ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד ה. ר . :

לפני כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. עבדי ואח'

נגד

המשיבה

ה. ר .
ע"י ב"כ עוה"ד ר. שקד ואח'

בית משפט קמא ראה לדחות את בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כבוד השופט ישי קורן מיום 11.8.19 בת"א 36764-11-18 שעניינה דחיית בקשת המבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

עסקינן בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") שהגישה המשיבה בגין פגיעתה בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה , שארעה ביום 18.8.16.

בהיות התאונה תאונת עבודה, פנתה התובעת למל"ל לקביעת נכותה כתוצאה מהתאונה.

וועדה מדרג ראשון ראתה לקבוע כי למשיבה לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

הוועדה לא מצאה לקבוע נכות בגין כאבים בעמוד שדרה מותני חרף תלונות המשיבה.

בית משפט קמא ראה לדחות את בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

ב"כ המבקשת טוען כי יש לקבל את הבקשה לרשות ערעור ולהתיר לו להביא ראיות לסתור שכן בית משפט קמא לא התייחס למספר טעמים שבכל אחד מהם יש כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור והם :

עצם העובדה שהוועדה מדרג ראשון לא מצאה להכיר בקשר סיבתי בין תלונות התובעת לפגיעה בתאונה מלמדת כי ישנן קביעות סותרות בין שתי הוועדות;

מאחר והוועדה הסתמכה על תיאור המשיבה את מנגנון התאונה, כפי שהיא רצתה למסור לוועדה , ומבלי ש הוועדה בחנה את סבירות גרסתה וגרסה זו לא עמדה למבחן חקירה נגדית;

מאחר והמשיבה הסתירה מן הוועדה את עברה הרפואי שנוגע לכאבי גב עוד עובר לתאונה בעמוד שדרה צווארי ומותני.

מאחר והמגמה בפסיקה היא להעדיף מינוי מומחים על פני קביעות על פי דין;

מאחר ובית משפט קמא התעלם מן העובדה כי המשיבה הציגה בפני הוועדה הרפואית במל"ל חוות דעת מטעמה.

ב"כ המשיבה טוען כי אין להיעתר לבקשה שכן המבקשת לא הציגה כל טעמים מיוחדים שרק בהתקיימם יאפשר בית המשפט להביא ראיות לסתור.

לאחר שעברתי על הבקשה, התגובה ועל החלטת בית משפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים הבאים .

עצם העובדה שוועדת עררים ראתה לשנות את החלטת הוועדה מדרג ראשון אין בה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. הרציונל שמאחורי הליך ערעורי הוא בדיקה של החלטה של וועדה או טריבונל על ידי גורם בכיר יותר. מקום שקביעת נכותו של נפגע נקבעה על ידי וועדה מדרג ראשון ולא הוגש ערר היא מחייבת , גם אם יהיה מי שיסבור שאם היה מוגש ערר , ולו של המל"ל עצמו , הייתה התוצא ה משתנה. הוא הדין כאשר מוגש ערר, קביעת וועדת העררים היא המחייבת. שהרי אחרת נימצא מאיינים סופיות של כל הליך.

המחוקק ביקש לפשט את ההליכים שמתנהלים מכוח החוק ואחת מהדרכים שראה לקבוע מצויה בסעיף 6 ב' שבו. כלומר, מקום שנעשתה קביעה על פי דין היא תחייב. קביעה על פי דין היא קביעה של וועדה מדרג ראשון ככל שלא הוגש ערר או קביעה של וועדת עררים ככל שהוגש ערר. זהו הכלל.

יחד עם הוראה זו באה בחוק הוראה נוספת מסייגת, שמאפשרת רק במקרים חריגים , להביא ראיות לסתור קביעה של המל"ל. הפסיקה צמצמה מאד את אותם חריגים. זאת חרף ניסיונו של ב"כ המבקשת לטעון כאילו קיימת גישה מקלה בבקשות מסוג זה והעדפה של מינוי מומחים על פני קביעות על פי דין.

גם אם יש הסוברים (ובית משפט זה ביניהם) כי המנגנון שבסעיף 6 ב' לחוק אינו ממלא אחר ייעודו ויוצר קשיים בחלקם הרב של ההליכים המתנהלים לפיו, הרי שלא ניתן להתעלם מן הפסיקה של בית המשפט העליון ולפיה גם היום לא בנקל יותר לצד להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולו מן הטעם שמדובר בהוראת חוק שרירה וקיימת. רא ו לעניין זה הדיון שמקיים כבוד השופט עמית בעניין רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, מיום 27.3.19.

גם הטענה כי וועדת העררים הסתמכה על תיאורה של המשיבה את אופן קרות התאונה מבלי שנבחנה סבירותה ומבלי שהועמדה לחקירה נגדית, דינה דחייה.

ראשית, לא ברור על סמך מה קובע ב"כ המבקשת כי לא נבחנה סבירות הקשר הסיבתי שבין אופן קרות התאונה לפגיעה. בוועדה ישבו 3 רופאים מומחים וחלק מתפקידם הוא גם לבחון את הקשר הסיבתי שבין התאונה לפגיעה הפיזית. זהו חלק מעבודתן השגרתית של הוועדות שמתכנסות לדון בנפגעי עבודה.

שנית, המבקשת לא הציגה כל טענה מבוססת בראיות כי למשיבה הייתה פגיעה בלברום עובר לפגיעה בתאונה נשוא התביעה. במסמכים שהציגה המבקשת אין כל אזכור לממצא כאמור או לתלונה כמו זו שמצויה לאחר התאונה. מנגד, ישנם ממצאים בהדמיה שנעשו בעקבות הפגיעה בתאונה שהם ממצאים אובייקטיביים אשר מלמדים על חבלה באזור זה.

שלישית, בכל הליך שמתנהל לפי סעיף 6 ב' לחוק לא מתקיימת חקירה נגדית. לכל היותר, מקום שהמל"ל חושד שהתיאור שקיבל אינו נכון הוא יכול לבצע חקירה במסגרת הכללים על פיהם הוא פועל. אם בכל מקרה תידרש חקירה נגדית בבית המשפט באשר לאופן התרחשות התאונה, הרי שנמצא מרוקנים מתוכן את המנגנון שבסעיף 6 ב' לחוק.

גם הטענה כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור מחמת שהמשיבה הציגה לוועדה לעררים חוות דעת מומחה מטעמה, אינה מתיישבת עם הדין. על פי הדין זכאי נפגע הפונה למל"ל להציג חוות דעת רפואית מטעמו. המל"ל רשאי לקבלה או לדחותה. אין בחוק כל הנחיה לפיה מקום שנפגע הציג בפני הוועדה הרפואית חוות דעת מטעמו, יהיה מקום להורות על קיום הדיון לפי סעיף 6 א' ולהתעלם מהקביעה על פי דין מכוח סעיף 6 ב' לחוק.

רק בטענה אחת, מתוך טענות המבקשת בבקשה , מצאתי טעם . צודקת המבקשת שיש להתייחס בחשדנות לקביעות שנעשות מבלי שהנפגע דיווח על מצב רפואי קודם.

במקרה שבפניי אכן לא ציינה המשיבה כי היא סבלה מכאבי גב עובר לתאונה. אלא שבכך אין די כדי לאפשר הבאת ראיות לסתור. לטעמי במצב דברים זה יש לבחון האם אותו מצב רפואי קודם יכול לעלות לגדר נכות של ממש, שיהיה בה כדי להשפיע באופן ממשי על קביעת הנכות על ידי המל"ל.

כפי שצוין לעיל הנכות שנקבעה למשיבה במל"ל נקבעה בגין הפגיעה באגן (בלברום) – ממצא שלא הוצג בעניינו כל מצב קודם , וכן בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי.

בכל הנוגע לעמוד שדרה צווארי הוצגו מספר ביקורים בקופת חולים שבהם התלוננה המשיבה על כאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני. הביקור הראשון הוא מ - 20.12.06 שבו נמצאה רגישות בעמוד שדרה צווארי עם הגבלת תנועה אך ללא חסר ניורולוגי. הביקור הבא היה חצי שנה לאחר מכן ב – 6.6.07 שבו נמצאה רגישות בגב עליון. שבוע לאחר מכן ב – 13.6.19 שוב נמצאה רק רגישות בגב עליון וצוין שכאבי הגב מזה מספר שנים. הביקור הנוסף הוא מ – 31.3.09 היינו בחלוף כשנתיים ממועד הביקורים הקודמים , ובו תלונה רק על כאבי גב תחתון , משמע אינו רלוונטי לקביעת נכות בגין עמוד שדרה צווארי.

מדובר בשתי תלונות ספורדיות במרחק של חצי שנה זו מזו בשנת 2006-2007 והן קודמות לתאונה נשוא התביעה ב – 9-10 שנים. לא היו ממצאים של ממש בבדיקת תלונות התובעת זולת רגישות ומעט הגבלה בתנועה שיוחסה ככל הנ ראה לגב עליון. הדמיה שנעשתה באותן שנים התייחסה לגב תחתון, שבגינו כאמור לא נקבעה נכות בגין הפגיעה בתאונה.

מכאן שגם אם היה מקום שהתובעת תציין שסבלה בעברה מכאבי גב, אין מדובר בממצאים של ממש. עוד ייתכן שגם התובעת עצמה לא ראתה בהם "מגבלות או כאבים דומים", כהגדרה המצויה בטופס התביעה במל"ל והעדר הדיווח לא נעשה במודע.

מכל הטעמים שלעיל הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של – 5,000 ₪ ללא כל קשר לתוצאות ההליך.

לאחר מתן הודעה על ביצוע התשלום ניתן יהיה להשיב למבקשת את כתב ההתחייבות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תש"פ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: ה. ר .
שופט :
עורכי דין: