ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יואב בן מוחה נגד מי עדן בר :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

יואב בן מוחה

נגד

נתבעת

מי עדן בר - שירות מחלקה ראשונה בע"מ

פסק דין

רקע

1. בתאריך 2.11.2006 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם לשירות חודשי של אספקת מים מינרליים על בסיס מסלול של שכירות מתקן המים והציוד הנלווה אליו.

2. במהלך כ- 7 השנים שחלפו מאז, סיפקה הנתבעת לתובע ציוד ומיכלי מים מינרליים על פי דרישותיו, עד שלקראת סוף שנת 2013 החליט הלה לסיים את התקשרותו עמה.

3. בתביעה שלפני טוען התובע כי הנתבעת השתהתה באיסוף הציוד מביתו, גבתה ממנו סכום של 320 ₪ שלטענתו הוא כלל לא היה חייב לה ולאחר מכן הגדילה לעשות בכך שחרף אישורה בכתב לכך שאין לו חובות כלשהם נוספים אליה (ר' תעודת המשלוח/קבלה מיום 16.10.13 שצורפה לכתב התביעה), דרשה ממנו לשלם לה סכום נוסף של 350 ₪ שאותו הוא סרב לשלם, עד ש חוב זה תפח והגיע לסכום של 2,970 ₪ שאותו הוא נאלץ לשלם בסופו של דבר בעקבות צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו בגין חוב זה . מפני כל אלה עתר התובע לחיוב הנתבעת בהשבת הסך של 2,970 ₪ ופיצויו ב – 10,000 ₪ נוספים.

4. מנגד טענה הנתבעת להגנתה כי במהלך התקופה מאז בקש התובע לסיים את התקשרותו עמה וניתן לו האישור נכון ליום 16.10.13 דלעיל, נצבר בחשבונו חוב חדש נוסף שאותו הוא סרב לשלם עד שלבסוף עשה כן בעקבות צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו, במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח על ידה. זאת ועוד – כך טענה הנתבעת – התובע החזיר לה את מלוא הציוד שנותר בביתו, רק בחודש מרץ 2014. ובעקבות כך זוכה בסכום של 449.74 ₪.

הראיות

5. במהלך עדותו בפני חזר התובע והפנה אל אותה תעודת משלוח/קבלה מיום 16.10.13 בה אישר נציג הנתבעת בכתב ידו כי עם תשלום הסך של 320 ₪ "שולם חוב עד לתאריך 16.10.13. נסגר תשלום מול מנהל הפצה אורן מזרחי. לקוח לא חייב שום חוב מעבר לתשלום". התובע הוסיף וטען כי באותו מעמד הוא החזיר לנציג הנתבעת את מתקן המים, באמרו: "... אני שילמתי רק בתנאי שהוא ייקח אותו...", ולתמיכת טענתו לפיה הנתבעת "אוהבת כסף" הגיש חשבונית נוספת שנשלחה אליו ביום 13.7.18 עם דרישה לתשלום סך של 121.86 ₪ נוספים (ת/1).

6. נציגת הנתבעת עמדה על כך שדברי התובע אינם נכונים והציגה בפני את יומן הלקוח שלו – נ/1, המלמד על כך שמתקן המי ם/ציוד הנתבעת נותר בביתו והוחזר לה רק בחודש מרץ 2014 – ר' התרשומת אודות החזרת המתקן ביום 16.3.14 ותיעוד שיחה מיום 27.2.14 עם עורכת הדין של התובע בה נכתב כי היא "מלינה שהלקוח רוצה להחזיר ציוד ולקבל זיכוי על הציוד שהוחזר. הסברתי לה שהמתקן בשכירות ומכיוון שלא החזירו הפך לקניה וחוייבה על כך... נא לדאוג לאסוף מהלקוח".

נציגת הנתבעת הוסיפה וטענה שבמשך השנים בהן הסכם השירות ביניהם היה תקף, נהג התובע לשלם לה במזומן ולא תמיד הקפיד על תשלום סכום החוב המלא, דבר שגרר אחריו חיובים נוספים . אשר לחוב בסך 324 ₪ שהלך ותפח עד כדי 2, 970 ₪ הסבירה נציגת הנתבעת כי מדובר היה בחוב שנצבר בגין הציוד שלא הוחזר, המתקן, הכדים והמעמד שלהם וכן בגין מכונת קפה וקפסולות שנרכשו ככל הנראה על ידי אשתו ביום 1.7.12 (ר' הסכם ההתקשרות הנוסף שהוגש ע"י הנתבעת לאחר הדיון).

דיון והכרעה

7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
התובע לא הרים את נטל הוכחת תביעתו שכן טענתו לפיה הוא החזיר לנתבעת את כלל הציוד שהיה בביתו ביום 16.10.13, דהיינו במעמד סגירת החוב בסך 320 ₪, לא רק שלא הוכחה אלא נסתרה על ידי הנתבעת בתרשומות המופיעות ביומן הלקוח שלו אצלה. זאת ועוד – בעקבות הצגת יומן הלקוח (נ/1), חזר בו התובע במידה מסוימת מגרסתו העיקשת תחילה, ואמר: "... יכול להיות שאני טועה ולקחו את המכשיר בתקופה אחרת...".

8. סוף דבר ומפני כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 400 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לתובע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יואב בן מוחה
נתבע: מי עדן בר
שופט :
עורכי דין: