ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמנון חרד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג

המערער
אמנון חרד

ע"י ב"כ: עו"ד איתן כהן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד עמרי בניאל

פסק דין

הערעור בהליך זה הוגש כנגד החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 30.8.18 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
נכותו הרפואית של המערער, יליד 1959, כפי שנקבעה בוועדה הרפואית לעררים מיום 25.6.18, היא בשיעור 73%.

הליקויים מהם סובל התובע הם אלו: הפרעה במתן שתן – 10%, כאבים בצוואר – 10%, כאבים (הגבלה) בע"ש מותני – 10%, כאבים בכפות ידיים – 10%, כאבי ברך ימין – 10%, כאבי ברך שמאל – 10%, קרע חלקי SSP – 10%, דיכאון תגובתי – 10%, ליקוי ראיה – 3 0%, דום נשימה – 0, מחלה ריאתית – 10%.

חוות דעת פקידת השיקום מיום 2.1.17 הומצאה לתיק רק לאחר הגשת הסיכומים ולאחר מספר החלטות שניתנו בעניין. בהערת אגב יצוין כי דו"ח פקידת השיקום התייחס לנכותו הקודמת של המערער בשיעור 63%, אולם כאמור ערעורו של המערער לעניין הכתף והברכיים התקבל בוועדה הרפואית ונכותו הרפואית של המערער עומדת על 73%.

בתיק קוים דיון מקדמי בפני כבוד הרשמת אסתר שחור, והצדדים סיכמו בכתב. לאחר מכן הועבר התיק להכרעתי על יסוד סיכומי הצדדים והחומר בתיק.

טענות הצדדים
לטענת המערער הוועדה שגתה בקביעתה משלא התייחסה כראוי לנתוניו כנדרש בהתאם להלכת מוהרה וביניהם ליקוייו הרפואיים ובפרט לקות הראיה שלו (אובדן ראיה בעין אחת) וכן מצבו הנפשי (בשיעור 10% בגין חרדות ודיכאון תגובתי), ניסיונו התעסוקתי – השכלה של תשע שנות לימוד והעדר ניסיון תעסוקתי כאשר בפועל אינו עובד כבר 17 שנה וכן מצבו האישי – היותו רווק ללא ילדים המתגורר בגפו ללא קורת גג קבועה. כמו כן טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה לחוות דעת פקידת השיקום. לטענת המערער נקודת המוצא היא כי ליקוייו הרפואיים בשיעור 73% מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר עבודה ובהתאם להלכת אופנר על הנמקת הוועדה להיות מפורטת יותר בנסיבות אלו.

לטענת המשיב החלטת הוועדה מפורטת ומנוקמת. הוועדה התייחסה בפירוט לליקוייו השונים של המערער והסבירה מדוע אין בפירוט הליקויים או במכלול כדי להשפיע על כושרו להשתכר לעניין סוג העבודות שציינה והעניין מצוי בשיקול דעתה של הוועדה. סמכותה של הוועדה להכריע בעניין המסור לשיקול דעתה היא על פי דין, והיא אינה מחויבת לקבל את חוות דעת פקידת השיקום אחרת היה בכך כדי לייתר קיומה של הוועדה מלכתחילה, ולא היא. הוועדה מתייחסת לקביעת פקידת השיקום אולם אינה מקבלת המלצה, כפי שהיא רשאית כמובן לעשות.

דיון והכרעה
בהתאם לפסיקה כנדרש בהלכת מוהרה (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המל"ל (ניתן ביום 15.4.04) להלן: "הלכת מוהרה") על הוועדה לשקול את מצבו הרפואי של המערער והשפעת מכלול ליקוייו על כושרו להשתכר ואת גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי. בעניין אופנר (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר – המל"ל (ניתן ביום 6.7.16) [מפי כבוד השופטת (כתוארה אז) נטע רות] ) (להלן: "הלכת אופנר") מביא בית הדין הארצי את הלכת מוהרה ומבהיר כי זו היא נקודת המוצא באופן שמחייב הנמקה מפורטת ומשמעותית יותר ככל שגדל הפער בין הנכות הרפואית לקביעת הוועדה בעניין אי הכושר, כבענייננו, ולא ניתן לומר כי עצם הפער בהכרח אינו סביר:
"בכל הנוגע לזיקה שבין שיעור הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר, ובכל הנוגע לחובת הוועדה להתייחס לנסיבות האישיות של המבוטח נביא תחילה מתוך הדברים שנכתבו בהקשרים אלה, באותו עניין, לאמור:
"נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."

יובהר כי המשמעות של הקביעה הנ"ל, בנוגע "לנקודת המוצא", איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.

זאת בדומה לדברים שנאמרו לעיל ביחס להיקפה של חובת ההנמקה הנוגעת למידת הזיקה שבין שיעור הנכות הרפואית וההגבלות התעסוקתיות הנובעות מכך (על פי הערכת הוועדה), לבין סוג העיסוקים שלדעת הוועדה המבוטח יכול לבצע".

מן הכלל – אל הפרט. להלן נביא כלשונה את החלטת הוועדה:
"חברי הועדה עיינו בתיק ושוחחו עם התובע. מדובר בתובע בן 59 הסובל מנכות בשיעור 30% בגין ליקוי ראיה, למעשה מדובר באובדן ראיה בעין אחת מילדות כאשר מסוגל לעבודה שדורשת ראיה טובה בעין אחת בלבד, כמו כן נכויות רבות בשיעור 10%: כאבי ברך ימין, שמאל, קרע שרוול מסובב, דיכאון תגובתי, מחלה ראייתית, הפרעה במתן שתן כאבים בצוואר וכאבים בע"ש מותני, וכאבים בכפות ידיים. הנכויות האורטופדיות בחומרה נמוכה מאד וגם השילוב שלהן אינו מגביל את התובע במרבית העבודות למעט עבודות הדורשות מאמץ גופני והליכה או עמידה ממושכים. המלצת רופאיי הועדה עבודה ללא מאמץ פיזי בישיבה וללא צורך בראיה ממוקדת. הועדה האזינה למלווה ועיינה בדו"ח עובדת השיקום מ 1.2.17. התובע עזב לימודים בכתה ט', שוחרר מהצבא בגלל אי הסתגלות וכמעט לא עבד כאשר עיקר עיסוקו איסוף בקבוקים ופיקדון. לדעת הועדה על אף העדר ניסיון תעסוקתי, התובע מסוגל להשתלב בעבודות פשוטות חדרנות, משתלה שאינן דורשות השכלה והכשרה ממושכת וכן ראיה ממוקדת. גם נכותו הנפשית בשיעור 10% אינה גורם מגביל. הועדה דוחה את הערר וקובעת שאין לראותו כמי שאיבד כושרו להשתכר בשיעור 50%".

בהתאם להלכות מוהרה ו אופנר, נכותו הרפואית הגבוהה יחסית של המערער היא נקודת המוצא באופן המצריך הנמקה מפורטת ככל שנקבע אובדן אי כושר שאינו הולם את דרגת הנכות הרפואית. בענייננו של המערער ישנו פער לא מבוטל בין דרגת הנכות הרפואית לבין הקביעה כי לא איבד מכושרו להשתכר.
אין לומר כי החלטת הוועדה אינה מנומקת, אולם דומה כי הוועדה מתמקדת באופן פרטני בליקויים מבלי להסתכל גם על מכלול הנכויות כמקשה אחת . כך, היא מבהירה כי הליקויים האורתופדיים אינם בדרגת חומרה רבה מבחינה תפקודית. הוועדה מתייחסת גם ללקותו הנפשית בשים לב לשיעורה שאינו מגביל אותו בעבודה. הוועדה מתאימה את סוג העבודות לכאלו שאינן דורשות ראייה טובה לנוכח לקות הראייה שלו. בשים לב לעקרון ההלימה ראוי שהנמקתה של הוועדה תכלול גם ה תייחסות להשפעות שילוב הנכויות על יכולת ההשתכרות .

באשר לכך יש חשיבות גם לחוות דעתה של פקידת השיקום מיום 2.1.2017 . פקידת השיקום המליצה לראות המערער כמי שאיבד כדי 50% מכושרו להשתכר. על הדו"ח חתומות שתי עובדות שיקום. כך כותבת פקידת השיקום בדו"ח מטעמה:
"מדובר בגבר בן 58, אשר סובל ממכלול ליקויים והפרעת הסתגלות. נקבעו 63% נכות צמיתה. לפי חוו"ד לכושר: מסוגל לעבודה מלאה ללא צורך בראיה טובה, ללא עמידה ממושכת וללא הרמת משאות, ללא חשיפה לחומרים כימיים, ללא מאמץ פיזי.
למעשה, אמנון חסר השכלה וחסר מקצוע. ניסיונו התעסוקתי מינימאלי ביותר. מאז לימודיו בבית הספר, הוא התקשה להחזיק מעמד במסגרות ולא רכש כישורים וכלים להשתלבות בעבודה. נתוני הרקע שלו דלים ביותר.
עבודת ייצור לרוב דורשת ראיה טובה ו/או כרוכה במאמץ פיזי. כמו כן, הוא אינו מוכשר לעבודה משרדית. לאור מגבלותיו הרפואיות והתפקודיות, ולאור נתוני הרקע הדלים מאוד וכן לאור גילו המבוגר יחסית לשוק העבודה, קיים צימצום ניכר ומשמעותי בטווח העבודות המתאימות עבורו. נראה כי מתאים יותר לעבודה מוגנת.
לאור כל האמור לעיל, הריני ממליצה על אובדן כושר עבודה מלא ולצמיתות".
(ההדגשה במקור, ד.ג.)

בנסיבות אלו ראוי שהוועדה תתייחס באופן מפורט ולגופם של דברים באשר לאמור בחוות דעת פקידת השיקום. אין מדובר, כפי שטוען המשיב, בחיוב הוועדה בקבלה אוטומטית של דו"ח פקידת השיקום באופן המייתר מניה וביה את קיום הוועדה. כך גם אין משמעות הדבר כי יש לחייב הוועדה בכל מקרה ומקרה להתייחס בפרוטרוט לעמדת פקידת השיקום ולהבחין בין האמור בה לבין עמדת הוועדה. במקרים רבים התייחסות זו יכולה להיות רק על דרך של ציון דו"ח פקידת השיקום, כפי שעשתה הוועדה. כך למשל נכון יהיה הדבר במקרים בהם אין הבדל בין ד"וח פקידת השיקום לבין עמדת הוועדה, או במקרים של חובת הנמקה פחותה. אולם במקרה זה על נסיבותיו האמורות לא די בציון העובדה כי עיינה בהמלצת פקידת השיקום. עת קיימת חובת הנמקה מוגברת בנסיבות הספציפיות, ובשים לב לפער המשמעותי בין המלצת פקידת השיקום לבין עמדת הוועדה (בין אובדן כושר מלא לבין קביעה כי לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר) דומה שראוי כי ההנמקה תהא מיטבית ועניינית.

סוף דבר

הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 30.8.18 על מנת שתשוב ותדון בעניינו ותשקול את השפעת מכלול ליקוייו על כושרו להשתכר ותבחן אם לשנות מהחלטתה הקודמת. כמו כן הוועדה תתייחס לאמור בחוות דעת פקידת השיקום ותנמק אם יש בכך כדי לשנות החלטתה.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויהיו רשאים לטעון טענותיהם בפניה.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

הואיל ומדובר בתחום הביטחון הסוציאלי ובמינוי של הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' חשוון תש"פ, (30 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אמנון חרד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: