כ המבקש דכאן טוען, כי בהחלטתי האמורה מיום 28.11.19, התייחסתי, בסעיף 58, לנסיבות הפסקת תכנון שכונת אבו ג'ודה וקבעתי כי:

"חשוב להזכיר כי בקשות לצווי הריסה הוגשו ביחס לכלל הצביר בו מתגורר המבקש ובקשות אלו נידונות בפניי בימים אלו. אני רואה כאפשרות רחוקה וקלושה את הטענות שהעלה המבקש ולפיה הרשות פעלה נגד כל הצביר כצעד ענישתי בעקבות מעשיו של בנו".

באמירה זו, לטענתו של ב"כ המבקש, גיליתי דעתי, בטרם מועד הדיון בבקשות כאן, כי הרשויות פעלו באופן סביר ביחס לכלל הצביר, ומשכך, יש עליי לפסול את עצמי מלישב בבקשות לצווי הריסה ביחס לכלל הבתים של המבקשים באותו צביר.

8. לדברי ב"כ המבקש, הלכה פסוקה היא כי הפסלות נבחנת באמות מידה אובייקטיביות ואין די בתחושתם הסובייקטיבית של בעלי הדין או באי כוחם.

לדברי ב"כ המבקש, החלטתי האמורה לעיל, שניתנה במסגרת התיק האחר, חרצה בטרם עת את גורל התיקים כולם, שכן, דעתו של בית המשפט בעניין 'ננעלה' סופית. לדבריו, אין מדובר בתחושה סובייקטיבית של המשיבים אלא בעובדות אובייקטיביות שבית המשפט הציב במסגרת החלטתו האמורה.

9. במקביל להגשת הבקשה לפסלות, הגיש ב"כ המבקש בכלל התיקים, בקשה לזימון עד. לדברי ב"כ המבקש, ביום 3.12.19, הוא קיבל מידע כי עצירת תכנון השכונה אכן קשור באותו פיגוע שביצע אחד מתושבי השכונה. לדבריו, הוא שוחח באופן מיידי עם המתכננת העירונית, הגב' רווית פלג, ששימשה בזמנו יועצת שיתוף ציבור כחלק מצוות התכנון שעסק בתכנון המפורט לשכונת אבו ג'ודה בזמנו וזו מסרה לו, כי הטיפול בתכנון להכשרת השכונה הגיע לשלב מתקדם, אך בסמוך לפיגוע שביצע אחד מתושבי שכונת אבו ג'ודה, התקבלה הנחיה להפסיק התכנון. בנוסף מסרה לו גב' פלג, כי הפסקת קידום התכנון בשכונה לא נבע מטעמים תכנוניים.

לאור האמור, ביקש ב"כ המבקש כי הגב' פלג תוזמן לעדות בכלל הבקשות לצווי הריסה ביחס לצביר.

10. יש להדגיש, ולנקודה זו חשיבות מכרעת בהחלטתי, כי אותה גב' פלג לא העידה בפניי במסגרת בב"נ 40193-06-18 דלעיל, ועל פניו, נראה כי אכן עדותה חיונית לבירור העניין. עוד יצוין, כי המשיב הגיש בקשה נוספת ובמסגרתה ביקש להגיש מטעמו חוות דעת מומחה שהוכנה על ידי מתכנן הערים מר סיזאר יהודקין מארגון "במקום-מתכננים למען זכויות תכנון", ועל ידה מבקש הוא לתמוך את טענות כלל המשיבים בבקשות בדבר הליכי התכנון של השכונה והאופק הממשי להסדרת השכונה במקום, ובכך להפריך את טענות המדינה בבקשותיה לצווי הריסה.

יודגש כי גם עד זה לא הופיע בפניי במסגרת בב"נ 40193-06-18.

11. לאור כל האמור לעיל, ביקש ב"כ המבקש כי אפסול את עצמי מלדון בבקשה.

12. ביום 22.12.19, הוגשה תגובת המשיבה לבקשה לפסילה.

ב"כ המשיבה, עו"ד חן אביטן, מתנגד בכל תוקף לבקשה לפסילה. לדבריו, הבקשה הוגשה בהעדר כל בסיס משפטי ו/או ענייני ממשי לפסלות שופט.

עוד הוסיף ב"כ המשיבה, כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו השתהות ארוכה ואך בשל כך יש לדחות את בקשתו.

לדבריו, מדובר בבקשת סרק אשר כל עניינה הוא דחיית הקץ ביחס להריסת המבנים, שכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי לכלל מבני הצביר לא קיימים היתרי בנייה.

לדבריו, עצם הניסיון לקשר בין החלטת בית המשפט בתיק בב"נ 40193-06-18 לכלל הצביר, הינה החלטה פסולה, שכן, וגם על כך אין מחלוקת, צו ההריסה נגד ביתו של המבקש בב"נ 40193-06-18 ניתן עוד בשנת 2005, ואילו הבקשות לצווי הריסה ביחס לכלל הצביר הוגשו בחודש מרץ 2019.

13. לדברי ב"כ המשיבה, טענותיו של ב"כ המבקש הינן למעשה מחזור של טענות סרק שהועלו כאמור בבב"נ 40193-06-18 ונדחו לאחר שמיעת ראיות על ידי בית המשפט, ולפיהן, המדינה לא פעלה משיקולים זרים שאינם ממין העניין בעניינו של אותו מבקש, ועל כן, אין כל בסיס גם לבקשת הפסלות.

לדברי ב"כ המשיבה, ההחלטה להוצאת צווי הריסה נגד כלל הצביר גובשה ומומשה בנוהל אכיפתי מוסדר, ולאחר שהוצע פתרון הסדרתי חלופי לכלל דיירי המקבץ.

14. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי פסילתו של שופט מלישב בדין הינה צעד חריג ויוצא דופן, ובבקשה לפסילת מותב זה, אין כל רמז או נימוק אשר יכול להוות בסיס לבקשה להפעלת צעד כה יוצא דופן של פסילת שופט מלשבת בדין.

15. לדברי ב"כ המשיבה, אין בטענה כי קיים חשש למשוא פנים מצד מותב זה כלפי כלל המבקשים דבר, שכן, בית משפט זה הפגין אורך רוח כלפי כלל המבקשים בכך שאיפשר את שמיעת טיעוניהם וזאת על אף שלא הוגשו מצדם תצהירים בזמן, ולפיכך גישה זו מצביעה על כך כי בית המשפט לא 'נעל' דעתו ביחס לבקשות האמורות.

16. עוד מוסיף ב"כ המשיבה וטוען, כי למעשה במסגרת בב"נ 40193-06-18, לא דן בית המשפט בעניינם של המבקשים תושבי הצביר, אלא בעניינו של תושב אחד בלבד, ובעניינו אף שמע ראיות. אין בכך כדי להשליך על החלטתו הסופית של בית המשפט ביחס לצביר כולו, שכן, הנתונים לגבי כל אחד מהמבנים אמור להיבחן בנפרד.

17. בסוף תגובתו ביקש ב"כ המשיבה כי אחייב את המבקשים בהוצאות משפט משמעותיות לנוכח העובדה כי לטענתו, בקשה זו הוגשה אך כדי לדחות את הקץ בהחלטה הסופית.

18. בדיון שהתקיים בפניי היום, חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם כפי שהובאו בכתב.

דיון והכרעה

19. סעיף 77א(א) לחוק, קובע כי: "שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט " (ההדגשות אינן במקור; ח.פ).

20. נקודת המוצא היא כי שופט שנבחר לכהונה שיפוטית יעשה כל שביכולתו על מנת למלא את תפקידו ולשפוט משפט צדק, וזאת כאשר אין מניעות מיוחדות וקיצוניות המונעות אותו מלישב בדין ופסילתו של שופט הינה צעד חריג ויוצא דופן [(ראו למשל: ע"א 5139/08 עו"ד יובל ליכטר נ' גד קומרן (3.11.08)].

עוד נפסק כי על המבקש פסילת המותב להצביע על אותה אפשרות ממשית למשוא פנים (לעניין זה ראו, בין היתר: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פד"י מח(3) 608), בע"א 9391/11 מולקדוף נ' עמיר וייס (28.12.11).

21. כאמור לעיל, עיקר טענתו של ב"כ המבקש היא, כי בעקבות העובדה כי שמעתי ראיות במסגרת בב"נ 40193-06-18, וקבעתי, לאחר שמיעת ראיות הצדדים, כי המדינה הצליחה להוכיח כי לא נפל פגם בהתנהלותה מול המבקש שם במובן זה שהחלטותיה ביחס למבקש שם לא נבעו משיקולים זרים, הרי שעליי לפסול את עצמי מלישב בדין ביחס לשאר הבקשות שהוגשו מטעם המשיבה ביחס לצביר, שכן טענותיהם של המשיבים בכלל הבקשות הינן טענות דומות לטענות אותן העלה המבקש בב"נ 40193-06-18.

22. דין טענה זו להידחות.

עצם העובדה כי דנתי בתיק דומה ושמעתי ראיות באותו תיק, ואף קיבלתי החלטה על בסיס אותן ראיות, אין בה כדי להביא לפסילתי מלישב ולשמוע את שאר הבקשות ביחס לאותו צביר, שכן, לטעמי, כל בקשה הינה בקשה בפני עצמה ובמסגרתה יכול המשיב להביא ראיות מטעמו ביחס לביתו שלו.

אין דומה עניינו של אחד לעניינו של אחר.

23. למעלה מזה אוסיף, כי ב"כ המבקש הגיש בקשה לזימון עדים מטעמו, עדים אשר לא נשמעו בפניי במסגרת בב"נ 40193-06-18, ואשר יש בעדותם, לטענת ב"כ המבקש, להוכיח את טענותיו ביחס לשיקולים פסולים שנשקלו על ידי המשיבה בעניין הצביר כולו.

עובדה זו לבדה, יש בה כדי לשמוט את הבסיס המשפטי מתחת לבקשתו של המבקש כי אפסול עצמי שכן, יכול ואכן, כפי טענת ב"כ המבקש, מדובר יהיה בעדים שלאחר שמיעתם בית המשפט ישנה דעתו ביחס למניעים שהניעו את המשיבה לפעול כפי שפעלה ביחס לצביר כולו.

יודגש שוב, כי מדובר בעדים שלא נשמעו בפניי, ולפיכך, הטענה כי דעתי ננעלה אין בה דבר.

24. לעניין זה, אין לי אלא להפנות לציטוט אשר הובא גם בתגובתו בכתב של ב"כ המשיבה, בבג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח(3) 573:

"פסילת שופט בשל דעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה דעה קודמת הופכת לדעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי כי בשל אותן דעות קדומות תהא דעתו של השופט 'נעולה' באופן שאין כל 'טעם' בניהול המשפט לפניו שכן המשפט הוא 'אבוד מראש'... על כך אך טבעי הוא כי מעטים הם המקרים שבעבר נפסלו שופטים מלהמשיך במשפט אך בשל דברים שאמרו (לפני המשפט או במהלכו)... נקודת המוצא של ההלכה המבוססת על ניסיון החיים המצטבר של חיינו השיפוטיים הינה כי רק במקרים מעטים דעה קודמת היא דעה קדומה. רק במקרים אלו יש צידוק לפסילתו של השופט".

25. כאמור, פסיקתי בבב"נ 40193-06-18 הושתתה על בסיס ראייתי מסוים שהביאו הצדדים בפניי באותו התיק.

כבר כעת ניתן לומר כי הבסיס הראייתי בשאר התיקים, יהיה שונה, כפי שניתן ללמוד מבקשתו של ב"כ המבקש לזימונם של עדים נוספים שלא נשמעו בפניי, ובכך יש כדי איונו של אותו חשש ממשוא פנים לו טען ב"כ המבקש.

שומה על בית המשפט כי ישמע עדים נוספים אלו בלב פתוח ובנפש חפצה, וההחלטה הסופית בשאר התיקים תושתת על הבסיס הראייתי החדש אשר יוצג בפניי.

26. בשולי החלטתי, לא למותר לציין כי לכאורה עולה מטענתו של ב"כ המבקש כי בית המשפט כבר הכריע ביחס לכל אחד ואחד מן המבקשים כי בעניינו, באופן ספציפי, פעלה הרשות משיקולים פסולים.

כידוע, ועל פי הפסיקה, הרי שהנטל הראשוני להוכיח כי רשות פעלה משיקולים פסולים בעניינו של אדם מוטל על טוען הטענה וככל שאכן הצליח להרים נטל זה, עובר הנטל לכתפי הרשות להוכיח כי לא פעלה משיקולים פסולים.

יפים הדברים גם לענייננו- ראשית יצטרך ב"כ המבקש להראות ביחס לכל תיק ותיק בנפרד, על פי ראיות שיובאו על ידו, כי בעניינו של המבקש הספציפי פעלה הרשות משיקולים זרים ורק לאחר מכן יעבור הנטל לכתפי המשיבה להוכיח כי פעלה שלא משיקולים פסולים.
משכך, ובטרם שמעתי את הראיות אותן מבקש ב"כ המבקש להציג בעניינו של כל משיב ומשיב לעניין זה, הרי שלא ניתן לטעון כי דעתי ' ננעלה'.

27. באשר לבקשת ב"כ המשיבה, כי אשית הוצאות על המבקשים בגין הגשת הבקשה לפסילה, הרי שהחלטה סופית בעניין זה תינתן בסוף ההליך.

28. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אנונימי
שופט :
עורכי דין: