ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אורן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה לס

התובע
יוסף אורן
ע"י ב"כ עו"ד שגית בן ארצי קרמר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי עזר אשכנזי

פסק דין

לפנינו תביעת התובע, בעל מניות בחברת אורן מעליות ושובל מבנים בע"מ (להלן – החברה), ששימש כטכנאי מעליות בחברה, להכיר בפגיעה בברכיו ובגבו כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), על דרך תורת המיקרוטראומה.
מבוא
התובע, יליד 1950, טכנאי מעליות במקצועו עבד משנת 1972 או בסמוך לכך ועד שנת 2014 או בסמוך לכך כטכנאי שירות ותיקון מעליות [סעיף 1 לתצהיר התובע]. משנת 2015 מבצע התובע תפקידים משרדיים [עמ' 9 ש' 25, עמ' 6 ש' 6-8]. החל משנת 1980 או בסמוך לכך ועד מועד בירור התובענה דנן עובד התובע בחברה, שהינה בבעלותו ובבעלות אדם נוסף [עמ' 5 ש' 9-11] .
התובע הגיש לנתבע (להלן – המוסד) ביום 21.8.16 תביעה להכרה בליקוייו בגב ובברכיים כנובעים מתנאי עבודתו. תביעותיו של התובע נדחו בטענה שהתובע לא הוכיח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, כי מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו וכי מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
קדם משפט התקיים ביום 28.1.18 ובמסגרתו ניתנה החלטת בית הדין לפיה שתי תביעות התובע כנגד החלטות המוסד יאוחדו.
ביום 26.3.19 התקיים דיון הוכחות, במהלכו נחקר התובע על תצהירו.
טענות הצדדים בתמצית
עיקר טענות התובע כמפורט בתצהירו הינן, כדלקמן:
התובע מתקן מעליות במקצועו והינו מעליתן מוסמך. בתפקידו זה התובע עבד 6 ימים בשבוע. בימים א'-ה' כ 12 שעות עבודה ליום וביום שישי מספר שעות נמוך יותר. לעתים ביצע התובע עבודות דחופות גם בימי שבת. בממוצע יש כ – 13-15 קריאות ביממה ולעתים אף יותר.
לטענת התובע במהלך העבודה האינטנסיבית הוא נדרש לכיפוף הברכיים וכריעה על הברכיים במקומות צפופים. כמו כן נדרש התובע לעליה וירידה אינטנסיבית במדרגות, כאשר הבניינים בהם טיפל במעליות הם בני כ – 10 קומות בממוצע והוא נדרש לעליה תכופה עד לחדר המכונות המצוי בגג הבנין – חדר שהגישה אליו באמצעות סולם או מדרגות.
עוד טען התובע כי עבודתו כרוכה בנשיאת משאות כבדים כגון חלקי מנועים וחלקי מעליות, תיק כלי עבודה עמוס חלקי חילוף והכל במשקלים ממוצעים של כ 30-40 ק"ג באופן הכרוך בהפעלת עומס יתר על הגב התחתון.
התובע צירף לכתב התביעה, חוות דעת רפואית מיום 3.7.16 מאת ד"ר מריו אייכנבלט לפיה, התובע "סובל מאוסטיארטריטיס (שחיקת סחוס) בשתי הברכיים. ... כמו כן סובל מתסמונת של היצרות תעלה חוט השדרה" וכי "ידוע שעבודה על הברכיים, עבודה תוך כריעת ברכיים, עבודה עם עומס יתר על הגב והברכיים, וירידות מרובות במדרגות מהוות גורם לשינויים ארטריטיים. אני מייחס מחצית מהנכויות שהערכתי לסוג עבודתו של מר אורן אשר השפיעה באופן ניכר/משמעותי על המחלה הארטריטית ועל מגבלותיו הנוכחיות לפי תורת המיקרוטראומה" .
עיקר טענות הנתבע הינן, כדלקמן:
התובע לא הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה. עבודת התובע הינה עבודה מגוונת שאינה כרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונישנות ברציפות דומות במהותן הפועלות דווקא על הגב והברכיים.
מגוון התנועות והתנוחות שהתובע נדרש לבצע במהלך יום עבודתו, נעשו בסדר משתנה, לא ברציפות, בהתאם לצרכי העבודה וסוג התקלה במעלית.
התובע נמנע מלציין כי הוא בעל שליטה בחברה בה הוא עובד.
גרסתו של התובע באשר לתדירות ביצוע הפעולות נסתרה בחקירה נגדית.
התובע אף לא הניח תשתית עובדתית לביצוע פעולות בכריעה על ברכיו.
התובע נמנע מלזמן עדים לתמיכה בגרסתו ואף נמנע מלצרף מסמכים וראיות אובייקטיביות אחרות לתמיכה בגרסתו.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו בכובד ראש את מלוא טענות הצדדים ואת העדות שנשמעה לפנינו ולאחר שעיינו במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין נחה דעתנו כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה ומשכך יש לדחות את התביעה. נפרט טעמנו.
מסגרת נורמטיבית
תורת המיקרוטרואמה הינה יצירה פסיקה אשר נועד ליתן מענה למבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, אשר אינה מחלת מקצוע ואף אינה תאונת עבודה במובנה השגור. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש תורה זו בצמצום (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נגד אסתר נוח (22/12/14), להלן - הלכת נוח).
תנאי ראשוני להכרה בפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה....." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נגד אשר יניב (2/11/99), להלן - הלכת יניב).
באשר לתשתית העובדתית הנדרשת נפסק כי המבוטח צריך להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים" חוזרים ונשנים משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה (הלכת נוח והאזכורים המופיעים בה). עוד נפסק כי התנועות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן", קרי "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" (הלכת יניב) .
על מנת שתקום תשתית עובדתית למיקרוטראומה יש להוכיח ראשית שני יסודות. האחד - אירוע חיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והשני - הנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. משכך יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה (עב"ל (ארצי) אלי שבח נגד המוסד לביטוח לאומי (28/7/02)).
ככל שניתן לבודד את התנועות החוזרות ונשנות אצל מבוטח מתוך מכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודה, גם אם תדירותן של אלה אינה באופן רצוף וללא כל הפסקות קיימת אפשרות להוכחת תשתית עובדתית למיקרוטרואמה (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי נגד המוסד לביטוח לאומי (20/12/07)), אך עדיין " על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" ( הלכת יניב).
בעב"ל (ארצי) 1457-05-16 קפורי נגד המוסד לביטוח לאומי, (24.1.18) חזר בית הדין הארצי וציין:
"גם אם עבודתו של המבוטח כוללת אותה תנועה המתבצעת מעת לעת לאורך יום העבודה בהתאם לצורך, עדיין אין בכך כדי להניח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן אם אותה תנועה מבוצעת מעת לעת במהלך יום העבודה לפרקי זמן קצרים, לא מתקיימת הדרישה שאותה תנועה תבוצע ברצף על פני פרק זמן משמעותי, ולא ניתן ליצור את התשתית העובדתית באופן מלאכותי על ידי קיבוץ כל פרקי הזמן הקצרים לכדי מכלול אחד, תוך התעלמות מההפסקות בין אותם פרקי זמן, בהם ביצע המבוטח תנועות אחרות ומגוונות."
ביחס לפגיעה בברכיים בעילת המיקרוטרואמה, נקבעו ע"י בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 23454-10-17‏ ‏ אורן לוי נגד המוסד לביטוח לאומי (15.1.19) הדברים הבאים:
"ההלכה הפסוקה בעניין מיקרוטראומה לברכיים מחייבת את הנפגע להוכיח כי הנזק שנגרם לו נוצר תוך כדי תנועה ולא כתוצאה מתנוחה סטטית.
בית דין זה פסק כי ככלל, תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המיקרוטראומה, באשר אין בה תנועה חוזרת ונשנית. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה. בהתאם נדחו תביעות שעניינן עמידה ממושכת על הרגליים או על הברכיים )עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – מוייז יניפיליז, [פורסם בנבו] (3.7.2014) והאסמכתאות שם; עב"ל (ארצי) 373/08 רינה אדיבי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (18.11.2008); עב"ל (ארצי) עב"ל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (27.5.2013); עב"ל (ארצי) 1374-10-11 עפר אבשלום – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (10.9.2014); עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (30.03.2016)).
בעניין שלמה ביטון נדונה תביעה להכרה במיקרוטראומה ברכית, ונקבע כי "אין די בעצם השהייה בעמדת רכינה על הברך למשך פרקי מסוימים לצורך ביצוע פעולות האחזקה, בין אם ברכינה על הברך על הסולם ובין אם ברכינה על הברכיים מתחת לשולחנות, כדי להקים תשתית מיקרוטראומטית, שכן מדובר במצב סטטי"(עב"ל (ארצי) 49533-12-10 שלמה ביטון – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.1.2012)). בהתאם, נקבע כי יש להוכיח תנועות ברכיים חוזרות ונשנות או לחלופין חבלות חוזרות ונשנות בברכיים [עב"ל (ארצי) 51716-09-16 נאיף סכראן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.10.2018); עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי – בן סימון [פורסם בנבו] (8.3.2010)].
מן הכלל אל הפרט
התובע ביסס את תביעתו על עליה וירידה אינטנסיבית, לכאורה, במדרגות וכן נשיאת משאות כבדים בזמן העליה/ירידה במדרגות. לא שוכנענו כי מדובר בפעולה רציפה או בפעולה אשר נמשכה פרקי זמן משמעותיים ובתדירות הנדרשת על מנת להקים עילת תביעה למיקרוטראומה. התרשמנו כי עבודת התובע מגוונת וככל שכללה עליה וירידה במדרגות הרי שמדובר היה בפעולה אשר משכה ותדירותה משתנים מאוד מיום ליום ולא ניתן לקבוע כי בוצעה פרקי זמן ממושכים דיים על מנת להוות תשתית לעילת המיקרוטראומה. ננמק.
בשאלון למבוטח (מוצג נ/4) תיאר התובע את יום עבודתו באופן הבא: "בעבודתי אני נוסע ממקום למקום ומחליף מנועים וכבלים של מעליות, אשר נמצאות בדרך כלל בקומה האחרונה ולכן עלי לעלות במדרגות משום שבדרך כלל המעלית לא עובדת. בנוסף אני מתקן מעליות. במשך היום עולה ויורד הרבה מאוד במדרגות ונושא כלי עבודה וחלקי חילוף למעלית."
בתצהירו ציין התובע כי ביום ממוצע יש 13-15 קריאות [סעיף 1 לתצהיר עדות ראשית]. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי מהות התקלות בהן הוא נדרש לטפל משתנה וכי כל יום הוא מטפל בתקלה אחרת [עמ' 8 ש' 24-26]: "אני לא אומר שאני מחליף את כל הפריטים, יום אחד כבלים, יום אחד גלגל הנעה, יום אחד משהו מהפריטים האלה.". כאשר נשאל התובע האם כל 13-14 הקריאות אליהן הוא נדרש ביום הן "תקלות כבדות" השיב "..לפעמים יש דברים יותר קלים. יש להחליף קונטקטורים ומיסבים וזה יותר קל. " [עמ' 9 ש' 1-3].
בחקירתו הנגדית העיד התובע כי משך הזמן הממוצע של תיקון תקלה במעלית משתנה "יכול להיות שעה ויכול להיות שלושה ימים" [עמ' 6 ש' 29-30].
מהאמור לעיל עולה כי עבודת התובע משתנה מיום ליום וכפועל יוצא תדירות פעולת הטיפוס במדרגות כמו גם פעולת הירידה במדרגות משתנה מיום עבודה אחד למשנהו ואף במהלך יום העבודה אינה מתבצעת באופן רציף. כפי שהתובע העיד, הרי זמן תיקון תקלה משתנה מתקלה לתקלה, מהות התיקון משתנה ולפיכך מספר המעליות שמתקן התובע מדי יום משתנה וכפועל יוצא מספר הפעמים בהם נדרש התובע לעלות ולרדת במדרגות הינו בהתאם.
אין די בכך שהתובע עולה ויורד במדרגות במהלך יום העבודה. על מנת להוכיח תשתית עובדתית יש להוכיח את רציפות הפעולה ומשכה.
התובע אמנם הצהיר כי ביום מתקבלות 13-15 קריאות לתיקון מעלית אולם לא הביא כל אסמכתא הן באשר למספר הקריאות המתקבלות והן באשר למספר התיקונים אותם הוא מבצע ביום או למספר הקריאות להן הוא נענה ביום. מאחר והתובע הוא בעל החברה יש להניח כי המידע נגיש וזמין לו. יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא הוצגו ראיות בנוגע למספר הקריאות היומיות המגיעות לחברה בכלל ולמספר הקריאות היומיות שטופלו על ידי התובע בפרט (ע"ע (ארצי) 300151/98 יעקב שפירו נגד נציבות מס הכנסה (13/7/03); ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים נגד יאיר חודאדי, (19/1/10)).
גם אם נניח כי אכן מתקבלות בחברה בכל יום בממוצע 13-15 קריאות שירות, אין הכרח כי התובע בעצמו נענה לכל הקריאות המתקבלות ביום נתון. התובע העיד כי בחברה עובדים נוספים מלבדו ובממוצע 4-6 עובדים בכל תקופת זמן [עמ' 5 ש' 19-20]. התובע העיד שזמן תיקון תקלה במעלית משתנה בהתאם למהות התקלה, ולעיתים התיקון עשוי לארוך יום שלם ואף מספר ימים [עמ' 6 ש' 30], באופן שמצריך – תיאורטית – עליה חד פעמית לחדר המכונות אשר בגג הבנין וירידה אחת בלבד ביום עבודה. בהתחשב בגרסה האמורה לא ניתן לקבוע כי הוכח שהתובע טיפל בכ 13-15 קריאות ביום.
למעלה מכך, התובע לא הוכיח את טענתו כי בממוצע טיפל במעליות בבניינים בני 10 קומות [סעיף 2 לתצהירו]. בחקירתו הנגדית אישר התובע החברה מספקת שירותי תיקון מעליות גם לבניינים בני 3-4 קומות ולבתים פרטיים בהם אין חדר מכונות הדורש טיפוס במדרגות [עמ' 9 ש' 7-8]. עוד אישר התובע כי החברה מספקת שירותי תיקון מעליות למוסדות שונים, אשר הבניינים בהם בעלי מספר קומות מועט [עמ' 9 ש' 9-23].
בנוסף, תמוהה בעינינו טענת התובע לפיה בבניינים גבוהים בהם יש שתי מעליות לא ניתן היה, במרבית המקרים, לעשות שימוש במעלית שעבדה על מנת לעלות לגג ולטפל במעלית שדורשת תיקון. התובע נשאל בהקשר זה והשיב [עמ' 7 ש' 18-22]:
"ש. בבנין ממוצע יש 2 מעליות ?
ת. לא היה לי את הפריבילגיה להרים את הציוד במעלית נוספת.
ש. למה לא?
ת. כי לא נתקלתי. גם אם נתקלתי ונגיד שהיה עוד מעלית ועד הבית לא מרשה להכניס ציוד שלא יפגע לו בשיש ויפגע לו בקיר ואומר שאנחנו נשבור את הראש."
בהמשך נשאל התובע שוב על מספר המעליות הממוצע בכל בנין ועל האפשרות לעשות שימוש במעלית התקינה לצורך עליה לחדר המכונות והשיב [עמ' 10 ש' 22-28]:
"ש. למה בעצם לא עשית שימוש במעלית השניה אם היתה מעלית שניה או אם בד"כ יש מעלית שניה?
ת. בתקופה שלנו, בשנים האחרונות, אתה לא יכול לעשות בבניין מה שאתה רוצה, אם אתה רוצה לשים משא אתה צריך רשות מועד הבית, לקבל אישור והוא באופן אוטומטי אומר לא כי יש לו רצפת שיש ויש לו דקורציה יפה ויש לו נירוסטה .
ש. בכמה בניינים יש יותר ממעלית אחת ?
ת. לא הרבה ."
תשובת התובע התייחסה ל"שנים האחרונות" אולם התובע עצמו אישר כי אינו עובד כטכנאי מעליות משנת 2014 או בסמוך לכך ותביעתו מתייחסת לשנים רבות. תשובתו הראשונית של התובע לפיה כמעט לא נתקל בבניינים בעלי שתי מעליות ובהמשך התשובה לפיה נדרש אישור מוועד הבית לעלות במעלית השניה אינן משכנעות לטעמנו. מקל וחומר בהתחשב בכך שעלה כי עבודת התובע מגוונת ומשתנה, ואינה דורשת תמיד ובהכרח, עליה עם ציוד בעל נפח רב אשר עשוי לפגוע במעלית. התרשמנו כי התובע נמנע מלהשיב באופן ברור ומלא בהקשר זה וכאשר נשאל מפורשות מתי מנעו ממנו לעשות שימוש במעלית נוספת, לא סיפק תשובה מפורטת, אלא הסתפק בתשובה מתחמקת שלשונה "אני 43 שנה העליתי ציוד" [עמ' 11 ש' 11-13].
עוד לא שוכנענו מעדות התובע לפיה תיקן מעליות רק בבניינים בני 8-12 קומות ורק בתקלות מורכבות והתרשמנו כי מדובר בעדות מגמתית [עמ' 10 ש' 19-21, עמ' 8 ש' 31-32].
נציין כי פעולת העלייה והירידה במדרגות אינה מתבצעת ברציפות. כאמור התובע נדרש לעלות לגג הבניין לתיקון המעלית (ככל שאין מדובר בבנין בן קומה אחת, שאז לא קיים חדר מכונות על הגג, עמ' 9 ש' 7-8). מכאן שהתובע עולה לגג הבניין ורק לאחר סיום התיקון יורד התובע במדרגות כך שהעליה והירידה במדרגות אינה רצופה. התובע עצמו העיד כי זמן התיקון משתנה ממעלית למעלית וכך גם משך ההפסקה שבין העלייה לבין הירידה [עמ' 6 ש' 30]. עוד התרשמנו כאמור כי גובה הבנינים משתנה ולא הוכח גובה ממוצע של בנין (הכרוך בהכרח במספר מדרגות ממוצע).
בנוסף, קיימת הפסקה גם בזמן המעבר של התובע מאתר עבודה אחד למשנהו. לאחר הירידה במדרגות עם סיום הטיפול במעלית, נוסע התובע ברכבו עד לאתר עבודה נוסף (למעט בעת טיפול בתקלות אשר דורשות מספר ימי עבודה רצופים עמ' 6 ש' 30). מכאן שקיימת הפסקה בין פעולת הירידה במדרגות לבין פעולת הטיפוס במדרגות וממילא אין מדובר בפעולה המתבצעת ברצף אלא בפעולה המתבצעת לסירוגין ובתדירות משתנה מאוד.
התובע, שהינו בעל החברה, העיד כי ביצע עבודות נוספות זולת תיקון מעליות, ובכלל זה "הדרכות ולימוד טכנאים" אם כי ציין שעשה זאת לפני שנת 2015 בהיקפים נמוכים [עמ' 9 ש' 27-29].
באשר לטענת התובע לפיה עבודתו כרוכה בכריעה על הברכיים ובעבודה עם ברכיים כפופות הרי שטענה זו לא הוכחה כלל. התובע הצהיר בתצהירו בלקוניות כי עבודתו כרוכה "בעבודה על הברכיים, כריעה על הברכיים ועם ברכיים כפופות במקומות צפופים" [סעיף 3 לתצהירו]. בשאלון מבוטח למיקרוטראומה ציין "עבודתי לרוב מתבצעת בעמידה ממושכת כשהכלים וחלקי חילוף על גופי וכמו כן לעתים עבודתי מתבצעת על ידי כיפוף ברכיים במצב של כריעה" [סעיף 2 לשאלון, נ/4].
טענת התובע לעניין זה נטענה בדלות ובעלמא ולא פורטה כלל. לא ברור מתי ואיך מבצע התובע את עבודתו תוך כיפוף הברכיים וביצוע כריעה. לא ברור כמה זמן מבצע התובע את עבודתו תוך כיפוף הברכיים ובאיזה מנח. מעדותו של התובע בבית הדין לא עלה כלל כי העבודה מבוצעת על הברכיים. התובע תאר פעולות רבות ושונות בחקירתו הנגדית ולא ציין כלל במהלך כל חקירתו עבודה הכרוכה בביצוע פעולות חוזרות ונשנות של הברכיים.
כך או כך, בהתאם לפסיקה עבודה בתנוחה קבועה אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, וממילא הצורך לעבוד בכריעת ברך כשלעצמו אינו מקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
לענין המיקרוטראומה הגבית הנטענת סבורים אנו כי גם ביחס אליה לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת, שעל בסיסה יש מקום למינוי מומחה רפואי. נבאר.
ביחס לזמן נשיאת המשאות הכבדים, נטען כי אלה נישאו בזמן העליה והירידה במדרגות. משלא הוכח כי התובע עלה וירד במדרגות בפרקי זמן רצופים או בפרקי זמן ממושכים דיים, גם אם אינם רצופים, על מנת שיוכלו להוות תשתית מספקת למיקרוטראומה של הברכיים, הרי שמאליה נדחית הטענה למיקרוטראומה של הגב, אשר נגרמה – כך לטענת התובע - בשל הרמת משאות במהלך אותו פרק זמן של עליה וירידה במדרגות. די בכך כדי לדחות את הטענה למיקרוטראומה גבית.
למעלה מן הדרוש ולהשלמת התמונה נציין עוד, ביחס למשקל המשאות אותם נשא התובע על גבו - מהחקירה עלה כי מדובר במשאות שונים במשקלים משתנים. התובע הצהיר בתצהירו כי הוא נושא עמו כלי עבודה וחלקים שונים במשקל ממוצע שבין 30-40 ק"ג [סעיף 2 לתצהיר] ובחקירה נגדית העיד ביחס לכלים רבים ולמשקלים המשתנים שלהם, חלקם במשקל 10-15 ק"ג [עמ' 8 ש' 8-23].
בנוסף נציין כי התובע לא פירט בתצהירו באיזה אופן הוא נושא את המשאות. ברי כי אופן נשיאת המשאות יכול להשפיע על איזורים שונים בגוף. מעדותו עולה כי הוא נושא את המשאות באופנים שונים: את המנוע של המעלית הוא נושא על כתפיו [עמ' 7 ש' 13-14] את גלגל ההנעה הוא מרים תוך גלגלו במעלה המדרגות [עמ' 7 ש' 28-29] ואת הכבלים הוא לוקח בשתי ידיים [עמ' 8 ש' 10-12].
הנה כי כן, עלה מעדות התובע כי עבודתו כרוכה, בין היתר, בהרמת משאות שונים ובמשקלים שונים, בדרכים לא אחידות ובאופנים שונים וכל זאת בפרקי זמן לא קבועים, בתדירות שלא הוכחה ומבלי שהוכח רצף של הרמת משאות או פרקי זמן מספקים, אשר די בהם כדי להקים תשתית למיקרוטראומה.
אין ספק כי התובע עבד עבודה קשה ומאומצת. אולם אין די בעובדה שהתובע עבד בעבודה פיזית – אשר יתכן שאף השפיעה על מצב בריאותו – כדי להוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. כאמור, הוכחת תשתית כזו "מחייבת הוכחת ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. במצב החקיקתי נכון להיום, אין די בכך שאדם ביצוע עבודה פיזית על מנת שתבחן שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין מצבו הרפואי, אלא נדרש שתתקיים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה" (פרשת ברנס).
בהקשר זה כבר נפסק בהלכת נוח כי "אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטרואמה, שכן "השימוש במונח מיקרוטרואמה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (ר' עוד בהקשר זה עב"ל (ארצי) 490/09 ספרוני נגד המוסד לביטוח לאומי (8/11/10); עב"ל (ארצי) 47434-09-13 חקנזרי נגד המוסד לביטוח לאומי (9/3/15)).
בשולי הדברים נזכיר שוב כי התובע, שהינו בעל החברה, לא הביא זולת עדותו שלו כל ראיה נוספת, כל מסמך נוסף וכל עד שעשוי לתמוך בגרסתו בדבר אופי העבודה, מספר קריאות השירות הממוצע אשר ביצע ביום, הגובה הממוצע של הבניינים בהם טיפל (שיש בו כדי להשפיע על מספר המדרגות) וכיוצ"ב. סבורים אנו כי בנסיבות ענייננו עדות התובע לבדה, מקום בו סביר שקיימות ראיות אובייקטיביות לתמיכה בגרסתו, אינה מספקת. הדברים מקבלים משנה תוקף, בשים לב לכך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע ולאור הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971, המטיל חובת הנמקה מוגברת בנסיבות מסויימות. סעיף זה אמנם אינו בעל תחולה דווקנית בבית הדין לעבודה, אולם בשל עקרונות הצדק בפועל נוהגים בתי הדין להזהיר עצמם ביתר שאת עת נשמעת לפניהם עדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע (ר' לדוגמא עב"ל (ארצי) 2735-09-13 המוסד לביטוח לאומי נגד אליהו בן גור (1 8/12/13); עב"ל (ארצי) 460/99 המוסד לביטוח לאומי נגד פרחה יהודה (27/7/03)). הדברים יפים מקל וחומר שעה שמדובר בתובע שהינו בעל המניות בחברה.
סוף דבר – התביעה נדחית.
נוכח טיב ההליך ומהותו אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב תשרי תש"פ, (11 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר שלמה לס
נציג ציבור מעסיקים

כרמית פלד, שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: יוסף אורן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: