ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גל גלעדי טיראן נגד אלבר ציי רכב בע"מ :

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

גל גלעדי טיראן
ע"י ב"כ עוה"ד שחר סקופ

נגד

הנתבעים:

אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יקטרינה וישנבסקי

פסק דין

מהות התביעה

בפני תביעה כספית על סך של 351,554 ₪, אשר במרכזה עומדת טענה להפרה יסודית של הסכם למכירת רכב, שנכרת בין הצדדים. התובע , מר גל גלעדי טיראן (להלן: "התובע") טוען, בין היתר, להעדר גילוי מידע מהותי על הרכב, ואף להסתרת מידע בכל הקשור לרכב, על ידי הנתבעת, אלבר ציי רכב (צ) בע"מ, שהינה חברה העוסקת בענף הרכב, ובכלל זה מתן שירותי ליסינג תפעולי, מכירת כלי רכב משומשים וחדשים והשכרת כלי רכב (להלן: "הנתבעת", ו/או "אלבר רכב")

על מנת לסבר את האוזן, יסודה של התביעה בהסכם מכר שנחתם ביום 13.07.2015 בין הצדדים, ברכישת רכב מסוג "פורד" (להלן: "ההסכם"; "הרכב" בהתאמה).

על מנת שלא נמצא חסרים, התביעה בראשיתה הוגשה על סך של 94,868 ₪, לאחר מכן תוקנה וסכום התביעה הועמד על סך של 351,554 ₪.

לגופו של עניין, לטענת התובע, לאור מצגי נציג הנתבעת, הוא השתכנע לרכוש את הרכב מבלי לקחת את הרכב לבדיקה. התובע טוען, כי בדיעבד התברר לו כי הרכב תקול מיסודו, עבר מספר תאונות, ונקרא לביצוע תיקוני ריקול.

לאור האמור, ביקש התובע לבטל את העסקה, אולם העסקה לא בוטלה על ידי הנתבעת.

הנתבעת, הודפת את טענות התובע, ומפנה לכך שהתובע חתם על סעיף בהסכם, לפיו הצהיר כי בדק את הרכב והוא מוותר על כל תביעה או טענה בדבר מצבו של הרכב. כן טוענת הנתבעת כי מסרה לתובע את כל המידע באשר לרכב.

הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי, ליבואנית הרכב, וזו האחרונה במסגרת הגנתה ציינה כי היא נכונה לבדוק את הרכב, וככל שתתגלה תקלה בתיבת ההילוכים במסגרת האחריות, הרכב יתוקן על ידה.
בהתאם לבקשה שהוגשה מטעם הנתבעת והצד השלישי ביום 03.05.2018, ולאור הסכמה אליה הגיעו, ניתן פסק דין נשוא יום 03.05.2018, שהורה על מחיקת ההודעה לצד השלישי.

רקע

ביום 13.07.2015 התובע חתם על הסכם לרכישת רכב, מאת הנתבעת. המדובר היה ברכב מסוג "פורד פוקוס", שנת ייצור 08/2012, מד קילומטר נכון למועד הרכישה – 89,100 ק"מ, מ"ר.

תמורת הרכב הסתכמה בסך של 57,000 ₪, בתוספת אגרת העברת בעלות על סך של 218 ₪ ובסך-הכל 57,218 ₪.

בכדי לרכוש את הרכב, התובע נטל הלוואה מ"אלבר קרדיט בע"מ" (להלן: "אלבר קרדיט");

התובע שילם לנתבעת סך של 10,000 ₪ על חשבון רכישת הרכב, סך של 218 ₪ בגין העברת הבעלות וסך של 799 ₪ עבור עמלת הקמת הלוואה ב"אלבר קרדיט".

יתרת התשלום בסך של 47,000 ₪ הועברה לנתבעת ישירות מאלבר קרדיט, אשר מימנה כאמור את עסקת הרכישה.

במועד רכישת הרכב, התובע לא לקח את הרכב לבדיקה. לתובע הוצג דו"ח בדיקה של חברת "קומפיוטסט" מיום 29.03.2015, לפיו הרכב תקין והדבר הניח את דעתו.

הבעלות ברכב הועברה ביום 22.07.2015 (סעיף 38 לתצהיר התובע).

ברכב התגלו ליקויים שונים, והתובע ביקש לבטל את העסקה, לשיטתו פנה ביום 16.07.2015 לנציג מטעם הנתבעת (סעיף 35 לתצהיר התובע). פניה רשמית במכתב נעשתה ביום 27.07.2015 וביום 30.07.2015 (נספחים ד' ו- ה' לתצהיר התובע) .

התובע לא פרע את תשלומי ההלוואה, לפיכך, נפתח הליך בהוצאה לפועל והחלו הליכי מימוש.

ביום 26.06.2016 הרכב הועבר למגרשי אלבר קרדיט, והתנהל הליך למכירת הרכב. בהתאם לדו"ח השמאי, מר מיכה זכאי, שווי הרכב, למימוש מהיר עמד על סך של 32,522 ₪. בפועל, הרכב נמכר בסך של 26,500 ₪.

התובע טוען כי התנהלות הנתבעת הסבה לו נזקים כמפורט להלן;

התובע מבקש את השבת מלוא התמורה ששולמה על ידו – 57,000 ₪, הוצאות נלוות בגין הרכישה (עמלת הקמת הלוואה – 799 ש"ח, העברת בעלות – 218 ש"ח, ביטוחים – סה"כ 4,800 ₪), רכישת רכב חלופי – 4,700 ש"ח, הפסד ימי עבודה –2,180 ש"ח, ההוצאות שנגרמו לו בגין האשראי למימון ההלוואה – 10,107 ש"ח, שכ"ט עו"ד עבור המכתב בעניין ביטול העסקה – 500 ש"ח, החזר הוצאות ושכ"ט ששולמו במסגרת ההסדר שנחתם עם אלבר קרדיט – 5,850 ₪, עוגמת נפש - 30,000 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק מכירת רכב משומש - 204,400 ₪ ופיצוי בגין הפרת חוק הגנת הצרכן -31,000 ₪.

הצדדים הגישו תצהירים; מטעם התובע – התובע בעצמו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של חגי בנימין – נציג מכירות אצל הנתבעת בסניף כפר סבא (להלן: " חגי"), תצהירו של עו"ד ערן נאמן, מי ששימש כונס נכסים על הרכב מטעם "אלבר קרדיט בע"מ" (להלן: " עו"ד נאמן"), ותצהירו של קובי יוספאן – מנהל מחלקת "אפטייר סייל" אצל הנתבעת (להלן: " קובי").

במסגרת הליך שמיעת הראיות העידו התובע, חגי, קובי ועו"ד נאמן.

עיקרי טענות התובע

הרכב הוצג כשהוא ב"מצב עילאי". אין המדובר בעניין של כדאיות העסקה, אלא במקרה בו הוסתרו פרטים מהותיים, אשר אלמלא ידע עליהם, לא היה רוכש את הרכב. בדיעבד, התברר כי הרכב פגום ותקול מיסודו, עבר מספר תאונות, אשר עד היום מספרן המדויק אינו ידוע. התובע טוען כי נדרש להיכנס פעם אחר פעם למוסכים לצרכי תיקונים שונים. התברר כי הרכב נמנה עם סוגי הרכב עליהם היצרן הצהיר לגביהם שהם מסוג הרכבים הלוקים ברכיבים פגומים, ועל כן נקרא לביצוע של תיקוני "ריקול"; הנתבעת לא גילתה זאת. אם לא די בכך, לא נמצאה התקלה ברכב, והוא הוחזר מהמוסך כשהוא עדיין תקול. לאור האמור, ביקש התובע לבטל את העסקה, וזאת לאחר שלושה ימים והן בשלב מאוחר יותר, אולם הנתבעת סירבה.

התובע מפנה לעדותו וטוען שהייתה רציפה, אותנטית ומהימנה. לעומת זאת, מעדות נציגי מכירות הנתבעת, ניתן ללמוד על אופן התנהלות הנתבעת, הכשלים, הטעויות וההטעיות במסגרת ההסכם. הנתבעת הסתירה מידע חיוני, ופעלה על דרך מצגי שווא, שכן המטרה למכור קידשה את האמצעים.

התובע טוען כי ביקש לרכוש רכב מסוג "טנדר", אולם שוכנע על ידי חגי לרכוש את הרכב שבעניינינו. התובע מפנה לעדות חגי, וטוען כי הוא סתר עצמו (ראו עמ' ראשון, פסקות 5-10). כמו כן, טוען שחגי הודה שהוא ידע שהרכב עבר תאונה טרם מכירתו לתובע, ושלא מסר לו מידע זה. הרכב היה בבעלות הנתבעת ולא נרכש מצד שלישי, כך שמלוא ההיסטוריה הייתה בידיעת הנתבעת.
ועוד, חגי העיד כי כל רכב שיוצא מהנתבעת עובר השבחה, בהקשר זה כשהגיע התובע לראשונה למגרש הרכב לא היה שם, אולם נמסר לו כי יגיע למגרש לאחר השבחה.

חגי העיד כי לא מסר לתובע שהרכב עבר תאונה, אלא הציג בפניו דו"ח בדיקה, אשר ממנו היה על התובע להבין זאת. דו"ח הבדיקה הינו מיום 29.03.2015, הוא מתקופת זמן בת ארבעה חודשים טרם הרכישה, ולא ברור מה עלה בגורל הרכב במשך תקופה זו.

לא זו אף זאת, קובי ציין בעדותו כי הנתבעת יודעת על התאונות שהרכב עבר, ומודיעה זאת ללקוחותיה.

הרכב נמסר תקול ולא ראוי לנסיעה. פעם אחר פעם התגלו תקלות ברכב, והתובע נאלץ להתרוצץ בין מוסכים (ראו בעמ' 3 לסיכומים, פסקאות 1-3).

הנתבעת הפרה את הוראות הדין, בכך שלא החתימה את התובע על טופס גילוי נאות. הנתבעת גם הסתירה את עברו של הרכב, ושהרכב עבר תאונה.

התובע ביקש לבטל את העסקה לאחר שלושה ימים, והן בחלוף 14 ימים ממועד ביצוע העסקה, באמצעות מכתב בא כוחו. ניתן היה להיעתר לבקשתו. התובע מציין כי העברת הבעלות ברכב בוצעה רק ביום 22.07.2015 כך שהן מבחינה זו, ניתן היה לבטל את העסקה עת ביקש זאת.

כאדם סביר, לא היה רוכש התובע רכב פגום, ועסקינן בטעות והטעיה המביאים לבטלות העסקה.

ביחס להלוואה – התובע לא היה מודע לכך שההלוואה שנטל לרכישת הרכב, לא ניטלה מהנתבעת. הדבר הסב נזק, שכן התברר לו שקיים צד שלישי.

התובע לא יכול היה לדעת שגורם אחר העמיד לרשותו את ההלוואה; לטענתו, חגי הוא זה שחתום על המסמכים של אלבר קרדיט, ומסמכי אלבר קרדיט חתומים בחותמת של "אלבר ציי רכב בע"מ". התובע טוען שלא התקשר בהסכם עם אלבר קרדיט, אלא רק עם חגי, וזה האחרון היחיד שפעל מולו. התובע טוען שחגי מסר לו שייטול את ההלוואה מהנתבעת.

התובע מציין שמיקום שתי החברות באותו הבניין, ומסירת הרכב נעשתה במגרשי הנתבעת, ולא במגרשי אלבר קרדיט. מדובר באותו שם, פרט לתוספת "קרדיט". הן חגי הצהיר כי הוא חותם על מסמכי הנתבעת ומסמכי אלבר קרדיט.

לנתבעת היה ברור מצבו הלקוי של הרכב, ומאחר ולא עלה בידי התובע לעמוד בתשלומי ההלוואה, אז החלה הנתבעת בהפעלת לחצים על התובע בדרכים שונות.
בשלב בו מונה כונס נכסים לרכב מטעם אלבר קרדיט, הוא גם משמש כבא כוח של הנתבעת בתביעה זו, ועל כן נתון בניגוד עניינים. מצב הרכב היה ידוע לו, כולל האפשרות לתקן את הרכב והרכיב התקול, כחלק מהכיסוי שניתן בתקופת האחריות. על אף זאת, הרכב נמכר בנזיד עדשים. הכונס בחר שלא להשיא את מחיר הרכב. אף במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הביע הרשם פליאה ביחס למחיר בו הרכב נמכר, ועל כן התבקשה שמאות נוספת. עולה כי במידה והכונס היה פועל נכון, מחיר הרכב היה מאמיר.

עיון בדו"ח הנוסף מעלה כי השמאי לא בדק שוב את הרכב והוא ניתן על בסיס ביקורו הראשון והיחיד, שכן המועד המצוין שם זהה למועד הראשון.

בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר, ברור שהייתה אי התאמה בין המוצר אותו התובע ביקש לרכוש, לבין המוצר שקיבל בפועל. בנוסף, סעיף 16 לחוק המכר מאפשר לבטל את העסקה בתנאי והייתה אי התאמה שנובעת מעובדות שידעה הנתבעת, או היה עליה לדעת ולא גילתה.

לשיטת התובע המדובר בטעות, הטעיה, מצגי שווא ותרמית.

ראשי הנזק מפורטים בסעיף 98 לכתב התביעה, ובעמוד 5 לסיכומי התובע.

בתמצית טענות הנתבעת

מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שהוגשה בחוסר תום לב. התובע מציג עצמו כקורבן וטענותיו סתמיות, כבושות, ומועלות בעלמא.

גובה סכום התביעה מוגזם, ולא הוכח. התובע עשה ברכב שימוש במשך 11 חודשים, נסע עם הרכב מעל הממוצע, 16,271 ק"מ, ואף היה ממשיך לעשות בו שימוש, אלמלא נלקח ממנו על ידי חברת אלבר קרדיט, אשר מימנה את העסקה. הנה אם כן, מדובר ברכב שהוכיח את מצב תקינותו, שכן התובע עשה שימוש אינטנסיבי ברכב, ומשכך הוא מנוע להעלות טענות ביחס לתקינותו , והפסדיו עקב העדר שימוש.

הגורם לביטול העסקה הוא העדר היכולת הכלכלית של התובע לעמוד בהחזרי ההלוואה.

הנתבעת מכחישה כי הנציג מטעמה הפעיל על התובע מסכת לחצים. עסקינן בבגיר, בר דעת. בעדותו אישר כי היו בבעלותו בעבר רכבים מסוג "טנדר", רכבים פרטיים והוא מבין את ההבדלים בין השניים. כמו כן, התובע אישר כי ערך "סקר שוק" טרם הרכישה. מעדות התובע עולה, שבתחילה התעניין ב"טנדר", אולם נציג הנתבעת הציע לו את הרכב המדובר, והוא הסכים להצעה.

התובע אישר שביקר בסניף הנתבעת מספר פעמים, לאחר שנמסר לו בפעם הראשונה כי אין לנתבעת הרכב אותו הוא מבקש. התובע הגיע לראות מכוניות אחרות, דהיינו, התעניין מרצונו ומיוזמתו בדגמים אחרים. כן אישר שהרכב התאים לצרכיו והתכוון לחבר לו "וו גרירה".

בראשית התצהיר, טוען התובע שהוצג לו שמדובר ברכב ללא עבר תאונתי, אולם לאחר מכן מאשר שידע שהרכב עבר תאונות, וזאת לאור דו"ח בדיקת הרכב שהוצג לו במועד הרכישה. הוכח במסגרת החקירה הנגדית, שהתובע לא הכחיש שהוצג לו הדו"ח, אשר הצביע על פגיעות במשמעות נמוכה, שהוא התעמק בתוצאות הדו"ח, שאל שאלות, ולאחר שנמסר לו שמדובר בפגיעות בעלות משמעות נמוכה, החליט לרכוש את הרכב.

עולה כי כל שמפריע לתובע הוא שהנתבעת מכרה לו רכב שעבר לכאורה תאונות קשות, ובעת המכירה הוצג לו כי מדובר בתאונות קלות. מכאן, התובע מודה שקיבל את הגילוי הנאות במועד הרכישה.

הדו"ח משקף את מצב הרכב לאשורו, והנתבעת דוחה את הטענה לפיה לאחר ביצוע הבדיקה, עבר הרכב תאונות נוספות. עסקינן בטענה סתמית שאינה נתמכת בראיות. אין בידי התובע דו"ח אחר שבוצע בסמיכות לרכישה, ובפרט עת לא היה שימוש אחר ברכב, מעבר ל- 131 ק"מ שהתווספו כתוצאה מהובלת הרכב.

מדובר בפרטים ונתונים שהיו ידועים לתובע היטב, ויש בהם לשקף בלאי סביר למערכות הרכב ומצבו המכני והחיצוני. עברו התאונתי בעל משמעות נמוכה, והכל בא לידי ביטוי בשקלול מחיר הרכב – 57,000 ₪ בלבד, חלף מחיר המחירון שעמד על סך של 85,800 ₪.

בשל הניסיון של התובע להציג בסיכומיו כי החלקים המוזכרים בדו"ח, הפגיעות ותיקוני הצבע הוחלפו או בוצעו שלא כתוצאה מתאונה, נשאלת השאלה כתוצאה ממה, לדעת התובע, מחליפים ברכב, שהיה רק שלוש שנים על הכביש, חלקי מרכב, מכסה מנוע וכנף קדמי. הרי שלא מדובר בטיפול שגרתי ורגיל ברכב. מדובר בפגיעות במעטפת של הרכב שיכולות להיגרם רק כתוצאה מאירוע תאונתי, ושריטה בחניה היא גם אירוע תאונתי.

נציג הנתבעת הציע לתובע שהנתבעת תבצע הליך השבחה על ידה ותמסור את הרכב לתובע. התובע בחר לעשות זאת בעצמו, והנתבעת ציידה את התובע ביום ביצוע העסקה בארבע הזמנות עבודה לשלושה מוסכים הדרושים, ולמכון הרישוי. התובע בחר באפשרות זו, שכן זו הייתה האפשרות היעילה מבחינתו – כך קיבל את הרכב מיד.

ככל שהתובע התחרט על בחירתו, או לא עמד בתנאי המימון – אין לו להלין, אלא על עצמו.

יודגש, התובע בחר מרצונו החופשי שלא לבדוק את הרכב טרם הרכישה. התובע הצהיר בסעיף 1 להסכם כי ניתנה לו האפשרות למסור את הרכב לבדיקה, וכן הצהיר כי בדק את הרכב, את מצבו החיצוני והמכני ואת טיב התאמתו למטרותיו, ושהוא מוותר על כל תביעה או טענה בדבר מצבו של הרכב.

עולה מעדות חגי והתובע עצמו, כי במועד הביקורים בסניף הנתבעת, התובע היה מלווה באחיו. ככל שעדותו של אחיו הייתה תומכת בטענותיו, התובע היה מביאו לעדות.

התובע לא הוכיח כי קיימת ברכב בעיה מכנית, ולא צירף כל ראיה תומכת (ראו בפירוט סעיפים 28-38 לסיכומים). המניע האמתי של התובע לאי עמידה בתשלומי ההלוואה, הוא לא מצב הרכב התקול, אלא העדר יכולתו של התובע לעמוד בהתחייבות לפרוע את סכום המימון.

יתרה מכך, התובע עשה שימוש יום יומי ברכב במשך 11 חודשים, ונסע ברכב 16,271 קמ"ש.

התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים, ואינו זכאי להשבת הכספים בגין הרכב, אשר נמכר זה מכבר לידי צד שלישי. סעד זה, אינו רלבנטי.

התובע לא הוכיח פגיעה בהפסד ימי עבודה. ביחס להעברת הבעלות והביטוחים – התובע עשה ברכב שימוש. באשר לפיצוי הסטטוטורי – המדובר בסכום שאינו סביר כלל.

בתמצית תשובת התובע

הנתבעת לא התייחסה לכך שנמנעה לפעול בהתאם לדין, ולהחתים את התובע על טופס גילוי נאות . וכן, לא התייחסה לכך ש התובע ביקש לבטל את העסקה פעמיים, בסמוך, ולא נענה.

ביחס לפיצוי הסטטוטורי – מדובר בהוראה מפורשת וקוגנטית, ולבית המשפט אין שיקול דעת ביחס לשיעור הפיצוי (ראו גם פסקה 12 לעמוד האחרון בסיכומי התשובה).

התובע מכחיש שעשה ברכב שימוש לשביעות רצונו, ומכחיש כי הרכב עבר 16,271 ק"מ, עת היה בחזקתו. היה מצופה כי חברה גדולה תבצע רישום מדויק של מד האוץ של הרכב. כן התברר כי הרכב נמכר רק לאחר תקופה, ולא ברור מי ביצע בו שימוש. עד היום, לא הוצגה ההיסטוריה של הרכב, באמצעות הצגת מסמך מתאים, יכולה הייתה הנתבעת להפריך את טענות התובע. אין חולק כי הרכב עבר תאונה אחת לפחות, ודי בכך כדי להרים את נטל ההוכחה.

מהדו"ח שהוצג עולה כי היו ממצאים בעלי משמעות נמוכה. לא ניתן להבין מכך שהרכב עבר תאונה, ואף נציג הנתבעת אישר זאת בעדותו.

הטענה לפיה הפגיעות במעטפת יכולות להיגרם רק מאירוע תאונתי, הינה טענה שעלתה לראשונה, אינה נתמכת בחוות דעת ומהווה הרחבת חזית.

התובע טוען כי הוא טיפל ברכב מהיום הראשון, והרכב היה מושבת במוסכים, משכך לא הייתה כל יעילות וחיסכון בנטילת הרכב.

האח לא היה נוכח במעמד הרכישה, והתלווה אליו לפני, כך שעדותו אינה רלבנטית.

התובע מפנה לכך שהציג מסמכים מהמוסכים אליהם נשלח על ידי הנתבעת ועמם היא עובדת, ודי בכך כדי להוכיח שהרכב היה תקול.

התובע טוען כי שמאי רכב, אינו מכונאי, והדו"ח שנתן עניינו בערך הרכב גרידא. אין להתייחס למסמך זה כאל חוות דעת וממילא לא ניתנה לו הזכות לחקרו.

מיד עם קבלת הרכב בחזרה, ובמעמד מסירת הרכב לידי התובע , שבו התקלות תוך שהתובע מסר זאת לנציג המוסך. הדבר אף הוקלט ותומלל בין ראיות התובע שצורפו לתצהירו. הטענה לפיה הרכב היה תקין לאחר ששב מהמוסך, היא טענה שסותרת את הראיות בתיק.

התובע לא רכש את הרכב בהנחה בשיעור 40%, כפי שטוענת הנתבעת, עת שווי הרכב היה נמוך מזה שצוין על ידה, וזאת בהתאם לעדות נציג הנתבעת מר חגי, שמסר שיש להפחית ממחיר המחירון הפחתות שונות על מנת להגיע לערך הרכב הנכון.

הנתבעת סותרת עצמה בסיכומיה. מחד, טוענת שמאחר והרכב עבר תהליך השבחה לא ניתן היה לבטל את העסקה, אולם מעדות חגי נמסר כי התובע ביקש לבצע את ההשבחה באופן עצמאי, ומיד לאחר מכן הודה כי התובע ביקש לבטל את העסקה בחלוף שלושה ימים.

נשאלת השאלה - אם התובע הוא זה שביצע את ההשבחה וביקש לבטל את העסקה עוד בטרם ההשבחה נעשתה, מדוע לא הסכימה הנתבעת לבטל את העסקה.

בניגוד לטענת הנתבעת, התובע לא טען כי לא עבד כלל, אלא טען לנזקים נלווים (ראו בפירוט עמוד אחרון לסיכומי התשובה, פסקה 11). התובע מוסיף כי בתצהירו ציין ששילם 799 ₪ לאלבר קרדיט, אולם הסביר בעדותו שהתצהיר נחתם על ידו הרבה לאחר שהבין שמדובר בחברת אלבר קרדיט.

רכיבי התביעה אינם מופרכים, הם סבירים ותואמים את הנזקים.

דיון והכרעה

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בענייננו היא - האם הנתבעת הטעתה את התובע, פעלה באופן בו שטחה בפניו מצגי שווא , ונמנעה להציג בפניו גילוי נאות. במידה והתשובה חיובית, יש לעבור לשאלת הנזקים שנגרמו לתובע, לכאורה, ושאלת הפיצוי הראוי.

בבחינת השאלה, יש לקחת בחשבון כי התובע לא לקח את הרכב לבדיקה, טרם הרכישה.

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, העדויות, עיינתי בתצהירי העדות ראשית, הנספחים והראיות שהובאו לפתחי, השתכנעתי כי יש לקבל את התביעה, בחלקה, וליחס לתובע אחריות בשיעור של 20%, ולהלן אבאר.

לאור האמור, תבחן תחילה המסגרת הנורמטיבית.

המסגרת הנורמטיבית

חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי מושתתת על סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: " "חוק החוזים") הקובע כדלקמן :

"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."

צד למשא ומתן לשם כריתת חוזה, חייב לגלות לצד השני את העובדות הרלוונטיות לחוזה המצויות בידיעתו, ושעשויות להשפיע על החלטתו וגמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בחוזה.

בעסקת מכר, אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, עשוי להוות הטעיה במובן סעיף 15 לחוק החוזים. לעתים נוצרת הטעיה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי בהימנעות מגילוי נתון מסוים.

זאת, מקום שבו מוטלת על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי (ראה ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ [פורסם בנבו] (6.6.2011)

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה "הטעייה" לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי הדין, לפי הנוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותם").

על הטעיה ראו ספרה של פרופ' גבריאלה שלו, חוזים, (מהדורה שנייה) תשנ"ה עמ' 188. מדובר באי גילוי עובדות שלפי הדין, הנוהג או הנסיבות היה על הצד השני לגלותם. הטעות העומדת אינה צריכה להיות יסודית.

יש הטעיה אקטיבית ויש הטעיה פסיבית.

הטעיה אקטיבית משמעותה שצד מתקשר בהסכם נוכח פרטים שאינם נכונים, אשר נמסרו לו על-ידי צד לחוזה.

הטעיה פסיבית משמעותה הימנעות של צד לחוזה לגלות נתונים הידועים לו, ויש בהם להשפיע על החלטת צד להסכם, אם להתקשר בו אם לאו.

ר' בין היתר דניאל פרידמן "טעות והטעיה תנאים מכללא מכח הדין" המשפט א' (תשנ"ג) 161; דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, תשנ"ג, חלק ב' 784, 787.

זה המקום להפנות גם להוראות חוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר");

חוק המכר קובע אף הוא עיקרון כללי של "תום לב"; ר' סעיף 6 – "חיוב הנובע מחוזה מכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה".

חוק המכר מקים זכות לביטול הסכם בשל "חוסר התאמה".

וכן, סעיף 11 לחוק המכר מורה - "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - ...

"נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".

סעיף 16 לחוק המכר קובע :

"אם היתה אי התאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך על אי ההתאמה...".

החוק הספציפי לעניינינו הינו חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: " חוק מכירת רכב משומש ") המורה כי יש לגלות לרוכש הרכב מידע מהותי. ראו סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, שכותרתו "גילוי נאות" המורה כך –

"(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה);
העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);
(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי".
(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:
[....]
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;

סעיף 5 שכותרו "עונשין" קובע –

"העובר על הוראות סעיף 4, דינו – קנס פי שבעה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977".

להשלמת התמונה, ראו גם סעיף 56 לפקודת הנזיקין -

"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."

ומן הכלל אל הפרט

התובע שם יהבו בטענה כי הנתבעת לא החתימה אותו בעת רכישת הרכב על טופס גילוי נאות, ולא גילתה לו, בין היתר כי הרכב עבר תאונות.

הנתבעת מצדה טוענת כי התובע ראה את הרכב, וראה אותו מתאים לצרכיו. כמו כן, הנתבעת שמה יהבה בסעיף 1 להסכם אשר קובע כדלקמן –

"הקונה מצהיר כי בדק את הרכב שפרטיו מפורטים לעיל (להלן: "הרכב"), את מצבו החיצוני, המכני ואת טיבו והתאמתו למטרותיו וכי ניתנה לו האפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת במכון בדיקה מורשה מטעמו. הקונה מוותר הן כלפי המוכר והן כלפי הבעלים הרשום של הרכב, על כל תביעה או טענה בקשר עם כל אחד מהגורמים הנ"ל".

בהתאם לפסיקה, על המוכר חלה חובת הגילוי, אולם על הקונה חל העיקרון של "ייזהר הקונה" ( השווה לת.א. 88479/99 לניר ראובן נגד עו"ד סגל, תק-של 2004(3) 6327, פסקה 35).

המשמעות היא שעל הקונה רובצת האחריות לבדוק את הרכב טרם חתימה על התחייבות לרכישתו (ראה והשווה: תא"מ 37904-10-10 דה קוניג בר נ' חזוט (20.6.13); הפסיקה מורה שרוכש סביר צריך לבדוק את הרכב מהבחינה הטכנית, החיצונית ולבצע כל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו (ר': ת"א (ת"א) 16847-07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי (פורסם בנבו, 11.10.2009));

מסעיף 16 ל חוק המכר שהובא לעיל, עולה מפורשות כי הדין הישראלי נותן מעמד בכורה לכלל "ייזהר המוכר", בהעדיפו אגב כך את הכלל האנגלי לפיו "ייזהר הקונה". הפסיקה מורה, כי חובת הגילוי עומדת בניגוד קוטבי לכלל האנגלי הקובע כי "ייזהר הקונה":

"יש בדברים האמורים ביחס ללשונו של סעיף 16 ל חוק המכר (קרי – מחד גיסא, ידיעה 'ממשית' מצדו של הקונה על אודות אי-ההתאמה; מאידך גיסא, יסוד נפשי ברף נמוך של 'רשלנות' מצדו של המוכר) כדי להמחיש את מתן הבכורה לעיקרון "יזהר המוכר". יש בכך משום ביצור מעמדו של הקונה והדגשת חובת הגילוי של המוכר, עובר לשלב חתימת עסקת המכר, על אודות אי-ההתאמה בנכס – כמדיניות שיפוטית רצויה. אכן, קונה יכול להיזהר מפני ה'גלוי' אך בוודאי שאין ביכולתו להישמר מפני ה'נסתר'. "חובת הגילוי מהווה אחת ההשתקפויות המובהקות של עקרון תום הלב והיא עומדת בניגוד קוטבי לגישת המשפט האנגלי, שבו שליט העקרון שלפיו 'יזהר הקונה'..." ( ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס) [פורסם בנבו].

ר' גם רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ, פד"י נד(5) 638, 635 – "אחד מביטוייה המובהקים של חובת תום הלב היא החובה לגלות לצד האחר את כל העובדות החשובות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעותיו" .

באשר לחתימת התובע על ההסכם, ולסעיף 1 אליו מפנה הנתבעת, יודגש כי קיימת חזקה לפיה אדם שחתם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא אותו, לא ידע על מה חתם ועל מה התחייב. (ראה ע"א 413/79 אדלר חב' לבנין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (3) 113, 117 ואת ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77, 84).

בהקשר של סעיף 1 להסכם, עליו הנתבעת שמה יהבה, יש ליתן גם את הדעת לכך כי ההסכם עליו חתם התובע, הינו הסכם אחיד, אשר נוסח על ידי הנתבעת.

בנוסף לאמור, שוכנעתי והתרשמתי כי בין הצדדים היו קיימים פערי כוחות; הנתבעת – בהיותה סוכנות רכב מיומנת והתובע – לקוח מזדמן, אשר הסתמך על דברי נציג הנתבעת.

כמו כן, לפי סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, על עוסק במכירת כלי רכב לגלות בעת ההתקשרות "פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי".

סבורני כי היה על הנתבעת, כסוחרת בכלי רכב, לשטוח בפני התובע את מצבו של הרכב כדבעי, לרבות כל פגם נסתר ולהלן אבאר;

התובע בעדותו, אישר כי תחילה חיפש אחר רכב מסוג "טנדר", אולם השתכנע לרכוש את הרכב המדובר. ראו עדות התובע –

"לא שיניתי את דעתי, נכנסתי למגרש לקנות, ביקשתי טנדר. הוא עשה בירורים דרך המחשב, לא מצא טנדר, אז שאל אותי למה דווקא טנדר, אמרתי לו שזה רכב חזק ואני יכול לשים בו עגלה, שמנים וכלים. ואז הוא הציע לי פורד, אמרתי לו למה פורד, אמר לי כי זה אותו שיתן לי הנחה של 40% שאלתי למה הנחה כזו של 40 אחוז, כי זה המבצע שלנו על כל הרכבים כך אמר לי. הוא אמר לי שלרכב יש לו דגם ישן ויש לו דגם חדש, שהדגם החדש זה מנוע אלפיים, יהיה לנו נורא קל לגרור את העגלה. בקיצור שכנע אותי לקנות פורד, מאח רובאתי עם אחי באתי ממקום שאני סומך. לא לקחתי את הרכב לבדיקה, הוא הציג לפני דוח בדיקה, אמר לי חבל לך על הכסף".
(עמ' 13, שורות 15-21).

התובע אישר בעדותו כי הגיע כפעמיים שלוש אל הנתבעת, אולם בסופו של יום, קיבל רכב פגום (ראו עדותו בעמ' 15). מעדותו עולה כי במעמד הקניה נהג על הרכב והבחין בצמיג קרוע, אולם הבטיחו לו כי יטפלו בכך (עמ' 15, שורות 30-31). כן הוצג לו דו"ח הבדיקה במעמד הקניה (עמ' 15, שורה 7). והוסיף –

"אם את טוענת שאני את אומרת שאני בן 45 ראש על הכתפיים, נראה לך שאקנה רכב שעבר תאונות קשות. שאלתי את חגי מה המשמעות של החלפת החלקים כאמור בסעיף 8 לטופס בנספח א', הוא אמר לי שזה אתה יודע דברים שבשגרה אדם יוצא מחניה, שריטה קטנה פח, שאלתי אותו מה זה מרכב זה מרכב של הרכב" (עמ' 17, שורות 1-4).

ביחס לתקר בצמיג העיד כי הסבר הנתבעת, לפיו הדבר ארע עת הרכב ירד מהמסוע, נשמע לו הגיוני (עמ' 18, שורות 10-11).

יודגש כי נציג הנתבעת, חגי, אישר כי הטופס "גילוי נאות" לא הוצג, וסבר כי בתקופת הרכישה, לא היה טופס כגון דא (ראו עדות חגי בעמ' 33, שורות 9-10). מיותר לציין כי החוק המדובר הינו משנת 2008.

ללמדך – דו"ח הבדיקה (נספח א' לתצהיר התובע) אינו עומד בדרישות החוק מכירת רכב משומש.

חגי אישר כי במעמד חתימת ההסכם, התובע ידע על "תאונה מה שרשום בבדיקה" (עמ' 28, שורה 32). חגי אישר כי הוא עצמו ידע על כך שהרכב עבר תאונה , ו שציין זאת בפני התובע (עמ' 29, שורות 1-4). מתברר כי חגי הציג לתובע רק את הדו"ח המדובר, ולשיטתו, היה על התובע להבין מכך שהרכב עבר תאונה (שם, ראו בשורה 23).

הנה כי כן, חגי לא ציין "ברחל בתך הקטנה", בפני התובע את ההיסטוריה של הרכב, ובפרט – שהרכב עבר תאונה.

מר יוספיאן, העיד כי הנתבעת מוסרת ללקוח טופס גילוי נאות ממכון בדיקה (ראו עמ' 43 לפרוטוקול מיום 29.04.2019, שורות 31-32).
ועוד, טוענת הנתבעת בסיכומיה, שכל מה שמפריע לתובע הוא שהנתבעת מכרה לו רכב שעבר לכאורה תאונות קשות, ושבעת המכירה הוצג לו כי מדובר בתאונות קלות.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בראיות ובכל אשר הובא בפניי, לדידי, אין ממש בטענת הנתבעת, שהרי אין די בהצגת דו"ח בדיקה לתובע. התרשמתי כי לנתבעת ידע מקיף ורחב, לעומת הידע הרגיל של אדם פרטי. לטעמי, הנתבעת מחויבת על פי דין למסור לתובע את כל המידע, להחתימו על טופס "גילוי נאות", ואל לה להסתפק בדו"ח בדיקה ולצפות מהתובע, שהינו "הקונה הסביר", שיסיק את המסקנות המקצועיות, לבדו. היה על הנתבעת לפעול בהתאם להוראות הדין, ולהחתים את התובע על "טופס גילוי נאות", ובמסגרתו לציין בצורה מפורשת האם הרכב עבר תאונה, אם לאו.

בענייננו, במסגרת הראיות בתיק לא הוצג טופס גילוי נאות. מכיוון שכך, הרי שמדובר במחדל המהווה נדבך מרכזי באחריותה של הנתבעת כלפי התובע. עסקינן גם בהפרת הוראות הדין, ואין ליתן לכך יד. ב ע"א 5798/04 (י-ם) מאיר כרמל נגד מרדכי לוי (נבו, 25.08.2005) נקבע כי " מקום שהמוכר בעל רקע מקצועי בתחום הנדון, כמבקרה דנן, חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו ובין מקום קיומם של יחסי ספק- צרכן."

בהקשר זה, הנתבעת שמה יהבה, לא רק בסעיף 1 להסכם, אשר לכאורה, פוטר אותה מאחריות, אלא גם על טופס הבדיקה שהוצג לתובע. אעיר, כפי שכבר ציינתי, שטופס בדיקה זה, שמועדו הינו 29.03.2015, אינו מהווה טופס גילוי נאות, בהתאם לדין.

טופס הבדיקה עליו שמה הנתבעת יהבה, לטעמי, מהווה אפילו חלק מהטעיה מכוונת מצדה. בטופס אכן רשום בסעיף 8 ששלדת המרכב לא תקין, ונרשם באילו המילים: "תקוני מרכב, משמעות נמוכה: סימני פגיעה לפנים, הוחלפו חלקי מרכב, מכסה מנוע הוחלף, כנף קדמית שמאלית הוחלפה, תקוני מרכב וצבע, מעיכות/מעוך/שריטות בצבע+פגמים, נזק לפגושים".

סבורה אני שהיה על הנתבעת לציין מפורשות כי הרכב עבר תאונה, ולא להסתפק ברישום הנ"ל, אשר ממנו יסיק הקונה כי הרכב עבר תאונה.

התנהלות מעין דא מעוררת תהיות באשר לתום לבה של הנתבעת, ויש בהתנהלות זו הפרה במסגרת השלב הטרום חוזי, שכמוה כהטעיה המצדיקה ביטולו של ההסכם, ומסקנתי היא שהנתבעת הפרה את חובת הגילוי הנאות.

השתכנעתי, שאילו הנתבעת הייתה מביאה בפני התובע את התמונה המלאה, התובע לא היה רוכש את הרכב.
יתרה מכך, עולה כי התובע לקח את הרכב ל"טסט" בעצמו. היות והתובע טרם העביר את התמורה במלואה, לא יכול היה לקחת את הרכב לחזקתו. חגי אישר כי הרכב היה בבעלותם עדיין וכי הם מקבלים את הבדיקה של הטסט. חגי נשאל היכן הדו"ח של הטסט והשיב – "אין לי" (ראו בעמ' 32, שורות 10-23; הציטוט – שורה 23).

ככלל, חוסר תום לב, והטעיה מזכים בביטול הסכם. עומד לנגד עיניי כי במקרה שבפנינו התובע עשה שימוש ברכב, ולאחר תקופת מה, הרכב נמכר בסופו של יום , לאור פועלה של אלבר קרדיט. בנסיבות אלה, הלכה למעשה, הרכב חזר לחזקת "אלבר", עוד בטרם החוזה בוטל.

לא ניתן להתעלם מכך, שהתובע ביקש לבטל את העסקה, תוך זמן סביר, ברם הנתבעת לא נעתרה לבקשתו, ולא בצדק. בנסיבות העניין, היה על הנתבעת להיעתר לבקשתו זו. לטעמי, בקשתו זו נעוצה בדין.

סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)", מורה כדלקמן;

"משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.

(ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק".

הנה אם כן, חובת ההשבה הינה הדדית. קרי – התובע ישיב מה שקיבל , והנתבעת תעשה כן אף היא.

על אף שהרכב נמכר, ניתן לבצע השבת שווי (ראו לעיל סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות)). יודגש כי ההשבה כוללת דמי שימוש מרגע הביטול עד להשבת הנכס, שאם לא כן, תהיה התעשרות שלא כדין (ע"א 741/79 כלנית השרון בע"מ נ' הורביץ, פ"ד לה(3) 533).

יחד עם זאת, משהנתבעת לא נהגה בדרך של "גילוי נאות" כלפי התובע, זה האחרון רכש את הרכב, ואף התחייב בהלוואה כלפי אלבר קרדיט. משנכס התובע "למעגל קסמים" זה, אלבר קרדיט פעלה כנגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל, והרכב נמכר, במחיר מופחת. לפיכך, אין לנתבעת להלין, אלא על עצמה.

ערה אני לכך שהרכב נקנה על ידי התובע במחיר מופחת, אולם אין בכך די לפטור את הנתבעת מגילוי נאות בנוגע למצבו של הרכב, קרי – שהרכב עבר תאונה.
כפי שקבעתי לעיל, הנתבעת הפרה את חובת הגילוי, ועל יש להשית עליה את מירב האחריות לנזקיו של התובע.

עם זאת, התובע לא יוצא ידי חובתו, שהרי הוא ויתר על בדיקת הרכב, ולמעשה נטל על עצמו סיכון מסוים, שבנסיבות העניין ראיתי לנכון לאמוד אותו בשיעור של 20%.

עתה, יש לברר מהו הפיצוי הראוי, ואילו נזקים נגרמו לתובע, אם בכלל.

הפיצוי הראוי והנזקים הנטענים

לטענת התובע, ראשי הנזק שפורטו על ידו הוכחו. לטענתו, הוא איבד לקוחות רבים בעקבות מצבו של הרכב הלקוי, הכנסותיו ירדו עקב מצב הרכב, עת התרוצץ במוסכים, נעדר ימים רבים מעבודתו, ואף "נתקע" עם הרכב, באופן שלא הגיע ליעד, לבצע את משלח ידו. על כן, איבד לקוחות.

עוד הוסיף והפנה התובע לרכיבים הנוספים שנתבעו על ידו. לטענתו, רכיבים אלה לא נסתרו, היות והוא לא נחקר בגינם.

לשיטת הנתבעת, התובע לא הוכיח את נזקיו. לדידה, התובע אינו זכאי להשבת הכספים בגין רכישת הרכב, שכן הרכב נמכר לצד שלישי זה מכבר. לשיטתה, הרכב היה תקין והתובע עשה שימוש למעלה מהממוצע ברכב – 16,271 ק"מ.

הנתבעת מוסיפה כי אין זה מעניינה, מדוע התובע לא עמד בתשלומי ההלוואה, ובפרט עת התובע הודה כי בא כוחו ייעץ לו לא לשלם , וזאת בנוסף לעובדה שהתובע סירב לקבל את הרכב מטיפול. ביחס לנזקים למשלח היד וללקוחות – הנתבעת טוענת כי רכיבים אלה לא הוכחו. צורף אישור מיועץ המס, אשר אינו בר סמכות, בשים לב לכך שבאישור נרשם שהספרים מנוהלים על ידי התובע בעצמו. התובע אישר בחקירתו כי הוא עבד בתקופה הרלבנטית, ואף רכש רכב חלופי לצרכי עבודתו.

בשקלול בין טענות התובע לטענות הנתבעת בעניין הנזקים הגעתי למסקנה לפיה הפיצוי יהיה כדלקמן:

השבת מלוא התמורה ששולמה - התובע עותר לסך של 57,000 ₪, וכן להוצאות נלוות בגין הרכישה (עמלת הקמת הלוואה – 799 ש"ח, העברת בעלות – 218 ש"ח, ביטוחים – סה"כ 4,800 ₪).

כפי שפורט לעיל, סבורני כי יש להורות על ביטול העסקה בנסיבות שהובאו לעיל , ודי בנימוקים מעלה , וזאת בהפחתה של 20%.

ערה אני לכך שהרכב נמכר בסופו של יום במחיר מופחת; כפי שכבר ציינתי, אלבר קרדיט פעלה כנגד התובע, מאחר ולא החזיר את ההלוואה, אך דווקא מחיר הרכב שנמכר באמצעות כונס הנכסים, מלמד כי הרכב עבר תאונה בחזית, ועל כן נמכר במחיר מופחת.

בהקשר זה, עת הרכב עבר לחזקת "אלבר" והיא לא פעלה להשיא את מחיר הרכב באופן המקסימלי, הדבר פועל לחובתה, והתובע לא אמור להינזק מכך.

בכל הנוגע להחזר שווי ביטוחים, העברת בעלות והקמת הלוואה - אינני רואה לנכון להשיב את שווי הביטוחים, העברת בעלות והקמת הלוואה, שכן עסקינן בפיצוי מרחיק לכת, והינו מעבר לנזק הישיר והעקיף שנגרם. החובה לבטח רכב, והעברת בעלות, הינה חובה שבדין ובאחריות רוכש הרכב. כמו כן, לא השתכנעתי לחייב את הנתבעת בגין הקמת הלוואה, ואפרט בהמשך בכל הנוגע להלוואה.

באשר להשבת התובע את דמי השימוש שעשה ברכב; כתוצאה מרכישת הרכב התקול, התובע טוען כי לא עשה שימוש ברכב. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי התובע עשה שימוש ברכב במשך 11 חודשים, וגמ א כ- 16,271 ק"מ. התובע טוען כי הוא השתמש ברכב, אולם שימוש הרחוק מההגדרה "לשביעות רצונו". התובע מכחיש שהרכב עבר 16,271 ק"מ. עת מסר את הרכב, הנתבעת לא השכילה לערוך רישום מדויק של מד האוץ, בייחוד עת התברר שהרכב נמכר לאחר תקופה , ולא ברור מי ביצע בו שימוש וכיצד.

לטעמי, היה על הנתבעת להביא ראיות בעניין דמי השימוש הראויים. משלא הביאה הנתבעת ראיות בעניין זה, אין בידי בית המשפט הכלים המתאימים לקבוע מהם דמי השימוש הראויים בנסיבות העניין (ראה: ע"א (ת"א) 1492/93 ליאו גולדברג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]) .

רכישת רכב חלופי – התובע עותר לסך של 4,700 ₪. סבורני כי רכיב נזק זה, אינו קשור במישרין לעניינינו , ובייחוד עת הורתי על השבת התמורה במלואה . התובע היה רוכש ממילא רכב אחר, תחת הרכב שבנדון.

הפסד ימי עבודה – התובע עותר לסך של 2,180 ₪. התובע טוען כי צירף אסמכתא ממשרד העבודה הרווחה לעניין גובה שכר יומי מינימלי שמגיע לו, לאחר התרוצצויות והמסמכים מעידים כי ביקר חדשות לבקרים במוסכים (נספח יג ' לתצהיר התובע). יחד עם זאת, אין די באישור שצירף התובע מיועץ המס מטעמו (נספח ו' לתצהיר התובע).

לאחר שבחנתי את טענות התובע בגין רכיב זה, נחה דעתי כי יש מקום ליתן לתובע פיצוי על דרך האומדנא.

על פסיקת פיצוי על דרך האומדנא ראו - ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490 (2005) שם נקבע כי "במקרים חריגים שבהם קיים חֶסר קיצוני בנתונים ובראיות, וקשה למצוא עובדות שעליהן ניתן לבסס כראוי את ההערכות, ועם זאת ברור שמעשי ההפרה גרמו נזקים, יהיה לדעתי מקום לפסוק פיצוי בדרך של אומדן, לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט, משיקולי צדק, ובלבד שלא יצא חוטא נשכר", עמ' 506 מול האות ג').

לאור האמור, יפוצה התובע על סך של 1,000 ₪.

ההוצאות בגין האשראי למימון ההלוואה – התובע עותר לסך של 10,107 ₪ בגין רכיב זה. אין מחלוקת לפיה התובע מימן את רכישת הרכב, באמצעות נטילת הלוואה. התובע מדגיש כי לא היה מודע לכך שההלוואה שנטל לרכישת הרכב, לא ניטלה מהנתבעת, והדבר הסב לו נזק. הנתבעת מטעמה, מכחישה זאת.

לכאורה, מדובר בנזק ישיר שנגרם כתוצאה מרכישת הרכב. יחד עם זאת, משהורתי על ביטול העסקה, והתובע לא חויב בדמי שימוש, לא ראיתי לנכון לפסוק בגין רכיב זה.

שכ"ט עו"ד עבור המכתב בעניין ביטול העסקה – התובע עותר לסך של 500 ₪ בגין רכיב זה. המדובר בהוצאות בהן התובע נשא כתוצאה מסירוב הנתבעת לבטל את העסקה. היות ומדובר בנזק שנגרם לתובע כתוצאה מרכישת הרכב, והנתבעת לא נענתה לדרישתו, הריני מורה לנתבעת לשלם לתובע סכום זה.

החזר הוצאות ושכ"ט ששולמו במסגרת ההסדר שנחתם עם "אלבר קרדיט" – התובע עותר לסך של 5,850 ₪, בגין רכיב זה. לשיטתו, לאור הפיגורים בהחזר ההלוואה, הגיע להסדר פריסת תשלומים, תוך שהוא משלם את ההוצאות ושכ"ט עו"ד. הנתבעת מפנה להסכם הפשרה (נספח 4 לתצהיר עו"ד נאמן).

יצוין, התובע היה מודע לכך, שעליו להחזיר את ההלוואה, והסכים לפרוס את החוב שנוצר. בנסיבות אלה, ואף מהטעמים שהובאו לעיל בנוגע למימון ההלוואה אין להשית על הנתבעת הוצאות אלה.

פיצוי בגין הפרת חוק מכירת רכב משומש התובע עותר להטלת קנס לטובתו, על סך של 204,400 ₪, מכוח סעיף 5 לחוק מכר רכב משומש.

ביחס לקנס מכוח סעיף 5 לחוק, המדובר בהוראה שאינה קשורה למערך היחסים שבין התובע לבין הנתבעת, אלא של הנתבעת מול הרשות (בהיותה סנקציה פלילית והיותו של הקנס נגבה על ידי המדינה).

ראוי שהגורמים המוסמכים במשרד התחבורה ייתנו דעתם למקרים מסוג זה. ראו והשווה לתא (ראשל"צ) 35683-11-11 ליאור טבנסקי נ' קרסון מוטורס בע"מ, נבו, 23.03.2014).

פיצוי בגין הפרת חוק הגנת הצרכן בהתאם לסעיף 31 א' - התובע עותר לסך של 31,000 ₪.

פיצויים
פיצויים
"נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים".

אבהיר, הואיל וראיתי לנכון להשיב לתובע את מלוא התמורה בגין העסקה והורתי על ביטולה , לא ראיתי לנכון לפסוק סכום כספי נוסף בגין הפרת חוק הגנת הצרכן.

עוגמת נפש – התובע עותר לפיצוי על סך של 30,000 ₪. הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

בנסיבות שהוצגו בפני, משעסקינן באי גילוי נאות, וברכב תקול, סבורני כי יש לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן:

הנתבעת תשיב לתובע סך של 45,600 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 13.07.2015 ועד התשלום בפועל.

הפסד ימי עבודה – 1,000 ₪.

שכ"ט עו"ד עבור המכתב בעניין ביטול העסקה – 500 ₪.

עוגמת נפש – 10,000 ₪.

מלבד הסכומים שקבעתי לעיל, בהתחשב בסכום התביעה שהתקבלה, תישא הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גל גלעדי טיראן
נתבע: אלבר ציי רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: