ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברוך נגרי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי

המערער
ברוך נגרי
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל כץ
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטתה של הוועדה לעררים מ- 10.12.18 (נטען כי התקבלה ב-
24.2.19), שדחתה ערר שהגיש המערער כנגד הוועדה הרפואית לשרותים מיוחדים, שקבעה כי אינו תלוי בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ("הוועדה"; "ההחלטה").
עותר המערער להורות למשיב לדון מחדש בערר בהרכב אחר, לרבות בחינת מצבו ע"י יועץ חיצוני נוירופסיכולוג; לחלופין, ליתן כל סעד אחר ולחייב המשיב בהוצאות לדוגמא.

המערער, פגוע ראש קשה מת.ד. הסובל מפגיעות רב מערכתיות והוא זקוק באופן נואש לעזרת הזולת, נתקל בקשיים בירוקרטיים בלתי סבירים, למעלה משנתיים!

עסקינן בתביעה נוספת שמגיש הוא, כשתביעה שהגיש בבל' 20754-08-18 כנגד סירוב שרירותי של המשיב שלא לדון בערר שהגיש – ניתן פסק דין בהסכמה.
מצופה היה כי בחלוף הזמן הרב שחלף, ואך ורק בשל סירובו השרירותי של המשיב לדון בערר – יערך דיון רציני ומעמיק בעניינו.

הליך קבלת ההחלטה פגום ביסודו, בניגוד לדין, פגמים מהותיים לשורשו של ענין, כך שההחלטה בטלה מיסודה. כך למשל:
א. שגתה הוועדה עת הכריעה בעניין מצבו הרפואי, בעוד שתיקו הרפואי לא עמד בפניה ובכלל זה, מלו א המסמכים הרפואיים שצורפו לערר. איך יכלה לסמוך החלטתה על "בדיקה" שטחית ובודדה, שנערכה דקות ספורות בלבד (31.19), שתוצאותיה אינן מתיישבות באופן נחרץ עם קביעות רופאיו המטפלים לכל אורך השנים.
ב. ההחלטה לא התייחסה לחווה"ד הנוירופסיכולוגית העדכנית (ד"ר חנן דוד, 21.8.18; " חווה"ד") סותרת לחלוטין את העולה מחווה"ד וללא הנמקה לקביעתה ההפוכה מחווה"ד.
ג. ההחלטה ניתנה ב"הרכב מומחים" לוקה בחסר, לשון המעטה, קיים חשש ממשי כי נסמכה ונקבעה על הערכתו של בעל מקצוע אחד בלבד, בניגוד לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשרותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה – 1995 ("התקנות").
ד"ר שמעוני "שהינו פנימאי בלבד" נסמך רק על פרוטוקול הוועדה ה רפואית, ללא קבלת הערכתה התפקודית של האחות/חברת הועדה, כך שקיים חשש ממשי כי שימשה כ"חותמת גומי" בלבד ובניגוד לתקנה 3(ב) ותוך ריקון מתוכן את הקבוע בתקנה 13(ב).

בנוסף, בשעה שמדובר במערער הסובל מפגיעה רב מערכתית היה על הרכב הו ועדה לכלול לפחות את חלק המומחים הרלוונטיים למצבו: נוירולוג, אורטופד, פסיכיאטר, עיניים, נוירופסיכולוג.

אמנם, תקנה 3 ד' מסמיכה את מזכיר הוועדה לקבוע את ההרכב, אך אין המשמעות שאינו מפעיל שק"ד ובוודאי שאינו חסין מביקורת שיפוטית.

כאן המקום לציין כי רק ב עת הבדיקה התגלה כי הוועדה כוללת פנימאי בלבד "ואך ורק בשל הצורך הדחוף של המשיב (כך במקור) בעזרת הזולת, הזמן הרב שחלף והקושי בלהביא את המערער לבדיקה, נאלץ הוא להיבדק על ידי רופא הוועדה".

ד. ההחלטה ניתנה בניגוד לדין, באופן רשלני "תוך זלזול בחיי אדם, וגרימת בזבוז זמן שיפוטי יקר והוצאות לשווא", שגויה מיסודה.
[המערער שב וטוען כאמור לעיל, ועל מנת שלא להאריך, שלא לצורך, לא מצאתי לחזור ולפרט הטענות].

2. המשיב בתגובתו עתר לדחיית הערר בהעדר פגם משפטי בהחלטה וכשעיון בערר מעלה כי המערער חולק על שק"ד רפואי של הוועדה, שאין לבית הדין הסמכות והכלים להתערב בשק"ד זה.
הוועדה(מ-3.1.19) נימקה היטב קביעתה לענין פעולות ה- ADL וה- IADL וקביעותיה אף בהלימה לדברי המערער בפניה.
הוועדה לא נדרשה להערכה שבחווה"ד, משעוסק הוא בעיקרו לבחינת יכולות שאינן רלוונטיות לבחינת שר"מ ובשיעור הנכות הרפואית, כשאין בה הנמקה לקביעה הכללית (לפיה יזדקק לעזרת הזולת והשגחה). הוועדה נימקה היטב קביעתה לענןי השגחה. אין בהערכה אזכור לסיכון לעצמו/לאחרים, המצדיק השגחה.

לגבי טענות המערער ובנו בוועדה בדבר שכחה – הוועדה נימקה קביעתה די הצורך וציינה כי המערער צלול.

גם יתר הטענות בדבר אופי הבדיקה והתייחסות לתיעוד הרפואי – דינן לה דחות. הוועדה אינה נדרשת להתייחס לתעוד רפואי אלא לבחון את יכולתו התפקודית בתוך הבית וכך עשתה, בפירוט , ותוך שביקשה מהמערער להדגים מסוגלות.
הוועדה אינה מחויבת לשלוח המערער לבדיקות/אבחונים ואין בכך פגם משפטי.

אף אם ימצא פגם משפטי – מתנגד המערער להחלפת ההרכב, בשים לב להלכה ולעובדה כי מדובר בהתכנסות ראשונה.
מדובר בוועדה ראויה, שעשתה מלאכתה כראוי ונימקה היטב קביעותיה, ואם בכ"ז יימצא פגם – אין כל סיבה שלא להשיב הענין לוועדה, לתקנו.

3. ביום 16.6.19 טענו הצדדים בפני כבוד הרשמת מ. חבקין:

משעמד המערער על זכותו להישמע בפני שופט, הועבר למותב זה.
בהתאם להחלטת כבוד הרשמת, הגיש המערער תשובתו (11.7.19) לתגובת המשיב.
בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים סיכומיהם (20.8.19, 4.9.19).

4. ביום 5.9.19 הגיש המערער בקשה דחופה בה עתר להורות על הוצאת "הנספח"
לסיכומי המשיב, תוך חיוב בהוצאות לדוגמא בגין התנהלותו חסרת תום הלב, משצרף "אבחון רפואי" מיום 4.4.17, שלא הומצא למערער מעולם, מה גם שאינו רלוונטי לענייננו, משהמערער הגיש חווה"ד; עולה חשש שבצירוף ביקש המשיב להטעות במכוון את בית הדין.

ככל הנראה, הוצג לב"כ המערער הנספח "לשניות בודדות" אך לא הומצא לו – וצרופו עתה, מנע מונע מהמערער היכולת והזכות הבסיסית להתייחס אליו.

המערער שוב חוזר על טענותיו, תוך שהבהיר כי אינו מתייחס לנספח לגופו ולטענות המשיב בסיכומיו (אותן ביקש למחוק) והוא שומר על זכותו לעשות כן אך ורק במידת הצורך.

המשיב הפנה לכך כי הנספח הוצג והוזכר בדיון בפני כבוד הרשמת ובהמשך לשאלתה, אין מדובר במסמך חדש אלא באבחון רפואי בנ"כ, שמכוחו התכנסה הוועדה. הוועדה מחוייבת לקביעות הרפואיות של הוועדה הרפואית ונדרשת רק לבחון השפעת הליקוי הרפואי לשר"מ.

עוד טען כי זכות ביה"ד לקבל התמונה במלואה, כי ביה"ד אינו כבול בכבלי הפרוצדורה וממילא, בוועדה מפורטים הליקויים שנקבעו, שמכוחם התכנסה הוועדה דכאן.

5. ולהכרעתי -
א. פסה"ד שניתן ע"י מותב זה ב- 19.11.18 – אין בו לסייע לדיון דנא, משכל שנקבע בו, מכח הסכמת המשיב, הוא כי יהא רשאי המערער, תוך 30 יום, להגיש ערר על החלטת הועדה בשר"מ, מ- 4.4.17 ( "פסה"ד").
משכך, ההליך שבפניי נפתח בעקבות החלטתה של הוועדה, שדחתה הערר (האמור) וקבעה כי החלטה מ- 3.5.17 (שהיתה מושא ההליך שבפסה"ד) בעינה עומדת.
אבחן איפוא להלן הטענות ביחס לוועדה.

ב. קודם לכן, ראוי להתייחס לטענת המערער ביחס "לנספח" – אין לקבל טענת המערער, כביכול "נפגם" משהו בזכויותיו או שאר הטענות שמעלה הוא כנגד המשיב – שהרי המערער עצמו מפנה ומאזכר קביעתו הרפואית של ד"ר שמעוני "פנימאי בלבד" (עמ' 3 לערעור, סעיף עג 1).

כך, גם בהליך בו ניתן פסה"ד – צירף המערער את החלטת המשיב מ-3.5.17 המציינת כי "מצורף העתק פרוטוקול הוועדה הרפאית" (ההדגשה הוספה).

ואם לא די בכך לדחיית טענות המערער בהקשר זה (ולטעמי – די), הרי בסעיף 2 לפרוטוקול הוועדה – מצ ויין ובמפורש אבחון רפואי 4.4.17, ד"ר רוני שמעוני וכך אף הערכתו התפקודית (שם).

ברי ממילא, כי עפ"י התשתית הרפואית שנקבע ה כאמור – דנה הוועדה, העריכה התלות של המערער לשר"מ.

עוד אבהיר בהקשר זה – בפני ד"ר שמעוני הונחו חוו"ד נוירולוגית, עיניים, אורטופדית ופסיכיאטרית ובהתאם, נקבעה נכותו הרפואית בהתייחס לכ"א מהליקויים האמורים.

הנה כי כן – די בכל אלה לדחיית טענת המערער העותרת "להוצאת הנספח". כך גם, בהתייחס לטענותיו להרכב הוועדה.

ג. טוב היה למערער לו "מיתן" טענותיו ונמנע "מקשירת כתרים", שלא לצורך כפי שפעל בכתביו. ודאי כך, כשאין בסיס בדין לטענותיו.

אזכיר קודם לכל כי אחוז רפואי משקף מצב רפואי בלבד, כשלעתים, יכול שאחוז גבוה מוביל לפגיעה תפקודית גבוהה ולעתים ההערכה התפקודית דווקא אינה גבוהה.
הליקוי הרפואי או גובה האחוזים הרפואיים אין משמעם, בהכרח, כי המוגבלות התפקודית היא באותה פרופורציה.

הוועדה, אינה קובעת מהם הליקויים הרפואיים ואינה דנה באחוזי הנכות, אלא מכריעה על בסיס אלה, (שנקבעו כאמור ב-4.4.17) את ההערכה התפקודית ביחס לנכה.

בענייננו, אין כל פגם בהרכב הוועדה שהתכנסה בהרכב ראוי – פרופ' וולך, שמומחיותו פנימאי, ואחות.

הנה כי כן – גם טענה בהקשר זה – אין לי אלא לדחותה.

ד. עוד אזכיר – הוועדה בודקת את הנבדק לפי מומחיות ה, נסיונה ומקצועיותה. משך הזמן הנטען לבדיקת הוועדה (בין הרפואית והן הוועדה) – אין בו לכשעצמו דבר, שהרי ברי כי לעתים יכול מומחה לבצע בדיקה מסויימת ולקבוע ממצאים, ולו מהתבוננות בנבדק (גם אם לא "נגע" בנבדק וגם אם לא ביקש ממנו לבצע פעולה מסויימת).

ממילא – נדחית טענת המערער בהקשר האמור.

כך גם לא מצאתי "חותמת גומי" כזו או אחרת – אלא הוועדה בהרכבה לאחר שציינה והתרשמה , קבעה עמדתה/הערכתה לתפקודו של המערער, עפ"י התרשמותה בכ"א מהתפקודים, הן ביחס לפעולות ה - ADL והן בפעולות ה- IADL .

אציין עוד כי גם טענת המערער (עמ' 3 סיפא לסיכומיו – רישא עמ' 4) – חסרת בסיס, משעס קינן לטעמי, ובכל הכבוד, ב"חוסר הבנה": בסעיף 2 לפרוטוקול צויינו האבחונים שהיו בפני הוועדה – ובשורה 4 צוין "דו"ח הערכה תפקודית של רופא (נמחקה המילה "אחות") ונרשם 4.4.17, ד"ר רוני שמעוני – משמע, בעת האבחון הרפואי, עת נקבעה הלקות הרפואית, העריך הרופא את התפקוד (מה שמצוי אף בדו"ח מ-4.4.17 שב "נספח").

בין זה לבין "הוועדה" – אין כל קשר! ודאי אין ללמוד מכך כי האחות בוועדה הייתה רק "חותמת גומי".
לא מצאתי איפוא כל פגם בפעולת הוועדה בנדון.
הנה כי כן – בהעדר פגם משפטי בפעולת הוועדה – נדחה הערעור.

ה. הוועדה לא נדרשה להתייחס לחוו"ד הנוירופסיכולוגית בהקשר ל"מגבלת התפקוד" שנקבעה בה – ולו לאור ממצאי הוועדה עצמה.
קרי: עפ"י ההלכה, מקום בו ממצאי וועדה, שונים מממצאי חוו"ד שבפניה – די בכך כהתייחסות מספקת.
הנה כי כן – גם בגין כך יש לדחות הערעור.

ו. סיכום –

משאין בפניי פגם משפטי בפעולת הוועדה, שהתייחסה למתחייב וכמתחייב, מהנתונים שבפניה – אין לי אלא לדחות הערר.

חרף "לשון" הערעור ותוצאתו ומש המשיב לא עתר להוצאת והגם שהמערער עתר להוצאות (ועוד יותר מכך, משמעותיות/לדוגמא, וכיוצא באלה) – אין ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, (10 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ברוך נגרי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: