ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב ברוורמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל פריימן

המערער
1. יעקב ברוורמן
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 11.11.18 אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי דרגת נכותו הצמיתה הינה בשיעור 14.5% מיום 29.10.17 , כפי שנקבע ב וועדה מדרג ראשון.

בפני הועדה עמדה בדיקת שמיעה ממכון פרטי – הרמוניק - מיום 28.12.16 ואבחון שמיעתי מאוניברסיטת חיפה מיום 15.2.18 בו נמצאה, לדברי הועדה "אי התאמה גסה בין ספי הבנת המדובר לבין ממוצע תדרי הדיבור בצלילים טהורים" .
בדיקת פלטים קוכליארים תמכה באודיומטר ית הדיבור והראתה אגרבציה בבדיקת הצלילים הטהורים.
הספים לקליטת הדיבור בבדיקה זו היו כ- 25 דציבל בשתי האזנים.

בשל היות הבדיקה בלתי מהימנה, הופנה המערער לבדיקת ברה אשר מצאה בתדר 1 קה"צ ירידה של 30 דציבל מימין ו- 25 בשמאל ובתדר 2 קה"צ 25-30 מימין ו- 25 בשמאל.

הועדה קבעה כי בדיקת הברה האובייקטיבית מאשרת את ממצאי אודיומטרית הדיבור, כלומר, שמיעתו של המערער בתדרי הדיבור הינה סביב 25 דציבל דו צדדית.

הועדה אישרה קביעת הדרג הראשון וקבעה כי למערער 5% נכות בגין לקות שמיעה לפי סעיף 72(1)(2)(ג) לתקנות (ובנוסף 10% נכות בגין ט נטון, נכות לגביה אין המערער מלין).

לטענת המערער בערעורו, בהחלטת הועדה נפלה טעות שכן הוועדה הסתמכה על בדיקת הברה שאינה בדיקה אודיומטרית הבודקת את כושר השמיעה הממוצע בתדרים 500-1000-2000 הרץ כנדרש.

עוד טען המערער, כי הועדה התעלמה מבדיקת השמיעה משנת 2016 שתוצאותיה תאמו את הבדיקה משנת 2018.
הסתמכות הועדה על בדיקת הברה בלבד, כשהיו שתי בדיקות קודמות המצביעות על פגיעה משמעותית בשמיעה, שגויה, והתעלמותה מבדיקה והיעדר הנמקה מהווה פגם משפטי.

לטענת המשיב בכתב תשובתו, הועדה אינה קובעת את הירידה בשמיעה לפי בדיקת הברה אלא לפי בדיקת השמיעה מיום 15.8.18 אשר הצביעה על ירידה בשמיעה של 25 דציבל ונתמכה בבדיקת הברה. משהמערער עצמו מאשר כי הבדיקה מחודש 12.16 דומה לזו מיום 15.8.18, לא היה צורך להתייחס גם אליה.

לטענת המשיב, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הועדה, החלטתה מנומקת ובהעדר פגם משפטי יש לדחות את הערעור.

במסגרת הדיון העלה המערער טענות נוספות.
המערער טען כי ככל שסברה הועדה שהתובע הגזים בבדיקתו היה עליה להזהירו ולשלוח אותו לבדיקת שמיעה אובייקטיבית נוספת.

עוד טען, כי קביעת הועדה אינה נסמכת למעשה לא על בדיקת שמיעה ולא על בדיקת ברה אלא על סמך שיחה והתרשמות בדבר כושר שמיעתו של המערער וקביעה כי כושר שמיעתו הוא "כ-25 דציבל", כאשר 26 דציבל כבר מקנים 10% נכות על פי התקנות.

כמו כן הוסיף וטען כי מצב המערער החמיר בין השנים 2004 ל- 2014 והקביעה כי הוא יכול לחזור לעבוד ברעש מזיק ולהשתמש באטמי אוזניים היא שגוייה משפטית.

המשיב השלים וטען כי הבדיקה הראשונה גילתה אי התאמה ומשכך נשלח התובע עוד בדרג הראשון לבדיקת שמיעה נוספת. משנתגלתה הבדיקה כבלתי מהימנה לא היה מקום להתייחס אליה.

אשר לבדיקה השנייה, הקביעה כי הסף הינו כ-25 דציבל הינה קביעה רפואית, ומכל מקום, יתכן והסף אף מעט נמוך מכך.

המשיב דוחה טענת המערער כי היה על הועדה להזהירו או להפנותו לבדיקה נוספת.
חוסר אמינות בדיקות השמיעה הייתה ידועה ולפיכך הופנה התובע לבדיקת ברה. ככל שרצה, יכול היה להציג מטעמו בדיקת שמיעה נוספת.
חובת האזהרה חלה כאשר מדובר בבדיקה בפני הועדה ולא במסגרת בדיקת שמיעה אצל גורם שלישי.

המשיב מתנגד להרחבת החזית בנוגע לתקנה 15 ולשאלת לכושרו של המערער לחזור לעבודתו.
מכל מקום ולגופו של עניין מדובר בקביעה רפואית לנוכח נכותו המזערית של התובע (5%), והקביעה כי יכול להמשיך לעבוד עם אטמי אוזניים היא קביעה רפואית מקצועית בה אין ביה"ד מתערב.

הכרעה

לאחר ששקלתי טענות הצדדים לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.

בבדיקת השמיעה מאוניברסיטת חיפה, שהיא גורם ניטראלי לעומת הבדיקה הפרטית משנת 2016, ו היא אף המאוחרת מבין השתיים, נמצא SRT של 25 דציבל מימין ומשמאל (ר' טבלה בעמ' 1 לבדיקה) .
בשל חוסר התאמה בין ממצא זה לממוצע צלילי הדיבור הומלץ על עריכת בדיקת ברה.

בדיקת הברה, בתדרים 1000 ו-2000 הרץ בלבד, מצאה סף של 25 דציבל בשמאל ובימין 30 דציבל בתדר 1000 הרץ ו-25 דציבל בתדר 2000 הרץ.

הועדה נעזרת בבדיקת הברה כבדיקת עזר, כדי לתמוך בממצאי בדיקת השמיעה בה נמצא כי שמיעת התובע בתדרי הדיבור הינה כ-25 דציבל דו צדדית.
הועדה מציינת זאת כאשר כותבת במסקנותיה כי בדיקת הברה מאשרת את ממצאי אודי ומטרית הדיבור.
טענת המערער כי קביעת הועדה נסמכת על בדיקת הברה ולא על אודיומטרית דיבור על פיה נקבע סף השמיעה בכל התדרים הרלוונטיים – אינה מדוייקת.

עוד אינני מקבלת טענת המערער כי היה על הועדה להזהיר את המערער או להפנותו לבדיקה נוספת.

בפני הועדה הובאו ממצאי בדיקות ועל בסיסן גיבשה הועדה מסקנותיה. אין מדובר בבדיקה בפני הועדה בה באפשרות הועדה להזהיר המערער ככל ולטעמה הדבר נדרש.

השאלה אם היה על הועדה להפנות את המערער לבדיקה שלישית, נוספת, הינה עניין רפואי שבשיקול דעתה. הועדה הסתפקה בבדיקות שעמדו לפניה וכאמור, קבעה ממצאיה על יסוד בדיקת השמיעה שנתמכה בבדיקת הברה.

טענת המערער בנוגע להפעלת תקנה 15 הינה בגדר הרחבת חזית לה התנגד המשיב אולם ומכל מקום, המדובר בטענה כנגד קביעה רפואית של הועדה.

החלטת הועדה מנומקת וברורה ולא מצאתי כי נפל בה פגם משפטי.
אשר על כן, דין הערעור להידחות.
אין צו להוצאות.

באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח תשרי תש"פ, (17 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יעקב ברוורמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: