ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רומן רובין נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

המערער:
רומן רובין
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ ע ו"ד איהאב סעדי

בית הדין הארצי בפרשת מלכה שחר חזר והבהיר את תפקידה והיקף סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים:

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.2.18 (להלן : הוועדה).

רקע עובדתי

1. ביום 25.2.14 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן : התאונה).

2. ביום 9.1.15 נערכה למערער חוות דעת על ידי פרופ' דן עטר במסגרתה העריך פרופ' עטר את נכותו של המערער בגין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי בשיעור 20% לפי סעיף 37(5)(ב) ועבור הפגיעה העצבית בשיעור 10% לפ י סעיף 31(1)אI. כמו כן המליץ פרופ' עטר להעמיד את המערער לבדיקת נוירולוג, רופא א.א.ג, פסיכיאטר ורופא עיניים עקב כאבי הראש והטנטון מהם סובל, דיפלופיה ו- PTSD.

3. לאחר התאונה ביקר המערער אצל ד"ר צור מאיר מומחה בפסיכיאטריה וכן אצל ד"ר יצחק בן ציון והיה במעקב וטיפול תרופתי .

4. ביום 11.12.16 התכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון אשר ביקשה טרם סיכום דיוניה רישום רפואי בתחום א.א.ג מקופת חולים ומצה"ל וכן קבעה כי לעניין הסחרחורות אין נכות. אשר לתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי, קיבלה הוועדה את חוות דעת המומחים וקבעה למערער נכות בתחום הנפשי בשיעור 5%, בתחום הנוירולוגי בגין ירידה בתחושה נכות בשיעור 5%. ביום 23.1.17 התכנסה הוועדה לדיון מסכם וקבעה למערער בגין טנטון נכות בשיעור 10% ובגין ליקוי שמיעה 0 %.

5. על החלטה זו הגיש המערער ערר כדלקמן: בתחום האורתופדי - על העדר קביעת נכות בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי . בתחום העיניים - על קביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי שכן לאחר התאונה סבל המערער מכפל ראייה וטשטוש, ליקויים שלא סבל מהם קודם לתאונה, ואשר נפתרו רק בשנת 2015 לאחר שהרכיב משקפיים מיוחדים שהוכנו עבורו . בתחום הנפשי - על קביעת נכות בשיעור 5% בעוד המערער מטופל תרופתית וקיימת ירידה בתפקודו התעסוקתי המצדיקים נכות בשיעור 15% . בתחום הנוירולוגי - מאחר וסובל מפגיעה בשיעור 10% ולא 5% כפי שקבעה הוועדה . בתחום א.א.ג - משהמערער סובל מסחרחורות קשות וחוסר יציבות בגינן יש להעניק לו נכות וכן בגין ירידה בשמיעה .

6. ביום 14.5.17 נבדק המערער על ידי מומחה יועץ לוועדה בתחום העיניים, ד"ר יהודה וייס אשר קבע כי אין נכות בתחום העיניים ואין קשר סיבתי לתאונה הנדונה.

7. ביום 10.11.17 התכנסה ועדה רפואית לעררים אשר קיבלה את חוות דעת היועץ בתחום העיניים ובתחום א.א.ג. הוועדה קבעה בתחום הנוירולוגי - כי אין למערער נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה ; בתחום הנפשי קבעה כי הנכות שקיבל התובע בדרג ראשון תואמת את מצבו ודחתה את הערעור בתחום זה; אשר לתחום הנוירולוגי - ומשלא מצאה הוועדה נכות, ביקשה הוועדה להזהיר את המערער וניתנה לו האפשרות להגיש השגותיו לעניין זה.

8. בתגובה לאזהרת הוועדה כאמור לעיל, השיב המערער לוועדה, במכתב מיום 8.1.18 כי הוא עומד על הערר בכל התחומים למעט התחום הנוירולוגי ומושך את הערר בתחום זה בלבד.

9. המשיב, השיב למערער כי ישנן בידי המערער 2 אפשרויות - האחת למשוך את הערר בכל התחומים או להמשיך בערר שבו לוועדה יש הסמכות לקבוע אחוזי הנכות בכל התחומים.

10. המערער שלח תגובה נוספת ביום 30.1.18 במסגרתה טען כי קיימת לו האפשרות למשוך הערר בתחום אחד וכי אפשרות זו אף הוכרה בהחלטות שיפוטיות ועל כן שב ועמד על הערר בכל התחומים למעט התחום הנויורלוגי בו הוא מבקש למשוך את הערר.

11. ביום 16.2.18 התכנסה הוועדה לעררים לישיבה מסכמת, היא נשוא ערעור זה. במסגרת החלטתה קבעה הוועדה כי אין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה; כי היא מקבלת את חוות הדעת של היועץ בתחום העיניים וא.א.ג וכן קבעה כי אין להפעיל את תקנה 15.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות המערער

12. ערעורו של המערער נסוב על החלטתה של הוועדה בתחום הנוירולוגי, הנפשי, האורתופדי ובתחום העיניים .

13. אשר לתחום הנוירולוגי טוען המערער כי הוועדה התעלמה מהודעתו שלפיה הוא מושך את הערר בתחו ם זה ושגתה בהחלטתה כדלקמן:

א. לטענת המערער, קיימת לו האפשרות לאחר שהוזהר על ידי הוועדה, למשוך את הערר בתחום אחד, ולעמוד על הערר ביתר התחומים שהובאו בפני ה וועדה;

ב. גישת המשיב, לפיה עליו למשוך את הערר כולו הינה בלתי ראויה וכאשר מתאפשר למבוטח להשאר עם נכות מיטבית, כחלק מעקרונות הביטחון הסוציאלי, אין מקום להפריד בין ערר בשלמותו לבין חלק מערר בתחום מסוים. לטענת המערער בעניינו הדברים באים לידי ביטוי אף ביתר שאת, מקום בו גם עם ההפחתה שבוצעה עלתה נכותו ל-24% ועל כן, מדוע אמור הוא לוותר על הנכות הנוירולוגית שנקבעה לו בדרג הראשון.

ג. עמידתה של הוועדה על משיכת הערר כולו, היא בגדר עוולה, וכשם שמופיע פלוני מול הרכב ערעורים ומבקש למשוך חלק מהערעור ואין כופים אותו לוותר על מלוא הערעור, כך גם היה על הוועדה לפעול.

ד. כפיית הוועדה את המערער למשוך את הערר כולו, כמוה כפגיעה בזכות הגישה לערכאות שהי א זכות חוקתית ואף נגזרת מזכות הקניין, ובענייננו מדובר בשילוב מובהק שכן הליך הערר מתייחס לעמידה על זכות קניינית נטענת, הזכות לגמלה;

ה. הוועדה הפעילה כוחה באופן פסול כאשר אין לה סמכות אלא זו אשר הוענקה לה בחוק; לפיכך כפיית המערער לוותר על עררו היא בלתי ראויה, לא חוקית ונוגדת עקרונות היסוד של השיטה;

ו. החלטתה של הוועדה אינה סבירה - ועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות נוירולוגית עפ"י סעיף 31(1)(א) I. גם פרופ' עטר קבע נכות דומה. בפני הוועדה עמד שלל תיעוד רפואי המבסס פגיעה עצבית בידיו של המערער ובין השאר תיעוד מיום 21.8.17 המפרט ביקורים החל בסמוך לתאונה בהם מלין המערער על בעיות נויורלוגיות. לטענת המערער, החלטת הוועדה מתעלמת מפגיעה תפקודית מובהקת העולה מחוות דעתו של פרופ' עטר ומהתיעוד הרפואי שהונח בפניה, וזאת מבלי לגרוע מטענתו כי בהתאם לפריט הליקוי כלל אין נדרשת פגיעה תפקודית, כי אם נדרש "שיתוק" ברמה כזו או אחרת. לפיכך, גם אובדן התחושה שמצאה הוועדה בעצמה, הינו "שיתוק קל" ולכן היה עליה לקבוע למערער נכות בשיעור 10%.

14. אשר לתחום הנפשי טוען המערער כי הוועדה, על אף שקבעה ממצאים העונים במדויק על תנאי סעיף ליקוי קיים, ביצעה התאמה וזאת מבלי לנמק את החלטתה. כך לטענת המערער, והגם שקביעתה של הוועדה כי אצל המערער קיימים צורך בטיפול תרופתי, תסמיני PTSD קלים, אי נוחות בנסיעה וניסיון להימנע מלעבוד במקום התאונה וירידה בתפקוד המיני – תסמינים העונים על פריט ליקוי 34(ב)(3) , היא מעניקה למערער שיעור נכות מותאם, ללא הנמקה. הוועדה בוחרת לנכות מחצית הנכות לאור ממצאי בדיקתה בלבד וזאת בניגוד להלכה הפסוקה בדבר אמינותה של בדיקה זו האורכת מספר דקות לכל היותר. ישנה אי הלימה בין התיעוד הרפואי לבין שיעור הנכות שנקבע למערער כמו גם אי הלימה בין ממצאי הוועדה עצמה לנכות שאותה העניקה.

15. אשר לתחום האורתופדי - טוען המערער כי הוועדה לא התמודדה עם חוות דעתו המפורטת של פרופ' עטר ועם השוני המובהק שבין ממצאיה לבין ממצאיו ואף אינה מבצעת את מלוא הבדיקות שערך פרופ' עטר בחוות דעתו; מגבלות תנועת הצוואר של המערער תועדו בתיעוד הרפואי באופן רציף מיום התאונה וממצאי הוועדה עומדים בסתירה אליהם ובנסיבות אלו היה עליה לנמק כיצד ייתכן פער כה משמעותי.

16. אשר לתחום העיניים - הוועדה התעלמה מחוות דעתו של פרופ' יסעור ומהמסמכים הרפואיים לפיהם המערער סובל מכפילות ראייה מאז התאונה, כאשר בדיקתה של הוועדה את המערער אינה ראויה ומבוצעת בעזרת משקפיים; היועץ לוועדה אינו מתייחס לבדיקתו של פרופ' יסעור בחוות דעתו ועורך למערער בדיקה עם משקפיים אשר אינה משקפת את הנכות שכן המשקפיים מתקנות את ראייתו של המערער; שלילת הקשר הסיבתי לתאונה על ידי היועץ לוועדה מתעלמת מהתיעוד אודות כפל הראייה ממנה החל לסבול המערער לאחר התאונה .

טענות המשיב

17. מנגד טוען המשיב כי דין הערעור להידחות וכדלקמן:

א. אשר לתחום הנוירולוגי - טוען המשיב כי הוועדה קיימה את חובתה והזהירה את המערער בדבר כוונתה להפחית את אחוזי הנכות בתחום הנוירולוגי. משהוגש הערר אין המערער רשאי לחזור בו רק מחלקו, כאשר הערעור נבחן כמקשה אחת. לגופה של ההחלטה בתחום זה טוען המשיב , כי הוועדה בדקה את המערער ונימקה החלטתה כאשר המערער לא הניח בפני הוועדה כל מסמך מהותי, כאשר גם חוות דעתו של פרופ' עטר היא בתחום האורתופדי ולא הנוירולוגי .

ב. אשר לתחום הנפשי - טוען המשיב כי בחירת פריט הליקוי ה וא עניין שבשיקול דעתה של הוועדה כאשר המדובר בהחלטה רפואית גרידא; ממצאי בדיקת הוועדה אינם תואמים פריט ליקוי אחר מלבד זה אותו התאימה למערער, כאשר זו התרשמה כי למערער הפרעה הסתגלותית עם אפיונים בתר חבלתיים קלים מאוד וכן תשומת הלב לכך כי למערער אין הפרעה בתפקוד החברתי או בכושר העבודה שכן הוא עודנו עובד במשרה מלאה ולכן אינו עומד בתנאי הסעיף לו הוא טוען .

ג. אשר לתחום האורתופדי - אין לקבל את ניסיון המערער לחייב את הוועדה לבצע את אותה הבדיקה שנערכה על ידי המומחה מטעמו שכן הדבר מהוות פגיעה בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה; בדיקות הדימות הן בדיקות עזר בלבד שאינן מחייבות את הוועדה; הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שכללה טווחי תנועות והתייחסה לחוות דעתו של פרופ' עטר ובכך יצאה ידי חובתה. נימוק הוועדה בדבר שוני בממצאים בהתאם לפסיקה מהווה התייחסות עניינית ומנומקת ואין עליה חובה לערוך בדיקה זהה אחת לאחת לזו שערך המומחה מטעמו .

ד. אשר לתחום העיניים - היועץ לוועדה בדק את המערער וקבע כי אין לו ראייה כפולה בשום כיוון מבט. טענות המערער כנגד טיב הבדיקה ואופן הבדיקה מהוות התערבות בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה ודינן להידחות; היועץ לוועדה הסביר ונימק כי המדובר בדיפלופיה מונומקולרית ובכך שלל טענות המערער; חוות הדעת של פרופ' יסעור לא היתה חלק מערר המערער והוא אף לא הפנה אליה במעמד הוועדה. ממילא גם חוות הדעת שנערכה ביום 15.2.15 קבעה כי המדובר בממצא שעשוי לחלוף ומשכך הומלצה רק נכות זמנית, כאשר המערער הופיע בפני הוועדה כשנתיים לאחר חוות הדעת ויותר מ-3 שנים לאחר התאונה ועל כן חוות הדעת אינה רלבנטית; המסמכים הרפואיים שצירף המערער אינם מהותיים המחייבים התייחסות ובכל מקרה הם מסמכים ישנים שנערכו 3 שנים קודם לבדיקת הוועדה ועל כן ממילא מתעדים מצב זמני בלבד שלא הוכח בבדיקת הוועדה.

הכרעה

18. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

19. בהתכנסותה הראשונה ביום 10.11.17 ה וועדה שמעה את תלונות המערער כדלקמן:

"עו"ד: מבחינה אורתופדית סובל מהמגבלות תנועה בכל המישורים MRI עמ"ש גבי נמצא ממצא ובו ישנם הדמיות נוספות בכל התחומים. סובל מהמגבלות תנועה צוואריות מותניות ועמ"ש גבי. ישנה הקרנה וחוסר תחושה בגפיים עליונות.
מבחינה פס' - לא הוזמנתי לועדה מקצועית רפואיות יש לי פגיעה בזכרון שמתבטא בכל המישורים. כאח כללי לא זוכר אנשים במשמרות שלי. אין לי טיפול ישיר עם מטופלים. שוכח דברים ורושם בדפים כדי לזכור. עברתי אבחון פסיכיאטרי יש פגיעה בזכרון והמליצו על אימון קוגנטיבי ועכשיו צריך להתחיל. הנהיגה השתנתה לגמרי, דרוך בנהיגה שיניתי את דרך הנהיגה כדי לא להזכר בתאונה. עכשיו חזרתי לנסוע דרך המקום נהיגה. נהייתי קצר סבלנות מתעצבן מהר עברתי טיפול פסיכולוגי וזה עוזר לי לשלוט בכעס. נוטל מירו, ליריקה וקסרוקסט. מטופל אצל ד"ר הדר שלו. במישור המיני - נפגעתי . עם הילדים יש לי חוסר סבלנות מבחינה חברתית מעדיף להשאר בבית. הכאבים שאני מרגיש הם בצוואר, הכאב יום יומי, בנהיגה מסובב את כל הגוף. יש לי כאב בעצם החזה מקרין לשתי הידיים ולגב עליון, יש לי חולשה בידיים הרדמות בשלושת האצבעות יד שמאל. עובד בתחקירים וקושי להקליד".

בהתייחסות לממצאי ובדיקות צילומים ציינה הוועדה:

"MRI צוואר 26.1.15 - בגובה C5-6 בלט דיסקי עם מרכיב פרומינלי ימני בג ובה C6-7 בלט דיסק עם היצרות פרומינלית דו"צ יותר משמאל. MRI גבי 5.9.17 הממצא היחיד הוא בגובה T6,7 "בקע מינמלי עם קרע אמולרי זעיר טרלי לשמאל הקוטר הקדמי אחורי של התעלה המרכזית - שמור הפורמינות - חופשיות ".

20. בממצאי בדיקת הוועדה פירטה הוועדה כדלקמן:

"תנועות פעילות בעמ"ש צוואר: סנטר לבית חזה בכיפוף 40 מעלות מהאפקי בישור 70 לכל צד בסיבוב 40 לכל צד בהטיה תנועות מפרקי הכתפיים מלאות, פישוק וכיפוף 90/90 דו"צ, הרמ ת זרועות מעל ראש 160 דו"צ סיבוב חיצוני 45 מעלות דו"צ, סיבוב פנימי - אגודלים ל... אין עיוות בעמ"ש גבי, מוסר על רגישות לניקו ש מעל חוליות T6,7. לסג ישיר והפוך - שלילי. קם ויושב בכוחות עצמו הליכה בגלילת רגל מלאה.
נויורלוגית - דיבור שוטף, אינו מחפש מילים. אין אנומיה, אין אפזיה, מוסר פרטים אנמסטיים מרובים קוהרנטי עצבי גולגולת ב.מ.פ אין ניסטגמוס. בגפיים טונוס תקין אין ארתרופיה, כוח גס שמור פרוקסימל ודיסטל ב-4 גפיים החזרים גידיים הופקו שווים מוסר על היפוהיסטהזיה קלה בצד לטרלי של ירך משמאל יתר הבדיקה ב.מ.פ.
פסיכיאטר - מאז התאונה נמצא במעקב פסיכ' בבי"ח שבו עובד (סורוקה) אובחן כסובל מהפרעה לאחר זעזוע מוח ו- PTSD מקבל טיפול ע"י סרוקסט 20 מג' עפ"י הרישום הרפואי כולל רישום אחרון מ10/17. תסמיני PTSD קלים והעיסוק עם הפרעה בזכרון נהיה יותר סוביקטיבי. בבדיקתו היום בוועדה לא נצפו הפרעות בקוגניציה או חשיבה, אפקט אאוטימי תואם. טוען שלמרות שממשיך לנהוג מהתאונה מרגיש אי נוחות בנסיעה וניסיון להימנע מלעבוד במקום שבו עבר תאונה. ממשיך לעבוד במשרה מלאה. תפקודו המשפחתי - שמור, מתלונן על ירידה בתפקודו המיני לא נצפו תסמינים פסיכופתולוגיים נוספים.

אבחנות: הפרעה הסתגלותית עם אפיונים בתר חבלתיים קלים מאוד. תלונות על כאבי צוואר, גב עליון והקרנות לכתפיים ולזרועות ".

21. בסיכום ומסקנות קבעה הוועדה כלהלן:

"מבחינה נוירולוגית - עפ"י הרישומים הרפואיים לא היה זעזוע מוח GCS - 15 בעת קבלתו לאחר התאונה. CT מח תקין. הבדיקה הנויורלוגית תקינה מלבד ממצא סובייקטיבי של PRESTETICAMERLGYA אשר אינה גורמת לאף הפרעה תפקודית אלא תחושתית בלבד וללא מקור אנטומי הקשור לתאונה. לדעת הוועדה אין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה. הממצא ב- EMG ללא ביטוי. EMG ממצא בבדיקת עזר בפני עצמה אינו מקנה נכות. אורטופד: הוועדה עיינה ברשומות ביום התאונה עת נבדק במיון סורוקה תנועות עמ"ש מלאות. ב9.1.15 - קיבל אישור מפרופ' עטר על פגיעה צווארית בגובה 20%. בבדיקתו היום ללא כל מגבלה תפקודית צווארית. טווחי התנועות תקינים ותואמים ולא נמצאה כל מגבלה תפקודית בכתפיים. בעמ"ש גבי, פרט לרגישות לניקוש, ללא כל עדות לפגיעה במערכת העצבים ההקפית היא חסרת משמעות ואינה טעונה בנכות. הוועדה דוחה את הערעור מבחינה אורטופדית.
נפשי - עפ"י הרשומה במעקב הפס' ועפ"י התרשמות הקלינית הוועדה בעת הבדיקה התגבשה החלטה שהפרעתו קלה מאוד התואמת את הנכות שנקבעה בדרג I ודוחה את ערעורו . הוועדה עיינה בחוו"ד א.א.ג ועיניים ומקבלת אותה. הוועדה מבקשת להזהיר את התובע בגין הנכות הנוירולוגית וניתנת לו האפשרות להשיג השגותיו לעניין נכות זו. יסוכם לאחר קבלת תגובתו".

בהתכנסותה המסכמת קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עיינה שוב במסמכים ועברה שוב על ממצאי בדיקתה מועדה קודמת וברצונה לציין שהממצא הנוירולוגי היחיד הינו ירידה בצד הלטרלי של הירך, תחושתי בלבד אשר אינו משפיע כלל על שום תפקוד מוטורי או אפילו תחושתי. לכן, אין לדעת הוועדה מקום לקבוע נכות נוירולוגית וכפי שצויין גם ממצא בבדיקת עזר אשר לא בקורלציה עם ממצאי העזר אינו מקנה אחוזי נכות בפני עצמו. אין נכות נוירולוגית. הוועדה מקבלת חוו"ד עיניים וא.א.ג.".

כמו כן קובעת הוועדה כי אין להפעיל תקנה 15 בנימוק כי "חזר לעבודתו ללא ירידה בשכר".

22. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי באשר לתחום הנוירולוגי הזהירה הוועדה את המערער ואיפשרה לו להגיש את השגותיו . שקלתי את טענות הצדדים ולא מצאתי לקבל את טענות המערער הנוגעות לאפשרות המערער לחזור בו מחלק מהערר שהגיש וכי הוועדה שגתה עת נתנה החלטתה בתחום זה בהתעלם מחזרתו מהערר בתחום זה.

הלכה פסוקה היא כי מבוטח, שנקבעה נכותו על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון והגיש ערעור, רשאי לחזור בו מערעורו. מכאן, שכאשר מוזהר מבוטח, במסגרת הערר וטרם הפחתת אחוזי הנכות, פתוחות בפניו שתי אפשרויות - ה אחת, לטעון כנגד ההפחתה והשנייה - משיכת הערר. משיכת הערר במקרה כזה - משמעה שהחלטת הועדה מדרג ראשון עומדת על כנה.

23. השאלה שבה חולקים הצדדים היא - האם רשאי המבוטח לחזור בו רק מח לק מעררו?

תקנה 30(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 אשר קובעת את סמכויותיה של הוועדה הרפואית לעררים מורה כדלקמן: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד" (הדגשה שלי - י.א.ש.) .

מלשון התקנה עולה כי סמכויותיה של הוועדה הן רחבות מאוד. זו יכולה לקבוע דרגת נכותו של המבוטח אשר עניינו מובא בפניה, לאשר את החלטת הוועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, אף אם לא עולה העניין מנוסח הערר ואף אם לא נתבקשה לעשות כן על ידי העורר או על ידי המוסד. כעולה מהתקנה, הלכה למעשה ומרגע שהובא עניינו של מבוטח בפני הוועדה לעררים, רשאית היא לקבוע את נכותו, בכל אחד מה ענייניים הרפואיים - גם אם לא הגיש ערר בתחום האמור . לפיכך, ומקל וחומר, כאשר המבוטח מגיש ערר הכולל תחום מסוים - ובענייננו בתחום הנויר ולוגי, מקום שבו הוא עומד על עררו, רשאית הוועדה לדון בתחום הנוירולוגי ואין הוא רשאי לחזור בו מהערר רק בתחום זה.

24. סוגיית גדר סמכותן של וועדות רפואיות עלתה בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, אשר מצא להבחין בין ערעור המוגש בפני טריבונל שיפוטי לבין ענין המובא בפני וועדה רפואית לעררים, וכך קבע:

בית הדין הארצי בפרשת מלכה שחר חזר והבהיר את תפקידה והיקף סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים:

"ועדה רפואית, מעצם טיבה, הינה ועדה של מומחים, בבחינת גוף מקצועי - רפואי המוסמך לקבוע את מצבו הרפואי של הנפגע. ועדה רפואית אינה גוף שיפוטי. הועדה אינה מכריעה בסכסוך הבא בפניה או בערעור המוגש לה. הועדה הרפואית בודקת את הנפגע וקובעת מימצאים רפואיים - מקצועיים על יסוד בדיקתה ועל יסוד החומר הרפואי המוגש לה . כך ועדה רפואית מדרג ראשון וכך ועדה רפואית לעררים. אף זו האחרונה – מעצם טיבה כוועדה של מומחים לדבר - מוסמכת לבחון מחדש את עניינו של נפגע שבא בפניה ולקבוע לו אחוזי נכות על פי מיטב שיפוטה המקצועי, בשונה מקביעת ועדה מדרג ראשון, ובלא מגבלת הערר שהוגש לה" (ע"ע(ארצי)55/06 מלכה שחר - מדינת ישראל, משרד הבריאות, 22.6.2002 הדגשה שלי - י.א.ש).

הלכה זו מקובלת היום על הכל ועל פיה פועלות הועדות הרפואיות למיניהן.

25. טענת המערער כי הוא רשאי לחזור בו רק בחלק מהערר שהגיש וכי משעשה כן, מנועה הוועדה מלדון בענין זה , אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה והיא מבקשת לצמצם את הסמכויות שהוענקו לוועדה. אמנם נכון הוא כי מקום בו מבקשת הוועדה להפחית מנכותו של מבוטח, עליה להזהירו ולאפשר לו משיכת הערר - אך אין לקרוא הוראה זו ככזו הפוגעת בסמכותה המקורית כפי שפורטה לעיל. דהיינו, מקום שבו הוועדה מזהירה את המבוטח והמבוטח מבקש למשוך את עררו - אי ן הוא יכול לעשות כן באופן חלקי. לפיכך, מקום שבו המערער לא חזר בו מהערר, ובחר להביא עניינו בפני הוועדה, רשאית הוועדה לדון בכל העניינים הרפואיים הנוגעים למערער ובהם גם התחום הנוירולוגי וממילא לקבוע את נכותו של המערער בתחום זה.

מתן האפשרות למערער לחזור בו מהערר מיטיבה עמו ומאפשרת לו לכלכל את צעדיו, אך זאת בכפוף ובשים לב לסמכויותיה של הוועדה לעררים כמפורט בתקנות.

26. לא מצאתי אף לקבל את טענות המערער לעניין זכות הגישה לערכאות וההשוואה לדיון בערעור בפני ערכאה משפטית. כאמור, בשונה מערכאת ערעור משפטית, הוועדה הרפואית לעררים היא ועדה מקצועית הקובעת את מצבו הרפואי הכללי של הנבדק. כך גם, ערכאת ערעור משפטית דרך כלל אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ערכאה קמא בעוד שהוועדה הרפואית לעררים, כל מהותה הוא בדיקה מחדש וקביעת ממצאים שלא בכפוף לקביעת הדרג הראשון.

לאור האמור, טענת המערער כי הוועדה לא היתה רשאית לדון בתחום הנוירולוגי בעת שחזר בו מהערר בתחום זה - נדחית.

27. יחד עם זאת, לגופה של החלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי - מצאתי כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה. כך, מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי זו לא התייחסה לקב יעתו של פרופ' עטר בדבר נכות נוירולוגית. אמנם פרופ' עטר אינו רופא נוירולוג כי אם אורתופד, אך משהונחה חוות דעתו בפני הוועדה וזה האחרון המליץ על נכות נוירולוגית בהתבסס על פגיעה תפקודית, על הוועדה היה לתת דעתה לכך. כמו כן מצאתי כי יש מקום שהוועדה תתייחס לטענת המערער שלפיה פריט הליקוי אינו דורש פגיעה תפקודית כי אם תחושתית בלבד, ו תבחן, בשים לב לממצאיה בדבר פגיעה תחושתית - אם יש מקום להעניק לו נכות. הוועדה תיתן דעתה גם למסמך הרפואי מיום 21.8.17 המפרט תיעוד ביקורי המערער במרפאה והפרעה נוירולוגית.

28. אשר לתחום האורתופדי - משהונחה חוות דעת בפניי הוועדה, על הוועדה להתייחס לחוות הדעת באופן ענייני ומנומק, תוך עריכת בדיקה כפי חוות הדעת שהונחה בפניה. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי זו לא ערכה בדיקה כפי שערך פרופ' עטר ולא ביצעה בדיקת הטיה לאחו ר ובדיקת רוטציות. לכן אין בידי לקבל את טענת המשיב כי מאחר והוועדה מצאה ממצאים שונים, הרי שהחלטתה מנומקת דיה. לפיכך, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בעניין זה על מנת שתערוך למערער בדיקה כשל בדיקתו של פרופ' עטר, תשווה את ממצאיה לממצאיו ותבחן האם יש באלו כדי לשנות מהחלטתה. הוועדה תנמק החלטתה באופן ענייני כך שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

29. אשר לתחום הנפשי - הוועדה מתייחסת לתיעוד הרפואי שמונח לפניה קובעת כי על פיו המערער סובל מתסמיני PTSD קלים. הוועדה אף ערה לצורך בטיפול תרופתי ומציינת כי בבדיקת המערער בוועדה הפרעתו של המערער קלה מאוד. הוועדה אף מציינת את ההגבלה בנסיעה וכי המערער מנסה להימנע מלעבו ר במקום שבו עבר בתאונה אך כי הוא ממשיך לעבוד במשרה מלאה. לפיכך, ברור על פניו מדוע הוועדה אינה מעניקה למערער את פריט ליקוי 34(ב)(3) העוסק בהפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי והגבלה בינונית של כושר העבודה. הוועדה קובעת כאמור בפרוטוקול הוועדה נכות בשיעור 5% בין פריט ליקוי 34(ב)(1) ל- (2). הלכה היא כי קביעת פריט הליקוי הינה עניין שבסמכותה המקצועית של הוועדה ואין מקום להתערב בו. מהחלטת הוועדה ניתן להבין הלך מחשבתה באשר להתאמת פריט הליקוי כאשר הוועדה מציינת מפורשות כי המערער בהתאם לרישומים סובל מתסמיני PTSD קלים וכי בבדיקתו ממשיך לעבוד במשרה מלאה ו תוך אבחון הפרעה הסתגלותית עם אפיונים בתר חבלתיים קלים בלבד וכי הפרעתו קלה מאוד - לפיכך, ניתן להבין מדוע קבעה הוועדה נכות בין פריט ליקוי 34(ב)(1) אשר קובע "רימיסיה מלאה בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה" ומעניק 0% נכות לבין פריט ליקוי 34(ב)(2) הקובע "רימיסיה מלאה או קיום סימנים קלינתיים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה" המעניק 10% נכות. מדובר בהחלטה מפורטת כאשר בסיכום הוועדה, יחד עם ממצאי בדיקתה ניתן להבין ולהתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בקביעת פריט הליקוי אשר העניקה למערער, ודין טענותיו לעניין זה להידחות.

30. אשר לתחום העיניים - מעיון בפרוטוקול הוועדה כמו גם בערר שהגיש המערער עולה כי חוות דעתו של פרופ' יסעור, עליה מבקש המערער לבסס את טענותיו עתה, כלל לא הונחה בפני הוועדה וכלל לא נטען בפניה כי עליה לאמצה. בנסיבות אלו אין מקום לייחס לוועדה פגם משפטי בדבר העדר התייחסות לחוות הדעת האמורה.

עם זאת, טענות המערער נוגעות לפגם שנפל באופן הבדיקה. לדברי המערער טרם התאונה לא סבל מכפילות בראיה ולא נזקק לשימוש במשקפיים בעוד שהמומחה היועץ לוועדה ערך בדיקתו עם המשקפיים (המשמשות למעשה לתיקון הנכות) . בנסיבות אלה, ולו למען הסרת הספק, יוחזר עניינו למומחה-יועץ בתחום העיניים אשר יבחן האם יש לבדוק את מצבו של התובע ללא משקפיים ויבהיר מדוע קבע שהכפילות בראייה לצדדים, שעליה מלין המערער, אינה קשורה לתאונה ואינה מקנה כל נכות.

31. לאור כל המפורט לעיל - עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל בהתאם לאמור בסעיפים 27, 28 ו-30 לעיל.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון טענותיו בעניינים אלו בפני הוועדה. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת כך שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

32. משהערעור התקבל בחלקו - כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ח תשרי תש"פ, (17 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: רומן רובין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: