ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדיס אצ'נפה נגד גואדה צהאיינך :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעים

1.אדיס אצ'נפה
2.יצחק וודאג'

נגד

נתבע

גואדה צהאיינך

פסק דין

לפני שתי תביעות שהוגשו ע"י התובעים כנגד הנתבע וזאת ביחס להסכמי שיתוף פעולה שנכרתו ביניהם ביחס למכירת דירות.
התובע 2 והנתבע הינם מתווכי דירות. התובע 1 עוסק אף הוא בתיווך דירות אולם הוא אינו מתווך מורשה כהגדרתו בדין.

לטענת התובעים, הוסכם בין הצדדים כי ישתפו פעולה ביחס למכירת שתי דירות- האחת ברחוב אנילביץ' והשניה ברחוב גולינקין, שתיהן בראשון לציון. הוסכם בין הצדדים כי הנתבע יגבה את דמי התיווך וממחצית מהם יועברו לידי התובעים. לצורך כך העביר הנתבע הסכם שיתוף פעולה כשהוא חתום על ידו, אולם תוכנו מולא בהסכמת הצדדים ע"י התובעים. לאחר מכירת הדירות סירב הנתבע להעביר לידי התובעים את שכרם ולפיכך נאלצו להגיש תביעה זו.

הנתבע טען כי לביהמ"ש הוצג הסכם אחד והוא מתייחס לרחוב גולינקין בלבד. פרטי התובע 1 כלל לא היו ידועים לו ומולאו על ידו מבלי שלנתבע היה ידוע כי התובע 1 אינו מתווך מוסמך- ואילו את התובע 2 כלל אינו מכיר ואין לו כל קשר עימו. ביחס לדירה ברחוב אנילביץ' טען הנתבע כי אין כל הסכם ביחס לבלעדיות למתווך כלשהוא ולפיכך התובע כלל אינו זכאי לדמי תיווך שכן דירה זו לא היתה מצויה בידו בבלעדיות.

בדיון הראשון שנערך בנוכחות הצדדים טען הנתבע כי אולץ לחתום על ההסכם עם התובעים, כי אין לו כל הכרות עם עד התובעים שהתייצב לדיון וכי הוא פעל למכירת הדירה בלא קשר לתובעים שגם הם פעלו למכירת הדירה.
עד התובעים העיד כי הוא ביצע עבודות שיפוץ בדירה טרם מכירתה, כי הוא אשר יצר את הקשר עם התובעים וכי התובעים הם שעניינו את הנתבע ביחס לעסקת המכירה. עם זאת, בהגינותו הודה העד כי לא היה מיודע בזמן אמת ביחס למערכת היחסים בין התובעים לנתבע.
בדיון השני התייצבו קוני הדירה ברחוב גולינקין ומסרו כי אכן רכשו את הדירה דרך הנתבע וכי מכיוון שגם מכרו באמצעותו את דירתם הקודמת, הגיעו להסכמה על תשלום כולל של 30,000 ₪ בגין דמי תיווך עבור שתי הדירות. הקונים אישרו כי גם התובע 1 נכח בדירות וגם הוא הציג לפניהם את הדירה נשוא התביעה וכן דירה נוספת ברחוב תורה ועבודה.
כן העיד בדיון מתווך מטעם מוכרת הדירה ברחוב גולינקין, אולם הוא העיד כי כלל לא היה מודע לכריתת חוזה מכר הדירה וכי אינו מיודע ביחס להסכמות בין הצדדים.

להשלמת התמונה יש לציין כי לכתב ההגנה צורף תצהירה של עוה"ד גלית ברוש שייצגה את מוכרת הדירה ברחוב אנילביץ' וממנו עולה כי הדירה לא נמסרה בבלעדיות לתיווך לאיש וכי הנתבע קיבל מהמוכרים סך 5,000 ₪ בגין דמי תיווך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים אני בעמדה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
כבר בראשית ניתוח הדברים יש להבהיר כי ההסכם בין הצדדים אינו כפוף להוראות חוק המתווכים. הסכם זה הינו הסכם לשיתוף פעולה בין שני צדדים והינו כפוף להוראות דיני החוזים הכלליים ולפיכך לשאלת קיומו או העדר קיומו של רישיון תיווך לתובע 1 אין כל מעמד. כל אחד מן הצדדים היה רשאי להתקשר להסכם לשיתוף פעולה ביחס למכירת דירה, מה שאין כן ביחס להסכם תיווך בו רשאי להתקשר רק מי שהינו בעל רישיון מתווך כדין. בנוסף, במהלך הדיון התרשמתי כי הנתבע כלל לא ייחס משקל לשאלת קיומו של רישיון תיווך לתובע 1 וסוגיה זו כלל לא עלתה לדיון בין הצדדים טרם כריתתו של הסכם שיתוף הפעולה.

בנוסף, נוסחו של החוזה אינו ברור וכלל אינו כולל את גובה התמורה המוסכמת בין הצדדים. מתוכן עדותם של הצדדים עולה כי ההסכמה הייתה ביחס לתשלום מחצית מדמי התיווך לידי התובעים, אולם הסכמה זו לא מצאה ביטוי בכתובים. עם זאת, ההסכם לא קובע כי התמורה תהווה מחצית ב סך של 2% מהתמורה ששולמה אלא מתנה התשלום בגובה תשלום כאמור; אף בטיעוניהם בע"פ לא טענו הצדדים אחרת.
משלא חלק הנתבע על הטענה כי התובעים זכאים לפי ההסכמות ביניהם למחצית מן הסכום שגבה כדמי תיווך, אתייחס להסכמות כפי שהובעו לפני בי ן הצדדים ולפיהם זכאים התובעים לתשלום בגובה מחצית דמי התיווך שגבה הנתבע בהתאם להסכמות ביניהם ללא קשר לסכום הת מורה ששולם בפועל בגין עסקת המכר עצמה.

ביחס לדירה ברחוב אנילביץ'- אני סבורה כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להוכיח תביעתם. לביהמ"ש לא הוצג כל הסכם ביחס לדירה זו. ההסכם שהוצג הינו הסכם המתייחס לדירה ברחוב גולינקין. אולם גם אם הייתי סוברת כי ההסכם מתייחס גם לרחוב אנילביץ', הרי שלתיק ביהמ"ש צורף תצהירה של עוה"ד ברוש מטעם בעלת הנכס, לפיה לא נמסרה לאיש הבלעדיות למכירת הנכס. עוה"ד ברוש לא זומנה ע"י התובעים להחקר על תצהירה ולפיכך הוא לא נסתר. לפיכך, טענת התובעים בכתב התביעה לפיה הם אלו שייצגו את מוכרת הנכס כעולה מנוסח ההסכם שהוצג על ידם נסתרה ע"י האמור בתצהיר. זאת ועוד, העד מטעמם העיד כי הוא לא היה מודע להסכמים שנכרתו בין התובעים לנתבע ומשכך לא יכול להעיד האם אכן סוכם כי הנתבע יעביר לידיהם סכום כזה או אחר בגין מכר הדירה.

ביחס לדירה ברחוב גולינקין- הנתבע מ אשר כי אכן נחתם על ידו הסכם לשיתוף פעולה ביחס למכר דירה זו. עם זאת, הנתבע טען כי פרטי התובע 2 שמולאו לאחר חתימתו הפתיעו אותו שכן פעל מול התובע 1 בלבד ולא הי יתה לו כל הכירות עם התובע 2. עם זאת הנתבע אינו מכחיש כי חתם על ההסכם, כי בכוונתו הייתה לשלם לתובע 1 מחצית מן הסכום שיקבל לידיו ביחס למכירת הדירה וכי העביר לתובע 1 את ההסכם כשהוא חתום על ידו וללא כל פרטים מזהים ביחס לצד שכנגד כאשר אלו ימולאו ע"י התובע 1.

לאור האמור ניתן לקבוע כי הנתבע גמר בדעתו להתקשר עם התובע בהסכם לשיתוף פעולה ולפיכך כרת, בין בע"פ ובין בכתב הסכם לשלם לתובעים או לתובע 1 מחצית מדמי התיווך ביחס לדירה זו.

באשר להיקף התמורה, קוני הדירה העידו כי שילמו לנתבע סכום מאוחד הן ביחס לדירה שמכר עבורם והן ביחס לדירה שקנו בסיועו. משכך, הנתבע הוא אשר בחר כיצד לחלק את התמורה בין שתי הדירות וניתן לראות בהסכם תיווך המכר (ביחס לדירה ברח' שי עגנון שמכר עבור הקונים) כי נעשה שינוי בגובה דמי התיווך ולפיכך החלוקה שהוצגה לפני ע"ג הסכמי התיווך לפיה בגין מכר הדירה ברחוב שי עגנון שולם סך 20,000 ₪ ובגין קניית הדירה ברחוב גולינקין שולם סך 10,000 ₪ הינו ביטוי להחלטות הנתבע ביחס לרישום התמורה שכאמור סוכמה בין הצדדים כסכום כולל. כן לא חלק הנתבע על טענת התובע 1 כי דירת המכר ברחוב שי עגנון הינה בשווי נמוך יותר מאשר הדירה שנרכשה ברחוב גולינקין ולפיכך אין כל הגיון כי גובה דמי התיווך בגין הדירה הזולה יהא נמוך יותר מגובה דמי התיווך בגין הדירה היקרה.

משאין לפני מידע ביחס לדמי התיווך המקובלים, אין לי לפעול בדרך של אומדנא ועל בסיס מסמכי הנתבע עצמו לקבוע כי גובה דמי התיווך ביחס לדירה ברחוב גולינקין יעמוד על סך 20,000 ₪ וכי התובעים זכאים למחצית מסכום זה.

לעניין זה יש להעיר כי הנתבע למעשה לא חלק על זכאותם של התובעים לתשלום לאור ההסכם בין הצדדים וחרף עובדה זו לא מצא לנכון לשלם לידם אף לא את הסכום שאינו שנוי במחלוקת וזאת תוך הפרת ההסכמה בינהם. ההקלטות שהשמיע הנתבע לתמיכה בעמדתו כאילו ההסכם נכרת תחת איומים הינן מאוחרות לכריתת ההסכם ומאוחרות לביצוע עסקאות המכר. דווקא מהקלטות אלה התרשמתי כי הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת שלא לעמוד בהסכמות עם התובעים ומבחינה זו, קצפם יצא עליו בצדק. הנתבע בחר שלא לשאת בתשלום תוך הפרת ההסכם בין הצדדים והתובעים זכאים לפיכך לפיצוי בגין הפרה זו.

לפיכך ישלם הנתבע לתובעים סך של 10,000 ₪ בהתאם להסכם וסך נוסף של 3,000 ₪ בגין הפרתו של ההסכם. כן יישא הנתבע בשכר העדים כפי ששולם והיתרה תושב לגורם שנשא בתשלום.
הנתבע ישלם לתובעים החזר אגרה והוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וזא ת בהתחשב במשכו של הדיון.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אדיס אצ'נפה
נתבע: גואדה צהאיינך
שופט :
עורכי דין: