ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין tekia sanet נגד קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון,תחזוקה וניקיון בע"מ :

16 אוקטובר 2019
לפני: כבוד הרשמת ערמונית מעודד
התובעת:
tekia sanet
ע"י ב"כ: עו"ד דוד בר חוה

-
הנתבעות:
1. קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון,תחזוקה וניקיון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד לירן כהן בקנרוט

2. שופרסל בע"מ

החלטה

  1. לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן– הנתבעת) להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותי ה ככל שתביעת ה כנגד ה תידחה.
  2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.
  3. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנה) אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה (עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).
  4. עולה מהאמור, כי על אף שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).

בענייננו –
5. התובעת ה יא מבקשת מקלט מאריתריאה המתגורר ת בישראל ולפיכך, הכלל הוא כי להורות על חיוב ה בערובה אלא אם יעלה בידה להוכיח כי מתקיימים בענייננו אחד מהחריגים המנויים בתקנה .
במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי היא הועסקה כעובדת ניקיון על ידי הנתבעת והוצבה בסניף של הנתבעת 2 במשך כ- 60 חודשים, בין השנים 2013 – 2018 ועתרה לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה בסך כולל של כ- 107,000 ₪ כאשר מרבית התביעה נסמכת על טענותיה לאי תשלום זכויות קוגנטיות.
6. במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת את תקופת העסקה וטענה כי התובעת החלה את עבודתה רק בשנת 2014. הנתבעת הכחישה את הסעדים שנתבעו למעט סך 10,244 ₪ בגין הפרשות לקרן מסתננים וקרן השתלמות מהם טענה כי יש לקזז סך 2,107 ₪ אשר שולמו בשוגג (ראו סעיפים 34.18 – 35.1 לכתב ההגנה וסעיף 19 לתשובת הנתבעת).
7. במסגרת הבקשה שלפניי טענה הנתבעת כי התובעת לא הניחה ראשית ראיה ל"מרבית רכיבי התביעה", לרבות אשר לתקופת העבודה המוכחשת המתייחסת לשנת 2013. עוד טענה כי תביעת התובעת מוערכת בסך 3,889 ₪ בלבד וכי המדובר בסכום זניח ביחס לסכום התביעה אשר אין בו כדי להוות ראשית ראיה. גרסת התובעת רצופת סתירות ו הואיל והוגשה תביעה "מנופחת" הרי שככל שיקבע בית הדין כי על התובעת לשלם הוצאות, הרי שלנתבעת לא יהיה ממי להיפרע.
8. התובעת התנגדה לבקשה והטעימה כי הסכום בו הודתה הנתבעת עומד על סך 10,244 ₪ ולא כנטען בבקשה, סכום שיש בו כדי להוות ראשית ראיה. התובעת הוסיפה כי אין המדובר בתביעה "מנופחת" כנטען על ידי הנתבעת כאשר המדובר בעובדת שעבדה תקופה ארוכה בחצרי הנתבעת כאשר רק בחלק מתקופה זו הופקו לה תלושי שכר ולא שולמו לה מלוא הזכויות המגיעות לה כאשר בתקופה שבה לא הו פקו לתובעת תלושי שכר, שולם לה 20 ₪ לשעה בלבד, ללא קבלת שכר נוסף עבור שעות עבודה נוספות או רכיבים אחרים.
9. בתשובתה הודתה הנתבעת בסכום הנקוב בכתב ההגנה בסך 10,224 ₪ וטענה כי המדובר בטעות סופר שאינה פוגמת בטענותיה המצדיקות הפקדת ערובה. הנתבעת הוסיפה כי תביעתה של התובעת נופחה לממדים של פי 10 מגובהם המקורי, דבר שמשליך בהכרח על הוצאותיה הנגזרות מגובה התביעה כולה. כן ציינה כי בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ, שכר הטרחה בגין תביעה מהסוג דנן עומד על 10,473 ₪ לכל הפחות, כאשר שווי התביעה המוערך ב- 8,137 ₪ נמוך מהתעריף המומלץ. לפיכך טענה הנתבעת כי יש להורות לתובעת להפקיד ערובה ריאלית להבטחת הוצאותיה.
10. נקודת המוצא לדיון בענייננו היא כי הנתבעת הודתה בחבותה לתשלום סך של 10,244 ₪ מסכום התביעה, כאשר מסכום זה היא מבקשת לקזז סך של כ- 2,100 ₪. בשלב זה, כאשר כלל לא ברור שטענת הקיזוז תתקבל, הסכום לו זכאית התובעת ועליו אין מחלוקת, הוא 10% מסכום התביעה.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה המדובר בסכום זניח וכי בהינתן העובדה שהתובעת לא הניחה ראשית ראיה למרבית רכיבי התביעה, הרי שיש לחייבה בערובה. אין כל דרישה בחוק או בהלכה הפסוקה לכך שהתובעת תמציא ראשית ראיה ביחס לכל רכיבי התביעה והבחינה שעל בית הדין לערוך בבואו לפסוק בבקשות כגון דא היא בחינה מהותית, ביחס לרכיבי התביעה, מהותה וסכומה ולא בדיקה דווקנית המתייחסת לרכיב זה או אחר.
11. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובין היתר בשים לב לגובה הסכום לו זכאית התובעת; למחלוקת הנוגעת לתקופת העסקתה של התובעת אשר מקומה להתברר בדיון הוכחות; לכך שהמדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות כאשר אין חולק כי הנתבעת היא מעסיקתה של התובעת (ולא מזמינת השירות או צד ג') ולגובה ההוצאות הנפסקות בהליכים מהסוג דנן, הרי שלא מצאתי כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.
יש לזכור, כי מטרת הערובה היא להבטיח את הוצאות הנתבעת ככל שתביעתה של התובעת כנגדה תידחה. טענת הנתבעת לפיה התובעת הוכיחה לכל היותר זכאות ל- 10,000 ₪ צריכה להבחן בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך המשפטי, כאשר המשמעות הנובעת מכך היא שהתובעת הוכיחה בשלב זה, לכל הפחות, זכאות לסך של כ- 10,000 ₪. יתכן וסכום זה יהיה גבוה יותר בסיום ההליך או נמוך יותר בכ- 2,000 ₪ (אם תתקבל טענת הקיזוז) ואולם לצורך בקשה זו, ובשים לב למטרתה, המדובר בראשית ראיה להוכחת תביעתה אשר יש בה כדי לפטור אותה מהפקדת ערובה.
12. אין לקבל את טענת הנתבעת הנוגעת לגובה ההוצאות שיפסקו לזכותה ולכך שהסכום בו היא מודה אינו מכסה את תעריף שכר הטרחה המינמלי המומלץ בגין ניהול הליך זה. כפי שצוין לעיל, לא ניתן לדעת בשלב זה מה תהיינה תוצאות ההליך ומהם הסכומים להם תהיה זכאית התובעת ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי המ דובר בתביעה "מנופחת" כטענת הנתבעת.
הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בעב (ת"א) 8097/03 זיידמן דב נ' אי. סי. איי. טלקום בע"מ (9.9.09) אינה רלבנטית למקרה דנן, שכן באותו עניין המדובר היה בתובע שהגיש לבית הדין תביעה על סך של כ- 1,600,000 ₪ כאשר בסופו של יום נפסק לזכותו סך של 7,000 ₪ (פחות מחצי אחוז מסכום התביעה), ממנו הורה בית הדין לקזז את סכום התביעה שכנגד בסך של כ- 6,500 ₪. באותו עניין חויב התובע בתשלום הוצאות בסך 70,000 ₪ " על מנת לשרש את התופעה הבלתי רצויה של הגשת תביעות "מנופחות" לבית הדין", כאשר ערכאת הערעור הפחיתה הוצאות אלה ל- 35,000 ₪ (עע (ארצי) 573/09 דב זיידמן נ' אי סי איי טלקום בע"מ (16.12.10), להלן – עניין זיידמן).
13. ואולם, גם אם יפסק כי התובעת זכאית לסכום בו הודתה הנתבעת בלבד, הרי שאין הדבר מחייב כי יפסקו לחובתה הוצאות בגובה שכר הטרחה המינימלי המומלץ שכן תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הקובעת כי שכר טרחת עו"ד שיפסק לא יפחת מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס – 2000 "זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור" אינה חלה בבתי הדין לעבודה.
בבתי הדין חלה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 אשר קובעת כי ענין ההוצאות – הן שכר טרחה והן הוצאות אחרות, מסור "לשיקול דעתו של בית הדין". בהתאם להלכה הפסוקה, אין הדבר נובע מ'השמטה מקרית' אלא מהאופי המיוחד של ההתדיינות בבית הדין לעבודה, אופי שמצריך אמות מידה שונות ועל כן, התעריף המינימלי מנחה את בית הדין אך לא מחייב אותו (ראו עניין זיידמן).
הואיל ועניין ההוצאות מסור לשיקול דעתו של המותב שישב בדין ומשלא ניתן לומר בשלב זה כי המדובר בתביעה מופרכת על פניה בשל עילות התביעה או בשל סכומה, אין בנימוק זה כדי להצדיק חיוב התובעת בהפקדת ערובה.
14. אשר להחלטת חברתי, כבוד הרשמת חבקין ב ד"מ 15832-12-17, אליה ביקשה הנתבעת להפנות במסגרתה חויב תובע בהפקדת ערובה כאשר הנתבעת הודתה בזכאותו לסך של כ- 1,200 ₪ מתוך כ- 19,000 ₪ שנתבעו , הרי שהמדובר בסכום נמוך בהרבה מהסכום בו מודה הנתבעת במסגרת הבקשה שלפניי. מבלי לגרוע מכך אציין כי השאלה מהי ראשית ראיה הנדרשת לצורך פטור מהפקדת ערובה יכולה לקבל משמעות שונה במסגרת הליך זה או אחר והיא נגזרת ממכלול פרמטרים העשויים להשתנות בנסיבות כל מקרה ומקרה.
15. במקרה דנן, משנחה דעתי שהתובעת הציג ה ראשית ראיה להוכחת תביעת ה, הרי שאין מקום להורות על חיובה בערובה והבקשה נדחית. הואיל ובהתאם ללשון התקנה, המדובר בחלופות, הרי שאין צורך לבחון האם התובע ת הוכיח ה יכולת פירעון.
16. לאור תוצאה זו תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.
בפסיקת סכום זה לקחתי בחשבון את העובדה שלא היה מקום להגיש בקשה זו כלל, אף בשים לב לגישת הנתבעת, כעולה מתשובתה (סעיף 27) , לפיה היא נמנעת מתשלום הסכומים בהם היא מודה מאחר וסכומים אלו משמשים כ"בטוחה" עבורה להבטחת הוצאותיה בתום ההליך. משמעות הדבר היא כי הנתבעת מותירה בידה את הסכום לו זכאית התובעת (כ- 8,000 ₪ אשר אין עליהם חולק לאחר קבלת טענת הנתבעת לקיזוז) כמעין ערובה ובמקביל פונה לבית הדין בבקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה נוספת. לא לשם כך תוקנה תקנה 116 א' לתקנות ואין לקבל התנהלות מעין זו .

ניתנה היום, י"ז תשרי תש"פ, (16 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: tekia sanet
נתבע:
שופט :
עורכי דין: