ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נגד מאיר בן שלום :

בפני כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

תובעים

מנהל מקרקעי ישראל ירושלים

נגד

נתבעים

1.מאיר בן שלום
2.רוזה בן שלום
3.מושב אשתאול
4.הסוכנות היהודית לארץ ישראל – משיבה פורמלית

פסק דין

1. בפני תביעה לפינוי והריסה של מבנים שהנתבעים 1 ו-2 או מי מטעמם בנו ללא היתר או עשו בהם שימושים חורגים כמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה.

2. במסגרת בירור תובענה זו גילינו המותב הקודם שדן בתיק ואף אני, וזאת נוכח טענות הנתבעים 1 ו-2 כי הם מנסים להסדיר את התב"ע ואת סוגיית השימוש במקרקעין. התחשבתי גם בגילם של הנתבעים 1 ו-2 ובמצבם הרפואי, אך התחשבות זו לא הואילה. כפי שהתברר בחקירה הנגדית של הנתבע 1 הרי שבפועל הנתבעים 1 ו-2 לא עשו כמעט דבר כדי להסדיר את חריגות הבנייה והשימוש, התירו לילדיהם להמשיך ולהשתמש במבנים לצורכי פרנסתם, וניצלו את ההליך לשם המשך השימוש החורג והאסור . הנתבע 1 אף אישר בחקירתו הנגדית כי בניגוד לאמור בתצהירו כל הטענות שנטענו כנגדו בסעיף 11 לכתב התביעה, הינן נכונות.

3. על כן אין מחלוקת כי על הנתבעים 1 ו-2 לדאוג להריסת המבנים הלא חוקיים ולפינוי ההריסות וכן להפסקת כל פעילות חורגת במבנים הנותרים, ואני קובעת כי יעשו כן בתוך 30 יום. בנוסף ישלמו הנתבעים 1 ו-2 את יתרת דמי השימוש שנתבעו מהם במסגרת כתב התביעה בסכום כולל של 15,561 ₪ בניכוי 5,000 ₪ ששולמו בשנת 2018. הסכום הנותר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.4.13 ועד התשלום בפועל.

4. למען הסר ספק, אין כל מניעה כי התובע ישוב ו ידרוש דמי שימוש בגין התקופה שבה המשיכו הנתבעים 1 ו-2 להשתמש בנכסים ועד לפינוי והריסתם כנדרש, ואני מתירה את פיצול הסעדים.

5. נוכח התנהלות הנתבעים 1 ו-2 הם ישאו בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך 20,000 ₪. לעניין זה גם הבאתי בחשבון את הטענות של הנתבע 1 בתצהירו אשר אילצו הבאת עד מטעם התובע וחקירה נגדית, וזאת שעה שהן חטאו מלכתחילה לאמת.

6. השאלה המשפטית שדורשת הכרעה של ממש בתיק זה, היא האם יש לחייב גם את האגודה, הנתבעת 3, בדמי השימוש וזאת בשל העובדה שלא אכפה את הדין ואת הסכם המשבצת על הנתבעים 1 ו-2.

7. התובע טוען כי בכל הנוגע לשימוש החורג שעשו הנתבעים בחלקה ב' יש לחייב את האגודה מכוח היותה בעל הסכם המשבצת בדמי שימוש ראויים. לטענת התובע אילו האגודה הייתה מפקחת על חברי האגודה בחלקה ב' ומאלצת אותם להרוס מבנים חורגים או להשתמש בשימושים חורגים, לא היו לו טענות כלפיה. לחילופין המנהל אף היה מוכן להסתפק בניסיונות אכיפה, אך לא היו כאלו במקרה זה. על כן טוען התובע כי היה על האגודה להוציא הוצאות לצורך הכשרת השימושים והבנייה הלא חוקית, ומשלא עשו כן הרי שהתעשרו שלא כדין.

8. האגודה טוענת כי היא אינה רשאית להשכיר שטחים מחלקה ב' ללא הסכמה של המינהל או הרשות, אך במקרה זה המינהל ידע ואישר את ההסכם עם בן שלום, אך הוא מלין אל השימושים בחלקה ב'. לטענת האגודה היא אינה יכולה לאכוף את הדין על חברי אגודה, שכן הדבר אינו חלק מהסכסוכים שנתונים לבירור בינה לבין חברי האגודה.

9. בעניין זה אציין כי האגודה מחזיקה במשאב יקר של מדינת ישראל, ונראה כי פעם אחר פעם היא מעלימה עין מחריגות בנייה ומשימושים חורגים של חבריה. אך גם המנהל לא עמד על הסכמי המסגרת ולא דרש מהמושבים השונים כי יפקחו על חברי האגודה.

10. במקרה זה לא הוכח מה ידעה האגודה ומתי נודע על השימושים ללא היתר והחריגות של הנתבעים 1 ו-2, כן לא הוכח כי המנהל פנה אליה בבקשה כי תמלא את הסכם המסגרת עליו. אף לא הוכח מה היו ההוצאות של האגודה אילו הייתה פונה ומנסה להסדיר את הסטיות מהסכם המסגרת, וכך שאין בידי לפסוק איזו התעשרות הייתה לה, אילו הייתי פוסקת כי התעשרה.

11. משכך אני קובעת כי המינהל לא הוכיח את תביעתו מכוח דיני עשיית עושר כנגד האגודה וזו נדחית. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנהל מקרקעי ישראל ירושלים
נתבע: מאיר בן שלום
שופט :
עורכי דין: