ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רם יוסף כהן נגד אגודה לבריאות הציבור :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק אופנהיים
התובע
רם יוסף כהן

ע"י ב"כ: עו"ד יאיר דוד, יורם ברוק
-
הנתבעת
אגודה לבריאות הציבור

ע"י ב"כ: עו"ד אילן קמינצקי

פסק דין

התובע הגיש תביעתו בהליך זה עקב פיטוריו מהנתבעת. תחילה הגיש תביעה לתשלום סך של כ -582 אש"ח- ביחד עם בקשה לסעד זמני למניעת פיטוריו. בסופו של דבר חזר בו מבקשתו להחזרתו לעבודה מחד גיסא, אך כמעט שילש את סכום התביעה והעמידו ע"ס כולל של כ1.4 מ' ₪.
עיקר הסעדים והסכומים הנתבעים נוגעים לפיטורין והקשור בהם. עוד נתבעים רכיבים נוספים הקשורים בתנאי העסקת התובע.

רקע נדרש
הנתבעת היא עמותה שעיסוקה מתן שרותי בריאות מסוגים שונים. התובע היה עובד בעמותה כמפורט להלן, אך הוא גם חבר בה.
התובע עבד בנתבעת החל משנת 1999.
הגדרת תפקידו של התובע היתה "סמנכ"ל לתכנון פיתוח ומחקר" (להלן: סמנכ"ל מחקר) והיקף משרתו עמד על 86%.
בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (להלן: ההסכם) ביום 14.6.2008- (נספח 28 לתצהיר התובע).
מכלל סעיפי ההסכם הרלבנטיים למחלוקות בין הצדדים הם הסעיפים הנוגעים לחופשה ומחלה.
זו לשון סעיף 10 להסכם שכותרתו "חופשה":

יצוין כי אליבא דתובע נערך מסמך נוסף , מאוחר יותר, בינו לבין כהן, שבו הוסכם כי למרות האמור בהסכם הוא יוכל לצבור את כלל ימי חופשה הבלתי מנוצלים . אין חולק כי מסמך כאמור לא הומצא לתובע במסגרת התיק האישי שנמסר לו לבקשתו .
כך נקבע בסעיף 11 להסכם:

הסעיף ממשיך ומפרט את הזכות לניצול חופשת מחלה ובסופו נאמר:

לטענת הנתבעת לאורך כל ההליך, למעט בסופו- בסכומים, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים החל מה1.1.14. הנושא הועלה לראשונה באופן מפורש בישיבת השמוע דלהלן ומני אז ואילך ,לא הוצג ע"י הנתבעת. (נוסח טיוטת הסכם כאמור, כך אליבא דנתבעת, צורף כנספח 7 לתצהיר מנכ"ל הנתבעת מר יהודה כהן מטעמה (להלן: כהן)
אין חולק כי בשנים האחרונות לעבודתו, ועל אף הגדרת תפקידו, עיקר עיסוקו של התובע היה בעניני מכרזים (90% - כך הן אליבא דנתבעת- ר' עדות כהן בעמ' 37 והן טענת התובע בס' 64 לתצהירו) - להלן: תחום המכרזים.
ביום 2.9.15 התקימה ישיבת ועד מנהל בנתבעת אשר עסקה גם בסוגיית המשך העסקת התובע (להלן: הישיבה הראשונה): כך נאמר בפרוטוקול הישיבה:

בהמשך לכך זומן התובע אל הוועד המנהל על מנת להופיע בפניו. קודם לכך הכין התובע דוח (בן 28 עמ') המפרט את תחומי עיסוקו. הדוח המלא צורף כנספח 3 לתצהיר כהן ולהלן יקרא: הדוח.
הוועד התכנס לישיבה נוספת ביום 25.11.2015. (להלן: הישיבה השניה) בישיבה השניה נדון גם עניינו של התובע והוא גם שוחח עם הוועד והציג בפניו את הדוח לאורך כשעה וח צי- שעתיים (ע'20ש'10) וכך סוכם שם לאחר מכן כעולה מן הפרוטוקול (נספח 4 לתצהיר כהן):

בהמשך להחלטה זו של הוועד המנהל, זומן התובע לשיחה עם כהן שבה נדונה אפשרות סיום העבודה בהסכמה. לאחר מכן ולבקשת התובע שוחח עם יו"ר האגודה, ללא שהושגו הסכמות.
בהמשך לכך נתבקש התובע להודיע עמדתו – מסרונים בנדון צורפו כנספח 5 לתצהיר כהן.
בהעדר מענה למסרונים, זומן התובע ביום 28.12.15 לישיבת שימוע (נספח 6 לתצהיר כהן). מאז הזימון המציא התובע אישורי מחלה ולאחר תום 90 ימי מחלה נקבע ליום 10.4.16 מועד מוסכם לישיבת השימוע. יוער כי אליבא דתובע התייצב לישיבת השימוע אף שבידו היה עדיין אישור מחלה שתקפו עד ליום 15.4.16 (נספח 30 לכתב התביעה המתוקן).
בישיבה נכחו כהן והיועמ"ש של הנתבעת- עו"ד אסף אלוני וכן התובע וב"כ. את השימוע ערך כהן לבדו, אף שב"כ התובע טען כבר אז כי הוא נגוע בניגוד ענינים ויש מקום שיהא נוכח גם חבר הועד המנהל. פרוטוקול השימוע הוא נספח 13 לתצהיר כהן (להלן: הפרוטוקול).
לתובע ניתנה אפשרות להשלים טיעון ומסמכים וכך עשה.
הנתבעת החליטה על פיטורי התובע והודיעה לו על כך במכתבה מה14.4.16 (נספח 16 לתצהיר כהן) במכתב זה נקבע כי פיטוריו של התובע נכנסים לתקפם לאלתר . יוער כי אין חולק על כך שאף אליבא דנתבעת, אין טעמי פיטורי התובע קשורים בתובע עצמו. במכתב הפיטורין מציין כהן בעיקר כי אין הצדקה לתפקיד המחקר, כי תפקיד המכרזים נועד להשלים החסר בעבודה בתחום המחקר אך אינו מצדיק העסקתו של התובע דווקא וכי טענות אחרות שיש לתובע נגד התנהלות הנתבעת אינן רלבנטיות לשימוע.
התובע הגיש במסגרת הליך זה בקשה למתן סעד זמני שימנע פיטוריו. לאחר שמיעת הראיות וכן סכומים שביקש ארכות להגשתם, ותוך כדי כתיבת החלטה בבקשה , חזר בו התובע מבקשתו לסעד זמני .
להשלמת התמונה יצוין כי בנתבעת נחתם הסכם קיבוצי שדן בקיצוצי כח אדם ועידוד פרישה (חלק מפרוטוקול דיון- צורף כנספח 40 לתצהיר התובע) . תקופת ההסכם היתה לשנת 2013 בלבד. (להלן: ההסכם הקיבוצי). אין חולק כי במסגרתו פרשו עובדים מסוימים בתנאים מועדפים.

המחלוקות
נוכח סבך הטיעון שבפי התובע נתיחס אל המחלוקות כפי שבאו לידי ביטוי ברשימת הסעדים להם עתר.
התובע טען כי הוא זכאי לסעד הצהרתי לפיו ההסכם שבתוקף שבין הצדדים היה זה שנחתם ב2004 ולאחריו לא היה כל הסכם הגורע מהזכויות על פיו. כפועל יוצא של טענה זו טוען התובע כי היה זכאי לניצול כלל ימי המחלה שנצברו לו במהלך שנות עבודתו ולא במסגרת של 90 יום הקבועים בחוק בלבד.
באופן דומה טוען התובע כי מכח ההסכמה עם כהן היה זכאי גם לפדיון מלוא ימי החופשה שנצברו לו בכל תקופת עבודתו ולא רק אלה הקבועים במסגרת חוק חופשה שנתית התשי"א -1951 (להלן: חוק חופשה שנתית) (התובע חזר בו מתביעתו שבסעיף 314 לכתב התביעה בגין הפרשי חופשה נוספים).
לטענת התובע ונוכח העובדה שהופסק לרשום כדבעי את זכאותו לצבירת ימי מחלה וחופשה , ישנו עיוות בתלושי שכרו. בגין כך טוען הוא שזכאי גם לפיצוי בסך 50,000 ₪ בשל הפרת חוק הגנת השכר. לטענתה המקורית של הנתבעת התלושים משקפים את הסכמות הצדדים בהתאם להסכם מ2004. לא היה כל מסמך אחר שבו הסכמה של כהן לצבירת ימי חופשה מעבר לכך. משכך אינו זכאי לאיזה מן הרכיבים הנטענים.
אשר לנסיבות סיום עבודתו- התובע טוען לפגמים שונים בהליך השימוע והפיטורין בכללותם (הליך השימוע, טעמי הפיטורין שנמסרו לעומת אלה שבפועל היוו הטעמים לכך, הגורם שפיטר אינו הגורם הראוי/המוסמך בנסיבות הענין ועוד) – מכח כך עותר לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין בשווי 12 משכורות (למעלה מ370 אש"ח).
בקשר לפיטוריו טוען הוא אף כי הוא זכאי גם לדמי הסתגלות בשווי 6 חודשי שכר, ופיצויים מוגדלים בשעור של למעלה מ 470 אש"ח. לטעמו זכאי לכך נוכח מה שמובטח גם ל כהן עצמו כמנכ"ל עם סיום עבודתו, וגם נוכח מדיניות הפיצוי למפוטרי צמצומים כפי שמצאה ביטויה בהסכם קיבוצי שנחתם בשעתו בנתבעת. עוד טוען כי זכאי לתשלום הפרשי דמי מחלה נוכח אישורי המחלה שהיו בידו ושתקפם עד סוף חודש אפריל 2016, כאשר בפועל פוטר לאלתר ביום 14.4.16 כמתואר לעיל.
אליבא דנתבעת, לא נפל כל פגם בפיטורי התובע שנבעו מצמצומים ולא היו קשורים בכל פגם בהתנהלותו. הטעמים שנמסרו לתובע הם הטעמים שעמדו באמת ביסוד ההחלטה. הליך השימוע שניהל היה מלא ותקין ונתנו לו כל ההזדמנויות להשמע. בתוך כך אף הוצע לתובע לשקול הצעות חלופיות (שלא נענו על ידו). אין כל פגם בזהות המפטר ולא התובע הגורם הרלבנטי להבעת עמדה בנדון. הטענות לפיצויי פיטורין מוגדלים ולדמי הסתגלות אינן מבוססות על כל זכות חוזית או בדין ודינן להדחות. ההסכם הקיבוצי אליו מפנה התובע הוחל , כאמור בו, לתקופה מוגבלת ואילו פיטורי התובע חלו הרבה לאחר מכן. אין בסיס לטענות התובע ביחס לזכויות המובטחות למנכ"ל עם סיום עבודתו ומכל מקום אין בכך כדי לזכות את התובע בדבר.

הכרעה

נפתח ונאמר כי מצאנו טעם של ממש בטענות הנתבעת על ההכבדה היתרה בעודף טיעונים מסמכים ומלל במסגרת כלל כתבי בי הדין שהוגשו ע"י התובע. הדבר הכביד ביותר על בירור הסוגיות שבפועל שנויות במחלוקת ואף הביא להסטת הדיון למחוזות שאינם נדרשים לשם כך.
התרשמותנו היא, וזאת יאמר בזהירות המתחייבת, שהתובע עשה שימוש במידע שיש בידיו נוכח היותו גם חבר בנתבעת (וכפי הנראה מעורב בהגשת תלונות בקשר להתנהלותה לרשם העמותות) לשם ערבוב שאינו ראוי בין עניינו האישי לבין עניין התנהלותה של הנתבעת.
נוסיף ונקדים כי התרשמותנו היא כי התובע היה מודע במשך שנים רבות לקשיים בהתנהלות הנתבעת ומר כהן מטעמה (קשיים שעלו במסגרת הראיות שלפנינו אך מכל מקום מטופלים ע"י רשם העמותות), אך בשל אינטרסים שלו כעובד, לא מצא מקום להציפם אלא לאחר שחדל "לשבת על סיר הבשר" (ר' לענין זה מועדי פניותיו ביחס להתנהלות העמותה – נספחים 37-39 לתצהירו, וכן ממצאי דוח ממצאי עומק של ביקורת שנערכה ע"י רו"ח לבקשת רשם העמותות, נספח 36 לתצהירו (להלן: דוח הביקורת) ובהם ביקורת ספציפית על תנאי שכרו, כפי שיפורט גם בהמשך) .
נוכח העובדה כי אותה התנהלות נוגעת רק בנקודות ספציפיות לסוגיות הדורשות הכרעה , ובשל האמור לעיל, לא נתיחס אליה אלא במידה הנדרשת.
על רקע האמור ידונו רכיבי התביעה השונים. ראשית ידונו רכיבי התביעה הנוגעים לתנאי העבודה והזכויות הנובעות מכך ולאחר מכן ידונו נסיבות סיום העבודה על המחלוקות הכרוכות בכך.

התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין חודש אפריל 2016 ( או דמי מחלה)
כאמור מעלה חל שינוי מהותי בעמדת הנתבעת בענין זה בין הגרסה המקורית לבין הגרסה שבסכומיה. נוכח אי עמידתה בסכומיה על קיומו של הסכם מ2014, הרי שאין כל מניעה לקבוע כי אכן נחתם הסכם אחד ב2004.
משנזנחה טענת הנתבעת ביחס להסכם 2014 שכביכול מנע אפשרות צבירה של ימי מחלה מעבר לקבוע בחוק, כפי שהתאפשר על פי הסכם 2004 בסעיף 11 כמובא מעלה, הרי שיש לבחון האם בפועל שולם לתובע בגין מלוא מחלתו בטרם פוטר? (ר' לענין זה סעיף4 א לחוק דמי מחלה התשלו-1976 ) התובע צרף כנספח 40 לתצהירו אישור מחלה שהונפק ביום 14.4.16 שתקפו כאמור עד סוף אותו חודש. בנסיבות אלה היה התובע זכאי לתשלום שכרו עד סוף אותו חודש (כדמי מחלה)- בהנתן שעסקינן בהודעה מוקדמת נוכח הפיטורין לאלתר.
בסעיפים 312 ו315 נתבעים סכומים שונים (בגין דמי מחלה ובגין יתרת שכר לחודש אפריל 2016) באופן שלא ניתן להבין לא את הפער ביניהם ולא את כפל הדרישה. כיון שעסקינן בימים בהם לא יכול היה התובע לעבוד בשל מחלה, נעדיף הסכום הנתבע בסעיף 312, הינו 16,501 ₪ ועל הנתבעת לשלמו לתובע. (התביעה לפי סעיף 325 נדחית נוכח הכפל כאמור).
יוער בהקשר זה- אכן נכון שוכנענו כי התובע חלה רק לאחר (ולמעשה , לאחר עיון במסמכים הרפואיים, יש מקום לסבור כי גם כתוצאה מ)הליך הפיטורין שהבין כי הוא צפוי לו ואין לומר כי בענין דנן נעשה ניצול של פיטורין כדי להמנע מלשלם לתובע דמי מחלה בגין מלוא ימי מחלתו . עם התובע היה זכאי למיצוי ימי מחלה בתקופת הודעה מוקדמת ועל כן, ומשהיה בידו אישור מחלה עד סוף חודש אפריל 2016, זכאי לתשלום שכן העדרותו מעבודה בתקופה זו היתה מטעמי המחלה והוא זכאי לשווי ההשתכרות בגין תקופה זו.

פדיון חופשה
כמובא מעלה, סעיף 10 להסכם מונע אפשרות צבירה של ימי חופשה ללא הגבלה.
למרות זאת, כאמור, טענתו של התובע היא כי סוכם בינו לבין מר כהן במסמך בכתב שהיה אמור להמצא בתיקו האישי, כי יצברו לטובתו ימי חופשה ללא הגבלה. לטענתו בפועל בשל אותה הסכמה , נמנע מלנצל האפשרות העומדת לרשות עובדי הנתבעת להפחית מחשבון ימי חופשה לשם השלמת שכר בגין שעות העדרות באופן שוטף. זאת מתוך כוונה לשמור לעצמו לעת הצורך ימי חופשה . לדבריו לא כך היה נוהג לו אכן היה יודע כי הוא מפסיד מדי שנה ימי חופשה שנצברו מעבר למגבלת החוק, לריק.
לטענת הנתבעת הסכם כאמור לא היה בין הצדדים מעולם.
יאמר כבר עתה – על אף קשיים שידונו להלן, שמצאנו בגרסתו של התובע, הרי שהעדפנו אותה על פני גרסת כהן. האמנו לתובע כי אכן נערך הסכם כאמור בינו לבין כהן וזה נעלם/הועלם מתיקו האישי. יצוין כי התנהלותו של כהן ביחס לתובע התאפיינה בכך שדברים אינם באים עלי כתב (כך, כפי שיובהר להלן, אין כל רקע בכתב לדיון בענין הצדקת המשך העסקת התובע עד לישיבה הראשונה ואז הועלה הנושא "כרעם ביום בהיר" , כך גם נטען לקיום הסכם מ2014 (ואף ננקטו צעדים על פיו) אך אין נייר בכתב, כך שונה בפועל עיקר הגדרת עיסוקו אך כהן מצא לנכון שלא להעלות עלי כתב דבר בנדון) לטעמנו מערכת יחסי האמון בת השנים הרבות אפשרה לכהן להבטיח הבטחות אך גם לשמור לעצמו האפשרות שלא לעמוד בהן , דווקא בשל אי העלאתן עלי כתב. (על אותם יחסים העיד התובע כך: ברור שסמכתי עליו היינו ביחסים מאוד טובים, אני לא אומר שהוא לא נתן לי תנאים טובים, היו יחסי אמון. (ע' 25 ש' 19).
בעדותו בענין זה אישר כהן כי קיימת אכן בנתבעת האפשרות "להשלים" שעות העדרות ע"ח ימי חופשה וכן כי הוא עצמו נהנה מזכות בלתי מוגבלת לימי חופשה. (דבר המצביע על כך שאפשרות שכזו ניתנה גם לתובע אינה רחוקה או בלתי סבירה) וכך הוא אומר בעמ' 35:
ש. אתה יכול לצבור ימי חופשה.
ת. כן. כך הוועד אישר לי.
ש. מי בוועד אישר.
ב"כ הנתבעת: אני מתנגד.
...
ש. התובע טוען שלמעשה הטענה שלו מאוד הגיונית...
ת. מה הטענה?
ש. הוא במקום לבקש לנצל כמה שיותר ימי חופשה כדי להימנע ממחיקה אם טענתך נכונה, הוא עשה את ההפך הוא בעצם ביקש שתפחיתו לו מהשעות שהוא החסיר כדי לא לפגוע בצבירה שלו של ימי החופשה, וזה למעשה תומך בעמדתו שכן אפשרת לו לצבור ללא הגבלה.
ת. לנו יש בעבודה אפשרות לאפשר לעובד להפחית את השעות החסרות שלו מימי החופשה.
אמנם נכון, אין בידי התובע הסבר "הגיוני" לכך שהסתפק בכך שהמסמך המאשר לו צבירת ימי חופשה מצא מקום רק בתיק האישי אך לא קיבל עותק הימנו. אמנם נכון- התובע מציין כי המשיך לקבל תלושי שכר שבהם אין ביטוי להסכמה זו ולא הלין על כך. לדבריו, שגם להם האמנו- פנה למתכנת שהבהיר לו שהדבר מסובך לביצוע שכן מדובר בעובד אחד בלבד ובכך הסתפק. יוער כי פחות האמנו לטענתו שסמך על כהן בענין זה , שכן אם כך ,מדוע היה לו צורך לפנות אל המתכנת? לטעמנו גם התובע ידע שכיון שאין בידו מסמך, יש חשש שבסופו של דבר כהן יתכחש לדברים.
עם זאת נדמה כי התובע בחר שלא להתעמת עם כהן על מנת שלא לסכן את מה שכבר היה קיים לו ב מסמך שתויק לתיק . בכך יש כדי להסביר את התנהלותו.
בתצהירו ובנספחים לו (41 ואילך) המציא התובע פירוט יתרות חופשה שנמחקו לו, וכן ערך תחשיב (נספח 44) של סה"כ היתרות שנמחקו. אלא שבתצהירו לא היתה כל גרסה ביחס לשאלה מתי סוכם עם כהן על צבירת ימי חופשה והתובע , בהתעלם מסוגיה הכרחית זו, ערך תחשיב המתיחס לשנים ארוכות רטרואקטיבית.
בפועל, וכך עלה לראשונה רק בח"נ (ע' 24-25), הוברר שהסכמה זו נתגבשה רק בשנת 2012 לערך. לא זו אף זו, התובע מעיד כי הרקע לאותה הסכמה היה פנייתו לכהן בטענה שהוא מפסיד ימי חופשה בפועל. אם כן, ודאי שהתובע אינו זכאי לצבירת ימי חופשה ש"איבד" בשנים שקדמו לכך.
הנתבעת, כאמור מעלה , רק חלקה על עצם הזכאות ולא על נתוני תחשיבו של התובע, ומשכך ישמשו תחשיביו בסיס לקביעתנו בנדון: עיון בטבלת האקסל נספח 44 מעלה כי בשנים הרלבנטיות (מ 2012 ועד סיום עבודתו) "נמחקו" לתובע 55.81 ימים. שווי יום עבודה אליבא דתובע (ס' 350 לתצהירו) הוא 1660.21. משכך זכאי הוא בסה"כ לתשלום פדיון ימי חופשה בסך של 92,656 ₪.

פיצוי לפי הוראות חוק הגנת השכר
טענתו של התובע בענין זה היתה אמורפית ולמעשה הוא מבסס טענותיו על ממצאים שעלו מדוח הביקורת.
יוער בהקשר זה כי שינוי שחל בשכר התובע בשנת 2014 אין חולק שבוצע וכאמור היתה קיימת מחלוקת בשאלה האם נחתם או לא הסכם עבודה בקשר לכך.
לא הוכחה שיטה של העלמת נתונים מתלושי השכר ובנסיבות אלה לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי כלשהו.
יוער כי אף אם סוגיית צבירת דמי פדיון החופשה יכולה וצריכה היתה לבוא לידי ביטוי בתלוש השכר, וזוהי דוגמא לכך שהעדר ציון בתלוש גם נזק בפועל (ואף הקשה על התובע להוכיח טענותיו), לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בענין זה באשר לא הועלתה טענה בנדון ולאחר שהתובע עצמו אישר כי היה מודע לפגם ,אך הסכים עם עמדת המתכנת כדלעיל.
סכומו של דבר, התביעה ברכיב זה נדחית.

סיום העבודה
הליך השימוע
האם עסקינן בהליך שימוע בלתי תקין?
איננו מוצאים ממש בטענה לפיה הועד המנהל טעה לחשוב שעיקר עיסוקו של התובע היה סמנכ"ל מחקר. אכן נקודת המוצא בישיבה הראשונה היתה כי זהו עיסוקו העיקרי ואולם בסופו של דבר ניתנה לו האפשרות להבהיר בפרוטרוט את המצב לאשורו וכך עשה. התובע הבהיר כי תפקידו אינו מתמצה ב מחקר אלא עיקרו הוא תחום המכרזים. כך עשה הן בכתב- בדוח, והן בעל פה גם בישיבה השניה שנמשכה זמן רב כדלעיל, והן לאחר מכן, בישיבת השימוע. ואכן, כעולה מפרוטוקול הישיבה השניה- הועד המנהל מאמץ את הבהרת התובע באשר להיקף עיסוקו העיקרי, אך קובע כי בכך לא די כדי להצדיק המשך העסקתו בעמותה.
אכן, יש לתמוה מדוע בישיבה הראשונה סבר הועד כי עיסוקו העיקרי של התובע הוא כסמנכ"ל מחקר, זאת כאשר המצב היה שונה לחלוטין- וכהן, שהיה נוכח בישיבה זו מחד גיסא , וגם זה שהיה זה שהעביר את משקל הכובד של תפקיד התובע לענין מכרזים מצב שנמשך מספר שנים כבר קודם לאותה ישיבה מאידך גיסא (ר' עדותו בעמ' 37 ובעמ' 39). גם אם נניח לטובת כהן שלא הוא זה שהציג מצג מטעה לועד המנהל (לכאורה הדברים נאמרים שם בשם היו"ר ולא בשם כהן) עדין המנעותו מלתקן המעוות מעוררת חשש שלכל הפחות מבחינתו, היה ענין בהצגת הנתונים המעוותת לכתחילה.
ואולם, עדיין בפועל בסופו של דבר נבחן המשך העסקתו על יסוד מסד נתונים נכון וההחלטה נתקבלה בהתאם לכך. ודוק- בניגוד לטענת התובע בסכומיו, ההחלטה לפטר את התובע (כפוף לשימוע) היתה החלטה שנתקבלה ע"י הועד המנהל , בישיבה השניה, ועל יסוד נימוק המובא מפי הועד שם ולא מפי כהן. יוער בהקשר זה כי הטענה שבפי הועד המנהל שם היא שניתן להעסיק עובד אחר בתחום המכרזים בעלות נמוכה יותר –טענה זו לא הופרכה כשלעצמה ע"י התובע ולמעשה לא נערך כל נסיון להביא ראיות בענין זה.
התובע טוען כי הטענה שאין הצדקה כלכלית להמשך העסקתו בסך כל תפקידיו בשל הצורך בקיצוצים נסתרת מתוך מסמכים של הנתבעת עצמה. כך- בדוח הביקורת צוין מפי הנתבעת "שווה לנו לשלם לו, הוא מאד מועיל למערכת". (נספח 36 לתצהיר התובע בעמ' 87) וכן נאמר ע"י כהן במייל שצורף כנספח 35 ו' לתצהיר התובע:

לטענת התובע , העובדה שהוצהר אחרת ע"י העמותה מצביעה על כך שמניעים אחרים הם שהביאו בפועל לפיטוריו ולא המניעים שהוצגו לו. בכך הוא מוצא פגם היורד לשורש הליך הפיטורין.
בהקשר זה ראוי להתיחס לשניים: א. המוב אה לעיל נכתבה בשנת 2013, בשלב בו עסקה הנתבעת, ועל כך אין חולק , בקיצוצים אחרים נדרשים נכון לאותה עת- היא התקופה הרלבנטית להסכם הקיבוצי. פיטורי התובע חלו כשנתים וחצי לאחר מכן. ב. אין להתעלם מכך שאותה הערה של העמותה שצוינה בעמ' 87 לדוח הביקורת (ס' 3.2.2.3 שם) באה בהמשך לדוח הביקורת בדבר השיעורים הגבוהים של שכר התובע וכן עליות השכר הגבוהות להן זכה במהלך השנים . ההערה עצמה נרשמה בתגובה ספציפי ת לעובדה המצוינת בדוח הביקורת לפיה במשך 9 שנים, ובניגוד להצהרות התובע עצמו בפני העמותה על 5 שנים, מימנה לו העמותה יום לימודים בשבוע ע"ח העבודה -לשם כתיבת דוקטורט). ברי אם כן כי דוח הביקורת מצא קושי ממשי בתנאים שקיבל התובע מהעמותה ( וכמובן יאמר ויודגש לא רק בתנאים אלה). אין תימה בכך שמצד אחד עסוקה הנתבעת בהתגוננות מפני הביקורת של רשם העמותות, ומצד שני עסוקה בתיקון קשיים שונים עליהם הצביעה הביקורת.
התובע אמנם חשד שטעמים אחרים הביאו לפיטוריו דווקא. ואולם כשנחקר בשאלה זו השיב כי הוא סובר שנוכח ממצאי הביקורת מטעם רשם העמותות חשש מר כהן לכך שהוא , התובע , יתפוס את מקומו, ולכן מיהר לסלקו. ר' עדותו בעמ'22 שממנה יובא רק חלק כדלקמן:
ש. כל הדברים שאתה מספר זה מהמחשבות שלך.
ת. זו הייתה הערכה מאוד הגיונית, הערכה שלי. העליתי את זה בפני אנשים שלא קשורים לעמותה וזה היה נראה להם הגיוני, זה רציונלי לוגי והגיוני, אני חושב שזה שיהודה חשש למעמדו זה סביר, יכול להיות שאני נתפסתי כמישהו שיאפשר לעלות אותו קורבן כי נתפסתי כמישהו שמקורב לו.
ש. בשימוע או בכל מקום לא אמרת לפני יהודה או לפני הוועד את ההערכה שלך שיש חשש כלפי המנכ"ל.
ת. אני לא ידעתי, יהודה לא חשף את העניין הזה אני לא ראיתי את הפרוטוקולים. אחרי שראיתי הבנתי שהוא תפר את הסיבה הזו.
ש. הוא חשש שתהיה המנכ"ל.
ת. זה פחות חשוב, מה שחשוב זה הסיבות לפיטורי.
ש. אתה חשבת שיהודה חושש שתהיה המנכ"ל והוא לכן פיטר אותך.
ת. זו אחת הסיבות בראש שלו, אני חשבתי שבגלל זה הוא תפר את הסיבות.
זוהי ספקולציה שהעלה התובע רק בדיעבד אך כל ראיה לדבר לא הובאה ולענין זה מקובלים עלינו דברי הנתבעת בס' 44-46 לסכומיה.
בסכומיו מרחיב התובע וטוען שכהן ביקש "להשיג שתי ציפורים במכה אחת" (ס' 34 ואילך שם), האחת, כאמור, הבטחה כי יקשה על רשם העמותות להביא לסילוקו שכן מחליף המכיר את המערכת (בדמות התובע) לא יהא בנמצא. כאמור מדובר בספקולציה בלבד (כך למשל יכול היה הרשם לו היה מוצא מקום לכך להותיר את כהן בתפקידו ולמנות מלווה ומורשה חתימה עמו "לצרכי חפיפה" או לחלופין למנות כמ"מ מי מבין סגני המנכ"ל – כמפורט בנספח 39 ג לכתב התביעה המתוקן (מקרב מקבלי השכר הגבוה בעמותה) ).
השניה, להציג בפני הרשם מצג כי הוא נכון לתקן את דרכיה של העמותה גם במחיר פגיעה במקורבים ביותר, קרי פיטורי התובע, שהוא סמנכ"ל.
בטרם נדון ב"נימוק" זה נציין כי בסעיף 3 לדוח הביקורת משתקפת ירידה הדרגתית בהיקף המחזורים של העמותה מאז 2010 ועד 2014. משכך, אינדיקציות לצורך בצמצומים ישנן. ואולם עדיין יתכן שהתובע הפך ל"שעיר לעזאזל" מבחינת הנתבעת על מנת להצילה מחרב הביקורת. ראשית, בית הדין לא יחליף שיקוליו בשיקולי המעסיק. התובע גם לא הציג (וגם לא ביקש כי יוצגו) נתונים השוואתיים על היקף החסכון שהיה נחסך מפיטוריהם של אחרים שלגביהם מצא דוח הביקורת פגמים או ממנגנוני צמצום אחרים. בנסיבות אלה לא הצביע התובע על עיוות בולט. עם זאת היה ראוי כי יערך שיקול דעת רחב שיסביר היתרונות שבסיום עבודת התובע דווקא. ודוק – סוגיה זו הועלתה מפורשות בהליך השימוע (ר' עמ' 5 לפרוטוקול) . כך לא נעשה. הנתבעת גם לא מצאה לנכון להצביע על נקיטת צעדים נוספים/אחרים שילמדו על כך שהסוגיה לא היתה הפסקת עבודת התובע (האיכותית כשלעצמה כאמור) דווקא, אלא הצורך לצמצם עלויות של עובד יקר. מר כהן אף לא טרח לציין מה עשה מבחינתו בטרם שקל צעד דרסטי שכזה - פיטורי סמנכ"ל ששכרו רב והשארת חלל במקום שקודם לכן הצדיק כ ביכול העסקת עובד בהיקף שכר נכבד שכזה. לשאלות בית הדין בסוגיה זו (עמ' 38-39) הוא מעיד:
לשאלת בית הדין, צירפתם את הפרוטוקולים האלה, אין יותר פרוטוקולים שדנים בעניינו של רמי. פתאום הנושא שלו עולה אחרי שאידל מחליט שזה נושא מעניין לדון בו, על התפוקה של המחקרים והעלות שלהם?
ת. לא. העמותה לא ממהרת להיפרד מתחומים שהיא עוסקת בהם. אני מציג מדי פעם דו"ח הכנסות והוצאות, ואז הם עוברים ורואים מה עושים, ושואלים שאלות.
לשאלת בית הדין, איפה בהיסטוריה היה ביטוי לזה שהנושא הזה מתחיל לכאוב לכם?
ת. ידענו את המצב, לא רצינו עדיין להעלות אותו כנושא.
העובדה שלא הומצאה כל אסמכתא כתובה לחשיבה כלשהי על הצורך בהעסקת התובע או כדאיותה מחלישה הטענה כי הדברים אכן נשקלו קודם לכן. כהן לא נתן הסבר ברור מדוע התעורר לפתע הצורך בצמצום משרה זו דווקא. (יצוין עם זאת כי בסיפת עדותו הוא מאשר , בדרכו שלו, כי גם הוא נאלץ "לוותר" על ההטבה החריגה של פיצויים מוגדלים בשיעור 350%- יש להניח כי גם זאת נוכח עמדת דוח הביקורת- ר' לענין זה עדותו בעמ' 39). עם זאת כאמור ,ניתן לראות מתוך דוח הביקורת עצמו אינדיקציות לכך שפיטורי התובע אינם מהווים מעשה החורג מגדר הסבירות הניהולית נוכח עלויות השכר בכלל ונוכח הערות הביקורת בפרט . אלא שטעם לפגם יש בכך שלא ניתן הסבר ראוי באשר לאופן השתלשלות הענינים, באופן שהיה מאפשר גם לתובע להגיב כדבעי לכך, והדברים יובאו בחשבון בהמשך.
בנסיבות אלה לא הוכח כי טעמים שונים מאלה שתוארו ע"י הנתבעת עמדו בשורש הפיטורין או כי לא ניתנה לתובע הזדמנות נאותה להתמודד עם הטענות שהועלו נגדו. ודוק- הנטל להוכיח טעמים אחרים לפיטורין מוטל לפתחו של התובע , הטוען לכך. גם אם נטל זה מופחת מעט נוכח הקושי להוכיח קנוניה וכיו"ב, עדין לא די בספקולציה בלבד שיש בפי התובע עצמו כדי לעמוד בנטל זה.
התובע טוען עוד ,וזאת גם בהתבסס על ממצאי דוח הביקורת, כי למעשה מר כהן עושה בעמותה כבשלו וכי ועד העמותה אינו מתפקד אלא על פי כהן יישק דבר. אכן יש אינדיקציות רבות בדוח הביקורת לטענות כגון אלה ואולם גם אם נניח כי בשנים הרלבנטיות לדוח הביקורת (הביקורת נערכה במחצית השניה של שנת 2013 והתיחסה גם לשנים שקדמו), כך היה המצב, הרי שבפועל כאמור לעיל , בענינו של התובע נערכו דיונים ישירים של הועד המנהל (לפחות שניים) וכן שיחה שהיתה לתובע עם יו"ר הועד בנסיון להניאו מהחלטת הפיטורין. מניחים אנו, כתובע, כי לכהן השפעה ממשית ביותר על שיקול דעת הוועד ויתכן שהועד אינו ממלא כראוי את תפקידו- ואולם קשיים העולים בענין זה אין מקומם בבירור בהליך בבית הדין לעבודה, אלא בין היתר, כפי שנעשה , בביקורות של הרשם. בענין זה דומה כי אכן נתערבבו לתובע כובעי חבר העמותה ועובד שלו.
עוד טוען התובע כי נפל פגם בהליך הפיטורין שכן למרות התרעתו כי כהן נגוע במניעים אישיים, בכל זאת התנהל ההליך בניהולו. יצוין בהקשר זה כי עיון במכתב הראשון ששלח ב"כ התובע לנתבעת בקשר לפיטורין (נספח 7 לתצהירו) מעלה כי לכתחילה הטענה נגעה לניגוד עניינים שבפניו ניצבים הן כהן והן היו"ר, אידל אלוני בשל עצם הממצאים שעולים מטיוטת דוח הביקורת שהיתה בהישג ידו של התובע (היינו התובע למעשה עיקר לכתחילה את האפשרות לנהל הליך פיטורין ע"י גורמים רלבנטיים לנושא של העמותה ודרש קיום ההליך ע"י גורם מטעם רשם העמותות ). על דרישה זו חזר גם בהמשך ועד עובר לשימוע עצמו (ר' נספח 30 לתצהיר התובע). אם כן יש לתמוה כיצד הפכה הטרוניה בדיעבד לכך שכהן לבדו ביצע את ההליך בלא נוכחות חבר ועד . יוער בהקשר זה כי כל עוד לא הוגבלו סמכויותיו של המנכ"ל כדין (בין באמצעות גורם מלווה /מכריע מטעם הרשם ובין אחרת), הרי שאין תימה בכך שמנכ"ל הוא זה שעורך שימוע לסמנכ"ל. עוד אין להתעלם מכך שכאמור ,כבר בהחלטת הוועד באסיפה השניה נתגבשה כוונת הפיטורין וכן נערך שיח ישיר של התובע עם יו"ר הועד.
התובע טוען כי הנתבעת נמנעה מהצגת מסמכים רלבנטיים להליך בטרם השימוע ובכלל זה לא כל התיק האישי שלו. בעדותו עם זאת לא ידע לציין מהם המסמכים החסרים ולמעשה טענתו היתה שלא היו מסמכים שמצביעים מדוע יש הצדקה לפיטוריו (ר' עדותו בעמ' 21).
עם זאת , אכן במכתב הראשון, נספח 7 לתצהיר התובע דלעיל, ביקש ב"כ התובע מסמכים שונים (חלקם מנוסחים בכלליות וחלקם פרטניים). על דרישותיו לקבלת המסמכים חזר במכתבים רבים בהמשך שנגעו למועד השימוע שיתקיים. שוכנענו כי אכן לא כל המסמכים שניתן היה למסור נמסרו לכתחילה לתובע – ובכלל זה לא כל התיק האישי ואף לא פרוטוקולי שתי ישיבות הוועד שדנו בעניינו (ור' לענין זה עדות כהן שלא היתה בה תשובה של ממש בסוגיה זו, בעמ'37) . (בהקשר זה יצוין כי אין חולק על כך שאת התיק האישי החזיק כהן לבדו במשרדו והעובדה , שנדונה לעיל, שלא נמצאו אסמכתאות בסופו של דבר לשינוי מהותי בתנאי העסקת התובע בהסכם מ2014 שעליו כנראה אין חולק, מביאתנו לכלל מסקנה כי אכן יש להניח שלא כל התיק האישי נמסר באופן מלא).
יוער, בכתב התביעה טען התובע גם נגד העובדה שקוים לו הליך שימוע בטרם מיצוי ימי המחלה להם זכאי היה מכח הסכם 2004 ואף שיצא לחופשת מחלה בטרם זומן לשימוע. סוגיית היקף ימי המחלה להם זכאי התובע נדונה לעיל ואין צורך להרחיב בכך. אשר לקיום זימון תוך כדי ימי המחלה. איננו מוצאים פגם בכך ובלבד שלא נפגעת זכותו של התובע למצות את ימי המחלה. ודאי כאשר שוכנענו כי כוונת הפיטורין הטרימה את המחלה. לטעמנו, השתלשלות העניינים בפועל מלמדת על כך שהתובע החל בהמצאת אישורי מחלה רק לאחר שנודע לו דבר הכוונה לפטרו. אישור המחלה הראשון הוצא ביום 27.12.15 (נספח 4 לתצהירו) ולאחר התכתבות שקדמה לכך עם כהן בסוגיה זו עצמה, וכאשר גם לגרסתו כבר בנובמבר 2015 הבין כי ישנה כוונה לשקול סיום העסקתו ( כרקע ועל רקע הפגישה הראשונה - ר' לענין זה ס' 76 לסכומיו). למעשה התובע עצמו מציין שמצבו הבריאותי הדרדר דווקא בשל ההבנה כי הוא עתיד לסיים את יחסי העבודה. טענה נגד הנתבעת לפיה נוכח תגובתו של התובע לכוונה לפטרו היא מנועה מלקדם הליך זה מהווה רתימת העגלה לפני הסוסים ואף מתכון למניפולציות שאין ליתן להן יד.
התובע טען כי השימוע נעשה מן השפה ולחוץ בעוד כוונת הפיטורין התגבשה קודם לכן. טענה זו לא הוכחה. ככל שמתיחס התובע לכך שהועברו בינו לבין כהן הודעות וואטסאפ שדנו באפשרות סיום יחסי העבודה ללא צורך בשימוע, או לכך שהוצעו לו הצעות לעבוד כ"פרילנסר", הרי שלטעמנו בכך אין כדי להראות העדרה של נפש חפצה. העובדה שהוצע לתובע "לחסוך" את ההליך הלא נעים של שימוע שעשוי להביא גם לפיטורין על דרך הגעה להסכמות אין משמעה כי גובשה עמדה אלא היא מתן אפשרות לשני הצדדים לסיים ההליך באופן שיוכל לתרום הן ליחסים ביניהם והן לסיכויו של עובד בהמשך הקריירה שלו להתקבל לעבודה נוספת.
עוד הועלתה בכתב התביעה טענה כי לא נשקלו חלופות קשות פחות לסיום העסקתו, כולל הפחתה בשכרו. אלא שעיון בפרוטוקול השימוע (ובעיקר בעמ' 5 שבו) מצביע על כך שטענות מסוג זה כלל לא הועלו ע"י התובע, שהוא זה שטען כי היה חרד למטה לחמו. בכך גילה דעתו כי לא היה מוכן לחלופה שכזו. מה לו כי ילין על הנתבעת בענין זה?
העולה מן המקובץ בסוגיה זו - לא מצאנו ממש בעיקר טענות התובע ביחס להליך פיטוריו כשלעצמו . בכך אין כמובן כדי להביע עמדה ביחס להתנהלות העמותה בכלל ומר כהן בה בפרט.
עם זאת מצאנו פגם בכך שהועד המנהל הוטעה לכתחילה (גם אם לא הוכוון לכתחילה) לחשוב שאין כדאיות כלכלית בהעסקת התובע . על רקע היותו סמנכ"ל מחקר. בוועד נצוקה תחושה זו על בסיס שגוי לכתחילה ומשכך יתכן שהיתה לכך השפעה בסופו של דבר על מידת נקיון הדעת של הועד שעמו ניגש כדי להכריע בסוגיה זו (כולל באסיפה השניה). כן מצאנו פגם בכך שלא נמסרו בידי התובע מלא המסמכים הרלבנטיים לקראת השימוע . כמו כן, נוכח העובדה שלא הוצגה לפנינו כל תמונה ברורה של עריכת שיקול דעת והתחשבות באפשרויות האחרות שעמדו לרשות העמותה בשקלה את פיטורי התובע, ואף לא הוצגו בפני התובע נתונים בענין זה באופן שהיה מאפשר לו להתיחס לכך בשימוע, יש לומר שנפל פגם בכך. נוכח כלל האמור ובהתחשב בשיקולים האחרים אשר יש בהם כדי לסבר האוזן בענין הפיטורין (מאידך גיסא) אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פגמים בהליך השימוע והפיטורין בסך של 40,000 ₪.

התביעה לפיצויים מוגדלים
התובע טוען כאמור כי הוא זכאי לפיצוים מוגדלים בשעור 200%. לטענתו זכאות זו נצמחת באופן יחסי מתוך זכאות כהן כמנכ"ל לפיצויי פיטורין מוגדלים בשיעור 350%. ראוי להביא הדברים כפי שהובאו ע"י התובע עצמו בכתב התביעה:

כאמור מעלה, האמנו לכהן שבפועל, וכנראה נוכח ממצאי הביקורת, אינו זכאי עוד להטבה שכזו. מכל מקום , גם לו היה זכאי לה, אין היא גוזרת לתובע כל זכות שהיא. הטענה כי קביעות לפיהן על העמותה מוטלות חובות לפעול כגוף ציבורי (כפי שצוין גם בדוח הביקורת) וכי כביכול יש בכך כדי להקים לתובע זכות כלשהי כיון שכהן העניק לעצמו שכר כשל מנהל בי"ח ממשלתי, ראוי היה לה שלא תטען. אין כל הסכם המחייב את העמותה לשלם לתובע פיצויים מוגדלים בכלל ובהשוואה למקומות אחרים בפרט. החובה להתנהל כגוף ציבורי משמעה יתר הקפדה על כספי העמותה ולא הפיכתם להפקר לשם חלוקה לעובדים ללא כל בסיס בדין או בהסכם ובכלל זה גם לא לתובע . ודאי כך ככל שמובהר וכך מובהר בדוח הביקורת (ר' למשל ס'45) וע"י התובע עצמו, כי בענין המנכ"ל מדובר בהטבה שאין לה כל הצדקה שיכול היה כהן ליטול לעצמו רק כיון שעושה בעמותה כבשלו (כנטען). אין עיוות, ככל שקיים, לטובת כהן יכול להקים לתובע זכות לעיוות דומה.
בסיכומיו הרחיב התובע טענתו בענין זה וביססה גם על כך שגם אחרים שפוטרו קיבלו פיצויים מוגדלים. כאמור זו טענה שלא נכללה בכתב התביעה. עם זאת יאמר כי הסתמכות על הליך אחר (סע"ש 30348 -01-14) שבו במסגרת פשרה שולמו לעובדת אחרת של הנתבעת "הפרשי פיצויי פיטורין" (לא הוגדר שם "פיצויי פיטורין מוגדלים ") אינה יכולה לבסס זכאות של התובע לתשלום שכזה בהעדר מקור חוקי או הסכמי המקנה לו זכות כזו.
גם נסיון להסתמך על תשלומים מכח ההסכם הקיבוצי לא יוכל לסייע לתובע.עסקינן בהסכם ספציפי לשנה אחת (כך אליבא דנתבעת והטענה אושרה ע"י התובע בעדותו בעמ' 23) וזו הסתימה כשנתיים וחצי בטרם פיטורי התובע וכשנתיים מאז נשקלו פיטורין אלה לראשונה, ועל כן ההסכם אינו רלבנטי לעניינו של התובע. (לא זו אף זו, בפועל אותו מייל שנשלח ע"י כהן שאותו מצטט התובע כדי להוכיח כי היה נחוץ בנתבעת, (ור' נספח 35 ו' לתצהיר התובע והשתלשלות המיילים לפניו ולאחריו) ,הוא שמבחין בין עובדי מינהלה אחרים לבין עובדים מכרזים ומחקר בענין הצורך בעידוד פיטורין. מכאן ברור שלא היתה כל כוונה להחיל תנאים אלה על התובע).
מעבר לכך ,ובכלל, על מנת שיוכל התובע להסתמך על תשלומים שבוצעו לעובדים אחרים , עליו לטעון ולהוכיח קיומו של נוהג. זאת לא עשה.
התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה למענק הסתגלות
התובע תומך תביעתו ברכיב זה על אותם נימוקים מכחם הוא טוען לזכאות לפיצויים מוגדלים- היינו מכח כך שמשולמים כאלה למנכ"ל. ככל שאכן כך הוא, הרי שאותם טעמים דלעיל יפים גם לכאן, ודין הנסיון להקיש מזכויות המנכ"ל שאינן גלומות בהסכם ההעסקה של התובע עצמו- להדחות.
כך הוא גם באשר להסתמכות על ההסכם הקיבוצי.
גם דין התביעה ברכיב זה להדחות.

העולה מן המקובץ:
התובע זכאי לתשלום :
א. סך של 92,656 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה ורבית החל מיום 14.4.16 ועד התשלום המלא בפועל (בנסיבות בהן היתה מחלוקת בענין פדיון ימי החופשה ובוודאי שיעורם אין מקום לפסוק פיצויי הלנה).
ב. השלמת שכר חודש 4/16 בסך של16,501 ₪ אף סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כנ"ל.
ג. סך של 40,000 ₪ פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורין.
יתר תביעות התובע נדחות.

אשר לשאלת ההוצאות:
לא זו בלבד שכאמור , מצאנו כי האופן שבו הוגשו לתיק זה כתבי בי הדין התצהירים וכו', שהכבירו בכיתוב הרבה מעבר לדרוש והקשו על מציאת העיקר בהליך זה, אלא שהסכום שנפסק בסופו של דבר עומד על כ-10% מסכום התביעה.
בנסיבות אלה מוצאים אנו כי נכון לחייב את התובע דווקא בהוצאות הנתבעת בגין ההכבדה בניהול הליך זה אל מול הנדרש וזכויותיו בפועל, והוא ישלם לה הוצאותיה בסך של 12,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז תשרי תש"פ, (26 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אלי קדוש, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

יצחק אופנהיים , מעסיקים


מעורבים
תובע: רם יוסף כהן
נתבע: אגודה לבריאות הציבור
שופט :
עורכי דין: