ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים פורת נגד המוסד לביטוח לאומי :

18 דצמבר 2019
לפני:

כבוד השופט בועז גולדברג

המערער
ניסים פורת
ע"י ב"כ: עו"ד שלום סביון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 29.8.18, אשר קבעה שהמערער לא איבד כדי 50% מכושר השתכרותו מיום 1.1.18 ("ההחלטה").

2. המערער יליד 1963, וכעולה מן האבחון הרפואי מיום 7.1.18, הוועדה הרפואית קבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 65%, מיום 1.1.18, בגין הליקויים הרפואיים הבאים:
65% נכות בגין סכרת עם סיבוכים, לפי פריט ליקוי 4(ו), שלשונו היא:
(ו) סוכרת עם סיבוך באחד מאברי המטרה בחומרה של 30% ... - 65%"
0% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(א)(I).
10% נכות בגין דלקת בוושט, לפי פריט ליקוי 12(2)(ג)(I).
10% נכות בגין דלקת בקיבה, לפי פריט ליקוי 12(32)(א)(II).
10% נכות בגין כריתה חלקית של הכליה, לפי פריט ליקוי 22(3)(א).
0% נכות בגין טלסמיה, לפי פריט ליקוי 2(א)(1).

החלטת הוועדה

3. ביום 29.8.18 התכנסה הוועדה והקשיבה לתלונות המערער, כפי שנרשמו בסעיף 3 לפרוטוקול. המערער ציין, כי אינו עובד מאז שנת 2017; עבד כקבלן שיפוצים עצמאי; סובל ממחלת הסרטן וסוכרת.
לדברי המערער, אינו מסוגל לשוב לעבודתו בשיפוצים, אשר כרוכה במאמצים פיזיים כגון הרמת משאות, ואינו מסוגל לעבוד בעבודות קלות יותר לנוכח בעיה במוטוריקה עדינה.
הוועדה ציינה לפרוטוקול את טיעוני הערר מפי ב"כ המערער, ובסעיף 6 לפרו' קבעה כדלקמן:

"בהופעתו בפני הוועדה, התובע מתאר מצב שבו הוא עדיין סובל מהגבלות שונות הנובעות מכך שיש לו כאבים בחלק הגוף המנותח. הוא מתלונן על חולשה שעדיין קיימת מאז שחלה במחלת הסרטן ובמחלת הסכרת. מוסר שמחלת הסכרת התגלתה בעקבות גילוי מחלת הסרטן ומאז הוא עסוק במצבו הרפואי, עד למצב שבו הפסיק לעבוד כקבלן שיפוצים. בגין זאת אינה מסוגל לעבוד כפי שעבד בעבר.
התובע מוסר שהעסק שבניהולו נשאר פתוח פורמאלית, על אף שהוא כלל אינו עובד ועל כן אין לו יכולת לנהל ולהשגיח על עסק שממילא לא פעיל. יחד עם זאת, סביר בעיני הוועדה שהתובע יוכל להשתלב בהיקף של יום עבודה מלא בעבודות חלופיות שאינן בניהולו או בבעלותו של התובע, עבודות המתאימות הינן בתחום החרושת לסוגיה, או השגחה על בחינות, עבודה פקידותית לסוגיה – פקיד קבלה במודיעין וכו'.
לאור האמור לעיל, הוועדה רואה בתובע כבעל כושר עבודה והשתכרות. החלטה זו בנויה על כך שהוועדה בחנה את ההגבלות הנובעות מהליקויים ואת השפעותיהן על יכולתו לעבוד – מבחינת מחלת הסכרת וסיבוכיה – התובע מוגבל לעבודות פיזיות, הליכה ועמידה ממושכים וסביבת עבודה האמורה לאפשר ארוחות סדירות. אין מניעה שיעבוד כאמור לעיל בעבודות קלות. מ/א כריתה חלקית של הכליה-כיום אין לכך משמעות תפקודית למעט הרמת משאות כבדים".

4. להשלמת התמונה יצוין, כי כפי שעולה מטיעוני הצדדים בדיון, ועדה רפואית לעררים מאוחרת לוועדה דנן קבעה שחלה החמרה רפואית במצבו של המערער ונקבעה לו דרגת נכות רפואית בשיעור 100%. בהתאם, נקבעה למערער דרגת אי כושר מלאה בתחולה מיום 1.8.18. אי לכך, ערעור זה מכוון כנגד דרגת הנכות התפקודית שנקבעה למערער עבור התקופה שמיום 1.1.18 ועד 31.7.18.

טענות הצדדים

5. לטענת המערער, הוועדה הסתפקה בהנמקה לאקונית ונעדרת פירוט בנוגע לליקוייו הרפואיים והשפעתם על כושר עבודתו. לפי הטענה, היה על הוועדה להתייחס באופן ספציפי לכל ליקוי וליקוי, לנתח את הפגיעה באיברי המטרה כתוצאה ממחלת הסוכרת, אולם הוועדה לא בחנה את השפעת מצבו הרפואי של המערער על היכולת לבצע את העבודות שהציעה.

6. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת היטב, ומתיישבת עם חוות דעת כושר השתכרות. לפי הטענה, הוועדה התייחסה לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות השכלתו ועברו התעסוקתי, וקבעה את העבודות שהמערער מסוגל לבצע בתנאים ההולמים את מגבלותיו. עוד נטען שטיעוני המערער מכוונים כנגד קביעות רפואיות.

דיון והכרעה

7. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995).

בהלכת אופנר עמד בית הדין הארצי לעבודה על מורכבות מלאכתה של ועדת העררים לאי כושר, וקבע, כי "המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה" (בר"ע 39263-03-15 רוחמה אופנר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6/7/16, פסקה 8 לפסק הדין).

על יסוד האמור נקבע, כי רק במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדת עררים לאי כושר, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

8. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

9. עיון בהחלטת הוועדה מעלה, כי הוועדה ציינה את תלונות המערער לפניה. המערער תיאר לפני הוועדה את עבודתו כקבלן שיפוצים עצמאי, ופירט את תלונותיו בהרחבה. בהתייחס לליקויו הרפואיים ציינה הוועדה, כי המערער מוגבל לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי, לרבות הליכה ועמידה ממושכות. לנוכח מחלת הסכרת קבעה הוועדה שהמערער מוגבל לעבודה בסביבת עבודה המאפשרת ארוחות סדירות. בהתייחס לליקוי של מצב לאחר כריתה חלקית של הכליה קבעה הוועדה שאין לליקוי זה משמעות מבחינה תפקודית למעט מגבלה של הרמת משאות כבדים. כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה היתה ערה לכך שהמערער עסק כקבלן שיפוצים עצמאי ולדבריו אינו מסוגל לשוב לעבודתו. מסקנת הוועדה שלפיה המערער מסוגל להשתלב בעבודה בהיקף מלא בעבודות חלופיות היא קביעה רפואית-מקצועית סבירה וברורה, שאין מקום להתערב בה. ניכר מהחלטת הוועדה שקבעה שהמערער מסוגל להשתלב בעבודות התואמות את מגבלותיו הרפואיות והתפקודיות, ואף ניכר מהחלטת הוועדה שהביאה בין מכלול שיקוליה את ליקוייו הרפואיים של המערער (אלו שעמדו לפניה בזמנו, כעולה מאחוזי הנכות שנפסקו למערער ע"י הועדה הרפואית).

10. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא בחנה את נתוניו האישיים, לרבות גילו והשכלתו. דין הטענה להידחות. כעולה מדו"ח פקידת השיקום מיום 11.1.18, המערער סיום 12 שנות לימוד ללא בגרות. עוד צוין בחוות דעת כושר ההשתכרות, שהמערער יליד 1963, כבן 55 במועד כינוס הוועדה ועד היום הוא עסק כקבלן בניין עצמאי. בהחלטת הוועדה צוין גילו של המערער, ולא מצאתי ממש בטענה שהיה מקום להתייחס להשכלתו של המערער. העבודות שפירטה הוועדה בהחלטתה עולות בקנה אחד עם השכלתו של המערער, ולא עלה בידו להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה.

11. אשר לעבודות שפירטה הוועדה בהחלטתה: כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה סברה שהמערער יכול להשתלב בעבודה בהיקף מלא, בעבודות חלופיות בתחום הבניין, שאינן ניהול העסק שבבעלותו. לדעת הוועדה, המערער מסוגל לעבודה בתחום החרושת לסוגיה, השגחה על בחינות, עבודה פקידותית כגון פקיד קבלה ומודיעין. בערעור המערער תוקף כל עבודה שהציעה הוועדה, ובין היתר טוען שהמערער לא מסוגל לעבוד בתחום החרושת, מאחר והסוכרת גרמה לפגיעה ביכולת המוטוריקה העדינה. לפי הטענה, עבודות חרושת דורשות מיומנות תנועתית של כף היד והאצבעות. בנוגע לעבודה בהשגחה על בחינות טען המערער, שמדובר בעבודה הדורשת עמידה ממושכת. בנוגע לעבודות פקידותיות, טען המערער בין היתר, שהעבודה דורשת עמידה במצבי לחץ.

דין טענות הערעור בהקשר זה – להידחות. הוועדה לעררים היא גורם אובייקטיבי ומקצועי, ולחבריה יש את המומחיות הדרושה (בתחום התעסוקה והשיקום) להכריע בשאלת אי כושרו של המערער. קביעת הוועדה בדבר סוגי העבודות התואמות את מגבלותיו של המערער הינה קביעה מקצועית המצויה בסמכותה הבלעדית של הוועדה. ניכר מהחלטת הוועדה, כי בחנה את השפעת ליקוייו של המערער על יכולתו לעבודה במלואה או בחלקה, תוך התייחסות לעברו התעסוקתי ויכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיומנות תעסוקתית חדשה. העיסוקים אותם פירטה הוועדה מתחשבים בגילו של המערער, בהשכלתו, בעברו התעסוקתי ובכושרו האינטלקטואלי. לפיכך, משלא הצביע המערער על אי התאמה בין כושרו הגופני ומצב בריאותו לבין סוג העבודות והמקצועות שהוועדה סברה שהוא מסוגל לעסוק בהם, לא שוכנעתי, כי נפל פגם משפטי בהחלטתה.

12. לצורך קביעת דרגת אי הכושר בחנה הוועדה, בנוסף לכל האמור לעיל, את המלצתה של עובדת השיקום בדו"ח כושר השתכרות מיום 11.1.18. לדעת עובדת השיקום המערער "יכול לעבוד בעבודה של ניהול והשגחה באתרי בנייה או בכל עבודה אחרת בהתאם למגבלתו, כמו עבודת ייצור במפעלים וכו'. לכן להערכתי לא איבד מכושרו להשתכר". בדין טען המשיב שהחלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם חוות דעת כושר ההשתכרות ויש באמור כדי לתמוך במסקנתה של הוועדה.

13. ב"כ המערער הפנה להלכת מוהרה וטען כי משנקבע כי נקודת המוצא של ועדת אי כושר היא אחוזי הנכות שנקבעו למערער, שגתה הועדה בעניינו משפסקה כי לא הגיע לכדי 50% אי כושר, למרות שנפסקו לו 65% נכות.
אמנם הלכת מוהרה (עבל 327/03) קובעת כי נקודת המוצא של הועדה לקביעת אי כושר צריכה להיות אחוזי הנכות שנקבעו בועדה הרפואית.
אלא שלכל נקודת מוצא יש גם נקודת סיום, וככל שהועדה מנמקת היטב את החלטתה, וניתן להבין כיצד הגיעה מנקודת המוצא לנקודת הסיום, היא יכולה ומוסמכת לפסוק אי כושר שונה מאחוזי הנכות.
כפי שפרטתי לעיל, התרשמתי שניתן להבין את הלך מחשבתה של הועדה, היא התייחסה לליקויים מהם סובל המערער ולהשלכותיהם על כושרו לעבוד. על כן, גם טענה זו דינה להידחות.
מעבר לנדרש נפנה גם לפסה"ד של ביה"ד האזורי בירושלים ב-6660-11-11 מוסטפא נ' המל"ל בו דובר על מקרה דומה למקרה דנן. למערער שם נפסקו 75% נכות (מרביתם בשל סכרת) ולמרות זאת הועדה לא מצאה כי הוא איבד מכושרו לעבוד כדי 50%. המערער שם טען כי ההחלטה סותרת את הלכת מוהרה. ביה"ד האזורי קבע:
"אכן מדובר באחוזי נכות גבוהים, אלא שמרביתם ניתנו בשל סוכרת, כשבד"כ אין בסוכרת (גם עם סיבוכים), די, כדי לקבוע אי כושר מלא (אלא עבודות המותאמות ליכולות הפיזיות, כפי שסוברת הוועדה). הוועדה התייחסה למצבו הכללי של המערער, לגילו ולהשכלתו – כנדרש בפסיקה, ולפיכך לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה"
ערעור שהוגש לביה"ד הארצי על פסק דין זה נדחה.

סוף דבר
14. לאור כל האמור, הערעור נדחה.
15. אין צו להוצאות.
16. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ' כסלו תש"פ, (18 דצמבר 2019), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ניסים פורת
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: