ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אימאן כריים נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערערת
אימאן כריים
ע"י ב"כ: עו"ד ע באס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר (שירותים מיוחדים) מיום 24.2.19 (להלן: " הוועדה") אשר קבעה, כי המערערת זכאית לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%, החל מיום 1.7.18 (להלן: "ההחלטה").
רקע עובדתי
המערערת, ילידת 19 85, סובלת מעיוורון מולד, מפיגור שכלי גבולי ומליקוי שמיעה ובגין ליקויים אלה נקבעה לה ביום 9.7.03 נכות רפואית בשיעור 100 %.
ביום 24.2.19 התכנסה הוועדה מושא הערעור, שמעה את תלונות המערערת ומלוויה ורשמה אותן כדלקמן (סע' 4 לפרוטוקול):
"מבחינת ניידות – בבית מכירה את המעברים, אינה מתהלכת לבדה בחוץ ;
מבחינת הלבשה – האם עוזרת לה להתלבש, במידה ומגישים לה את הבגדים, לפעמים יכולה להתלבש לבד, לפעמים לא ;
מבחינה רחצה – האם עוזרת לרחוץ אותה;
מבחינת היגיינה – עצמאית בשירותים;
מבחינת סידורים – זקוקה לליווי, אבל הולכת איתם לסידורים ;
מבחינת אוכל – אינה יכולה לבשל, אבל אם מגישים לשולחנה אוכל אז אוכלת לבד ;
מבחינת קניות – מסוגלת לומר במידה ומעוניינת במצרך מסוים ;
מבחינת תרופות – מודעת לתרופותיה".
במקום המיועד לרישום ממצאי הבדיקה הרפואית, ציינה הוועדה כדלקמן:
"סובלת מעיוורון מולד על רקע מחלה של הקרניות; היפרדות רשתית ; הוועדה לא התרשמה מפיגור שכלי בעל משמעות ; ענתה לשאלות לעניין ; מכירה את תרופותיה ומסרה את תלונותיה בפירוט ;
הוועדה גם לא התרשמה מליקוי שמיעה משמעותי, השיחה התנהלה בצורה שקטה, והצליחה להבין ולהקשיב לשאלות הוועדה".
הוועדה פרטה את אופן תפקוד המערערת בפעולות היום-יום (ADL) בזו הלשון:
"ניידות בתוך הבית:
נכנסה לחדר הבדיקה, מכוונת על ידי האבא. בבית, מכירה את הבית, ומסתובבת בין כתלי הבית באופן חופשי.
עצמאית.
הלבשה:
זקוקה לעזרה בהגשת הבגדים עקב העיוורון, יכולה ללבוש את כל בגדיה באופן עצמאי.
זקוקה לסיוע מועט.
רחצה:
עקב העיוורון זקוקה לעזרה בהכנת תנאי רחצה; וכן, לנוכחות בזמן הרחצה. מסוגלת לרחוץ את כל גופה בעצמה.
זקוקה לסיוע מועט.
אכילה:
זקוקה לעזרה בחימום והגשת האוכל. יכולה לאכול ולשתות בכוחות עצמה.
זקוקה לסיוע מועט.
היגיינה אישית:
שולטת על הסוגרים, ועצמאית בניידות הלבשה והיגיינה אישית.
עצמאית."
הוועדה ציינה , כי המערערת לא זקוקה להשגחה, משאינה מהווה סכנה לעצמ ה או לסובבים אותה.
הוועדה פירטה את אופן תפקוד המערערת בפעולות משק הבית (IADL) כדלקמן (סע' 8 לפרוטוקול הוועדה):
"הכנת מזון:
לא מסוגלת להכין שום תפריט מארוחותיה.
תלויה לחלוטין.
הפעלת מכשירים:
לא מסוגלת להפעיל מכשירים עקב העיוורון.
תלויה לחלוטין.
אחזקת בית:
אינה מסוגלת לבצע שום פעילות למשק הבית.
תלויה לחלוטין.
טיפול תרופתי:
זקוקה להגשת התרופות והיא נוטלת בעצמה.
זקוקה לסיוע במידה רבה.
קניות:
מסוגלת לתכנן קניות, אך לא לבצען.
זקוקה לסיוע במידה רבה.
סידורים מוסדיים וכספים:
זקוקה לליווי .
זקוק לסיוע מועט."
לסיכום קבעה הוועדה כך (בסעיף 9 לפרוטוקול):
"סה"כ 26 נקודות;
סובלת מעיוורון מולד וההגבלה הקיימת היום בתפקוד היומיומי, קשורה ומתאימה לעיוורון; מוגדרת כקלה-בינונית ;"
בנסיבות אלה, קבעה הוועדה כי המערערת עונה להגדרת "תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום - יום ברוב שעות היממה, ובביצוע פעולות הקשורות לשירותו האישי ולמשק ביתו או זקוק להשגחה ופיקוח למניעת סכנה לעצמו ולאחרים." על החלטה זו הוגש הערעור דנן .
טענות הצדדים
לטענת המערערת, שגתה הוועדה בקביעותיה הלא מפורטות בעניין הניידות, הרחצה, ההלבשה והצורך בהשגחה (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 3.10.19, ש' 33).
לעניין הניידות – שגתה הוועדה בקביעתה, כי המערערת עצמאית ; הוועדה התעלמה מהיותה של המערערת עיוורת ומכך שהיא נזקקת לליווי תמידי בבית ועת לא מלווים אותה, היא נתקלת בדלתות ובקירות הבית.
לעניין הרחצה – שגתה הוועדה בקביעתה, כי המערערת זקוקה לליווי בזמן הרחצה והכנת המקלחת בלבד , שכן המערערת זקוקה לעזרה גם בתוך המקלחת והיא תלויה לחלוטין בזולת בביצוע פעולת הרחצה.
לעניין ההלבשה – שגתה הוועדה בקביעתה, כי המערערת זקוקה לסיוע מועט. מדובר במבוטחת הסובלת מעיוורון מוחלט וקביעת הוועדה אינה סבירה, בפרט נוכח העובדה, כי המערערת נוהגת ללבוש לבוש דתי המחייב אף הוא סיוע במידה רבה בעת ההלבשה.
שגתה הוועדה עת קבעה, כי המערערת אינה זקוקה להשגחה ובכך התעלמה ממצבה הרפואי החמור של המערערת המצריך השגח ה בבית ומחוצה לו.
עוד נטען, כי הוועדה התעלמה מסביבת המערערת בכפר משהד ומהכבישים הלא מותאמים לבעלי מוגבלויות, דבר המונע מהמערערת להתנייד באופן עצמאי ומצריך השגחת הזולת הן בבית והן בחוץ.
לפיכך מבקשת המערערת להשיב את עניינה לוועדה ולחייבה להכיר בה כמי שזכאית לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור מלא 112% לצמיתות.
ביום 3.10.19 התקיים דיון בערעור בפני הרשמת אימאן נסראלדין, במהלכו הוסיף ב"כ המערערת וטען, כי חלק מדברי האב שהתלווה למערערת לא נרשמו בפרוטוקול על ידי הוועדה ובין היתר, שהמערערת זקוקה לסיוע בניידות בתוך הבית.
מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. השגות הערעור רובן ככולן מופנות כנגד היבטים מקצועיים בהחלטת הוועדה ומשכך דינן להידחות. הוועדה נימקה קביעותיה בדבר דרגת התלות בזולת בקשר עם כל אחת מפעולות ה- ADL וה- IADL, באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה. בתחום הניידות הסבירה הוועדה , כי המערערת מתניידת באופן חופשי בין כתלי ביתה נוכח היכרותה אותו.
באשר להלבשה ציינה הוועדה , כי קיים צורך בסיוע קל בשל מרכיב הגשת הבגדים. בתחום הרחצה הבהירה הוועדה , כי אכן נדרשת עזרה ב הכנת תנאי הרחצה ונוכחות בזמן הרחצה, אולם את פעולת הרחצה מסוגלת המערערת לבצע בעצמה. עוד נטען במעמד הדיון בערעור, כי יש לבחון את החלטת הוועדה בהקשר לתלונות המבוטח בפניה ואלה תומכות בהיות המערערת עצמאית לחלוטין בתוך ביתה; כמו-כן, יש לבחון את החלטת הוועדה לאור הליקויים שנקבעו במסגרת הליך האבחון הרפואי, לפיהן המערערת אינה סובלת מבעיות של שיתוקים או מבעיות אורתופדיות המונעות או מגבילות את יכולת תנועתה.
באשר לעילת ההשגחה נטען , כי אין המדובר בהשגחה רגילה במסגרת ביצוע פעולה כזו או אחרת הנלקחת בחשבון עת קיים בה הצורך, אלא מדובר במקרים קיצוניים בהם המבוטח מסכן את עצמו או יוזם פעולות המסכנות את סביבתו ולפיכך נדרשת השגחה מסביב לשעון ואין זה המקרה שבפנינו .
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
ערעור על החלטת ועדה לעררים בעניין שירותים מיוחדים מוגש מכוח סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 213).
הערעור נסב כאמור על קביעות הוועדה בתחום הניידות, ההלבשה, הרחצה וההשגחה.
לעניין פעולת הניידות בתוך הבית – קביעת הוועדה, כי המערערת עצמאית בביצוע פעולה זו מתיישבת עם הדברים שנמסרו לוועדה מפי המערערת ומלוויה, לפיהם "בבית מכירה את המעברים, אינה מתהלכת לבדה בחוץ" (סעיף 4 לפרוטוקול). בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המערערת שעלתה לראשונה במעמד הדיון, כי הוועדה לא רשמה את דברי אבי המערערת לפיהם המערערת זקוקה לעזרה בניידות בביתה או כי היא נתקלת בחפצים בביתה. חזקה היא, כי פרוטוקול ההחלטה משקף את הלך הדיון בפני הוועדה ועת קביעת הוועדה עולה בקנה אחד עם הדברים שנמסרו מפי המערערת ומלוויה – לא מצאתי בה טעות משפטית המצדיקה התערבות. יוטעם, כי בענייננו נבדקת פעולת הניידות בתוך הבית ולא מחוצה לו, כך שטענות המערערת בערעור בעניין סביבת מגורי ה והכבישים הלא מותאמים לבעלי מוגבלויות אינן רלוונטיות כלל.
אשר לפעולת ההלבשה – הוועדה ציינה, כי המערערת זקוקה לסיוע מועט נוכח הצורך בהגשת הבגדים עקב העיוורון. קביעה זו מתיישבת עם טענות המערערת ומלוויה כפי שעלו בפני הוועדה, ולפיהם "האם עוזרת לה להתלבש; במידה ומגישים לה את הבגדים, לפעמים יכולה להתלבש לבד, לפעמים לא" – טענות המלמדות על מסוגלות המערערת להתלבש בעצמה ולו בחלק מהזמן . קביעת הוועדה אף מתיישבת עם העובדה, כי המערערת אינה סובלת מליקויים אורתופדיים המגבילים אותה בתנועתה. גם בעניין זה אציין, כי טענת המערערת לפיה היא זקוקה לסיוע במידה רבה בפעולת ההלבשה נוכח הלבוש הדתי המסורתי שלה, אינה משתקפת מפרוטוקול הוועדה ומשכך, אין בה כדי ללמד על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
אשר לפעולת הרחצה – הוועדה ציינה כי עקב העיוורון המערערת זקוקה לעזרה בהכנת תנאי הרחצה וכן לנוכחות בזמן הרחצה, אולם היא מסוגלת לרחוץ את כל גופה בעצמה. מדובר בקביעה מקצועית, ברורה, סבירה ומנומקת המתיישבת כאמור עם העובדה, כי המערערת אינה סובלת מליקוי אורתופדי המגביל את תנועתה ומשכך לא מצאתי בטענות המערערת הצבעה על טעות משפטית המצדיקה התערבות.
אשר לעילת ההשגחה – לא מצאתי ממש בטענת המערערת, כי הוועדה התעלמה ממצבה הרפואי המחייב השגחה.
השגחה מוגדרת בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1979 כ"השגחה ופיקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים".
הוועדה ציינה, כי המערערת אינה מהווה סכנה לעצמה או לסובבים אותה, כאשר המונח השגחה מכוון למקרים בהם קיימת סכנה ממשית שהמבוטח יסכן את עצמו או את סביבתו (ראו: דב"ע (ארצי) נז/308-05 לאה קרמר – המוסד לביטוח לאומי , מיום 26.8.98). עוד הוסיפה הוועדה וציינה בממצאי הבדיקה, כי "הוועדה לא התרשמה מפיגור שכלי בעל משמעות; ענתה לשאלות לעניין; מכירה את תרופותיה ומסרה את תלונותיה בפירוט..." וב"כ המערערת אישר במעמד הדיון בערעור , כי אין תיעוד רפואי התומך בטענה בדבר הצורך בהשגחה (עמ' 2, ש' 26-32) ; כך גם לא הוצג במסגרת ההליך כל מסמך המלמד על הסכנה הנשקפת למערערת או לזולת באופן המצדיק השגחה כמשמעותה בתקנות.
סוף דבר
19. על יסוד כל האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.
20. אין צו להוצאות.
21. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות ערעור על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ז תשרי תש"פ, (16 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אימאן כריים
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: