ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אתי גיטליץ נגד המוסד לביטוח לאומי :

22 ספטמבר 2019
לפני: כבוד ה שופטת דפנה חסון זכריה
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק גליק

התובעת
אתי גיטליץ, ת.ז XXXXX909-2
ע"י ב"כ עו"ד הוניג

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אשכנזי

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה באגודלה הימנית כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן גם- החוק) וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.

רקע כללי ומהלך ההתדיינות

התובעת, ילידת 1959, מנהלת אדמיניסטרטיבית בקופת חולים כללית מאז ספטמבר 1996 .

ביום 3.12.16 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, ובהחלטה מיום 2.6.16 דחה הנתבע את התביעה.
מכאן התביעה.

במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים לפנינו ביום 27.2.19, נשמעה מטעם התובעת - עדות התובעת עצמה, ומטעם הנתבע – עדותן של גב' מיה מרציאנו, רכזת שכר ופרט בקופת חולים כללית, ושל הגב' גלי כהן, מנהלת משאבי אנוש בקופת החולים.
תמצית טענות הצדדים

לטענת התובעת, משך כל שנות עבודתה, עבדה כ - 40 שעות בשבוע, והחל משנת 1998 בוצעה כ- 80% מעבודתה מול המחשב, בין בהקלדה, ובין בשימוש בעכבר.
לטענתה, פעולת ההקלדה ופעולת השימוש בעכבר גרמו ללחץ על האגודל, ומכאן שיש לייחס את עבודתה רבת השנים מול המחשב לליקוי ממנו היא סובלת באגודלה.

מנגד טען הנתבע, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה להוכיח תשתית עובדתית מספקת לקיום מיקרוטראומה, שכן במסגרת עבודתה ביצעה פעולות שונות ומגוונות, ולא תנועות חוזרות ונשנות הפועלות על אגודלה.
הנתבע הוסיף, כי התובעת לא הוכיחה שהפעילה לחץ על האגודל, כי האצבעות הפעילות בעת השימוש בעכבר הן האצבע והאמה, ולא האגודל, ומכאן שטענת התובעת לפיה השתמשה באגודלה בעת הזזת העכבר אינה מתיישבת עם הגיון הדברים ועם המבנה האנטומי של העכבר.

דיון והכרעה

סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.

על פי הדין, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יט 538 (1988); עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999) וראו גם עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה דב"ע לו 213 (2000)).

עוד נפסק כי כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום העבודה, לא הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02; עב"ל (ארצי) 2400-10-10 זוהר - המוסד לביטוח לאומי, 12.12.12; עב"ל (ארצי) 7807-10-12 ג'בור – המוסד לביטוח לאומי , 14.1.14).

ביחס לעבודה בה מבוצעות פעולות שונות, נפסק כי יש לבחון אם במסגרת אותן פעולות שונות שביצע המבוטח, ניתן לאבחן ולבודד פעולה חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר, או שמא מדובר בפעולות שהן זהות במהותן, היינו, הן פועלות באופן חוזר ונשנה על אותו מקום מוגדר. בשני המקרים מהוות פעולות אלה תשתית להכרה בעילת המיקרוטראומה. כאשר על מנת להשיב על שאלה זו יש "לחלץ" מתוך יום העבודה של המבוטח את אותן פעולות חוזרות ונשנות או הדומות במהותן. (עב"ל (ארצי) 32417-01-12 חסידי - המוסד לביטוח לאומי, 2.12.12; עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח, פסק דין מיום 22.12.14).

לאחר שנתנו את דעתנו לעדות התובעת ולכלל הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
אף אם תתקבל טענת התובעת לפיה כ -80% מעבודתה בוצעה מול המחשב, משך שנים ארוכות, הרי שלטעמנו, לא עלה בידה להוכיח שביצעה פעולה חוזרת ונשנית, או פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, שפעלו על אגודלה הימנית.
להלן טעמינו.

במסגרת כתב התביעה, ציינה התובעת כי היא מבצעת פעולות הקלדה בכ- 80% מזמן עבודתה, וביתר הזמן, מבצעת עבודות אחרות, כגון ארגון ישיבות וסידור המרפאה.
אף במסגרת טופס התביעה, ציינה התובעת כי "80% מזמן העבודה שלי הינו עבודת הקלדה על מחשב". (ההדגשה אינה במקור, ד.ח.ז).
התובעת שבה על גרסתה זו אף במסגרת תצהיר העדות הראשית, במסגרתו העידה כי: "במהלך יום העובדה, אני מבצעת עבודת הקלדה בכ- 80% מזמן עבודתי. במסגרת תפקידי, אני מקלידה מיילים, מבצעת פתיחת תקלות, מקלידה יומני עבודה וסידורי עבודה, עונה לפניות הציבור, מקלידה פרוטוקולי ישיבות, הזמנת ציוד מישקי ומשרדי. גם התקשרות משרדית מתבצעת באמצעות המחשב (מסנג'ר)" (ההדגשה אינה במקור, ד.ח.ז, סעיפים 5-6 לתצהיר התובעת).

מנגד, במסגרת עדותה בבית הדין, העידה התובעת כי הפעולה אותה ביצעה פעמים רבות ביום, ושהפעילה לחץ על האגודל היא פעולת השימוש בעכבר, ולא פעולת ההקלדה:

"ש: תסבירי לי בבקשה, כשאת אומרת שיש לחץ ממושך על האגודל, על איזה פעולות את מדברת? איך את מפעילה לחץ על האגודל?
ת: כל היום אני עם העכבר, אוקיי? אני אראה לך ככה. נגיד שזה העכבר. שאני יושבת בדלפק, זה לא שגם בחדר שלי עד לפני חצי שנה, בדלפק זה עד היום, אצלי בחדר לפני חצי שנה זה כבר השתנה העכבר אינטגרלי, הוא לא מחובר עם חוט. אלחוטי, סליחה. אלחוטי. אבל בדלפק, הוא לא אלחוטי. הוא עם חוט, שכל היום את צריכה להילחם אתו. את צריכה להילחם אתו. כי סביבת העבודה שלנו היא זוועתית. עכשיו, ברגע שאת מתעסקת עם העכבר, את כל היום יוצאת מהסרגל למטה של התוכנה הזאת, עולה למעלה לתוכנה יורדת למטה, מקישה, בטלפון את מקישה, את כל היום עם העכבר.
ש: את לא מקישה אבל עם האגודל.
ת: להדפיס אני לא מדפיסה עם העכבר. עם העכבר אני מגיעה לתוכנות.
ש: כשאת במקלדת?
ת: שאני במקלדת ואני צריכה,
ש: להקליד, את לא עם האגודל.
ת: לא, אני עם האצבע והאגודל.
ש: עם האגודל?
ת: כן. כי כל הסרגל של התוכנות נמצא למטה במסך. הבנת?
ש: אז אם, אני רוצה להבין. כשאת יושבת בעמדה, את בעצם את עוברת עם העכבר בין התוכנות, ת: עוברת בין התוכנות,
ש: ואז את חוזרת להקליד עם האצבעות, תוך כדי את יכולה גם לענות לטלפון.
ת: אני חייבת, מה זה אני יכולה."
(שורה 20 בעמ' 20 עד שורה 9 בעמ' 21)

במענה לשאלות בית הדין (עקב טעות צוין בפרוטוקול כי מדובר בחקירה חוזרת), הבהירה התובעת כי היא מייחסת את הלחץ על האגודל הן לפעולת ההקלדה והן לשימוש בעכבר, וכי הפעולה המרכזית שגרמה ללחץ על האגודל היא השימוש בעכבר:

"ש: ... בעצם גברתי מייחסת את הלחץ על האגודל לעבודה עם העכבר, ולא לפעולה ההקלדה. נכון?
גב' גיטליץ: גם וגם.
ש: כי גברתי קודם נשאלה והסבירה שבזמן ההקלדה אין לחץ על האגודל אלא רק בזמן שמזיזים את העכבר, או שלא הבנתי?
ת: בעיקר על העכבר אמרתי, אני לא מקלידה בצורה עיוורת, אני לא יודעת לשים את הידיים ולהסתכל עלייך ולהקליד."
(ההדגשה אינה במקור, ד.ח.ז, שורות 26-32 בעמ' 23 לפרוטוקול).

ראשית ייאמר, כי הטענה לפיה הלחץ על האגודל נובע מהשימוש בעכבר, ומהצורך "להילחם איתו" בשל סביבת עבודה לא נוחה, כפי שתיארה זאת התובעת במסגרת חקירתה הנגדית, לא בא זכרה במסגרת כתב התביעה, ואף לא בתצהיר העדות הראשית, אלא הועלתה, כאמור, לראשונה במסגרת חקירתה הנגדית.
בטופס התביעה שהוגש לנתבע, ובכתב התביעה שהוגש לבית הדין, טענה, התובעת, כאמור, כי הפעולה אותה ביצעה פעמים רבות ביום ושגרמה ללחץ על האגודל, היא פעולת ההקלדה, ולא פעולת השימוש בעכבר.
הגרסה שנטענה על ידי התובעת במסגרת כתב התביעה, לא נתמכה, אפוא, בעדותה בבית הדין, ובכך בלבד די על מנת לקבוע כי גרסתה לא הוכחה.

לאמור לעיל יש להוסיף, כי התובעת אף לא הוכיחה, ואפילו לא טענה, כי פעולת ההקלדה זהה במהותה לפעולת השימוש בעכבר.
ההיפך הוא הנכון. מעדותה עולה, כאמור, כי עיקר הלחץ על האגודל נובע מהקושי להניע את העכבר בשל סביבת עבודה לא נוחה, ובעת המעבר בין התוכנות. פעולות אלה, על פני הדברים, אינן זהות במהותן לפעולת ההקלדה.

התובעת אף לא טענה כי פעולת ההקלדה ופעולת השימוש בעכבר הן שתי פעולות שונות הפועלות על אגודלה, וממילא לא פירטה מה פרק הזמן בו ביצעה כל אחת מפעולות אלה. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעת להוכיח ביצוע פעולה חוזרת ונשנית הפועלת על אגודלה על פני פרק זמן מוגדר, או בתדירות הניתנת להערכה.

לאמור לעיל יש להוסיף, אף כי בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי פעולת ההקלדה מפעילה לחץ על האגודל.
התובעת העידה, אמנם, כי בעת ביצוע פעולת ההקלדה היא עושה שימוש באגודל ובקמיצה, כי היא מקלידה בעיקר ביד ימין, וכי אין היא מקלידה הקלדה עיוורת (שורה 33 בעמ' 23 עד שורה 5 בעמ' 24 לפרוטוקול). אלא שעדותה זו אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון, מאחר שהאגודל אינו פעיל בעת פעולת ההקלדה, בפרט במקרים בהם אין המדובר בהקלדה עיוורת, למעט, אולי, בעת השימוש במקש הארוך.
טענת התובעת לפיה הפעילה לחץ על האגודל בעת השימוש בעכבר, אף היא לא הוכחה.

נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן "לחלץ" מיום עבודתה של התובעת פעולה חוזרת ונשנית פעמים רבות ביום לאורכו של יום עבודתה, או פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, שהפעילו לחץ על אגודלה, על פני פרק זמן מוגדר, או בתדירות הניתנת להערכה.
משכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה.

סוף דבר

התביעה נדחית.

משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, (22 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורנה רזניק,
נציגת ציבור עובדים

דפנה חסון-זכריה,
שופטת

מר יצחק גליק,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אתי גיטליץ
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: