ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נדב קינן נגד רון שמע :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

נדב קינן

נגד

נתבעים

1. רון שמע

2. אירן שמע

3. הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

1. בתאריך 20.7.18, ברח' הגיבורים בחדרה, ארעה תא ונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג טויוטה מ.ר.94-500-34 (להלן: "רכב התובע"), לבין רכב ו של נתבע 2 מסוג מאזדה מ.ר.
94-641-50, בו נהג באותה עת בנו - נתבע 1, ואשר היה מבוטח על ידי נתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים").

2. התובע טוען כי בעת ש נסע מאחורי רכב הנתבעים בכביש, סטה הלה ימינה באופן שנראה היה כאילו הוא מ תכוון להחנות את רכבו בצד ימין של הכביש. בשלב זה – כך לגרסת התובע, החל הוא עצמו בעקיפת רכב הנתבעים משמאל, אלא שאז, באופן מפתיע וללא איתות, ביצע האחרון פניית פרסה לשמאל ואז ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב.

3. מנגד, טוענים הנתבעים כי פניית הפרסה בוצעה על ידי נתבע 1 באופן זהיר שהיה מלווה באיתות ולכן היה זה התובע שהתרשל בעקיפת רכבם במהלך פנייתו כאמור.

גרסות הצדדים וראיותיהם

4. בעדותו בפני תיאר התובע את שארע, כך: "... הם היו 4 באוטו, שמעו מוזיקה בפול ווליום, ...אני נסעתי אחריהם כשפתאום הוא לקח ימינה, ירד עם הרכב בלי לאותת. יש רק נתיב אחד לכל כיוון. הוא ירד ימינה על מנת לחנות בצד ימין לפי מה שאני חשבתי. אני המשכתי לנסוע בכביש, עקפתי אותו ואז הוא עשה פרסה בפתאומיות שמאלה, ניסיתי לברוח ואז פגעתי עם הפינה הימנית קדמית שלי בכנף השמאלית קדמית שלו. אני שאלתי אותו למה הוא לא אותת והוא אמר לי שהוא אותת אחרי שהוא התחיל לעשות את הפרסה..." .

גם במהלך חקירתו הנגדית על ידי נציג נתבעת 3, כשהתבקש לסמן את מהלך התרחשות התאונה על תצלומי המקום בו היא ארעה (ר' נ/1 – תצלום ב' ) עמד התובע על גרסתו הנ" ל, טען כי לא סטה לנתיב השמאלי לצורך עקיפת רכב הנתבעים אלא נותר בנתיב נסיעתו הימני, ובהמשך הציג בפני סרטון שחזור שערך בדיעבד, ביחד עם אביו.

5. נתבע 1 תיאר את שארע, כך: "...נסעתי בנתיב הימני בכביש הגיבורים, נסעתי מצפון לדרום עם שני חברים באוטו, לא 4 כי אני נהג חדש ואסור לי. כמה מטרים לפני שהגעתי לצומת אותתתי שמאלה, זה בכלל קרה בתוך צומת, זה היה בגיבורים פינת רח"ש. רציתי לעשות מעין פניית פרסה לעלות על דרך כורכר עם חניות... אותתתי שמאלה, הסתכלתי במראה האמצעית למעלה, ראיתי אותו מגיע מאחורי, ראיתי שהוא לא מתכוון לעקוף, איך שהתחלתי את הפניה הוא בא במהירות ופגע לי בדלת למטה, בדלת השמאלית של הנהג ובכנף שמאל... לא סטיתי ימינה כלל, נסעתי ישר ופניתי שמאלה... התובע סטה לנתיב הנגדי במהלך הנסיון שלו לעקוף אותי..." (ר' הסימון ב- נ/1 – תצלום ג').

לשמע דברים אלה, פנה התובע אל נתבע 1 ואמר : "... אתה ירדת ימינה ועשית פרסה בפתאומיות... התאונה מעידה והתמונות מוכיחות שהרכב נפגע רק בכנף הקדמית, זה אומר שביצעת פרסה שלמה על מנת שאני אכנס בך. אם אני עוקף אותך אני צריך לשפשף לך את כל הצד. אני גם לא ביצעתי עקיפה וגם אתה לא אותתת בכלל לא לצורך הירידה לשוליים וגם לא שמאלה לצורך הפרסה...".

6. בהתייחסותו לטענת התובע לפיה נתבע 2 (שהוא אביו של נתבע 1) ציין בשלב מאוחר יותר כי רכבם לא היה מבוטח, אמר נתבע 1: " אני אומר שיש לי ביטוח. אין לי ביטוח מקיף... אני אומר שלא אמרתי שאין ביטוח, אני משיב מאיפה אני זוכר. הם בשטח החליפו פרטים".

7. אחד מנוסעי רכב הנתבעים, חברו של נתבע 1 - דין קופרברג שזומן לעדות מטעמו, טען כי בעת שישב מאחורי נתבע 1 ברכב, ראה שהוא הפעיל את האיתות שמאלה בכוונה להחנות את רכבו לצד המדרכה בצדו השני של הרחוב, ולא סטה לימין בשום שלב שהוא קודם לכן.

דיון והכרעה

8. לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים והעד, ונדרשתי לראיות הנוספות שהונחו בפני ובהן תצלומי המקום בו ארעה התאונה והנזקים שנגרמו לכלי הרכב, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואלה הם נימוקי:

א. תקנה 44(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 קובעת כי:
"(א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.
(ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה".

מתוך העדויות שנשמעו בפני עולה כי נתבע 1 החל בביצוע פניית הפרסה למרות שהבחין ברכב התובע שנסע מאחוריו והוא ככל הנראה עשה כן מבלי לאותת, לאחר שסטה לימין בתחילה. גרסת התובע בעניין זה נשמעה לי מהימנה וסבירה יותר מזו של נתבע 1 וחברו.

ב. עם זאת, גם התובע אשר החליט שלא להמתין עד לשלב שבו הוא יכול היה להבין את פשר סטיית רכב הנתבעים לימין עד תום, והחל בעקיפתו, הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בהתאם להוראת תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה הקובעת כי : "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא"

9. מפני כל האמור לעיל ולנוכח מיקום ואופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב – פגיעת מעיכה בדופן הימנית קדמית של רכב התובע ופגיעות מעיכה ושפשוף בדופן השמאלית קדמית של רכב הנתבעים, החלטתי לחלק את האחריות לגרימת התאונה ותוצאותיה באופן ש- 65% מהאחריות תוטל על נתבע 1 ו- 35% הנותרים יחולו על התובע.

10. סוף דבר – הנני מ חייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 14,222 ₪ המהווה 65% מסכום נזקיו המוכחים (18,401 ₪ עלות תיקון הנזק שנגרם לרכבו + 2,139 ₪ ירידת ערך + 1,340 ₪ שכ"ט שמאי) בתוספת הוצאות בסך של 300 ₪. הסכום הכולל של 14,522 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נדב קינן
נתבע: רון שמע
שופט :
עורכי דין: