ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כלביט אבן ארי בע"מ נגד לואי כפאפי :

21 נובמבר 2019
לפני: כבוד הרשמת תמר עציון פלץ

המבקשת/הנתבעת:
כלביט אבן ארי בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד יואב ציוני
-
המשיב/התובע:
לואי כפאפי
ע"י ב"כ: עו"ד דלאשה רכאד ואח'

החלטה

לפניי בקשה לחייב את המשיב/התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת/הנתבעת, בגין התביעה שהגיש נגדה (להלן: הבקשה ו התביעה, בהתאמה).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) , תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), ערובה הכלל הוא, כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. זאת, בין היתר, כעולה מדברי ההסבר לתיקון תשע"ו (2016) לתקנות, לנוכח הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים" (להלן: דברי ההסבר לתיקון לתקנות. יוער, כי ביום 17.9.2018 נדחתה עתירה לבג"ץ בדבר חוקתיות תקנה 116א, בג"ץ 7016/16 עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים).
במקרה שלפניי אין מחלוקת, כי התובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, ולכן הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבע, או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערובה.
הנתבעת אינה כופרת בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, ועיקר המחלוקת נוגעת למשך תקופת ההעסקה וזכאות התובע לזכויות הנתבעות בגינה.
מעיון בתלושי השכר של התובע, המהווים ראיה לאמיתות תוכנם למעט אם יוכח בראיות מהימנות אחרת, עולה, כי בחודש 7/2012 עמד שכר היסוד היומי של התובע על 200 ₪, בעוד שהשכר התעריפי בענף הבניין עמד במועד האמור (והחל מיום 1.1.2012) על כ- 220 ₪ ליום (5,000 ₪ לחודש). כמו כן צוין בתלושי השכר, כי התובע הועסק בענף הבניין (ענף מספר 4), ואף לא הוגשו דוחות נוכחות לתמיכה בטענה כי מספר שעות עבודתו של התובע ביום היה נמוך ממספר השעות הנטען, כך ששכרו היומי תואם את היקף שעות עבודתו.
בנסיבות אלה, ובפרט לנוכח החובה המוטלת על הנתבעת לערוך דוחות נוכחות, הרי שעלה בידי התובע להציג ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה בדבר הפרשי שכר תעריפי, וכנגזרת ממנה, גם עילות תביעה להפרשות שונות הנובעות מהפרשים אלה. כמו כן, משהנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות הרי ש הוצגה ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה ברכיב השעות הנוספות.
לכך יש להוסיף, כי עד כה טרם נמסרה גרסת הנתבעת באשר לתקופת ההעסקה הראשונה הנטענת על ידי התובע (12/2011 – 6/2012), ע ל אף ריכוז נתוני מת"ש מלמד על העסקת התובע בתקופה זו על ידי חברה בשם דומה לשמה של הנתבעת.
בשולי הדברים יצוין, כי לא נעלמו מעיניי טענות הקיזוז שמעלה הנתבעת, אך טענות מסוג זה מצריכות בירור עובדתי לגופו של עניין, ולא ניתן להסתפק בהן כדי לקבוע שהתובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו.
אשר על כן, ובשים לב לכך שהתובע אינו נדרש לה ציג ראשית ראי ה לכל רכיב בתביעתו ודי בהבאת ראשית ראיה לחלק מרכיביה ( ע"ר (ת"א) 20992-02-17 דיקסי גריל-בר בע"מ נ' HABTOM YASO ניתן ביום 19.4.2017), הבקשה נדחית.
המבקשת/הנתבעת תישא בהוצאות המשיב/התובע בסך של 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו, וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תש"פ (21 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: כלביט אבן ארי בע"מ
נתבע: לואי כפאפי
שופט :
עורכי דין: