ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה מזרחי נגד משרד האוצר/אגף מס הכנסה ומס רכוש :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי

המערער
שלמה מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד אסף מור
-
המשיב
משרד האוצר/אגף מס הכנסה ומס רכוש
ע"י ב"כ עו"ד איריס אגסי מימון

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ( "הפקודה") מיום 19.8.18 ("הוועדה").
המערער, יליד 1947, סבל מפגימות שונות אשר בגינן ביקש פטור ממס הכנסה בהתאם לסעיף 9(5) לפקודה.
ועדה מדרג ראשון קבעה למערער אחוזי נכות בשיעור 83.5% מיום 1.5.15.
המערער הגיש ערר על החלטה זו והוועדה העלתה את אחוזי הנכות ל -85.15% בגין הליקויים הרפואיים הבאים בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956:
30% בגין ליקוי בשלפוחית השתן לפי פריט ליקוי 23 (2) (3-4);
20% בגין אבנים בכליה לפי פריט ליקוי 22 (9)(ב);
65% בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 4(ו);
15% בגין אקזמה לפי פריט ליקוי 80 (2-3);
1% בגין צלקות לפי פריט ליקוי 75 (1) (א-ב);
10% בגין יתר לחץ דם לפי פריט ליקוי 3(ב)(1).
במסגרת כתב הערעור טען המערער כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה אשר מצדיקים את השבת עניינו לפתחה בשנית. הוועדה לא העניקה למערער את אחוזי הנכות המתאימים למצבו ולא דנה בנכויות נוספות מהן סובל.

טוען המערער כי בוועדה נפלו הפגמים המהותיים הבאים:
התקנות החדשות "אשר נקבעו בדם ויזע מתחמות את שיקול הדעת הרפואי" לקבוע הבחנתם לפי נתונים אובייקטיביים.
הוועדה חרגה מסמכותה שכן לפי המדדים יש לקבוע לו סעיף מותאם בין סעיף 22 (7)(ג) לסעיף 22 (7)(ד), המזכה בין 50% ל- 80% ומשום מה נקבע סעיף 77 (7)(ב) המזכה ב- 30% שכלולים בסוכרת (בתוך ה- 65%).
מעבר לכך הוועדה קבעה 20% לפי סעיף 22 (9)(ב), ולא שמה לבה לכך כי קביעתה זו סותרת קביעה כי מדובר בפגיעה בתפקוד בכליה – ולכן היה עליה לתת סעיף 22 (9) (ג) ולחלופין, סעיף 22 (9) (ה).
באשר ל- UREA לפי בדיקות הדם אצלו 89 מ"ג שאמורה לזכותו בסעיף מותאם ג-ד לפחות, כשרמת הקריאטינין חורגת מהנורמה מהותית, "דבר המחשיד ומכוון לתסמונת נפרוטית", כמו גם בדיקת albumin-micro החורגת מהטווח התקין וה - protein. מדדים אובייקטיבים אלו תוחמים את שק"ד הוועדה וחריגה מהם שאינה מנומקת היא חריגה מסמכות . אף הוועדה לא מרגישה בנוח עם קביעותיה וכותבת "נדרשת הסרת גילולים ...".
בתחום הלב מדובר במפרצת של האורטה המזכה לפי סעיף 11 (3)(ז) ב- 60% שאינה אמורה להכלל בסוכרת. ע ל הפנימאי "חלה חובת הזהירות" להפנות המערער למומחה כלי דם או קרדיולוג "לבחינת המצב ביתר זהירות ולא לקפח את המערער בניגוד למסמכיו הרפואיים ...".
הקביעה בענין מנוגדת להוספת 10% בגין י.ל.ד., שנקבעה משום מה רק מינואר 2018, למרות שהפגימה קיימת מ- 2012.
"הוועדה שכחה לקבוע סעיף ליקוי הקשור לאנמיה", מה שיכול לזכותו ב- 10%.
כ"כ לא קיבל את סעיף הליקוי הנכון בגין צלקות מעל 50% מגופו מכוסה בפסוריאזיס, אשר אמור לקבל לפי סעיף 80 (3), לכל הפחות 20% וכן לפי סעיף 75 (1)(ג) 20%, 75 (2)(ב) – 20%.
המערער מבקש להורות לוועדה לדון בענין ולתקן הטעות בהתאם לתקנות החדשות, כטענותיו דלעיל (ההדגשות לעיל במקור).
המשיבה טענה מנגד כי טענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ואינן מצביעות על טעות משפטית. המערער העלה במסגרת הערעור טענות חדשות אשר לא נבחנו על ידי הוועדה ועל כן אין מקום לדון בהן או לקבוע כי העדר התייחסותה עולה כדי טעות משפטית בהחלטתה.

המשיבה בתשובתה עתרה לדחיית הערעור:
באשר ללחץ דם – בתביעתו לא הצביע המערער על י.ל.ד. ברשימת הליקויים. הוועדה עיינה במסמכים ונהגה "ברוח בית הלל" וקבעה נכות בגין י.ל.ד. הגם שאינו עומד בתנאי הסעיף 9 (3)(ב)(1), משלא נמצא בו ל.ד. דיאסטולי קבוע מעל 95 מ"מ – 110 מ"מ. ממילא, אין מקום לטענתו לגבי מועד תחולת הנכות (מקום שאין כל בסיס לקביעת נכות).
באשר לתסמונת נפרוטית/פגיעה בתפקודי כליות – הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים וקבעה כי " לא מדובר בתסמונת נפרוטית", וחזרה על הקביעה כי ב- 2012 היתה פגיעה כלייתית אך לא תסמונת נפרוטית. – טענת המערער מופנית כנגד שיקול הדעת הרפואי ואינה מצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה; מדובר בהחלטה רפואית מובהקת שאין להתערב בה, ברורה ומנומקת. הוועדה עיינה בתעוד והערכים שנמדדו תואמים החלטתה. הגם שלא נמצאו כל הממצאים הנדרשים בסעיף 22 (7) (ב), קבעה הוועדה נכות גבוהה יותר מדרג ראשון, והעניקה 30% נכות.
עוד קבעה כי הנכות לפי סעיף 22 (7)(ב) כלולה בנכות הסוכרת עם הסיבוכים (65%), מה גם שההחלטה תואמת את סיפא סעיף 4 (כש- 30% נכות כבענייננו, נכללת בנכות בגין הסוכרת. אין מתקיימים תנאי סעיף 22 (7)(ג) – כשאף המערער אינו טוען לעליה נכרת בל.ד. ואף לא בעליה בינונית.
אף המערער אינו טוען למדד קריאטנין החורג מהנורמה אלא רק כי "הדבר מחשיד ומכוון לתסמונת נפרוטית", כלומר, גם במסמכים הרפואיים אין כל אבחנה של תסמונת נפרוטית.
באשר לאבנים בכליות – הטענה עולה לראשונה בערעור; בתביעה נטען ל"אי ספיקת כליות". גם בערר לא טען לקיום אבנים ב- 2 הכליות ו/או אבן בכליה אחת.
הטענה לא הועלתה בפני הוועדה, משכך יש לדחות הטענה על הסף.
הוועדה אישררה החלטת דרג ראשון שקבע 20% לפי סעיף 22 (9)(ב) והותירה את הנכות בגין אבנים בכליה אחת.
עיון ב- u.s. מ- 22.1.17 הדגים מס' אבנים זעירות בכליה שמאל, ללא עדות לאבנים בכליה ימין.
באשר לנכות לבבית, הרחבה אבי העורקים – דרג ראשון קבע 25% נכות בגין מחלת לב איסכמית וציינה כי היא כלולה בנכות הסוכרת עם סיבוכים.
טענת המערער שהיה על הוועדה להפנותו למומחה כלי דם/קרדיולוג (כמצוטט לעיל) – טענה כללית, שאינה נסמכת במסמכים רפואיים כלשהם ואף לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כשאין כל חובה על הוועדה להפנותו לחוו"ד.
הוועדה קבעה כי אין מדובר במפרצת, מדובר בהחלטה רפואית התואמת המסמכים הרפואיים וממצאי הבדיקות, כשהוועדה קיבלה המלצת הכירורג שהמליץ על 10% בגין הרחבה קלה של בסיס האאורטה העולה, וקבעה כי היא כלולה בנכות שקיבל בגין הסוכרת.
למעלה מן הצורך צויין כי מסיכום יעוץ שצרף בהליך (מ- 4.9.18), המאוחר לוועדה עולה כי תפקוד הלב תקין.
באשר לאנמיה, צלקות ופסוריאזיס – מדובר בטענות חדשות ה עולות לראשונה בביה"ד וממילא לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ויש לדחותן.
למעלה מן הצורך צויין כי למערער נכות מותאמת בשיעור 1% בגין צלקות ו- 15% בגין אקזמה בעור, נכויות שנקבעו בדרג ראשון, ולאחר קבלת חוו"ד מומחה עור.

סיכום
אין מקום לטענות חדשות שלא נבחנו ע"י הוועדה וודאי אין מדובר בטעות משפטית. יש לדחות טענות המערער המציגות מצג שגוי כגון "שכחה הוועדה".
לא הוגשה לוועדה חוו"ד פרופ' שוורץ וממילא לא ברורה טענת המערער בנדון. טענות כנגד שק"ד רפואי אינן מצביעות על טעות משפטית.
הסמכות נתונה לביה"ד בשאלות משפטיות בלבד. ביה"ד נדרש לבחון אם נפלו פגמים בקביעת הנכות, בשיקולי הוועדה, בהרכבה או באופן התנהלותה.
החלטת הוועדה נכונה, מנומקת ותואמת את החומר הרפואי ומדובר בהחלטה רפואית מובהקת שאין להתערב בה.
גם קביעת מועד תחולה הינה קביעה רפואית מובהקת ובסמכות בלעדית של הוועדה.

6. ביום 5.6.19 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת ע. מעודד. הצדדים חזרו על טענותיהם.
לבקשת הצדדים ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב.

7. המערער בסיכומיו חזר על טענותיו תוך שצרף עותק מאמר בענין הקשר בין סוכרת למפרצת, בדיקת דם על תפקודי כליות וחוו"ד פרופ' שורץ.
המשיבה בסיכומיה חזרה על הנטען בכתב התשובה, ודאי כשבסיכומי המערער לא התייחס לטענותיה; המשיבה טוענת כי אין טעות משפטית בוועדה, כשבוודאי לא נדרשה לטענות חדשות שלא הועלו בפניה, וכשטענות המערער מופנות כנגד שק"ד רפואי.

דיון והכרעה
8. בהתאם להלכה הפסוקה, הערעור לבתי הדין לעבודה על החלטות של ועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה הוא בהתאם להוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לפיו מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות אלה בשאלות משפטיות בלבד [בג"צ 7078/08 הסה נגד משרד האוצר אגף מס הכנסה (24.8.08); ע"ר (ארצי) 21998-06-13 אליעזר זר חן נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה (28.10.14)].
9. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות, בשיקולים שעליהם הסתמכה הוועדה, בהרכבה, או באופן התנהלותה [בג"צ 570/09 וינאפל נ' שר האוצר משרד האוצר (18.11.09) ]. קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.
10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל שבפני – דין הערעור להדחות, כמפורט להלן:
11. אבנים בכליות
דרג ראשון קבע כי למערער 20% נכות בגין אבנים בכליות לפי פריט ליקוי 22 (9) (ב) לתקנות: "אבנים בכליה אחת, התקפים תכופים עם זיהום, ללא פגיעה בתפקוד הכליה".
לטענת המערער, היה על הוועדה להעניק לו 40% נכות שכן הוא סובל מאבנים בשתי הכליות והפרעה הידרו מכאנית.
לטענת המשיב, טענה זו הועלתה לראשונה בערעור שכן בתביעה שהוגשה למשיב לא נטענה טענה הנוגעת לאבנים בכליות אלא לאי ספיקת כליות בלבד. אף בערר שהוגש על הוועדה מדרג ראשון לא נטען כי למערער אבנים בשתי הכליות ועל כן הוועדה לא דנה בטענה זו ואשררה את החלטת הוועדה מדרג ראשון.
12. מעיון בערר שהוגש על דרג ראשון (מיום 8.4.18) עולה כי המערער לא הלין על קביעת הוועדה מדרג ראשון אשר לפריט ליקוי זה ואף לא טען בעניין בפני הוועדה.
המערער הפנה לבדיקת U.S מיום 28.10.03 ממנה ביקש ללמוד כי הוא סובל מאבנים בשתי הכליות (נספח ק' לנימוקי הערעור) ואולם בדיקה מאוחרת יותר, מיום 22.1.17 הדגימה אבנים בכליה שמאל בלבד (נספח ג' לכתב התשובה).
הואיל וטענות אלו לא עמדו בפני הוועדה ובהעדר מסמך רפואי עדכני התומך בטענת המערער, הרי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה וטענת המערער בנדון – נדחית.
13. פגיעה בתפקודי כליות/ תסמונת נפרוטית
למערער נכות בשיעור 65% בגין סוכרת עם סיבוכים בשל מחלת לב איסכמית ופגיעה בתפקודי הכליה [בשיעור 30% בהתאם לפריט ליקוי 22 (7)(ב) לתקנות].
המערער טען בערר על דרג ראשון כי הוא סובל מתסמונת נפרוטית. לאחר עיון בחומר הרפואי והתייחסות להפרשת החלבון בשתן, אוראה וקריאטנין קבעה הוועדה כי "לא מדובר בתסמונת נפרוטית". הוועדה ציינה כי בשנת 2012 הייתה פגיעה כלייתית אבל לא תסמונת נפרוטית.
14. לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע לו נכות גבוהה יותר לפי סעיף מותאם 22 (7) (ג-ד) לתקנות אשר זוהי לשונם:
"(ג) תסמונת נפרוטית או עליה בינונית בלחץ הדם, פגיעה בתפקודי הכליה, אוראה (UREA) בדם עד 50 מג"ר אחוז -50%.
(ד)תסמונת נפרוטית בולטת עם עליה ניכרת של לחץ הדם, אוראה (UREA) בין 50 ל-80 מג"ר אחוז -80%".
לטענתו, בהתאם לבדיקות הדם שביצע, רמת האוראה שאובחנה אצלו היא 89 מג"ר ועל כן לכל הפחות הוא זכאי לסעיף מותאם. עוד הוסיף כי רמת הקריאטנין חורגת מהנורמה באופן משמעותי, דבר שיש בו כדי להעיד על תסמונת נפרוטית.
15. המשיב טען מנגד כי טענת המערער מופנית כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. הוועדה עיינה בחומר הרפואי בתיקו של המערער וקבעה מפורשות שאין המדובר בתסמונת נפרוטית. הוועדה העלתה את אחוזי הנכות שנפסקו על ידי הוועדה מדרג ראשון מ- 20% [סעיף 22 (7)(א)] ל- 30% [סעיף 22 (7)(ב)], אף שציינה מפורשות כי המערער אינו עומד בתנאי הסעיף. הוועדה קבעה כי נכותו בגין ליקוי זה כלולה בנכות הקבועה בגין סוכרת, זאת בהתאם לסיפא של סעיף 4 לתקנות לפיו אין לקבוע נכות נפרדת בגין ליקוי בא יברי המטרה שחומרתו 50% או פחות.
16. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים – יש לדחות את טענות המערער :
הוועדה ציינה בהחלטתה כי פריט ליקוי 22 (7)(א) לתקנות, אשר נקבע למערער בדרג ראשון דורש הפרשת חלבון קבועה עם גלילים במשקע, תופעה שאינה קיימת. עוד ציינה כי לא דווח על בצקות, זאת, בהתאם לדרישת פריט ליקוי 22 (7)(ב). בהמשך, ציינה הוועדה כי מאחר שהסעיף מתקיים בחלקו היא מעניקה למערער 30% נכות מיום 23.9.2012.
הנה כי כן, הוועדה ציינה מפורשות כי למערער אין תסמונת נפרוטית ואף שאינו עומד בתנאי ס"ק ב, החל יטה להעניק לו 30% נכות. החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. המערער לא הציג כל מסמך רפואי ממנו ניתן ללמוד כי הוא סובל מתסמונת נפרוטית ולפיכך, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה , אשר קביעתה מבוססת על שיקול דעתה המקצועי.
17. לב
דרג ראשון קבע כי למערער 25% נכות בגין מחלת לב איסכמית וציין כי נכות זו קבועה בנכות שניתנה למערער בגין סוכרת עם סיבוכים.
18. לטענת המערער, לפי המסמכים הרפואיים שהוגשו הוא סובל ממפרצת של האורטה אשר מזכה בנכות בשיעור 60% לפי פריט ליקוי 11 (3)(ז) אשר אינה אמורה להכלל במסגרת הנכות שהוענקה בגין הסוכרת. המערער הוסיף, כי היה על הוועדה להפנות אותו למומחה כלי דם או קרדיולוג לבחינת מצבו.
19. המשיב טען מנגד כי הוועדה ציינה בהחלטה כי למערער אין מפרצת וזאת בהתאם למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. הוועדה הפנתה את המערער לכירורג אשר המליץ להעמיד את נכותו של המערער על 10% בגין הרחבה קלה של בסיס האורטה העולה. הוועדה קיבלה חוות דעת זו וקבעה כי נכות זו נכללת בנכות שהוענקה בגין הסוכרת. טענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ועל כן יש לדחותן.
20. אין בידי לקבל את טענות המערער. בסעיף 6 להחלטת הוועדה צוין כי בבדיקת אקו לב מיום 5.1.17 נכתב במפורש שישנה הרחבת צינורות (לא אנוריזמה) של האורטה העולה כאשר הוועדה מציינת כי "מדובר בהרחבה מסוימת של האורטה ולא במפרצת". הוועדה קיבלה את חוות דעתו של היועץ הרפואי, ד"ר איתמר אביגד, אשר קבע, לאחר שעיין בתיקו הרפואי של המערער, לרבות בסיכום אשפוז מיום 20.1.18, אקו דופלר ואולטרסאונד מיום 5.1.17 , כי האורטה ברוחב תקין ולא הודגמה אנוריזמה והמליץ להעניק למערער 10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 11 (3)(א) שעניינו מפרצת "של עורק קטן, בלי הפרעות".
21. המערער לא נימק מדוע נפלה טעות בקביעת הוועדה אשר נסמכת על החומר הרפואי בעניינו (ראו נספחים ד' ו- ה' לכתב התשובה) ולא הציג מסמך אשר ניתן ללמוד ממנו כי מצבו מתאים לפריט הליקוי הנטען. טענת המערער אשר לחובת הוועדה להעמידו לבדיקת מומחה בתחום זה או אחר, מכוונת כנגד שיקול דעתה המקצועי ועל כן אין לקבלה. משעה שלא הוגשה חוות דעת בתחום ספציפי, הרי שלוועדה שיקול דעת בלעדי בעניין זה , ענין רפואי.
22. הואיל והחלטת הוועדה מנומקת ומפורטת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה, הרי שלא נפל פגם בהחלטתה בסעיף זה.
23. לחץ דם
בדרג ראשון נקבע כי לחץ הדם של המערער מאוזן ולפיכך לא נפסקו אחוזי נכות. המערער הגיש ערר על החלטה זו והוועדה קבעה כי למערער 10% נכות בגין לחץ דם בהתאם לפריט ליקוי 9(3)(ב)(1) אשר לשונו: "לחץ דם דיאסטולי קבוע מעל ל-95 מ"מ כספית ועד 110 מ"מ כספית בלי הגדלה ברורה (קלינית, רנטגנית או אלקטרוקרדיוגרפית) של הלב" בתחולה מיום 19.1.18.
24. לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע את מועד התחולה משנת 2013, בהתאם למסמכים שהוצגו בפניה – מסמך מטעם בית החולים אסותא מיום 17.3.13 ומסמך מטעם ד"ר דורון שוורץ מיום 19.6.17.
25. המשיב טען מנגד כי הוועדה נהגה כ"בית הלל" כאשר קבעה נכות בגין יתר לחץ דם מאחר והמערער אינו עומד בתנאי הסעיף. מעיון בתיקו הרפואי עולה כי ביום 19.1.18 מדד לחץ הדם עמד על 148/91 וביום 23.11.16 – 150/90. אף במסמך המאוחר למועד התכנסות הוועדה מיום 4.9.19 צוין כי לחץ הדם של המערער הוא 130/80, בהתאם לבדיקה מיום 24.4.17 (נספח ג' לכתב הערעור, נספח ב' לכתב התשובה). הואיל ונכות זו ניתנה על אף שהמערער אינו עומד בתנאי הסעיף, הרי שאין מקום לקבוע כי שגתה הוועדה עת קבעה כי מועד תחולת הנכות הינו מיום 19.1.18.
26. מלשון סעיף 9(3)(ב)(1) למדים, כי על מנת להעניק 10% נכות יש לקבוע כי למערער לחץ דם דיאסטולי קבוע מעל ל-95 מ"מ כספית. מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי המערער אינו עומד בתנאי הסעיף שכן במסמכים הרפואיים צוינו מדדים נמוכים יותר. משכך, לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה נפלה טעות בקביעת הוועדה אשר למועד התחולה, שכן המערער לא הצביע על כך שמצבו מתאים לתנאי הסעיף ממועד מוקדם יותר.

27. אנמיה וצלקות
המערער טען כי הוועדה "שכחה" לקבוע סעיף ליקוי בגין אנמיה, חרף העובדה כי המדד בבדיקות הדם הוא 10.8 במקום 13.5 ויכול לזכות את המערער ב- 10% נכות.
עוד הוסיף, כי הוועדה לא העניקה את סעיף הליקוי הנכון בגין צלקות, כאשר מעל ל- 50% מגופו מכוסה בפסוריאזיס אשר בהתאם לפריט ליקוי 80 (3) אמור לזכות את המערער ב- 20% נכות ובהתאם לפריט ליקוי 75 ב- 20% נכות.
28. המשיב טען מנגד כי מדובר בטענות חדשות אשר המערער העלה לראשונה במסגרת הערעור לבית הדין. לפיכך, משלא הועלו טענות אלה בפני הוועדה הרי שלא נפלה טעות משפטית בכך שלא נפסקו אחוזי נכות בגין ליקויים אלה.
29. דין טענות המערער להדחות. דרג ראשון העניק למערער נכות מותאמת בשיעור 1% בגין צלקות ונכות בשיעור 15% בגין אקזמה בעור. מעיון בערר שהוגש על החלטת דרג ראשון ובדברי המערער בפני הוועדה עולה כי המערער לא הלין על נושאים אלה ולא ערער על הנכויות שהוענקו לו. משכך, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר לא התייחסה לליקויים אלו.

כללו של דבר
30. הערעור נדחה.
31. בנסיבות העניין בשים לב למהותו של ההליך וחרף תוצאתו , לא מצאתי ליתן צו להוצאות.
32. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, (17 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה מזרחי
נתבע: משרד האוצר/אגף מס הכנסה ומס רכוש
שופט :
עורכי דין: