ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י. ב. נגד קייטרינג-בע"מ :

בפני כבוד השופטת הבכירה – אירית מני-גור

תובעת

י. ב.
ע"י ב"כ עוה"ד נתנאל בירן ואח'

נגד

נתבעת

קייטרינג-בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צבי יעקובוביץ' ואח'

פסק דין

מבוא

התביעה שבפניי הוגשה ע"י התובעת בגין נזקי גוף שאירעו לה בעת נפילתה במדרגות במקום עבודתה. התאונה אירעה ביום 16.11.10, התביעה הוגשה בחודש יוני 2013.

תום שמיעת הראיות התקיים ביום 10.6.19. בהחלטתי מאותו יום, קבעתי כי על ב"כ התובעת להגיש את סיכום טענותיו עד לא יאוחר מיום 15.7.19. במועד 26.7.19, הגיש ב"כ התובעת בקשת ארכה של 14 יום לצורך הגשת הסיכומים, הגם שחלפו כבר 11 יום מהמועד שנקבע. משביהמ"ש לא נתן החלטה במהלך הפגרה, הגיש ב"כ התובעת בקשה נוספת ביום 19.8.19 ובה ביקש לפסול את מינויו של מומחה ביהמ"ש אשר נחקר בדיון האחרון, וביקש למנות מומחה אחר תחתיו.

בהחלטתי מיום 28.8.19, דחיתי את הבקשה לפסילת חוות הדעת והוריתי לב"כ התובעת להגיש את סיכום טענותיו עד ליום 5.9.19, ולכלול בסיכום טענותיו את כל הטענות אשר יש לו כנגד מסקנות מומחה ביהמ"ש. עוד הוריתי באותה החלטה, כי אם לא יוגשו הסיכומים עד המועד הנקוב תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ב"כ התובעת לא הגיש סיכומיו עד ליום 5.9.19, וביום 22.9.19 לאחר שהמתנתי זמן מה מעבר למועד האחרון שניתן, תוך תקווה שב"כ התובעת יגיש בכל זאת את סיכומיו, הוריתי כי יש לראות את התובעת כמי שמוותרת על הגשת הסיכומים ועל הנתבעת להגיש את הסיכומים מטעמה עד ליום 26.9.19 וסיכומי תשובה עד ליום 10.10.19, כאשר היקף הסיכומים יהיו כאמור בהחלטה מהדיון האחרון, וכי סיכומי תשובה יוגשו רק אם יוגשו סיכומי נתבעת.

סיכומי הנתבעת הוגשו בתמציתיות (4 סעיפים) במועד שנקבע. עוד באותו יום, הגיש ב"כ התובעת בקשה נוספת לארכה להגשת סיכומים. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מיום 5.10.19. ב"כ התובעת בחר לא להגיש סיכומי תשובה עד היום .

צודק ב"כ הנתבעת כי בהתאם לתקנה 157 (ג) ותקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, דין התובעת כמי שלא התייצבה לדיון ויש מקום לדחות את תביעתה. זאת ועוד, בהחלטתי מהדיון האחרון, הוריתי מפורשות כי צד שלא יגיש את סיכומיו במועד יראו אותו כמי שמוותר על טענותיו. רק מטעמים אלו היה מקום לדחות את התביעה על הסף. ואולם, מפאת כבודה של התובעת ועל אף היעדר הגשת הסיכומים, לא במועדם ולא בכלל, בחרתי ליתן פסק דין לגופו של עניין על סמך כל התיעוד המופיע בתיק לרבות חקירות התובעת ומומחה ביהמ"ש.

שאלת החבות

התובעת תיארה בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית כי היא ביקשה לצאת להפסקת עישון בזמן עבודתה, ובעת שירדה ממדרגות המפעל החליקה ונפלה ארצה עם מלוא כובד משקלה ונחבלה בגב תחתון. לטענת התובעת, התאונה המצערת ארעה עקב כתם שמן שנקווה על המדרגות, כמו כן המדרגות אינן תקניות במובן שלא הדביקו עליהן מדבקות למניעת החלקה.

כבר עתה יובהר, כי כל הראיות מצטמצמות לעדותה הקצרה של התובעת ותו לא. התובעת לא טרחה להמציא תמונות של גרם המדרגות לא מיום התאונה ולא לאחר מכן. התובעת לא צרפה חוות דעת המצביעה על חוסר התקניות של המדרגות מסיבה זו או אחרת. התובעת לא הזמינה עדים מטעמה, עובדים שעבדו איתה ובחלקם אף נכחו בעת האירוע. התובעת גם לא הזמינה את בעלה לעדות אשר הוזעק לביה"ח, ולטענת התובעת היה ער לסיבת נפילתה.

לגבי הימצאות העדים – מעידה התובעת, כי היו שני עובדים נוספים שירדו בגרם המדרגות שניות ספורות לפניה (עמ' 7 ש' 24-25). כמו כן, בתביעה למל"ל (נספח ג' תיק מוצגי התובעת), נכתב מפי התובעת כי יצאה להפסקה יחד עם כמה עובדים כדי לעשן בקומה למטה. אף אחד מעדים אלה לא נקרא להעיד. התובעת ניסתה לטעון בעדותה כי לא היה לה קשר עם אותם עדים שירדו לפניה בגרם המדרגות, והיא לא יודעת את זהותם (עמ' 7 ש' 21). אינני מקבלת עדות זו כעדות מהימנה, התובעת העידה בהמשך כי עדים אלה דיברו רוסית בשפת אמה (עמ' 10 ש' 4), וכי הם אלה שפינו אותה לביה"ח (עמ' 10 ש' 13 ואילך). אם כך, יש להניח כי היתה תקשורת בין התובעת לבין העדים, ולא היתה כל סיבה שעדים לא יוכלו לתמוך בטענתה כי היא החליקה במדרגות מחמת כתם שמן. גרסה זאת אף איננה הגיונית בעיניי, שכן שני העדים ירדו לפניה בגרם המדרגות ואף אחד מהם לא החליק. לתובעת לא היה כל הסבר מדוע דווקא היא החליקה על אותו כתם נעלם.

לגבי ידיעתו של בעלה על סיבת האירוע – מעידה התובעת, כי לאחר נפילתה היא מיששה את גופה וגילתה כי יש לה שמן במכנסיים מאחור ליד הירך והיו אלה מכנסיים יקרות (עמ' 11 ש' 25). כמו כן, הוסיפה בעדותה כי בעלה ראה בביה"ח כי גם בסוליית נעליה היכן שיש חריצים היו כתמי שמן, שמן של חמאה (עמ' 12 ש' 1). לתובעת לא היה כל הסבר משכנע מדוע בעלה שראה אותה בביה"ח בסמוך לאחר התאונה, לא בא להעיד ולחזק את גרסתה כי אכן נמצא כתם שמן באזור הנעליים והמכנסיים. עוד לא הסבירה התובעת שהיתה חוקרת משטרתית בעברה, הכיצד לא שמרה ראיות אלה, או למצער תיעדה אותם באמצעות מצלמה, לצורך הוכחת טענתה כי החליקה על כתם שמן?

התובעת העידה כי היא עבדה במפעל קייטרינג המספק ארוחות לטיסות, ועבודתה היתה במשמרת לילה המתחילה משעה 20:30 ועד שעות הבוקר המוקדמות (עמ' 7 ש' 8). עוד העידה התובעת, כי עבודה זו במשמרת לילה היתה עבודה קשה כמעט ללא הפסקה (עמ' 7 ש' 12), בשעה 02:00 בלילה היא היתה ממש עייפה וביקשה לצאת לדקות ספורות להפסקת עישון (עמ' 7 ש' 18). לא מן הנמנע כי התובעת נפלה בגרם המדרגות מחמת תשישותה עקב שעות העבודה המאוחרות, ו/או עקב פזיזותה שהרי הפסקתה היתה לא יותר מ-5 דקות (עמ' 11 ש' 5 – " אולי 5 דקות, היא נתנה לי לעשן ולחזור מהר").

זה המקום לציין כי עדותה של התובעת היתה בלתי מהימנה בעיניי. מדובר בעדות יחידה של בעלת דין שאיננה נתמכת בדבר, אף המסמכים הבודדים שצורפו אינם תומכים בגרסתה במדויק. בטופס חדר המיון (נספח ב' למוצגי התובעת), צוין כי "נפלה בעבודה במדרגות". לא צוין כי התובעת החליקה על כתם שמן. בטופס בל/250 (נספח ג' לתיק המוצגים), צוין "נפלה במדרגות שבמפעל". בתביעה לקביעה לדרגת נכות, צוין כי התובעת "כשהגעתי לסוף המדרגות החלקתי כתוצאה משומנים שהיו על המדרגות". משנשאלה התובעת בחקירה נגדית האם היתה בסוף גרם המדרגות או בתחילתו? השיבה כי היתה באמצע גרם המדרגות. משחזר ב"כ הנתבעת ושאל אם היא בטוחה, היא השיבה: "כן. אני התחלתי לרדת, אני לא יכולה לזכור כרגע כמה מדרגות ירדתי".

בהיעדר כל ראיה כיצד נראה גרם המדרגות, האם היה כתם שמן על גרם המדרגות ואם אכן קיים קשר סיבתי בין נפילת התובעת לכתם השמן, אינני יכולה לקבל את גרסת התובעת כגרסה אמיתית ונכונה ויש מקום לדחות את התביעה לאחר שלא הורם נטל השכנוע להוכיח את סיבת הנפילה.

מעבר לכל צורך, אתייחס בקצרה גם לשאלת הנכות והנזק.

שאלת הנכות והנזק

התובעת צרפה חוות דעת של ד"ר שבת הקובעת 28% נכות. מומחה הנתבעת ד"ר דיין קבע כי לא נותרה כלל נכות צמיתה. ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו את ד"ר אנקשטיין אשר בדק את התובעת וציין בחוות דעתו כי מצא נטייה להאדרה של הסימפטומים בבדיקתה של התובעת. לתובעת בוצעה בדיקת מיפוי עצמות כשבעה חודשים לאחר התאונה, שבה אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב. קליטה זו לא הופיעה יותר במיפוי עצמות שנערך 4 שנים מאוחר יותר. מציין המומחה כי ממצאים אלה מעידים על טראומה בעצם הזנב וייתכן אף שמדובר בשבר קל. המומחה ביקש בדיקת סי.טי עדכנית שממנה לא עלה כי השבר נמצא. דבר זה מעיד על כך, כי אם היה שבר הוא התחבר ללא תזוזה. לאור זאת, קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 2% לפי סעיף 37 (8) (א) בגין שבר ללא תזוזה בעצם הזנב, וזאת לאור תלונותיה של התובעת על רגישות באזור עצם הזנב.

המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו, חוות דעתו לא נסתרה, המומחה נימק את קביעתו בכך שלא נותר לתובעת כל ממצא הדמייתי, או ממצא אובייקטיבי אחר המעיד על נכות כלשהי. עצם הפער בין קביעת המל"ל לבין קביעתו של מומחה ביהמ"ש, אין בה ולא כלום להצביע על שגגה בקביעת אחוזי הנכות, המומחה ציין בחוות דעתו ואף העיד כי ערך לתובעת מספר מבחנים מהם עלה כי התובעת מנסה להאדיר את מצבה על רקע חרדתי (ראה עדותו בעמ' 18 לפרו'). המומחה לא מצא כל נזק שורשי, בשתי בדיקות שנערכו לתובעת לא נמצא גירוי שורשי (ראה עדותו של המומחה בעמ' 19 לפרו').

המומחה הדגיש כי מצבה של התובעת איננו דומה למצב של שבר חוליה בגב, שכן שבר בעצם הזנב איננו שקול לשבר בחוליה. מצבה של התובעת קרוי בשפה המקצועית קוקסיקודיניה, מצב זה איננו מקנה נכות על פי תקנות המל"ל והמומחה השתמש בהתאמה בסעיף של שבר בחוליה. המומחה העריך את נכותה הזמנית של התובעת בכחודש ימים. בסופו של יום, לא מצאתי כל סיבה לפסול את חוות דעתו של המומחה או לשנות את מסקנתו כי נותרו לתובעת 2% נכות צמיתה בלבד (תוצאה הדומה לתוצאת מומחה הנתבעת).

התובעת טוענת להפסדי השתכרות לעבר ולעתיד. התובעת לא המציאה כל ראיה להפסדי שכר בעבר, לטענתה לא שבה לעבודתה לאחר התאונה וחזרה לעבוד כשנה לאחר התאונה. התובעת לא המציאה אישור ממקום העבודה על הפסקת העבודה, ולא המציאה אישורי אי כושר התואמים את טענתה.

התובעת צרפה לתצהיר עדות ראשית (נספחים ז' ו-ח' לתיק מוצגי התובעת), תלושי שכר מינואר 2012 ואילך, מהם עולה כי שכרה של התובעת עולה ומשתבח עם השנים, תלוש שכר של דצמבר 2017 מעיד כי התובעת השתכרה בכל שנת 2017 סך של 128,405 ₪, היינו כ- 10,000 ₪ לחודש, שכר שהינו פי 2 משכרה עובר לתאונה. עובדה זו היא הנותנת כי נכותה המזערית של התובעת איננה תפקודית, לא בעבר ולא כיום. לפיכך, יש מקום לפסוק סכום גלובלי של הפסדי שכר לעבר ולעתיד של כ- 25,000 ₪ שהינו כ-50% מהסכום האריתמטי כולל הפסדי פנסיה.

התובעת לא המציאה כל ראיה לגבי הוצאות רפואיות או עזרת צד ג' ונסיעות, יש לזכור כי מדובר בתאונת עבודה והוצאותיה אמורות להיות מכוסות במלואן ע"י המל"ל. לו היתה מתקבלת טענת החבות, היה מקום לפסוק סכום גלובלי של 5,000 ₪.

כאב וסבל – בסכום של כאב וסבל יש מקום לפסוק לתובעת סך של 7,000 ₪, שווה ערך לכפל פיצוי לפי חוק הפלת"ד. יש לזכור, כי התובעת לא אושפזה, לא נותחה ולא רותקה למיטתה במשך זמן ממושך. סך הכל אם כן, סכום הפיצוי הכולל מגיע לסך של 37,000 ₪, סכום הנבלע בתגמולי המל"ל (תגמולי המל"ל מגיעים לכ-42,000 ₪ בקירוב).

סוף דבר:
אני דוחה את תביעתה של התובעת בשאלת החבות. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע בעדותה היחידה והבלתי מהימנה לגבי סיבות נפילתה בגרם המדרגות.

אלמלא תביעתה היתה נדחית בשאלת החבות, ממילא היתה נדחית מחמת העובדה כי סכום הנזק "נבלע" בגובה תגמולי המל"ל.

נוכח דחיית התביעה משתי הסיבות דלעיל, ונוכח התנהלות ב"כ התובעת באי הגשת הסיכומים, אני מחייבת את התובעת בהוצאות בסך של 7,000 ₪. כמו כן, התובעת תישא בהוצאות האגרה השנייה.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

קלדנית: שרה נחמני


מעורבים
תובע: י. ב.
נתבע: קייטרינג-בע"מ
שופט :
עורכי דין: