ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברכה צוקרמן נגד לאה לוי :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה ענת דבי

תובעת

ברכה צוקרמן

נגד

נתבעים

1.לאה לוי
2.איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה בין רכבי הצדדים ביום 12.11.18 .

2. התובעת הייתה במועד התאונה הבעלים והנהגת של רכב מ.ר 1539385 (להלן: "רכב התובעת").

נתבעת 1 הייתה במועד התאונה הבעלים והנהגת של רכב מ.ר 3748352 (להלן: "רכב הנתבעת").

נתבעת 2 הייתה מבטחת רכב הנתבעת 1 במועד התאונה.

3. התובעת והנתבעת מתגוררות בשכנות ברח' שמואל הנגיד בהרצליה. התובעת והנתבעת חונות שתיהן במגרש חניה המצוי מאחורי הבניינים . הרכבים במגרש החניה חונים במאונך לנתיב הנסיעה וחניות התובעת והנתבעת סמוכות זו לזו (חניית התובעת הינה מימין לחניית הנתבעת).

4. גרסת התובעת לאופן קרות התאונה הינה כדלקמן:
התובעת החלה לצאת מן החניה בנסיעה לאחור. כאשר רכבה היה רובו על נתיב הנסיעה ובאלכסון, עצרה התובעת את הרכב על מנת להתיישר לתוך נתיב הנסיעה. בשלב זה, הגיע רכב הנתבעת מולה בנתיב הנסיעה. הנתבעת לא המתינה עד אשר התובעת תסיים להתיישר לתוך נתיב הנסיעה ותפנה את המקום והחלה בפניה שמאלה לתוך חנייתה (החניה הסמוכה לחניה שממנה יצאה התובעת). תוך כדי כניסה לחניה, פגע רכב הנתבעת באמצעות הפינה הימנית קדמית שלו בפינה השמאלית קדמית של רכב התובעת.

גרסתה של התובעת נתמכה בעדותו של העד מר איצקוביץ נחמן. העד הינו שכן של שתי הנהגות , אשר עמד במרפסת ביתו באותו זמן וראה את התאונה בעת התרחשותה. יצוין, כי העד הצהיר בבית המשפט כי אין לו קשר מיוחד עם אף אחת מבעלות הדין, לבד מקשרי השכנות.

התובעת הגישה לבית המשפט תצהיר עדות מטעם העד איצקוביץ. בתצהירו , ה צהיר העד כי ראה את התובעת יוצאת מחנייתה במגרש החניה הביתי ובעודה נוסעת לאחור , הגיחה הנתבעת בכניסה לחניה ופגעה ברכב התובעת. העד אישר גרסה זו גם בדיון. כאשר עומת העד עם העובדה כי התובעת העידה כי ברגע התאונה היה רכבה בעמידה ולא בנסיעה לאחור הסביר, כי רכב התובעת היה ממש בסיומה של הנסיעה לאחור ולדבריו "היה במהירות כמעט אפס" ולכן ניתן גם לומר כי הרכב היה בעמידה.

5. הנתבעת העידה בבית המשפט וגרסתה הייתה כדלקמן:
הנתבעת פנתה שמאלה לתוך חנייתה , כאשר רכב התובעת עמד בחניה שמימינה. לאחר שהשלימה את הכניסה לחניה, החלה התובעת ביציאה מן החניה תוך הטיית ההגה שמאלה ובאופן זה פגעה בפינה הימנית קדמית של רכבה. הנתבעת סבורה, כי כאשר החלה התובעת ביציאה מחניתה, לא הבחינה כי רכב הנתבעת כבר נכנס לחניה ועמד לצידה ולכן פגעה בו .

6. לבית המשפט הוגשו תמונות של הנזקים שנגרמו לרכבי הצדדים. מתמונות הנזק ניתן לראות, כי לרכב התובעת נגרם שפשוף משמעותי בפינה השמאלית קדמית של הרכב וכי הטמבון נתלש מן הרכב .

לרכב הנתבעת נגרם נזק של שפשוף עם מעיכה קטנה בפח שליד הגלגל ימני קדמי של הרכב.

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפניי, אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן קרות התאונה. להלן נימוק יי:

7.1 גרסת התובעת הייתה אמינה ולא נסתרה בחקירה נגדית.

7.2 גרסה זו גם נתמכה בעדותו של השכן, שהינו עד ניטראלי. לא התעלמתי מכך כי השכן ציין בתצהירו כי התאונה ארעה בעת שהתובעת הייתה בנסיעה לאחור בעוד שהתובעת העידה כי הייתה בעמידה. אך , בדיון יישב העד את הסתירה הלכאורית בין גרסתו לבין גרסת התובעת.

7.3 גרסתה של התובעת גם נתמכה בתמונות הנזקים שנגרמו לרכבים:
הטמבון הקדמי של רכב התובעת נתלש ועובדה זו מלמדת על כך, כי החבטה שספג רכבה הייתה עזה. יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת. מאידך, נזק זה אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת, שכן אילו הייתה מתרחשת התאונה כגרסת הנתבעת והתובעת רק החלה בנסיעה תוך הטיית ההגה שמאלה, לא מצופה כי הטמבון הקדמי של רכבה ייתלש.

גם הנזק שנגרם לרכב הנתבעת אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת. אילו הייתה מתרחשת התאונה כפי גרסת הנתבעת, הייתי מצפה לראות נזק מעיכה משמעותי יותר ברכב הנתבעת. כמו כן הייתי מצפה לראות כי נזק זה יתמשך לאורך לפחות חלק מן הדופן הימנית של הרכב. בפועל נגרם נזק ממוקד ומעיכה לא משמעותית. נזק זה מתיישב עם גרסת התובעת.

8. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח גרסתה ואני קובעת כי הנתבעת אחראית לקרות התאונה בעת שנכנסה לחנייתה בחוסר זהירות ופגעה ברכב התובעת. לא מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם בהתחשב בכך שהוכח כי בעת שאירעה התאונה רכב התובעת כבר סיים את היציאה מן החניה והיה במצב של עמידה או כמעט עמידה.

9. על כן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, באמצעות נתבעת 2, את סכום הנזק ים המוכח ים כדלקמן:
נזק בסך 11,974 ₪ , שכ"ט שמאי בסך 1,220 ₪ וירידת ערך בסך 1,454 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.1.19. כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות משפט בסך 250 ₪ (כולל אגרה).

לא פסקתי לתובעת דבר בגין רכיב הפסד נסיעה במוניות והפסד ימי עבודה, שכן רכיב זה לא הוכח.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' כסלו תש"פ, 18 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברכה צוקרמן
נתבע: לאה לוי
שופט :
עורכי דין: