ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מועצה מקומית וולג'ה :

בפני כבוד ה שופט אליעד וינשל

מבקשים

מדינת ישראל

נגד

משיבים
מועצה מקומית וולג'ה

החלטה

לפני בקשה למתן צו הריסה לכביש שנסלל ללא היתר בכפר וולג'ה בירושלים. הבקשה מתייחסת לכביש שנסלל בין מבנים שנבנו שלא כדין (ואשר בקשה זו אינה מתייחסת אליהם). הכביש מתואר בדו"ח שצורף לבקשה, בצירוף נקודות לציון למיקומו (אורך הכביש כ-675 מטרים ורוחבו כ-3 מטרים ).
מדובר בשטח שאינו מתוכנן ובאזור לגביו לא קיימת תכנית מפורטת (חוות הדעת התכנונית שצורפה כנספח 2 לבקשה).
הבקשה הוגשה ביום 25.10.16 בהתאם להוראת סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק, בנוסחו טרם תיקון 116 לחוק).
המשיבה הגישה התנגדותה ביום 29.11.2016.
דיון שנקבע לבקשה, לרבות שמיעת מצהירים/עדים נדחה מספר פעמים, מהם שני דיונים שנדחו לבקשת המשיבה. חשיבות מיוחדת עולה מבקשת הדחייה שהוגשה ביום 28.5.18 והביאה לדחיית הדיון לבקשת המשיבה, וזאת לאור הודעת ב"כ המשיבה שבכוונתו לזמן לדיון מספר נציגי המועצה המקומית לדיון על מנת שיעידו מטעם המשיבה (דיון נוסף שהיה אמור להתקיים ביום 5.3.19 נדחה עקב מחל ת ב"כ המשיבה).
במעמד הדיון הנדחה ביום 24.6.19, הודיע ב"כ המשיבה כי יו"ר המשיבה ומי שחתם על התצהיר מטעם המשיבה נפטר ואין הוא ערוך לקיים דיון בהעדר מצהיר אחר (עמ' 5, ש' 15-17 לפרו'). יצוין שבניגוד לאמור בבקשה הדחיה מיום 28.5.18 (בקשה בעטיה נדחה דיון הוכחות קודם), לא התייצבו לדיון "מספר נציגי המועצה המקומית".
אקדים ואציין שבנסיבות אלה ניתן וראוי היה שהמשיבה, המבקשת להתנגד לבקשה , תתייצב לדיון לשמיעת המצהירים כאשר מטעמה מגיעים נציגים להעיד.
במעמד הדיון העלה ב"כ המשיבה הצעה לסיום התיק שלפיה תתקבל הבקשה ואולם מועד ביצוע הצו ידחה בשלב ראשון עד לדיון בבית המשפט העליון ב עעמ 2645/18 וככל שביצוע הצווים מושא ההליך שם יעוכב, ידחה גם מועד ביצוע הצו מושא הליך זה (עמ' 6, ש' 1-5 לפרו') . בסיום הדיון ביקש ב"כ המשיבה דחיה קצרה על מנת להביא הצעה זו לפתחה של המשיבה. בהחלטתי מאותו מועד הוריתי שהמשיבה תגיש הודעה בכתב עד יום 10.7.19. נוכח העדר התייצבות עדים מטעם המשיבה הוספתי וציינתי בהחלטה כי "בהעדר הסכמה כאמור, תינתן החלטה על בסיס החומר שבפניי".
הודעה כאמור לא הוגשה במועד. לאחר שהוריתי על תיקון ה מחדל, הוגשה בקשה הארכת מועד ביום 21.7.19. המועד הוארך עד ליום 5.8.19 ולאחר מכן עד ליום 26.8.19, ואולם הודעה כאמור לא הוגשה (גם בפעם זו) . בית המשפט שב והורה על תיקון המחדל ורק אז ביום 3.9.19 הוגשה הודעה קצרה בה הודיעה המשיבה על דחיית ההצעה שהועלתה וביקשה שהתיק יקבע לדיון לשמיעת עדים.
בתגובתה מיום 15.9.19, טענה מבקשת הצו כי אין מקום לארכות נ וספות לתיקון ההתנגדות וביקשה שתינתן החלטה תינתן על בסיס החומר שנמצא בתיק , בהתאם לאמור בהחלטה מיום 24.6.19 . מבקשת הצו הפנתה לכך שהמשיבה לא הגישה התנגדות מתוקנת או תצהיר חדש לתיק.
על אף שמבקשת הצו הפנתה בצדק לקושי העולה מהתנהלות המשיבה, בהחלטתי מיום 19.9.19 אפשרתי, על אף האמור בהחלטה מיום 24.6.19, שהות קצרה נוספת לשם הגשת התנגדות מתוקנת נתמכת בתצהיר חדש. נוכח חלוף הזמן בטיפול בבקשה (שנבע כאמור כתוצאה מהתנהלות המשיבה), קצבתי את המועד עד ליום 6.10.19. כן הודגש כי נוכח האיחור בהגשת תגובת המשיבה עד אותו מועד, לא תינתן ארכת מועד נוספת.
בקשה מתוקנת לא הוגשה ובמקום זאת הוגשה בקשה לארכת מועד שאיני מוצא לנכון לקבל. כאמור ובהתאם לבקשת דחייה שהוגשה עוד בשנת 2018, לדיון שהתקיים ביום 24.6.19 היו אמורים להתייצב "מספר נציגי המשיבה". מכל מקום למשיבה עמד זמן ארוך (ארבעה חודשים לפחות) החל ממועד פטירת החתום על התצהיר ועד יום 6.10.19 על מנת לתקן בקשתה ולהגיש תצהיר חדש . אין מקום להתארכות ההליך משך שנים על מנת לאפשר (שוב ושוב) דחיות לשם הופעות עדים מטעם המשיבה והגשת מסמכים מטעמה.
בנסיבות אלה וכפי שציינתי עוד בהחלטה מיום 24.6.19, יש להכריע בבקשה על בסיס החומר שבפני ( כפי שביקשה מבקשת הצו בהודעתה מיום 15.9.19).
לגופם של דברים, אקדים ואציין שהטענות שהועלו בהתנגדות בדבר העדר פירוט מספיק בבקשה נדחו בהחלטת הש' שטרק מיום 26.1.17. כפי שצויין בהחלטה זו, מדובר בבקשה ברורה ומסויימת ואפנה לתיאור המפורט בדו"ח שצורף כנספח 1 לבקשה, לרבות מיקום הכביש , תיאורו ותמונות שצורפו .
תכלית סעיף 212 לחוק היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד לציבור בשל עצם קיומו של מבנה לא חוקי ובשל הפגיעה בעקרונות התכנון ובאינטרס הציבורי הנובעת מכך.
בהתאם להוראת סעיף 212 לחוק , על המבקש צו הריסה שיפוטי להוכיח התקיימות שני תנאים מצטרפים :
א. נעברה עבירה אשר אילו הורשע אדם בה, ניתן היה להורות על הריסת הבינוי.
ב. מתקיימת לפחות אחת החלופות המנויות בסעיפים 1-5.
בנוסף ובהתאם להלכה הפסוקה, נדרשת הוכחת "ענין ציבורי מיוחד" טרם שימוש בכלי זה ( רע"פ 124/01 זאב ניקר נ. מדינת ישראל, פ"ד נו (3) 151 ).
עיון בחומר מעלה שאין מחלוקת שמתקיימים בענייננו תנאי סעיף 212 לחוק. מדובר בבנייה ללא היתר (עבודה אסורה) ולא ניתן לאתר את האחראי לביצוע העבירה ולהגיש נגדו כתב האישום.
כן מצאתי כי קיים אינטרס ציבורי מיוחד ומובהק והוא, בענייננו , לאפשר פעולת אכיפה בעניין כביש שנסלל על קרקע שייעודה אינו מאפשר בינוי כלשהו. בכך יש משום פגישה משמעותית וקשה בעקרונות התכנון. בעובדה שכביש זה נסלל על מנת לשרת בנייה לא חוקית בהיקף נרחב יש כדי להוסיף לאינטרס הציבורי בטיפול בבינוי.
באשר לטענות ב"כ המבקש בדבר ייחודיות המצב בו מדובר בכפר המחולק לשני חלקים, חלקו בשטח ישראל וחלקו מחוץ לה וכאשר כל שטח הכפר נמצא בצדו המזרחי של מכשול התפר, אפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי בעתפ"ב 11786-04-18 חגאגלה נ' מדינת ישראל, 12.8.2018. בהתייחס לטענה זו נפסק שמדובר בטענות במישור התכנוני ובמישור המשפטי הכרוך בו ומקומן בהליך של עתירה מינהלית (בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה וראו רעפ 5916/18 ‏אבו חיארה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (27.8.2018, כן ראו גם עפ (י-ם) 49732-09-12 עבדלג'ני נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, 31.7.2014). בלשונו של בית המשפט המחוזי בפרשת חגאגלה:
"בכל הנוגע לטענת אי הצדק, הרי שדרך המלך לתקיפת טענות אלו היא בהגשת עתירה מנהלית מתאימה, כפי שאמנם נהגו תושבי הכפר וואלג'ה, לרבות מי מבין המערערים. במסגרת עתירה מנהלית שהגישו, עתרו הם להורות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לתכנן בכפר, לאשר תכניות אשר יזמו התושבים ולאפשר תכניות שמכוחן יוכלו להגיש בקשות לקבלת היתרי בנייה (ראו לעניין זה פסק דינו של כבוד השופט א' רובין בעת"מ 11782-04-17 מועצת הכפר וואלג'ה ואח' נגד הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים (11.2.2018))."
הנה כי כן ובהתאם לפסיקתו הברורה של בית המשפט המחוזי , אין בטענות כדי להצדיק הימנעות מאכיפה, לרבות הפעלת שיקול דעת בית המשפט המתבקשת בבקשה שבפני. מצב בו כביש נסלל ללא היתר ובניגוד לייעוד הקרקע, מחייב פעולת אכיפה.
עם זאת, לטענות אלה וכן לתוצאת פסק הדין בהליך המינהלי בעת"מ 11782-04-17, אתן את דעתי לענין המועד לביצוע הצו.
באשר להליך המינהלי שהתנהל, אציין ש בפסק הדין הנזכר (עת"מ 11782-04-17(, הכריע בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה שעסקה בנושא ובמסגרתה העלתה המשיבה טענות דומות לטענות שעולות על-ידי המשיבה בהליך זה, לרבות טענה כללית שלפיה אין מקום להליכי אכיפה באזור נוכח ייחודיות המקרה. באשר לשלושת הסעדים שהתבקשו בעתירה ועסקו בהליך התכנוני ובבקשת העותרת שם (המשיבה בענייננו) לקידום תכנית במקום, הסכימו הצדדים שההליך מוצה בהודעת המדינה שפורטה בעמ' 6 לפסק הדין בדבר נכונות הוועדה המחוזית לשוב ולשקול האם ניתן לקדם תכנון במקום. פסק הדין המפורט שניתן התייחס לסעד הרביעי ובמסגרתו דחה בית המשפט את העתירה בחלקה שעסק בבקשה לעיכוב פעולות האכיפה במקום ובבקשה לעיכוב ביצוע הצווים המינהליים שהוצאו.
להשלמת התמונה יצויין כי תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון ערעור על פסק הדין. בהתאם להחלטת כבוד ברק-ארז, ביצוע הצווים המינהליים עוכב עד להכרעה בערעור (החלטה מיום 29.10.2019 בעעמ 2645/18 מועצת הכפר וולג'יה ו-39 אח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים).
בהקשר למועד ביצוע הצו ולשאלה האם יש לעכבו לתקופה מסויימת נוכח הליכי תכנון אפשריים העולים מהפסיקה שהוזכרה, יש לשקול מחד גיסא את הסיכויים שאינם גבוהים לקידום הליך התכנון ואת הזמן הנדרש (וראו סעיף 12 לפסק הדין בעת"מ 11782-04-17). למול זאת יש לתת את הדעת למשמעות הריסת הכביש כלפי הבינוי כולו באזור וכן לשוני, הרלוונטי במיוחד לגבי מועד ביצוע הצו, בין ההליך שבפני (צו הריסה שיפוטי) ובין צווי הריסה מינהליים . כמו כן יש משקל גם לטענת ב"כ המשיבה בפרוטוקול הדיון מיום 24.6.19 שלפיה ככל שהערעור בעעמ 2645/18 יתקבל ובית המשפט העליון יורה על עיכוב ביצוע צווים לגבי בינוי סמוך , נכון יהיה לשקול לדחות גם את דחיית ביצוע הצו מושא הליך זה.
באיזון בין שיקולים אלה אני מוצא לנכון לקבוע שמועד ביצוע הצו יהיה יום 1.10.2020. כמובן כי ככל שתחול התקדמות בהליך התכנוני , ניתן יהיה לפנות, בהליך המקובל, בבקשה לארכת מועד.
לפיכך אני מקבל את הבקשה ומורה על מתן צו כמבוקש להריסת הכביש המתואר בנספח 1 לבקשה. צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 1.10.2020.
ההריסה תבוצע לא לפני שיחלפו 30 ימים מהדבקת הודעה לגבי ביצוע הצו לצידי הכביש ולא בחלוף 90 ימים מיום ההדבקה.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תש"פ, 12 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: מועצה מקומית וולג'ה
שופט :
עורכי דין: