ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איאד בדוסי נגד המוסד לביטוח לאומי :

23 דצמבר 2019
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן
המערער
איאד בדוסי
ע"י ב"כ: עו"ד ג'ומאנה יונס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 22.05.19 , אשר קבעה שהמערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר מיום 01.10.2015 .

2. המערער יליד 1971. ועדה רפואית לעררים קבעה את דרגת נכותו היציבה בשיעור 68%, בגין הליקויים הבאים: ליקוי ראייה (30%), כאבי ראש (10%), הפרעה פסיכוטית כרונית (25%), רדיקולופתיה (10%), פיברומיאלגיה (10%).

3. ועדת העררים התכנסה ביום 24.10.18 וקבעה שהמערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר. המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה לעררים (ב"ל 57945-11-18), ובפסק דין מיום 05.03.2019 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים שלפיה יוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים באותו הרכב, "על מנת שתידרש באופן מנומק להשלכתו על כושר העבודה של כל ליקוי וליקוי והשפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר העבודה" ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

4. ביום 22.05.2019 התכנסה הוועדה והקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני באת כוחו. לאחר שרשמה בהרחבה את דברי המערער בעמודים 1 ו - 2 לדו"ח, עיינה הוועדה בפסק הדין וקבעה כך:

"החולה נכנס בליווי עורכת דינו, מתהלך בעזרת מקל עץ שכמעט אינו משתמש בו. מעברים עצמאיים. אינו רואה בעין ימין. לאחר טראומה בעין זו בעבר.
במהלך הריאיון, התקשה לענות על השאלות, טען שהוא מרגיש ונמצא בפני ביבי נתניהו ושהקולות מפריעים לו ומשתלטים עליו ולכן הוא לא יכול לענות על השאלות.
לדבריו חש כאבים בכל גופו, עייפות".

בהתייחס לליקוי הראייה בשיעור 30% קבעה הוועדה ש"אינו מהווה מגבלה בתפקודו. ע"פ הבדיקה בתיק- עין שמאל תקינה (בדיקת רופא עיניים מתאריך 17.10.2018 קופ"ח מאוחדת)".
בהתייחס לליקוי בגין כאבי ראש בשיעור 10% קבעה הוועדה ש "אינו משפיע על כושר ההשתכרות (גם אינו מתלונן בפני הוועדה היום על כאבי ראש)".
בהתייחס לליקוי בגין הפרעה פסיכוטית כרונית בשיעור 25%, קבעה הוועדה שעל פי התיעוד הרפואי המערער "נמצא במעקב רופא פסיכיאטר פרטי אחת לשנתיים... אשר מתאר אותו כסובל ממצב פסיכוטי ממושך, מתן טיפול תרופתי ושינוי בטיפול ללא השפעה על המצב הפסיכוטי". הוועדה התייחסה לדו"ח אבחון פסיכודיאגנוסטי מיום 10.04.2019, שלפיו התרשם הפסיכולוג מר ראדי מוסא "שבתחום האינטלקטואלי ביצועיו היו ברמה תקינה מבחינה רגשית, התכנים מצביעים על צמצום רגשי, קושי להתחברות לעולמו הרגשי הפנימי, סימנים של חרדה, דכאון ותלונות סומטיות. בתחום התפקודי- עצמאי בכל תפקודי היום יום ויכול להשתמש בשירותי המוסדות הציבוריים והקהילתיים". הוועדה הוסיפה שלפי דו"ח האבחון ישנה המלצה "לבדוק אפשרות עבודה מתאימה עבורו" . לדעת הוועדה, "ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל אינה מגבילה אותו משמעותית בכושר השתכרותו".
בהתייחס לליקויים בגין רדיקולופתיה בשיעור 10% ופיברומיאלגיה בשיעור 10%, לדעת הוועדה ליקויים אלה אינם משפיעים על התפקוד וכושרו של המערער להשתכר.
לסיכום קבעה הוועדה, ש"בהתייחס למכלול הליקויים הרפואיים שהם בדרגה קלה-בינונית והשפעתם המצטברת על תפקודו... מסוגל לעבוד בעבודות בעלות אופי משרדי בהיקף משרה מלא". לנוכח האמור, דחתה הוועדה את הערר והותירה על כנה את הקביעה שהמערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר, מיום 01.10.2015.

טענות הצדדים

5. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא מילאה אחר פסק הדין, הנמקתה שטחית ולוקה בחסר. נטען עוד ששגתה הוועדה עת הסתמכה על דו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי, מקום בו היה עליה לקבוע את השפעת המחלה הפסיכוטית המתמשכת על כושר העבודה.

6. המשיב טען שהוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, קבעה שהשפעתם המצטברת של הליקויים היא בדרגה קלה עד בינונית, ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה לדון באופן מפורט ומנומק בהשפעת כל ליקוי רפואי ממנו המערער סובל, וכן לדון בהשפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר העבודה שלו.

9. למקרא החלטת הוועדה עולה, שהוועדה דנה בכל ליקוי וליקוי בנפרד, ובחנה את השפעתו על כושר העבודה של המערער. הוועדה דנה בליקוי הראייה וקבעה שאינו מגביל את תפקודו של המערער מאחר שהראייה בעין שמאל תקינה. הוועדה הוסיפה ובחנה את השפעת כאבי הראש וקבעה ש הם אינם משפיעים על התפקוד, כאשר המערער גם לא התלונן בתחום זה. לדעת הוועדה, גם ה רדיקולופטיה וה פיברומיאלגיה אינן משפיעות על כושר העבודה. הוועדה היתה בדעה שההשפעה המצטברת של כל הליקויים הרפואיים היא בדרגה קלה עד בינונית. בנוגע להפרעה הפסיכוטית, לאחר שסקרה את התיעוד הרפואי, הגיעה הוועדה למסקנה שליקוי זה אינו מגביל את כושר עבודתו של המערער באופן משמעותי. הוועדה קבעה שהמערער מסוגל לעבוד יום עבודה מלא, והוא כשיר לבצע עבודות משרדיות ועבודות חרושתיות. לנוכח כל האמור, נדחית טענת המערער שהחלטת הוועדה לוקה בחסר. הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין וניתחה את ליקוייו הרפואיים של המערער ו את השפעתם על תפקודו וכושר עבודתו.

10. המערער טען עוד ששגתה הוועדה בהסתמכותה על דו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי. דין הטענה להידחות. כעולה מטיעוניהם של ב"כ הצדדים בהליך נשוא פסק הדין המחזיר, הוועדה בגלגולה הקודם לא נימקה דייה את החלטתה בנוגע לליקוי הראייה והליקוי הנפשי. לאחר פסק הדין המחזיר, ומשקבעה הוועדה שאין לליקוי הראייה השפעה על כושר העבודה, פנתה הוועדה לבחון את השפעת הנכות הנפשית על כושר עבודתו של המערער. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים, וציינה שהמערער נמצא במעקב אצל הרופא הפסיכיאטר המטפל אחת לשנתיים (הפנתה לסיכום רפואי מיום 1.2.17 ומיום 20.3.19). על מנת לעמוד על מצבו הנפשי של המערער נעזרה הוועדה בדו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי מיום 10.4.19, שנערך לבקשת הוועדה הרפואית לעררים. היינו: מדובר באבחון שעמד לפני הוועדה הרפואית שקבעה את נכותו של המערער והיווה בסיס לקביעת הנכות הנפשית. אין מקום, אפוא, לטענה שנפלה טעות בשיקול דעת הוועדה שמצאה מקום לעיין בדו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי וללמוד ממנו על מצבו הנפשי של המערער ועל מידת ההגבלה של כושר העבודה. הוועדה קבעה, על פי האבחון, כי בתחום האינטלקטואלי ביצועיו של המערער תקינים, ובתחום הרגשי קיים קושי. על סמך האמור הגיעה הוועדה למסקנה שהנכות הנפשית אומנם משפיעה במידת מה על יכולתו התפקודית של המערער, אך אינה מגבילה את כושר עבודתו באופן משמעותי העולה לכדי 50%.

11. אשר להחלטת בית הדין הארצי אליה הפנה המערער בטיעוניו (בר"ע (ארצי) 42706-01-17 עומר עאדל – המוסד לביטוח לאומי , מיום 17.5.17): באותו עניין נקבעה למבוטח דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 80%. בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה נדונה ההשפעה התפקודית של הנכות הנפשית, על רקע התמכרות המבוטח לאלכוהול, והעניין הוחזר לוועדה לבחון את השפעת ההתמכרות לאלכוהול באופן מצטבר עם יתר ליקוייו הרפואיים של המבוטח ונתוניו האישיים . לנוכח האמור, בנקל אפשר לאבחן בין הנסיבות המתוארות בהחלטה אליה הפנה המערער ובין עניינו של המערער. לא זו בלבד שיש הבדל משמעותי בדרגת הנכות הרפואית המשוקללת, ולא מדובר כאן על התמכרות לאלכוהול, אלא שיש לתת את הדעת לכך שבנסיבות המקרה דנן לא מצאה הוועדה שליתר הליקויים מהם המערער סובל יש השפעה על יכולתו התפקודית של המערער ועל כושרו לעבוד. על כן, אין בהפניה להחלטה האמורה כדי לסייע למערער.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, (23 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: איאד בדוסי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: