ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאולי יובל נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה רבקה שורץ

מבקשים

שאולי יובל

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להארכת המועד להישפט בדו"ח מסוג ברירת משפט בגין עבירה שעניינה נהיגה במהירות 119 קמ"ש, מיום 4.6.14 (דו"ח מספר 90503238405) .
התביעה מתנגדת לבקשה.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיים דיון במעמד הצדדים.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12 , רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, (11.6.11 ).

אין הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה. מדובר בשיהוי של כמעט חמש שנים. השיהוי כשלעצמו מצדיק דחיית הבקשה [עיין: רע"פ 511/10 ג'אודאת מוחמד אבואלמוהנד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 25.1.10, רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 5231/13 מוני ערטול נ' מ"י, הש' א. שהם, 21.8.13].

נטען כי המבקש מעולם לא קיבל לידו את הדו"ח וכי הדו"ח נשלח לכתובת שבטי ישראל 56 ראשל"צ בעוד שכתובתו המצוינת במסמכי הסבת הרכב וחוזה הליסינג הוא רחוב המייסדים 21 ראשל"צ. ההודעה חזרה בציון "עזב".
אולם, מעיון ברישום משטרת ישראל (אשר צורף על ידי המשיבה נספח ג'), מערכת אשר מרושתת עם לשכת האוכלוסין ניתן לראות כי הנאשם התגורר בכתובת שבטי ישראל מיום 2.7.13 ועד ליום 28.12.17.
קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו .
המבקש ציין כי עבר כתובת אך לא צרף מסמכים על מועד עידכון הכתובת ברשומות, אם היה עושה כן היה בכך כדי לסייע להרמת הנטל . על החובה של בעל רכב לעדכן את כתובת ו ראה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09).

יתר על כן , הדו"ח שולם ביום 18.6.18 . משמע היתה ידיעה על הודעת הקנס.
מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו, הלכה זו לא השתנתה ע"י ביהמ"ש העליון (עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, (29.1.08); רע"פ 9543/10 באהר זועבי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, (8.3.11); רע"פ 641/19 ‏אייל מילר נ' מדינת ישראל (10.04.19)).

לאור האמור לעיל השתכללה הרשעה זה מכבר.
זכותו של המבקש ליומו בבית המשפט איננה אבסולוטית (עיין: רע"פ 3910/11 סימון ספיאשוילי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 30.5.11) .
בתי המשפט הבהירו לא אחת כי הפעולות מכוח סעיף 229 לחסד"פ מוגבלות בזמן משיקולי יעילות וסופיות הדיון [עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 29.1.08, רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14].
אין עיוות דין.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ' כסלו תש"פ, 18 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שאולי יובל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: