ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרים מימי גולומב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט דורון יפת
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר

התובעת
מרים מימי גולומב
ע"י ב"כ עו"ד ליברמן (סי וע משפטי)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ענבל קמיור

פסק דין

1. התובעת, אלמנתו של המנוח שמואל גולומב (להלן – המנוח), אשר נפטר כתוצאה מדום לב, מבקשת כי פטירתו תוכר כ"תאונת עבודה".
התשתית העובדתית
2. לטענת התובעת בתצהירה:
א. המנוח הועסק כעובד תחזוקה כללי בבית יבמ ( ( IBMבפ"ת, אצל המעסיק מר מושוביץ משה (להלן – משה), החל מיום 15.5.1996.
ב. ביום א' ה-20.3.2016 , לאחר 3 חודשי מחלה על רקע כיב בקיבה ובהמשך צורך בניתוח ערמונית וביצועו, שב המנוח לעבודתו אצל משה. עת שב לעבודתו, גילה לתדהמתו מבלי שמשה הכין אותו לכך, שבמהלך חופשת מחלתו שכר משה עובד צעיר באותו תפקיד אותו מילא במסירות משך כל השנים (להלן – "גיל").
ג. משה מסר למנוח כי מדובר בעובד אשר ישמש אך כעוזרו.
ד. מצד אחד נכח המנוח לראות כי העובד הנוסף נמצא בחדרו במהלך היום, יושב על כסאו, חדרו סודר והשתנה מן היסוד במהלך שהותו בחופשת מחלה, חפציו הונחו במרוכז בצד החדר, משה לא מעביר לו כל עבודה וכל פקודות העבודה בוצעו ע"י גיל.
ה. מצד שני ועל רקע יחסי החברות הנאמנות שהתפתחו במשך שנים בין משה לבין המנוח, רצה המנוח להאמין כי משה סיפר לו את כוונותיו האמיתיות ושהוא שכר את שירותיו של גיל באופן זמני, על מנת לעזור למנוח מתוך דאגה לבריאותו ועל רקע הניתוח שעבר.
ו. המנוח שיתף את התובעת במועקה שהתפתחה אצלו באותם ימים על רקע מה שנראה לו ככוונותיו האמתיות של משה לפטרו, אותן הסתיר ממנו. המנוח תהה בפני התובעת שאם אכן העובד הנוסף הובא על ידי משה על מנת לעזור למנוח בעבודתו לאחר שחזר מחופשת מחלה ארוכה, כיצד הדבר מתיישב עם העובדה שהוא היה שם בימים אלה (מיום א' 20.3.2016 ועד יום ד' 23.3.2016) בחוסר מעש גמור?
ז. תחושתו זו של המנוח לכוונותיו האמיתיות של משה התחזקה בכך שכשהוא חזר לעבודה ביום א' ושמע שאנשים הופתעו לראות אותו שכן משה מסר להם שהמנוח יצא לפנסיה.
ח. ביום ד' ה-23.3.2016 התובעת והמנוח הגיעו לביקורת לרופא שניתח אותו ובישר להם כי הניתוח עבר בהצלחה, המנוח לא מוגבל בדבר גם לא מבחינת כושר עבודתו וגם הפתולוגיה יצאה ללא ממצאים.
ט. המנוח היה מאוד שמח מהבשורה, משה ידע הן על הביקור אצל הרופא מבעוד מועד והן על תוצאות הביקור. המנוח התקשר אליו ועדכן אותו על התוצאות ושהוא חוזר לתפקוד מלא בעבודתו לאחר החג והשבת הסמוכה לאחריו. המנוח היה מאושר מאוד לא רק מתוצאות הניתוח והדברים שנאמרו לו על ידי הרופא, אלא שברור לו כי הוא כבר אינו זקוק לשום עזרה בעבודתו ויוכל לחזור לאותם תנאים בעבודתו כפי שהיה המצב ערב תקופת מחלתו.
י. אותות וסימנים רבים לאושרו של המנוח ניכרו במהלך כל חג פורים שחל ביום חמישי 24.3.2016 ובהמשך סוף השבוע. המנוח היה אופטימי ומאושר על רקע הצלחת הניתוח וחזרתו לעבודה מלאה וללא מגבלות. בדיעבד ובשבעה באו אל התובעת מנחמים אשר סיפרו לה כמה ראו עליו שהוא מאושר שמח וטוב לב שהכל מאחוריו והוא חוזר לפעילות מלאה בעבודתו.
יא. בערב יום א' ה-27.3.2016 חזר המנוח מעבודתו שפוף חסר מצב רוח וחפוי ראש. המנוח עדכן את התובעת שהוא בא לעבודה וכלום לא השתנה מהמצב שהיה בשבוע הקודם. משה לא סיפק לו כל עבודה וגיל המשיך לשבת בכסאו ולנהוג בחדרו של המנוח כבשלו מימים ימימה. אז ניחתה על המנוח התודעה המצמררת שהעובד הנוסף נשכר למעשה כדי להחליפו כשמשה הסתיר זאת מפניו. המנוח לא התקשר אל התובעת כהרגלו במהלך יום עבודתו, והתובעת חשבה שזה בגלל שהוא עסוק. הסתבר לתובעת בערב כשהמנוח חזר הביתה, שהוא היה בחוסר מעש ומכאן הבינה התובעת כי המנוח נקלע למצוקה נפשית, וזו הסיבה שהוא לא שיתף אותה במהלך יום עבודתו על מה שעובר עליו.
יב. המנוח היה במצוקה נפשית כה חריפה, שבשונה מהרגלו מדי יום א' בערב לפקוד שיעורי תורה, שיעור שבו השתתף גם משה, והמנוח השתדל לא להחמיץ אף שיעור, הפעם הודיע לתובעת כי אין בדעתו לגשת לשיעור. התובעת לא שאלה מדוע, ולא הקשתה על המנוח. התובעת ראתה כי למנוח קרה משהו דרמטי שונה וחריג אך לא רצתה להקשות עליו יותר בשאלות וחקירות מה היה בינו לבין משה ביום עבודה זה.
יג. באותו ערב התכנס המנוח בתוך עצמו, היה מצוברח והלך לישון.
יד. למחרת בבוקר, 28.3.2016, מצאה התובעת את המנוח כשהוא יושב על כיסא ללא רוח חיים, לידו זוג גרביים ובגדים שהוכנו על ידי התובעת יום קודם לכן לקראת עבודתו.
3. ביום 22.6.2016 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגעי עבודה.
4. ביום 18.5.2017 התקבלה החלטת הנתבע על דחיית תביעתה של התובעת, שכן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של המנוח, אשר הביא לפטירתו.
ניהול ההליך
5. ביום 8.3.2018, ביום 30.5.2018 וביום 16.8.2018 הוגשו, בהתאמה, כתב תביעה פורמלי, כתב תביעה מפורט וכתב הגנה שבפנינו.
6. ביום 17.7.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כבוד השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט, בו טען הנתבע כי עמדת המעסיק אינה כעמדת המנוח בפן העובדתי, ולפיכך עומד הנתבע על כך שאין המדובר באירוע חריג. נקבע כי הנתבע יעביר את חומרי החקירות שביצע לתובעת, וכי התיק יקבע להוכחות בפני מותב. בית הדין קבע כי הפלוגתאות הן כלהלן: עצם קרות אירוע תאונתי חריג ונסיבותיו; קיומו של קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבית פטירת המנוח.
7. ביום 25.11.2018 הגיש הנתבע את החקירות שבוצעו על ידו בעניין זה.
8. בחודש ינואר 2019 הועבר התיק לאב בית הדין.
9. ביום 29.7.2019 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת – תצהירה שלה וכן תצהירו של בנה – מר ירון גולומב (להלן- ירון) ; וביום 1.9.2019 הוגש תצהיר נוסף מטעם התובעת – תצהירו של צבי זאב ליאור טייטלבאום (להלן- צבי) אשר התפלל עם המנוח בבית כנסת וכן תיק מוצגים מטעמה.
10. ביום 1.9.2019 הוגשה בקשה מטעם התובעת לזמן את מר נחשון רזיה (להלן- נחשון) אשר עבד עם התובע למתן עדות בבית הדין.
11. ביום 10.9.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובעת, צבי, ירון, נחשון וכן משה. במהלך הדיון הוגשו 4 מוצגים כלהלן: עדות התובעת בפני חוקר של הנתבע (נ/1); עדות משה בפני חוקר הנתבע; טופס נוכחות ידני של כלל העובדים (נ/3) ; טופס נוכחות אלקטרוני של המנוח (נ/4) .
12. ביום 13.9.2019 נתבקש בית הדין לתקן את פרוטוקול הדיון בשני מקומות (ע' 8 ש' 3-4 וע' 12 ש' 32). מאחר שהנתבע לא התנגד לבקשה, הפרוטוקול מתוקן בזאת כמבוקש.
13. ביום 18.9.2019 וביום 10.10.2019, הוגשו, בהתאמה, סיכומי התובעת והנתבע. מכאן הכרעתנו.
דיון והכרעה
14. בהתאם להלכה הפסוקה, קיומו של 'מאמץ מיוחד' או 'אירוע חריג' ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר הוא תנאי להכרה באוטם שריר הלב או באירוע מוחי כתאונת עבודה. ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג', אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מקום מתמשך והוא יחשב כ'ארוע חריג'. אירוע חריג צריך להיות מוגדר בזמן ומקום. אולם אין הכרח כי אותו אירוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו אירוע יתקיים 'במהלך יממה או ימים אחדים', ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'". ראה: עב"ל (ארצי) 18834-02-15 סיימון גורייבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 17.11.2015); עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי – יהושוע תשתש (מיום 9.10.2012).
על מנת שתוכח פגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האירוע, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג התרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן. האירוע החריג נבחן באופן סובייקטיבי, היינו נבדקת "חריגותו" בהתייחס למבוטח המסוים. האירוע נבחן גם בפן האובייקטיבי. עם זאת, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה. ראה: עבל (ארצי) 18610-05-16 משה סידי נ' המוסד לביטוח לאומי(19.9.2017); עב"ל (ארצי) 1302/00 מיכאל אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 3.11.2005); עב"ל (ארצי) 2248-02-17 תמר סורוקה נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.12.2017). עוד ראה, בשינוים המחויבים: עב"ל 35165-11-18 (ארצי) אליעזר מליק – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.10.2019).
15. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים , בחנו את הראיות והתרשמנו מהעדויות שבפנינו , לא שוכנענו כי המנוח נפטר בעקבות אירוע חריג שהתרחש תוך כדי ועקב עבודתו. נבאר את טעמינו לכך.
16. ראשית, בכתב התביעה טענה התובעת, כי המנוח שב לעבודתו אך ביום 20.3.2016, וגילה לתדהמתו לראשונה כי תפקידו אויש על ידי גיל (ס' 2ב' לכתב התביעה). גם בתצהיר התובעת (ס' ב) וגם בתצהירו של ירון (ס' 2) נטען, כי המנוח גילה על נוכחותו של גיל במשרדו רק ביום חזרתו מחופשת המחלה. ברם, בחקירתה הנגדית של התובעת, הוברר, כי המנוח ידע על העסקתו של גיל במשך תקופת מחלתו , קרי, הרבה קודם לכן (ראה ע' 9, ש' 15-14, ש' 27-26). משכך, גרסת התובעת, בהתייחס למועד חזרתו של המנוח לעבודה, ובלשונה, "לא זוכרת" (ע' 10, ש' 16-14) אינה מהימנה עלינו .
17. זאת ועוד, עיון בדוחות הנוכחות שהוגשו על ידי משה (נ/3), מעידים על כך שהמנוח שב לעבודתו עובר למועד הניתוח , כבר בחודש פברואר וכבר אז עבד במקביל לגיל (ע' 18 ש' 24-26) .
18. בזיקה לכך יאמר, כי מעדותו של משה הוברר, שכבר בחודש נובמבר 2015 עודכן המנוח כי בכוונתו של משה להביא למנוח סיוע, ובלשונו של משה: "ברור שהמנוח ראה את השינויים במשרד, והוא גם ידע שמגיע עוזר, הלא דברנו וגם כתבנו ויש מיילים כתובים בנושא. ב-15' הייתה בינינו שיחה וסוכם שיבוא עוזר. גם לפני כן, לא רוצה לפרט את השיחות, אבל חשפתי בפני ירון, את ההתכתבויות שהיו לי עם אביו ב-12', 15', 16 אבל היו עוד שיחות, וסיכמנו וכתוב ועל דעתו שהוא צריך עוזר, מסיבות טכניות מסוימות אישיות" (ע' 16, ש' 13-10 וכן ראה ע' 19, ש' 12-14). רוצה לומר, המנוח כלל לא הופתע מהעובדה כי גיל הועסק על ידי משה, על מנת להחליף אותו בזמן מחלתו, ולסייע לו עד להחלמתו ואף לאחר מכן.
19. לא נעלמה מעינינו העובדה שהנתבע לא צירף התכתבות מיילים כאמור. עם זאת, עדותו של משה הייתה מהימנה עלינו, והייתה קוהרנטית לכל אורך חקירתו ואף עולה בקנה אחד עם הודעתו בפני החוקר (נ/2).
20. שנית, וזה העיקר, הוכח בפנינו, כי המנוח עבד ביום 24.3.2016 (יום חמישי בשבוע), חצי יום (נ/3 ו-נ/4). גם משה טען בחקירתו הראשית כי "למחרת ביום חמישי המנוח חזר, והם עבדו ביחד, עד 12:00 13:00 כי זה היה צום" (ע' 17, ש' 3). כך גם העיד נחשון (ע' 13 ש' 1-4) .
21. דא עקא, כי התובעת טענה לאורך כל ההליך ש המנוח עבר בדיקה ביום 23.3.2016, יום ד' בשבוע, בה נמסר לו כי מצבו הרפואי תקין וכי הוא יכול לשוב לעבודתו, וכי לאור העובדה שחג הפורים התקיים באותו סוף השבוע, המנוח שב לעבודתו רק לאחר סוף השבוע, ביום א' 27.3.2016.
22. התובעת טענה חזור ושנה על העובדה שהמנוח היה מאושר ביותר בסוף השבוע האמור, ובלשונה "אותות וסימנים רבים לאושרו ניכרו במהלך כל חג פורים שחל ביום חמישי 24.316 ובהמשך סוף השבוע" (ס' י ' לתצהיר התובעת). גם ירון העיד בתצהירו כי המנוח היה במצב רוח מרומם באותו סוף שבוע (ס' 6 לתצהירו של ירון). תימוכין לכך ניתן למצוא גם בחקירתו הנגדית (ע' 6 ש' 29-30; ע' 8 ש' 3-4).
23. אנו סבורים, בדומה לגישת הנתבע, כי הקרקע העובדתית עליה ביקשה התובעת לבסס את תביעתה נשמטה תחת רגליה (ס' 7 לסיכומי הנתבע) , שכן פרט לעובדה כי טענת התובעת עתה בסיכומיה כי האירוע החריג נמשך הן ביום חמישי (במשך חצי יום) והן ביום ראשון (לאחר פורים), מהווה שינוי חזית, אין הוא מתכתב עם האושר הרב שחווה התובע בסוף השבוע, אשר מתואר על ידה, כתוצאה מהציפייה לשוב אל עבודתו .
24. בהקשר זה נדגיש, כי במהלך החקירה הוברר, כי צבי כלל לא הכיר את המנוח מעבר להיכרות שטחית בלבד (ע' 4, ש' 29-25), אף לא ידע כי המנוח שהה בחופשת מחלה (ע' 4 ש' 11-10), ואף את סיבת פטירתו, עד למועד חקירתו בפנינו (ע' 4, ש' 32-30). ואולם, צבי טרח לציין, כי המנוח ביום שבת "נראה בסדר, עבר משהו רפואי, נראה סביר והכל תקין והוא שמח, ויומיים שלושה אח"כ מקבל את הבשורה שהוא נפטר, כאילו הייתי המום מכך (ע' 5 ש' 1-2)."
25. שלישית, הנתבע טען בסיכומיו, ובצדק, כי טענת התובעת כי המנוח חשב שמשה עתיד להחליפו לא הוכחה (ס' 26 לסיכומי הנתבע). כשנשאל משה הן בעדותו בפני החוקר והן בחקירתו הנגדית בפנינו, מדוע לא השיב את המנוח לעבודה באופן מלא, ומדוע לא סיפק לו פקודות עבודה, הוא ענה כי המנוח לא הציג בפניו מסמך רפואי אשר מאשר כי הוא יכול לעבוד (נ/2 ע' 3,ש' 17-16).
26. כך ובנוסף, כשנשאל משה לעניין העסקתו של גיל, חזר ושנה על כך שהעסיק את גיל בידיעת המנוח, על מנת לסייע לו . גרסותיו של משה הי ו אחידות לעניין זה. תימוכין לכך מצאנו גם בעדותו של נחשון (ע' 13 ש' 5-12; ע' 13 ש' 19-20; ע' 13 ש' 33 ע' 14 ש' 1).
27. אנו ערים לטענת התובעת בסיכומיה (סע' יג), כי משה ביקש להביא לעזיבתו של התובע בחודש אפריל 2016. עם זאת, במתן עדותו בפני חוקר הנתבע צוין על ידו, כי מעולם לא דיבר עם התובע על פרישה עקב גיל, וכי התכוון לשוחח עמו בחודש אפריל 2016 (ע' 6 ש' 5-7). בחקירתו הנגדית בפנינו טען משה, כי "זה לא נאמר לו, זה ביני לבין עצמי, איש בעולם לא ידע על כך. המנוח כבר הגיע לגיל 69, 68. הוא היה כבן 68, 69, בריאותו היתה רופפת, אי אפשר להטיל עליו משימות, היתה לו בעיה של רגל, הוא הלך משך רגל, קיבלתי פידבקים מהממונים עליו...המנוח שוחח עם מזכירת מנכ"ל החברה שלנו בשם אריאלה ושפך את ליבו ואמר שהוא מודע לגיל והיא עדכנה אותי...אבל בבוא היום זה היה די ברור, לא יודע אם זה היה באפריל אבל בואו נפרוש בכבוד...(ע' 19 ש' 29-33, ע' 20 ש' 1-5).
28. לא נעלמו מעינינו טענות נחשון בעדותו בפנינו, שלפיהן, בני משפחתו של המנוח ניסו לדובב אותו ואף להכניס מילים לפיו לגבי האירוע הנטען (ע' 12 ש' 6-9; ש' 26-29; ע' 14 ש' 2-5) . בד בבד לא נעלמו מעינינו טענות התובעת בסיכומיה, כי משה מרגיש אשם במותו של המנוח, ולכן ביקש להצדיק את עצמו בעדותו , ולייפות את המציאות. לא מצאנו ליתן כל משקל לטענות אלה אשר ממילא לא נתמכו בראיות.
29. אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה, שלפיה התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, ולא הוכח כי המנוח נפטר בעקבות אירוע חריג שקרה תוך כדי ועקב עבודתו.
30. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ל' תשרי תש"פ, (29 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורלי מלי
נציגת עובדים

דורון יפת, שופט, אב"ד

מר רון שפיר
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: מרים מימי גולומב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: