ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ריאן בשאר נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

ריאן בשאר

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש (אשר הוטלה ביום 31.10.19).

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 50251178286 שעניינו נהיגת נהג חדש. הנהג ת – אחותו של המבקש, נהג ה ברכב והסיע ה 3 נוסעים ללא מלווה , כמו כן הנהגת נהגה ברכב בדרך בינעירונית במהירות של 145 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

המבקש טוען , כי זקוק לרכב לצרכי עבודתו.
לדבריו, אחותו לקחה את הרכב מאחר ובתה נחנקה והיא נסעה במהירות למיון.
מציין כי הוא לא היה בבית ואשתו מסרה את הרכב וכשהיא נתנה לה את הרכב אמרה לה שתיזהר לא לעשות עבירות.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה גם אם היו נסיבות רפואיות דחופות הרי שלשם כך נועדו שירותי ההצלה ואין כל הצדקה לביצוע העבירות .
מציינת כי המבקש לא הצביע על כי עשה כל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה , כנדרש בחוק.
נערך שימוע גם למבקש וקצין המשטרה אף ציין כי בעל הרכב הופיע בפניו ו טען שהרכב משמש לעבודתו וכי אחותו עשתה את הטעות .
עוד מציינת כי לנהגת בפועל קיימת עבירה דומה בעברה.

דיון

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. המבקש אף לא טען כנגד הראיות.
בשלב זה של הדיון, די בדוחו"ת, ואף בדברי המבקש כדי לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב(ב) הנ"ל. אם אכן נכונים הדברים אשר נטענו על ידיו כי אשתו הזהירה את אחותו, היה על המבקש להביא את אשתו ואת אחותו לעדות בפני ביהמ"ש כדי לתמוך בטענות אלו או לכל הפחות לצרף תצהיר מטעמם התומך בטענות אלו.
משלא עשה המבקש כן ניתן לראות את הדבר לחובתו.
הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.

משכך, הכלל הוא כי צד אשר נמנע מלהעיד עדים מטעמו, נזקף הדבר לחובתו שכן אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.

המבקש מבסס את בקשתו על ס"ק (ג) לפיו זקוק לרכב לצורך פרנסתו.

יש להדגיש כי בכוונת מכוון, מצא המחוקק ליתן כלי נוסף להרתעה ולמניעת קטל בדרכים ע"י השבתת רכב והפיכת ביצוע עבירה לבלתי משתלמת הן כלכלית והן משפחתית אנושית.
קביעות המחוקק לא הוחרגו באופן שלא יחולו על נהיגת נהגים מקצועיים אשר פרנסתם על הרכב ועליו בלבד. מקל וחומר, אמורים הדברים לגבי המבקש הניצב לפניי.

נסיבותיו של מקרה זה אינם שונות ממקרים רבים אחרים המובאים לפתחו של ביהמ"ש, בטענה כי ההשבתה גורמת לנזקים כלכליים, משאיות שעלות השכרתן והשבתתן עומדת על אלפי שקלים לכל יום.
המחוקק בקובעו את השיקול להשבתת רכב לקח בחשבון גם שיקולים אלו, ושיקול כלכלי לא הוכר כסיבה ראוייה לביטול השבתת הרכב.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש ברכב.
יחד עם זאת לאחר שהוצגו בפניי מסמכים רפואיים ולאור ששוכנעתי כי אכן הנסיעה שימשה לצורך נסיע ת חירום למוקד רפואי, הריני מורה על קיצור תקופת ההשבתה והעמדתה על 21 יום.

המזכירות תשלח העתק החלטתי.

ניתנה היום, י"ג תשרי תש"פ, 12 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ריאן בשאר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: