ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן פריאנטי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

המערערת:
קרן פריאנטי
ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

בית הדין הארצי בפרשת מלכה שחר אף הוא חזר והבהיר את תפקידה והיקף סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים:

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 25.11.18 אשר קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 100% החל מיום 30.8.16 ועד ליום 14.9.16 וכן נכות זמנית בשיעור 10% מיום 27.11.16 ועד ליום 18.2.19 (להלן : החלטת הוועדה).

רקע עובדתי

1. המערערת, סייעת לגננת בגן ילדים, נפגעה ביום 27.8.16 במהלך ניקיון של הגן, תאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. כתוצאה מהתאונה הנדונה החלה המערערת לסבול מכאבים בגבה ונעדרה מעבודתה משך מספר חודשים . המערערת ביקרה אצל רופאים שונים מתחום האורתופדיה, ראומטולוגיה, כאב, תעסוקה וניורולוגיה.

3. בתאריך 29.11.17 נבדקה המערערת על ידי יועץ לוועדה מדרג ראשון בתחום האורתופדי, ד"ר אישנו אנדרי אשר קבע כי: " כשנה ו-3 חודשים אחרי האירוע, עדיין סובלת מכאבים בגב התחתון אך כל בדיקות ההדמייה היו תקינות. אין בסיס אורגני לכאבים. ישנה תנועה מלאה בעמ"ש אך עם כאבים ואין חוסר נוירולוגי. הוועדה קובעת כי אין נכות בתחום האורתופדי".

4. תאריך 5.12.17 נבדקה המערערת על ידי יועץ לוועדה בתחום הראומטולוגי פרופ' שלפר אשר קבע כדלקמן: " הוועדה קובעת שקיים קשר בין התאונה לפיברומיאלגיה וקובעת נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 35(1)(ב)".

5. הוועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 6.12.17 וסיכמה את הדיון כדלקמן:

"מדובר בתובעת אשר סובלת מפיברומיאלגיה ועל כך קיבלה אחוזי נכות, מתלוננת על כאבים בחלקי גוף שונים ועל רקע זה מתקשה לתפקד גם בבית. כמו כן היא מאובחנת כסובלת מהפרעת קשב וריכוז. לפי מכתבה של ד"ר ברזק פסיכאטרית, מתאריך 28.11.17 מתארת את עצמה כחרדתית גם לפני התאונה, בנוסף בולטים קוים אישיותיים גבוליים. ועדה קובעת שאין נכות בתחום הנפשי מהארוע הנדון. בתקופת הפער תקבל 100%. הוועדה מחליטה לא להפעיל תקנה 15. הנימוקים להחלטה: אין מניעה לחזור לעבודה מבחינת הנכות שנקבעה בתחום הפנימאי".

6. על החלטת הוועדה מדרג ראשון לעיל, הגישה המערערת ערר ביום 21.12.17 בתחום הר אומטולוגי, בתחום הנפשי ובתחום האורתופדי וכן לעניין תקנה 15.

7. ביום 24.6.18 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בערר המערערת, שמעה את תלונות המערערת ובדקה את המערע רת כדלקמן:

"אין עיוותים לאורך עמ"ש מותני, אין מתח שרירים מוגבר, תנועות הגב התחתון תקינות, מתלוננת על כאבים בסוף הטווח, אין דלדול שרירים. החזרים תקינים ושווים. מבחן הרמת רגל ישרה – 70/80 מעלות דו"צ, כח גס תקין."

8. בסיכום ומסקנות קבעה הוועדה כי:

"התיק יסוכם ללא נוכחות לאחר קבלת בדיקת הדימות (C.T) אותה בצעה (עמ"ש מתני). החולה פיתחה כאבים בכל הגוף לאחר שעבדה בניקיון בגן ילדים, לאחר הזזת רהיטים – לדעתי אין קשר בין הארוע הנדון לבין הופעת הפיברומיאלגיה. פיברו' מתוארת לאחר תאונות קשות (ת"ד וכד'). מאפשרים לה להתגונן".

9. לאחר התכנסותה של הוועדה כאמור, נשלח אל המערערת מכתב מטעם המשיב ובו הובא לידיעת המערערת כי הוועדה שוקלת להפחית נכותה בתחום הראומטולוגי שנקבעה על ידי הדרג הראשון וניתנה לה האפשרות לטעון טענותיה בעניין או לחזור בה מהערר.

10. ב"כ המערערת השיב למכתב המשיב בבקשה לקבוע מועד לדיון נוסף תוך ציון כי המערערת שוקלת לבטל את הערר אך ורק בתחום הפיברומיאלגיה ומבקשת דיון נוסף בפני הוועדה. במענה למכתב זה נשלח אל המערערת מכתב נוסף מאת המשיב ובו צוין בפניה כי אין באפשרותה לבטל הערר בתחום אחד בלבד וכי עליה לעדכן את המשיב אם ברצונה לבטל את הערר כולו או להמשיך בהליך.

11. ב"כ המערערת פנה בשנית אל המשיב ובמכתבו טען כי ניתן למשוך את הערר בתחום אחד וכי המערערת מסכימה למשוך את הערר בתחום הפיברומיאלגיה בלבד ועומדת על הערר ביתר התחומים. עוד טען ב"כ המערערת, כי הדבר מגובה בהסכמות אליהן הג יעו בתיקים קודמים וכי ככל שהמשיב עומד על עמדתו מבוקש לקבוע דיון נוסף בפניי הוועדה לעררים.

12. המשיב השיב למכתב ב"כ המערערת ושב על עמדתו כי לא ניתן למשוך את הערר בתחום אחד. במענה לכך נשלח מכתב ב"כ המערערת המבקש אסמכתא משפטית לעמדת המשיב וכן ציין כי ככל וזו עמדת המשיב , יוגש הליך כנגד החלטה זו לבית הדין. מכתב נוסף בנוסח דומה נשלח על ידי המערערת גם ביום 8.11.18.

13. לאחר ההתכתבות בין הצדדים, התכנסה ביום 25.11.18 הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור דנן אשר קבעה כדלקמן:

"בהמשך לוועדה מיום 24.6.18 בהעדר מסמכים שנתבקשה להמציא (צילום CT) ובהתאם לממצאים ולמסמכים שבתיקה של התובעת הוועדה דוחה את הערר בתחום האורתופדי. מבחינת פיברומיאלגיה כפי שצויין לא קיים קש"ס. מבחינה פסיכיאטרית – הוועדה מקבלת חוו"ד מיום 19.2.18 בחלקה לגבי נכותה הפסיכיאטרית אך לא לגבי הקש"ס לפיברומיאלגיה. לחולה יש פבירומיאלגיה אך יש לציין שאין קש"ס בין הפיברומיאלגיה לבין החבלה הנדונה".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות המערערת

14. בתחום הראומטולוגי - טוענת המערערת כי הוועדה התעלמה מבקשתה למשוך את הערר בתחום זה ושללה קשר סיבתי שנקבע בדרג הראשון בין התאונה לפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת ובגינה הוענקו לה 10% נכות; למערערת הזכות למשוך את הערר בתחום מסויים ולא את כולו, ואין מקום להחיל גישה כגישת הוועדה, על מנת לאפשר למבוטח להשאר עם נכות מיטיבית כחלק מעקרונות הביטחון הסוציאלי; פעולת הוועדה לכפות על המערערת משיכת הערר כולו הינה פעולה כוחנית ויש בה כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות; כפיית המערערת לוותר על עררה היא בלתי ראויה בלתי חוקית ונוגדת את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית; החלטת הוועדה נגועה בחוסר סבירות ממשי ועל הוועדה היה להותיר את הנכות הצמיתה בשיעור 10% אשר נקבעה למערערת בתחום הפיברומיאלגיה.

15. בתחום האורתופדי - טענה המערערת כי הוועדה התעלמה מהמסמכים הרפואיים שצירפה המערערת לפיהם קיימת למערערת נכות אורתופדית לאור הגבלות תנועה משמעותיות - כך התעלמה הוועדה ממס מך של ד"ר ששון מיום 9.10.16, מסמך של ד"ר אדוארד לינג מומחה לראומטולוגיה, וממסמך ביקור מיום 8.3.17 אצל ד"ר הילי גלעדי המציינת בין היתר הגבלה בטווח התנועה של עמוד השדר ה וכי לא מסוגלת לבצע פלקציה ואקסטנציה מירביות. כך גם המערערת ביצעה בדיקות הדמיה שונות המעלות תוצאות של בלטי דיסק המתאימות להגבלות התנועה אשר נמצאו אצלה. למרות זאת הוועדה דוחה את הערר מבלי לנמק החלטתה ועל אף מסמכים רפואיים רבים שהונחו בפניה.

16. לאור המפורט לעיל טוענת המערערת כי יש להשיב את עניינה לוועדה באותו הרכב על מנת שתאפשר למערערת לחזור בה מהערר בתחום הראומטולוגי בלבד ולהותיר את נכותה בשיעור 10% וכן להורות לוועדה לערוך למערערת בדיקה קלינית חוזרת וכי תדון בערר בתחום האורתופדי ותאפשר למערערת ל השלים את המסמכים החסרים שביקשה תוך שתתייחס ותנמק קביעתה מדוע אין להעניק למערערת נכות לפי סעיף ליקוי 37(7), נוכח קיומם של ממצאים קליניים ומסמכים רפואיים מובהקים ובדיקות הדמיה, המצביעים כי למערערת הגבלות תנועה משמעותיות.

טענות המשיב

17. בתחום הראומטולוגי - טען המשיב כי הוועדה צדקה בהחלטתה, שכן אין למערערת האפשרות לח זור בה רק בחלק מן הערר, וכי בהתאם לתקנה 30 לתקנות יש לוועדה את הסמכות לדון בכל הפגימות של המערערת. משהמערערת לא משכה את הערר כולו ולא טענה לגופה של הכוונה להפחית את אחוזי הנכות בתחום הראומטול וגי - בדין החלטתה של הוועדה לבטל את הנכות האמורה. כן טען המשיב, כי אין לקבל את הטענה לפגיעה בזכות הגישה לערכאות שכן ההפך הוא הנכון ודרישת המערערת היא הלכה למעשה ל הגביל את סמכותה של הוועדה הקבועה בתקנה 30.

18. אשר לתחום האורתופדי - טען המשיב כי מלבד טענה כללית בדבר זכאותה של המערערת לנכות בתחום זה, אין למערערת כל טענה . ממצאי הבדיקה הקלינית בוועדה הם ברור ים וחד משמעיים ולפיהם אין למערערת הגבלה בתנועה כאשר הוועדה מתייחסת גם לבדיקת MRI. המסמכים אליהם מפנה המערערת, אין בהם לסתור את האמור בהחלטת הוועדה וההפך הוא הנכון כאשר במסמך מאת ד"ר ששון הוא אינו קובע כי קיימות הגבלות בתנועה; ד"ר לינג מציין כאבים ופיברומיאלגיה ואינו מציין הגבלה בתנועה וד"ר גלעדי במסמך מטעמו מגיע לאותם ממצאים של הוועדה של כח גס תקין, תחושה תקינה ובאשר להגבלה בתנועה אינו מציין מהי אותה הגבלה, מהי מידתה ואף אינו מציין טווחי תנועה.

הכרעה

19. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

20. אשר לתחום הראומטולוגי - מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה הזהירה את המערערת ואיפשרה לה להגיש את השגותי ה. שקלתי את טענות הצדדים ולא מצאתי לקבל את טענות המערערת הנוגעות לאפשרות המערער ת לחזור בה מחלק מהערר שהגיש ה וכי הוועדה שגתה עת נתנה החלטתה בתחום זה בהתעלם מחזרתה מהערר בתחום זה.

הלכה פסוקה היא כי מבוטח, שנקבעה נכותו על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון והגיש ערעור, רשאי לחזור בו מערעורו. מכאן, שכאשר מוזהר מבוטח, במסגרת הערר וטרם הפחתת אחוזי הנכות, פתוחות בפניו שתי אפשרויות - האחת, לטעון כנגד ההפחתה והשנייה - משיכת הערר. משיכת הערר במקרה כזה - משמעה שהחלטת הועדה מדרג ראשון עומדת על כנה.

21. השאלה שבה חולקים הצדדים היא - האם רשאי המבוטח לחזור בו רק מחלק מעררו?

תקנה 30(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 אשר קובעת את סמכויותיה של הוועדה הרפואית לעררים מורה כדלקמן: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

מלשון התקנה עולה כי סמכויותיה של הוועדה הן רחבות מאוד. זו יכולה לקבוע דרגת נכותו של המבוטח אשר עניינו מובא בפניה, לאשר את החלטת הוועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, אף אם לא עולה העניין מנוסח הערר ואף אם לא נתבקשה לעשות כן על ידי העורר או על ידי המוסד. כעולה מהתקנה, הלכה למעשה ומרגע שהובא עניינו של מבוטח בפני הוועדה לעררים, רשאית היא לקבוע את נכותו, בכל אחד מהענייניים הרפואיים - גם אם לא הגיש ערר בתחום האמור. לפיכך, ומקל וחומר, כאשר המבוטח מגיש ערר הכולל תחום מסוים - ובענייננו בתחום הראומטולוגי - מקום שבו הוא עומד על עררו, רשאית הוועדה לדון בתחום הראומטולוגי ואין הוא רשאי לחזור בו מהערר רק בתחום זה.

22. סוגיית גדר סמכותן של וועדות רפואיות עלתה בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, אשר מצא להבחין בין ערעור המוגש בפני טריבונל שיפוטי לבין ענין המובא בפני וועדה רפואית לעררים, וכך קבע:

בית הדין הארצי בפרשת מלכה שחר אף הוא חזר והבהיר את תפקידה והיקף סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים:

"ועדה רפואית, מעצם טיבה, הינה ועדה של מומחים, בבחינת גוף מקצועי - רפואי המוסמך לקבוע את מצבו הרפואי של הנפגע. ועדה רפואית אינה גוף שיפוטי. הועדה אינה מכריעה בסכסוך הבא בפניה או בערעור המוגש לה. הועדה הרפואית בודקת את הנפגע וקובעת מימצאים רפואיים - מקצועיים על יסוד בדיקתה ועל יסוד החומר הרפואי המוגש לה. כך ועדה רפואית מדרג ראשון וכך ועדה רפואית לעררים. אף זו האחרונה – מעצם טיבה כוועדה של מומחים לדבר -מוסמכת לבחון מחדש את עניינו של נפגע שבא בפניה ולקבוע לו אחוזי נכות על פי מיטב שיפוטה המקצועי, בשונה מקביעת ועדה מדרג ראשון, ובלא מגבלת הערר שהוגש לה" (ע"ע(ארצי)55/06 מלכה שחר - מדינת ישראל, משרד הבריאות, 22.6.2002; הדגשה שלי - י.א.ש)

הלכה זו מקובלת היום על הכל ועל פיה פועלות הועדות הרפואיות למיניהן.

טענת המערערת כי היא רשאית לחזוק בחלק מהערר שהגיש ה וכי משעש תה כן, מנועה הוועדה מלדון בענין זה, אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה והיא מבקשת לצמצם את הסמכויות שהוענקו לוועדה. אמנם נכון הוא כי מקום שבו מבקשת הוועדה להפחית מנכותו של מבוטח, עליה להזהירו ולאפשר לו משיכת הערר - אך אין לקרוא הוראה זו ככזו הפוגעת בסמכותה המקורית כפי שפורטה לעיל. דהיינו, מקום שבו הוועדה מזהירה את המבוטח והמבוטח מבקש למשוך את עררו - אין הוא יכול לעשות כן באופן חלקי. לפיכך, מקום שבו המערער לא חזר בו מהערר, ובחר להביא עניינו בפני הוועדה, רשאית הוועדה לדון בכל העניינים הרפואיים הנוגעים למערערת ובהם גם התחום הראומטולוגי וממילא לקבוע את נכות ה של המערער ת בתחום זה.

מתן האפשרות למערערת לחזוהערר מיטיבה עמ ה ומאפשרכלכל את צעדי ה, אך זאת בכפוף ובשים לב לסמכויותיה של הוועדה לעררים כמפורט בתקנות.

23. לא מצאתי אף לקבל את טענות המערערת לעניין זכות הגישה לערכאות וההשוואה לדיון בערעור בפני ערכאה משפטית. כאמור, בשונה מערכאת ערעור משפטית, הוועדה הרפואית לעררים היא ועדה מקצועית הקובעת את מצבו הרפואי הכללי של הנבדק. כך גם, ערכאת ערעור משפטית דרך כלל אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ערכאה קמא בעוד שהוועדה הרפואית לעררים, כל מהותה הוא בדיקה מחדש וקביעת ממצאים שלא בכפוף לקביעת הדרג הראשון.

לאור האמור, טענת המערערת כי הוועדה לא היתה רשאית לדון בתחום הראומטולוגי בעת שחזרהערר בתחום זה - נדחית.

24. אשר לתחום האורתופדי - לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטתה של הוועדה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי זו ביצעה בדיקה קלינית למ ערערת בתחום האורתופדי ולא מצאה הגבלה בתנועה המקנה נכות. כן התייחסה הוועדה לממצאי בדיקת MRI וקבעה כי הוא ללא ממצא פתולוגי וכי באשר למיפוי זה האחרון - תקין . הוועדה אף אפשרה למערערת להשלים מסמכים (בדיקת CT) אולם המערערת לא המציאה המסמך כאמור (וזאת כעולה מהחלטתה המסכמת של הוועדה) ואין לה אלא להלין על עצמה.

אשר למסמכים אליהם מפנה המערערת בטענה כי הללו מצביעים על הגבלה בתנועה באופן מובהק ועל הוועדה היה להתייחס אליהם, מלבד זאת כי אין המדובר במסמכים מהותיים כגון חוות דעת המחייבים התייחסותה של הוועדה, הרי שעיון בהם מעלה כי אין בהם את אשר נטען על ידי המערערת. כך המסמך של ד"ר ששון, אינו מציין הגבלה בתנועה (ואף אינו קריא דיו); המסמך של ד"ר לינג עוסק בכאב בגב תחתון ולא בהגבלה בתנועה ומציין פיברומיאלגיה; ואילו במסמך של ד"ר גלעדי אמנם האחרונה מציינת הגבלה בטווח התנועה של עמוד השדרה וכי המערערת לא מסוגלת לבצע פלקציה ואקסטנציה מירביות, אך זאת מבלי לפרט מהם טווחי התנועה שביצעה המערערת ומהי ההגבלה - בעוד שבבדיקה הקלינית של הוועדה, ציינה זו כי תנועות הגב התחתון תקינות וכי המערערת מתלוננת על כאב בסוף הטווח וכי ביצעה גם מבחן הרמת רגל ישרה 70/80 מעלות. משבוצעה למערערת בדיקה קלינית על ידי הוועדה, כאשר כאמור המסמכים אליהם הפנתה המערערת אינם מהותיים ואינם בעצמם מפרטים בדיקה קלינית אשר היה מקום להפנות את הוועדה אליה - הרי שלא נפל כל פגם בהחלטתה של הוועדה .

25. לאור המפורט - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ח תשרי תש"פ, (17 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: קרן פריאנטי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: