ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופיר כהן נגד יונינה אלסטר :

בפני כבוד ה שופט אבישי רובס

תובע

אופיר כהן

נגד

נתבעת
יונינה אלסטר

החלטה

1. בפני בקשת הנתבעת לפסול אותי מלדון בתיק זה.

2. התובע, עו"ד במקצועו, הגיש כנגד הנתבעת תביעה, במסגרתה עתר להצהיר כי ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 18.12.2014 תקף וכן, ליתן צו מניעה שיאסור על הנתבעת לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין הקשורים להסכם, עד למילוי מלוא התחייבויותיה על פי ההסכם הנ"ל. אעיר, כי כתב התביעה המקורי תוקן, מאחר והובלעו בו סעדים כספיים, חלף סעד הצהרתי, מבלי ששולמה בגינם אגרה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט, במסגרתו העלתה שלל טענות, לרבות אי חוקיות ההסכם נשוא התביעה, היות ההסכם למראית עין ונוגד את כללי לשכת עורכי הדין, חוסר תום לב מצד התובע, רשלנות והפרת חובת זהירות וקיזוז. הנתבעת עתרה לדחות את התביעה.

3. בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני. ביום 18.3.2018 ניתן צו מניעה ארעי, במעמד צד אחד, לפיו נאסר על הנתבעת לבצע דיספוזיציה בזכויותיה במקרקעין הכוללים 4 חלקות - גוש 11095, חלקה 38, גוש 11093, חלקה 32, גוש 11099, חלקה 54 וגוש 11073, חלקה 5, ביקנעם.

הדיון בבקשה נקבע ליום 1.4.2018. לאור בקשת הנתבעת, ששהתה בחופשה בחו"ל ולאור נסיעה צפויה של ב"כ לחו"ל , נדחה הדיון ליום 22.4.2018. בפתח הדיון הסתבר, כי רק ביום 18.4.2018 בשעות אחה"צ (יום הזיכרון) הגישה הנתבעת תגובה לבקשה לצו מניעה. בנסיבות אלה, לא ניתן היה לקיים דיון ענייני. הדיון בבקשה נדחה ליום 2.5.2018.

במהלך הדיון ביום 2.5.2018 צומצם הצו הארעי, בהסכמת הצדדים. כפועל יוצא מכך, ניתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת מלבצע כל דיספוזיציה במקרקעין הידועים כגוש 11093, חלקה 32 (בלבד), למעט רישום הזכויות בחלקה על שמה.

בין לבין, ביום 28.11.2018 התקיים קדם משפט, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לצווים שינתנו לחברות התקשורת, לצורך בירור סוגיית מועדי שיחות שנערכו בין הצדדים. התובע העלה טענה בדבר הודאה והדחה וטענתו נדחתה. במסגרת החלטתי מאותו יום, הורתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת ליום 3.3.2019.

במהלך הישיבה מיום 3.3.2019 נדונה בקשה של הנתבעת לאפשר לה להעיד שני עדים ללא תצהיר עדות ראשית וכן, לאפשר לב"כ להעיד בעניינים שהוגדרו על ידיו כעניינים טכניים. הצדדים פרטו טענותיהם ו בהמשך, התקיים דיון לא פורמלי שלאחריו הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות בנוגע לעדים ולקובץ שמע שצורף לאחד התצהירים. בנוסף, הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך לגישור, במקביל לקביעתו לשמיעה. בהתאם, נקבע התיק להוכחות ליום 20.11.2019 ובמקביל הועבר הסכסוך לגישור.

4. ביום 1.3.2019 הגישה הנתבעת בקשה לשנות את צו המניעה הזמני ולהמירו לחלקה אחרת. לאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון, נדחתה הבקשה בהחלטה מנומקת שניתנה 16.7.2019 (ימים ספורים לאחר שובי משבתון).

5. ביום 15.9.2019 הגישה הנתבעת בקשה לפסילתי מלדון בתיק, חתומה על ידי בא כוחה. בפתח הבקשה פרטה הנתבעת את מהות הסכסוך בין הצדדים, מנקודת מבטה. הנתבעת טענה, כי בקשתה הוגשה "בדחילו ורחימו" והיא הקדימה כי יש לה אמון מלא במותב הנוכחי, אך יחד עם זאת, "תחושתה והסימפטומים שהתגלו עד כה, מעלים חשש כי כבוד בית המשפט רוכש אמפטיות יתר בלתי מידתית למיהותו של התובע שהינו עורך דין במקצועו, לעומת הנתבעת שהיא אדם מן הישוב המתמודד עם עו"ד בניסיון להגן על עמדתה".

לטענתה, ברור לה כך טיבם של דברים שבתי המשפט באופן טבעי מנסים לגונן ומבינים יותר את צידו של עורך הדין מול הלקוח, אך במקרה שהדבר נעשה במידתיות ובמינון הנכון. לטענתה, היא אינה יכולה להשתחרר מהתחושה שבית המשפט, עוד בטרם שמע את התיק ואת העובדות הרלבנטיות, גיבש דעתו ואינו מוכן לשנותה. לכן לשיטתה, קיים חשש שעקב כך תהיה תוצאת המשפט מעוות ובלתי נכונה, גם מנקודת רא ותה של הנתבעת, אך גם מבחינה אובייקטיבית.

נטען, כי מדובר בתיק פשוט בו ברור שעו"ד שיש לו חובת נאמנות מוגברת ללקוחותיו ניסה ומנסה להרוויח שלא בצדק הון על בסיס הסכם שכר טרחה עליו חתם עם הנתבעת. לטענתה, התובע חרג מכללי האתיקה וההסכם נעשה בצורה לא הוגנת בניסיון לגזול מהנתבעת חלק מרכושה, כאילו היה שותף לו מלכתחילה.

הנתבעת טענה, כי בקשת הפסילה לא היתה מוגשת רק על סמך תחושה סובייקטיבית שלה ושל כל מי שהיה מטעמה באולם, אלא היא מתבססת על צבר של ארועים המחזקים את תחושתה, כי דעת בית המשפט כבר נקבעה נגדה רק בגלל שמדובר בעו"ד. היא הדגישה, כי אין לה כל מידע על קשר או היכרות קודמת בין המותב לבין התובע, וכי היא אינה טוענת דבר בעניין זה.

הנתבעת פרטה מספר דוגמאות המבססות לשיטתה את טענותיה. נטען, כי בדיון האחרון שהתקיים ביום 3.3.2019 הפנה בית המשפט את הצדדים לגישור ולפתע, בנוכחות הצדדים, אמר במפורש ובקול רם ביחס לבעלה של הנתבעת שאמור להעיד "אני אחקור אותו, אני לא אסבול יהירות". בהמשך, בקש ב"כ הנתבעת לצרף לתצהירו שאילתה שהוגשה ללשכת עורכי הדין והתשובה עליה בנוגע להתנהלות התובע, ובית המשפט אמר "אני לא מבין מה זה קשור".

הנתבעת טענה, כי בדיון שהתקיים ביום 28.11.2018 הבהיר ב"כ הנתבעת, כי בעלה של הנתבעת הוא בן 79, אין לו ידע משפטי והוא לא היה מיוצג בכלל ובהליך המו"מ מול התובע בפרט, ועל כך השיב בית המשפט "אבל הוא אינטל יגנט", למרות שהבעל לא פצה פיו בדיונים ובית המשפט טרם שמע אותו ולא התרשם ממנו.

עוד נטען, כי בדיון מיום 2.5.2018 ב"כ הנתבעת טען כי ההסכם פסול מאחר ואינו חוקי ובית המשפט השיב כי "ניתן להשתמש בעיפרון הכחול". נטען, כי בהמשך אותו דיון טען ב"כ הנתבעת כי התובע לא זיהה את המקרקעין בפני רשם המקרקעין ובית המשפט אמר "זה לא חשוב".

בנוסף, נטען כי בית המשפט דחה באופן גורף את כל הבקשות שהוגשו על ידי הנתבעת והשית עליה הוצאות, בעוד שאת בקשות התובע קבל וקבע, כי ההוצאות תילקחנה בחשבון בהליך העיקרי. נטען, כי ההחלטות בבקשות היו בלתי סבירות.

הנתבעת פרטה את סעיפי החוק הרלבנטיים לבקשה לפסילת שופט וההלכות הנהוגות. ללא קשר לאותן הלכות או לטענות הקודמות בבקשה, טענה הנתבעת בסעיף 21 לבקשה, כי הדברים נאמרו על ידי בית המשפט בקול רם ובכעס רב מבלי שאיש מן הצדדים פצה את פיו. אדגיש, כי לא ברור למה מיוחס תיאור דברים זה, שעה שגם בתצהיר בעלה של הנתבעת שצורף לבקשה, לא נטען כי איל ו מהדברים המיוחסים לי נאמרו "בכעס רב". דומה, כאילו הטענות נלקחו מבקשה אחרת. מכל מקום, הנתבעת טענה, כי לה ולב"כ אמון במותב, אולם התחושה היא כי דעתי נעולה וכי זהו "משחק מכור", כך שיקשה על הנתבעת לשכנע את בית המשפט בצדקתה. בשולי בקשתה, טענה הנתבעת כי היא ובעלה הם זוג פנסיונרים קשישים בסוף שנות השבעים לחייהם, הסובלים ממחלות לב. נטען, כי הנתבעת עברה ניתוח לב פתוח לאחרונה וספק אם תוכל להשתתף בדיון ההוכחות והאם בעלה יוכל להעיד ולטעון כשהוא יודע שבית המשפט יחקור רק אותו, כשהוא מייחס לו תכונות של יהירות ואינטליגנציה. נטען, כי לא ברור לנתבעת מדוע בית המשפט יוצא מעורו כדי לסייע לתובע ומתעלם מזכויותיה לרבות פגיעה בזכות הטיעון שלה. הבקשה נתמכה, כאמור, בתצהיר בעלה של הנתבעת בלבד.

6. לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בחומר המצוי בתיק ובהחלטות השונות ושקלתי את טענות הנתבעת, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7. סעיף 77 א(א) לחוק בתי המשפט ( נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כי " שופט לא ישב בדין אם מצא, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

בהתאם לפסיקה, כדי שתתקבל בקשת פסלות, יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהיעדרו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, פסילת שופט היא צעד מרחיק לכת, שמלבד קושי ערכי, הוא גם פוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך. לכן, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי התקין (ראה ע"א 5544/14 נדב נגד פינק (4.6.2015), ע"א 1515/15 יהודה נגד חוגי (12.3.2015) , רע"א 5539/15 מרקוס אנריקה לנדה ואח' נגד גד ורקשטל (19.11.2015) ו בג"צ 2148/94 גלברט נגד יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת ארועי הטבח בחברון ואח', פ"ד מח(3) 673).

לא מצאתי שיש בטענותיה של הנתבעת, כדי לבסס עילה לפסילתי מלדון בתיק זה, ולו לכאורה.

8. הנתבעת (או שמא בא כוחה) העלתה בבקשתה "תיאוריה", לפיה בתי המשפט באופן טבעי מנסים לגונן ומבינים יותר את צידו של עורך הדין מול הלקוח. בד בבד, היא מבקשת לייחס לי "יישום" של אותה תיאוריה בהליך זה. לא ברור לי מה הבסיס לאותה תיאוריה ומאין שאבה הנתבעת טענותיה במישור זה. מדובר בסכסוך אזרחי לכל דבר ועניין. בתי המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט, אינם נוטלים צד בסכסוך, בין אם מדובר בעורך דין ובין אם באזרח אחר מן השורה. בהתאם, לא הבעתי שום אמפטיה לתובע, לא "גוננתי" עליו ולא הצגתי מצג כלשהו, ממנו ניתן היה להבין כי אני "מבין יותר את צידו של עורך הדין". עצם העובדה שהתובע הוא עורך דין אינה מעלה או מורידה מבחינתי לצורך ניהול המשפט (בשונה מעניין הטענות שהעלתה הנתבעת לגופו של עניין באשר לחובות המוטלות על התובע כעורך דין, בעת טיפולו בעניינה ומולה). אדגיש, אינני מכיר את התובע באופן אישי או מקצועי, אין לי דעה כלשהי לגביו ולבטח, דעתי אינה נוטה לטובתו בשל היותו עורך דין. בדומה, אינני מכיר את הנתבעת או בעלה ואין לי דעה מוקדמת בעניינם, בין אם לטובה ובין אם לרעה. אין בין החלטותי והתנהלותי בתיק זה ובין העובדה שהתובע הוא עורך דין דבר. טענת ה נתבעת בעניין זה הועלתה מן הפה אל החוץ, אינה במקומה ואינה מהווה תחליף לטיעון אמיתי.

9. לצורך ביסוס טענותיה, ליקטה הנתבעת (או יותר נכון בעלה) מספר אמירות ספוראדיות שנאמרו על ידי, כך לטענתה , במהלך דיוני קדם המשפט. אקדים ואדגיש, עוד טרם התייחסות לגופו של עניין, כי הנתבעת השתהתה שיהוי ניכר בהגשת בקשתה, ת וך שהיא מייחסת לי אמירות שנאמרו, כביכול, לפני חודשים ארוכים.

הלכה היא, כי טענת פסלות היא טענה שיש להעלות בהזדמנות הראשונה ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (ראה תקנה 471ב ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד ( 13.1.1998), ע"א 663/98 ויניק נגד לחאם ( 3.5.1998), ע"א 10035/03 פרג' נגד נזאל ( 10.3.2004), ע"א 7349/06‏ ‏ יוסף בן שטרית נגד מיכאלינה פריאל (קלפון )‏ (3.6.2007) ו רע"א 3311/15 ‏ עמית זילברג נגד קניה טובה באינטרנט בע"מ (25.6.2015). מכאן שהיה על הנתבעת להעלות טענותיה סמוך לארוע הנטען ולא להמתין חודשים ארוכים לאחר מכן. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

10. הנתבעת מייחסת לי מספר אמירות שנאמרו, כביכול , במהלך דיוני קדם המשפט בתיק. אותן אמירות לא נרשמו בפרוטוקול ואף לא הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לתיקון הפרוטוקול. מטבע הדברים, שעה שהנתבעת המתינה חודשים ארוכים עד להגשת בקשתה, קיים קושי לזכור מה בדיוק נאמר ובאיזה הקשר, אם בכלל . מכל מקום, גם אם הדברים או חלקם נאמרו, בדרך זו או אחרת, אין בהם כדי לבסס עילת פסלות או כדי לקבוע כי בית המשפט חרץ את גורל התיק בטרם נשמעו ראיות לגופו.

11. הנתבעת טענה, כי בדיון האחרון שהתקיים ביום 3.3.2019 הפניתי את הצדדים לגישור ולפתע, בנוכחות הצדדים, אמרתי במפורש ובקול רם ביחס לבעלה של הנתבעת שאמור להעיד כי "אני אחקור אותו, אני לא אסבול יהירות". לא זכור לי שאמרתי את הדברים כפי שצוטטו, כביכול, מפי ואינני סבור כי נאמרו (הם גם לא נרשמו בפרוטוקול). הדברים אינם קשורים לדבר, אין זה סגנון ההתבטאות שלי ואינני מעלה על דעתי סיבה שאומר אותם. ממילא, גם אם הייתי אומר כי אינני סובל יהירות, אין בכך משום עילה לפסילתי. כאמור, בסעיף 21 לבקשה, טענה הנתבעת, בהמשך לניתוח המשפטי של הבקשה, ובמנותק מכל טיעון עובדתי אחר, כי "הדברים נאמרו על ידי בית המשפט בקול רם ובכעס רב מבלי שאיש מן הצדדים פצה את פיו" . לא ברור למה מיוחס תיאור דברים זה, שעה שגם בתצהיר בעלה של הנתבעת שצורף לבקשה, לא נטען כי אילו מהדברים המיוחסים לי, בכל הדיונים, נאמרו "בכעס רב". כאמור, דומה כאילו הטענות נלקחו מבקשה אחרת ואין להן שום בסיס במציאות.

הנתבעת טענה, כי בהמשך בקש בא כוחה לצרף לתצהירו שאילתה שהוגשה ללשכת עורכי הדין והתשובה עליה בנוגע להתנהלות התובע , ובית המשפט אמר "אני לא מבין מה זה קשור". ראשית, לא ברור מהבקשה מתי בקש ב"כ הנתבעת לצרף את המסמך לתצהירו. הדברים לא רשומים בפרוטוקול וגם לא נתבקש תיקון הפרוטוקול בשום שלב. שנית, כפי שנרשם במפורש בפרוטוקול, בשלב מסויים התקיים דיון לא פורמאלי (בהסכמת הצדדים), במהלכו הגיעו הצדדים להסדר דיוני בעניינים פרוצידורליים. ההסדר הדיוני פורט בפרוטוקול וניתן לו תוקף של החלטה. ההסדר הדיוני לא כלל צירוף של מסמך כלשהו לתצהירו של ב"כ הנתבעת (מנגד, הסכימו הצדדים על צירוף העתק שאילת ה שהוגשה על ידי התובע ללשכת עורכי הדין). לא ברור, אפוא, על מה מלינה הנתבעת. שלישית, גם אם אמרתי בשלב כלשהו כי "אינני מבין מה זה קשור", אין בכך ולא כלום. עם כל הכבוד, מותר לבית המשפט לתהות בדבר חשיבות של מסמך אותו מבקשים לצרף במועד מאוחר להגשת התצהירים. אין בכך כדי להעיד על חשש כלשהו למשוא פנים.

12. הנתבעת טענה, כי בדיון שהתקיים ביום 28.11.2018 הבהיר בא כוחה, כי בעלה בן 79, אין לו ידע משפטי והוא לא היה מיוצג בכלל ובהליך המו"מ מול התובע בפרט , ועל כך השבתי "אבל הוא אינטל יגנט", למרות שהבעל לא פצה פיו בדיונים, טרם שמעתי אותו ולא התרשמתי ממנו. גם אם השבתי לטענות ב"כ הנתבעת, כי בעלה של הנתבעת אינטליגנט, הרי שעם כל הכבוד, אין בכך ולא כלום. אין באמירה מסוג זה, כדי להראות, ולו לכאורה, כי יש בלבי דעה קדומה כלפי בעלה של הנתבעת או כי דעתי נחרצת לגביו. ממילא, אין בכך כדי להעיד על חשש למשוא פנים או עילה לפסילה.

בדומה, אין בשתי האמירות הנוספות המיוחסות לי בדיון (אי שם בחודש מאי 2018), בדבר "שימוש בעיפרון הכחול" ו"זיהוי המקרקעין", כדי להעיד על חשש למשוא פנים או כי דעתי ננעלה. גם אם הדברים נאמרו (ואין לי אפשרות כיום לאשר זאת), בודאי שאין בהם משום עילה לפסילתי לדון בתיק, בין אם אותן אמירות עומדות לבדן ובין אם הן מצטרפות לשאר האמירות המיוחסות לי.

13. הנתבעת טענה, כי דחיתי באופן גורף את כל בקשותיה בתיק. אינני רואה צורך לפרט את כל הבקשות וההחלטות שניתנו בתיק זה. עם זאת, אדגיש כי טענת הנתבעת בעניין זה אינה נכונה, בלשון המעטה, ומוטב היה לו לא היתה מעלה אותה כלל. ראוי היה שהנתבעת וב"כ יעיינו תחילה בתיק, טרם העלאת טענה מעין זו, שאין לה בסיס. כפי שקיימות בקשות של הנתבעת שנדחו, כך גם קיימות בקשות שלה שהתקבלו (אם במלואן ואם בחלקן).

14. בנוסף, טענה הנתבעת כי ההחלטות בבקשות שהגישה אינן סבירות. לטענתה, היא החליטה, בעצת ב"כ, שלא לערער עליהן, אולם ניתן למצוא בכך נדבך נוסף לתחושותיה.

הנתבעת ערכה בבקשתה "חשבון עובר ושב" של ההחלטות שניתנו בתיק, כדי להראות את "חוסר האיזון" בהחלטות. ראשית, "התחשבנות" מעין זו אינה מהווה טיעון ראוי או נימוק לפסילת שופט. שנית, ה"חשבון" אותו ערכה הנתבעת חסר והיא בחרה להשמיט ממנו בקשות והחלטות נוספות, שניתנו דווקא לטובתה, כמו גם החלטות שדחו בקשות של התובע. כך, למשל, צמצום הסעד הזמני במהלך הדיון מיום 2.5.2018 (הסדר דיוני שהושג בדיון לא פורמאלי, כמפורט בפרוטוקול), היתר לזימון עדים מטעם הנתבעת שלא הגישו תצהירים (דיון מיום 3.3.2019) ומנגד - דחיית טענת התובע בדבר הודאה והדחה (דיון מיום 28.11.2018) .

למעלה מזאת, אין בתוכן החלטותי השונות כדי להוות חשש כלשהו, שלא לומר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. במהלך ניהול התיק עד כה ניתנו, בסמכות, מספר רב של החלטות מנומקות, לאחר שהצדדים מיצו את זכות הטיעון שלהם, בין אם בכתב ובין אם בעל פה. ההחלטות בתיק ניתנו לגופו של עניין והן מאזנות היטב את זכויות הצדדים. אין בין החלטותי ובין העובדה שהתובע הוא עורך דין ולא כלום וממילא, אין בתוכנן משום חשש למשוא פנים. אמירות הנתבעת בעניין זה סתמיות, מן הפה אל החוץ ואינן במקומן.

במדה והנתבעת סבורה כי נפלה טעות באילו מהחלטותי, הרי שאין בכך עילה לפסילתי, אלא היה עליה להפנות השגותיה לערכאת הערעור, על פי סדרי הדין (ע"א 4739/16 ש. כהן הנדסה בע"מ נגד החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (16.8.2016)). ע"א 2457/14 כהן נגד קטיעי (5.8.2014)). הנתבעת מיוצגת וכפי שעולה מבקשתה, היא מודעת היטב לזכויותיה, ובפרט לזכותה לערער על החלטותי, אולם שהיא בחרה שלא לעשות כן בזמן אמת. במקום זאת, השתהתה, המתינה חודשים ארוכים עד למועד הסמוך לדיון ההוכחות ורק אז העלתה, יש מאין, בקשה לפסילתי.

15. תחושותיה הסובייקטיביות של הנתבעת, כפי שהיא עצמה הגדירה אותן בבקשתה, אינן מהוות נימוק לפסילתי מלדון בתיק. אדגיש - דעתי לא ננעלה, מעולם לא הצגתי מצג שממנו ניתן היה ללמוד שדעתי ננעלה, ואכן אינני יודע מי יזכה בטענותיו בתיק זה. העובדות טרם הוצגו במלואן לפני בית המשפט והמצהירים טרם נחקרו בחקיר ות נגדי ות. רק לאחר שמיעת הראיות, ניתן יהיה לקבוע ממצאים עובדתיים, לגזור את הכלל המשפטי המתאים ולהכריע בסכסוך.

16. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

החלטה זו ניתנת לערעור בזכות בפני כבוד נשיאת בית המשפט העליון, תוך 10 ימים מיום שיקבל ב"כ הנתבעת לידיו העתק מההחלטה.

5129371
54678
המזכירות תמציא העתקים מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אופיר כהן
נתבע: יונינה אלסטר
שופט :
עורכי דין: