ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד מחמד אלשעור :

בפני כבוד ה שופט אלדד נבו

תובע
המוסד לביטוח לאומי

נגד

נתבעים

  1. מחמד אלשעור
  2. פלסטין חברה לביטוח
  3. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

החלטה

בקשה לסילוק על הסף של תביעת המוסד לביטוח לאומי כנגד קרנית, נתבעת 3, מחמת התיישנות והיעדר עילה.

הנפגעת, ששימשה כבודקת ביטחונית במחסום אליהו שבאיו"ש, נפגעה ביום 29.10.2011 מרכב בו נהג תושב הרשות הפלסטינאית ושהיה מבוטח על ידי נתבעת 2, חברת ביטוח משטחי הרשות.
תביעת הנפגעת סולקה בהסדר לפיו תביעתה נדחתה ונותרה תביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי [להלן: "המל"ל"].
אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בשטח המוגדר כאתר צבאי ומכאן טענת נתבעת 3 לאי תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. לטענתה, הדין החל הוא צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677), תשל"ו – 1976.
הואיל ומקור חבותה של קרנית הוא מכוח חוק הפלת"ד, היא סבורה שלא קמה עילת תביעה כנגדה מקום בו חוק הפלת"ד אינו חל. טענת ההתיישנות מבוססת על הוראות צו המושל (677) הנ"ל לפיהן תקופת ההתיישנות לתביעה על פיו היא שנתיים בלבד ותביעה זו הוגשה לאחר למעלה מ -6 שנים לאחריה .
התובע טוען כי הדין החל על התאונה הוא דין מדינת ישראל ובכלל זה חוק הפלת"ד. לטענתו, אין הגיון בטענה לפיה באתרים צבאיים ויישובים ישראלים חל צו המושל המרע את מצבם של נפגעי תאונות דרכים בהיבט ההתיישנות אף ביחס לדין הפלסטינאי.
לטענתו, לא ייתכן להחיל את צו המושל משנת 1976 על שטחי היישובים והאתרים הצבאיים שהגדרתם ניתנה להם רק בשנות ה – 90'.
שני הצדדים הפנו במסגרת טיעוניהם לפסיקה ולספרות התומכות, לדעתם, בעמדתם.

הכרעה

כידוע, הכלל הוא כי סילוק תביעה על הסף ייעשה בזהירות רבה ורק באותם מקרים בהם ברור בוודאות מוחלטת, כי גם אם התובע יוכיח את על טענותיו העובדתיות – תידחה תביעתו.
סעיף 12.(ה) לחוק הפלת"ד קובע את חובת הנתבעת 3 (קרנית) כלפי נפגע ישראלי שנפגע במקום בו דיני מדינת ישראל אינם חלים:
"הקרן תשלם לנפגע שהוא ישראלי, נוסע יוצא או נוסע נכנס, אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה באזור או בשטחי האחריות הפלסטינית, או באזורים, או בשדה התעופה, ואשר החבות לגביה אינה מכוסה בפוליסה שהוציא מבטח, השלמת פיצויים בסכום ההפרש שבין הפיצויים שהיה זכאי להם אילו אירעה התאונה בישראל, לבין הפיצויים שהוא זכאי לקבל לפי הדין במקום התאונה; הקרן רשאית לשלם לבית חולים את הוצאות הטיפול בנפגע כאמור, כשם שמבטח חייב לשלמן לפי סעיף 28 לפקודת הביטוח.
כאמור לעיל, לטענת קרנית, תביעת המל"ל התיישנה הואיל והתאונה לא התרחשה במקום בו חל חוק הפלת"ד אלא צו המושל הקובע תקופת התיישנות קצרה בת שנתיים.
אילו הייתה התאונה מתרחשת בישראל, לא הייתה התביעה מתיישנת ולכן, לכאורה, על פי הוראת סעיף 12.(ה) הנ"ל – קיים סיכוי שייקבע שעל קרנית לשלם למעשה את סכום התביעה [ההפרש שבין דחיית התביעה בשל התיישנות וקבלתה] .
האמור לעיל הוא כמובן רק במקרה בו תתקבל טענת קרנית כי הדין החל באתרים צבאיים הוא צו המושל ולא חוק הפלת"ד. אינני משוכנע כי כך הם פני הדברים ויש טעם רב בטענת התובע כי אין זה סביר שאזרח ישראלי שנפגע בשטחים שהם בשליטת מדינת ישראל ימצא עצמו במצב נחות מזה אילו היה נפגע בשטחי הרשות הפלסטינאית.
בנוסף, יש לזכור את הוראת סעיף 328(א)(א1)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 לפיו תקופת ההתיישנות תחל רק עם קבלת דיווח אודות ביצוע ניכוי מתשלום פיצויים או מרגע שנודע למל"ל על קיומם של הליכי התביעה.
לאור האמור לעיל, לא ניתן לקבוע כבר עתה כי תביעת המל"ל כנגד קרנית משוללת יסוד וחסרת סיכוי להתקבל ולפיכך לא מתקיימים התנאים לסילוק התביעה על הסף.
הבקשה נדחית.
הוצאותיה תילקחנה בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: מחמד אלשעור
שופט :
עורכי דין: