ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דומיקאר בע"מ נגד דחס מנוף ושירותים אשקלון בע"מ :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובעת
דומיקאר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תומר נחמני

נגד

הנתבעות
1.דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ
2.ק"ש חתמים ח.פ. 514466630
ע"י ב"כ עו"ד אריה ימין

פסק דין

רקע
1. לפניי תביעה במסגרתה מבקשת התובע ת לחייב את הנתבע ות 1-2 לשלם לה פיצויים בסך כולל של 22,227 ₪ , ב גין נזקים שנגרמו לרכבה מסוג פורד פוקוס ש.י 2016 , לטענתה, עקב פגיעת משאית פינוי אשפה של הנתבעת 1 , המבוטחת על ידי נתבעת 2, בתאונה שקרתה ביום 21/06/18 ברחוב הירדן ביבנה.

2. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי אופן התרחשות התאונה וכתוצאה מכך גם לעניין האחריות לקרותה ולתשלום הנזקים שנגרמו בגינה.

הדיון בתביעה
3. התקיים לפני דיון במסגרתו שמעתי את עדויות הנהגים: נהג הפרטית מר בן ציון ברינט (להלן: "בן ציון") ונהג המשאית-מר אלכס אומנסקי. (להלן: "אלכס") (ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון להלן, אינן מופיעות במקור והן שלי א.ד).

דיון והכרעה
4. כידוע על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו ראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ. ו. ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003)).

המסגרת המשפטית
5. תקנה 64 ל תקנות התעבורה התשכ"א-1961 קובעת:
..." ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –
(1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;
(2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש..." (ההדגשות שלי א.ד.)

חובת מתן זכות קדימה
6. אין חולק שעל נהג המשאית שיצאה מאתר פינוי פסולת, היתה מוטלת חובה לתת זכות קדימה ל פרטית שנסעה בנתיב אליו ביקשה להשתלב. יחד עם זאת, לטענת אלכס, הוא נתן זכות קדימה ביציאה מהאתר , המשאית כמעט כולה סיימה להשתלב בנתיב הנסיעה והתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של בן ציון שנסע במהירות , לא נתן לו זכות קדימה ונכנס לצומת לא פנוי.

מנגד, לטענת בן ציון, התאונה נגרמה עקב רשלנותו הבלעדית של אלכס שלא נתן לפרטית זכות קדימה והמשאית התפרצה בפתאומיות אל צומת לא פנוי. בניסיון למזער את נזקי התאונה, הוא סטה שמאלה ו הפגיעה בחזית ובפינה הימנית קדמית בפרטית , נגרמה מהמגע עם המדרגה ליד דלת נהג המשאית.

זכות קדימה היא זכות יחסית
7. זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית וגם על נהג שלו נתונה זכות הקדימה מוטלת חובת הזהירות לשים את ליבו ליתר כלי הרכב המשתמשים בדרך. גם אם לנהג הפרטית הייתה נתונה זכות הקדימה, עדיין הייתה מוטלת עליו החובה להתאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך ולוודא שהדרך שלפני ו פנויה ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר אשר עלול לצאת מדרך צדדית או אתר פינוי פסולת כפי שנטען במקרה שלפנינו.

8. לא הובאו ראיות חיצוניות לתאונה כדוגמת עדים או צילומים בעת התרחשות התאונה. לפיכך, על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות בתיק לרבות מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה מטרה לקבוע, ככל שניתן, מי מבין הנהגים אחראי לקרות התאונה וכפועל יוצא מכך גם לתשלום נזקיה.

עדותו של נהג הפרטית בן ציון
9. "נסעתי ביבנה פניתי ימינה ברח' הירדן באזור התעשיה ... 150-200 מ' אחרי שפניתי ימינה התפרצה מצד ימין משאית לכביש, יש שם מחסן ברזל או פסולת, משאית זבל התפרצה לכביש. ...אני נסעתי על 40 קמ"ש בערך." (ש' 9-12 ע' 1 לפרוטו')

בחקירתו הנגדית עומת בן ציון עם גרסתו של אלכס כי המשאית יצאה מאתר פינוי פסולת , היא כמעט סיימה את הפנייה וא ז הפרטית התנגשה במשאית.

בן ציון השיב :
" אחרי 150-200 מ' הייתי רואה את המשאית, היה לי שדה ראיה טוב. לא היתה משאית, רק שהגעתי הרגשתי אותה. יש חומה ומכוניות חונות בצד ימין. "
(ש' 15-16, שם)

אשם תורם של בן ציון נהג התובעת
10. לטענת בן ציון, העובדה ש לפני התאונה היה לו שדה ראיה טוב, מלמ דת על התפרצותה הפתאומית של המשאית לנתיב נסיעתו, שכן אחרת היה מבחין במשאית טרם קרות התאונה. יחד עם זאת, הוא הודה כי לגבי המשאית " . היא באה ממקום שאין לו שדה ראיה. היא באה מצד ימין התפרצה." (ש' 7 ע' 2 לפרוטו')

עדות זו מלמדת על כך ש בן ציון היה מודע לכך שקיימת אפשרות כי רכב שייצא מהאתר המוקף חומה, לא יבחין ברכבו. אף לא ברור האם המכוניות שחנו בצד ימין, הסתירו לבן ציון או לאלכס את שדה הראייה, נוכח הבדלי הגבהים בינן לבין המשאית. התוצאה היא כי על בן ציון היתה מוטלת חובה לקחת בחשבון את האפשרות כי רכב שייצא מאתר פינוי האשפה, לא יבחין ברכבו ויתפרץ אל נתיב נסיעתו, כפי שאכן קרה. לפיכך, אני קובע כי לבן ציון אשם תורם לקרות התאונה בשיעור 20%.

11. אני מקבל את טענתו של בן ציון שאופי הנזק בפרטית מסוג "שפשוף" ו לא "מעיכה" וכן נקודת המגע "האימפקט" עם המדרגה בסמוך לדלת של נה ג המשאית, מ שתלבים עם גרסתו שהמשאית היא זו שהתפרצה אל נתיב נסיעתו.

עדותו של נהג המשאית אלכס:
12. "אני הייתי באתר המיחזור...יש מחסום לפני שיוצאים. נעמדתי הסתכלתי בצד שמאל היה ריק, ראיתי מכונית מגיעה מצד ימין, חיכיתי שתעבור, התחלתי נסיעה ומצד שמאל הגיעה מכונית שטסה במהירות והתנגשה בי. ( ש' 2-4 ע' 3 לפרוטו')

אלכס העיד כי תחילה הביט שמאלה ווידא שהדרך פנויה, אחר כך הביט ימינה, ראה כי משם מגיעה מכונית, המתין שתחלוף על פניו, התחיל בנסיעה ואז מצד שמאל הגיעה הפרטית שטסה במהירות והתנגשה במשאית. אלכס לא העיד כי הביט שוב שמאלה בטרם התחיל בנסיעה.

המשמעות של הימנעות בעל דין מהבאת ראייה
13. אלכס הודה כי בעל הבית שלו היה עד לקרות התאונה, אולם האחרון לא הובא למתן עדות לצורך אימות גרסת ו לאופן התרחשות התאונה. זאת, גם בשים לב לכך כי לעד ראייה חיצוני אשר היה מחוץ לרכב, נקודת ראות מיטבית ביחס לנהגים בכלי הרכב.

14. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).
וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]). לפיכך, אני קובע כי מחדל זה פועל לחובת הנתבעים ומכרסם באמינות גרסתם לתאונה.

15. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה ואף לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם . לכן, אני קובע כי חוות הדעת לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר
16. לאור כל האמור לעיל, אני מחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים כך שהאחריות מוטלת ברובה 80% על נהג הנתבעות כאשר נהג התובעת נושא באחריות בשיעור 20% .
לסיכום, אני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות 1-2 ביחד ולחוד, באופן יחסי, לשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים כדלקמן:
דמי נזק בסך של 14,915 ₪ ו ירידת ערך בסך של 1 ,506 ₪, בהתאם לחוו"ד שמאי.
שכר טרחת שמאי בסך של 400 ₪ , שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,952 ₪, אגרה בימ"ש כפי ששולמה והחזר שכרו של עד התובעת כפי שנפסק בדיון.

אני דוחה את רכיב התביעה שלא הוכח בגין ימי עמידה של רכב התובעת .

זכות ערעור על פסה"ד בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דומיקאר בע"מ
נתבע: דחס מנוף ושירותים אשקלון בע"מ
שופט :
עורכי דין: