ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סאמי גראבה נגד גיא אלתר :

בפני כבוד ה שופט שלמה בנג'ו

התובע
סאמי גראבה

נגד

הנתבעים
1.גיא אלתר (ומקבל הודעת צד ג')
2.אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית נזיקית על סך 33,000 ₪.
לפי כתב התביעה, ביום 10.10.16, נסע התובע וחברו העיוור, אותו הוא ליווה, באוטובוס "אגד" בו נהג הנתבע 1, של הנתבעת 2, מתחנת מרכז חורב, בחזרה לאוניברסיטה.
לטענת התובע, הוא בירך את הנהג שלוש פעמים, אמר לו: "שלום ערב טוב", אך הנהג לא ענה לו כלל, "היה קשה וקשוח מאוד", הוא נכנס עם חברו והתיישב "באמצע האוטובוס". האוטובוס היה מלא בנוסעים, הוא החל משוחח עם חברו, "בקול רגיל", אך למרות זאת, הנהג החל צועק עליהם, ואמר להם שהם מפריעים.
התפתח וויכוח, בין התובע לבין הנהג, כאשר לטענת התובע, הנהג החל לאיים ולקלל אותו, החל נוסע "במהירות מטורפת כמו משוגע", לא הוריד אף נוסע, "חתך את הדרך לשער הטכניון", ושם עוכבו הנוסע וחברו, יחד עם כל הנוסעים, למשך חצי שעה, ואילו הוא וחברו עוכבו שעתיים עד שבאה ניידת המשטרה למקום, אותה הזמין הנתבע 1.
למען הסדר יצוין, כי מלכתחילה, לא היו ברורים בעלי הדין הנתבעים של התובע.
התובע הגיש תביעה נגד הנתבע 1, העובד ב"אגד", כאשר מהלך האירועים התרחש בעת עבודתו של הנתבע 1 באגד.
לכן, התקבל כתב הגנה ממשרד התחבורה, אשר ביקש לסלק את התביעה נגדו על הסף, בהעדר יריבות, כאשר נטען בכתב ההגנה, כי טענותיו של התובע, מופנות כנגד "אגד", משרד התחבורה נמחק מהתביעה, ובסופו של דבר, התביעה התנהלה מול הנתבע 1, נהג האוטובוס בעת האירוע, ו"אגד" מעסיקתו.
הנתבע 1 כפר בנטען על ידי התובע, וטען כי התובע התנהג בצורה אלימה ומאיימת, דבר אשר חייב אותו לסטות מנתיב נסיעתו, לעצור ולהזמין את המשטרה.
הנתבעת 2, "אגד", הבהירה בכתב הגנתה, כי בתאריך 14.10.16, התקבלה במחלקת פניות הציבור שלה פירוט האירוע. התלונה הועברה לממונה הדן בתלונות הציבור, והגורם האמון על הדין המשמעתי באגד, אך טרם בירור התלונה, עזב הנתבע 1 את עבודתו ב"אגד".
יצוין, כי "אגד" הגישה הודעת צד ג', נגד הנתבע 1.
"אגד" הוסיפה וטענה, כי היא פועלת באמצעות הדרכות לנהגים עצמם, בדבר חובותיהם לציבור, אופן התנהגותם, וההשלכות הנובעות מהפרות הוראות אלה.
זאת ועוד, "אגד" אינה מסתפקת בהדרכות, אלא גם מבצעת אכיפה, ונהג אשר אינו נוהג באדיבות כלפי הנוסעים, ומפר את ההוראות הנוהגות באגד, מועמד לדין משמעתי ונקנס.
בנסיבות העניין, לא יכולה להיות ל"אגד" אחריות על האירוע, שכן אין לה שליטה ופיקוח על הדברים שנאמרים על ידי כל עובד מעובדיה, והדרישה שהיא תישא באחריות בגין דברים שאמר נהג שלה, היא אינה סבירה.
עוד היא טוענת, כי קללות וצעקות והתנהגות בלתי הולמת מצד נהג שלה, מהווה חריגה מוחלטת מסטנדרט ההתנהגות עליו אמונה "אגד", דבר השולל את אחריותה השילוחית לאמירות פוגעניות כאלה, כך שגם אם יוכח שהתנהגותו של הנתבע 1 אכן הייתה כנטען בכתב התביעה, הרי שהוא חרג באופן קיצוני מהסמכויות ומהשליחות הנתונה לו כנהג "אגד", ועל כן, "אגד" אינה נושאת באחריות שילוחית עקב מחדליו.

דיון והכרעה:
לאחר עיון במכלול כתבי הטענות, ותיק בית המשפט, שמיעת עדויות הצדדים בישיבות שהתקיימו בבית המשפט, ועיון בחומרים הנוספים שהומצאו עקב צו בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
בעקבות תלונת התובע במשרד התחבורה, נפתחה חקירה פלילית נגד "אגד", והנתבע 1.
בסיום החקירה, החליט משרד התחבורה שאין די ראיות להעמיד את השניים לדין, התובע ערר על החלטה זו בפני פרקליט המדינה, וערר זה נדחה תוך שפרקליט המדינה, מאשר את עמדת משרד התחבורה לסגור את התיק, בהעדר תשתית ראייתית.
לפי הנטען על ידי התובע, ביום 10/10/16 סמוך לשעה 01:00 לפנות בוקר, הוא נסע יחד עם חברו בקו אוטובוס מס' - 200 מחיפה לאוניברסיטת חיפה, באוטובוס אותו נהג הנתבע 1.
לדברי התובע, לאחר שעלה לאוטובוס, בירך את הנתבע 1 אשר הפגין קשיחות כלפיו, וכאשר התיישב באמצע האוטובוס, דרש מהם הנתבע 1 להנמיך את קולם.
לאחר מכן, החל מקלל אותם, ונסע בנסיעה שהוגדרה על ידי התובע "נסיעה מטורפת", עד אשר הגיע לטכניון, שם עוכב יחד עם חברו למשך שעתיים.
מחומר הראיות עולה, כי התובע וחברו מסרו הודעות בפני חוקר משרד התחבורה.
התובע מסר בעדותו, כי עלה לאוטובוס, אמר לנהג "ערב טוב", לא קיבל מענה, ואף היה עם מבט קשוח. הוא התיישב עם חברו, והחלו לנהל שיחה, ואז החל הנתבע 1 לצעוק עליו, ודרש בכוחניות שינמיכו את הקול. השניים לא התייחסו אליו, כי לא דיברו בקול רם. בתגובה, הנתבע 1 שוב החל לצעוק עליהם ולקלל אותם. התובע טוען, שהוא ביקש ממנו להירגע, וטען שהם לא מפריעים לאף אחד. עוד הוסיף, כי חברו מוגבל בראייה ונפגע קשות מהתנהגות הנתבע ומצעקותיו.
הנתבע 1 החל לנסוע בצורה מסוכנת, במהירות מופרזת, דילג על כל התחנות, ואיים עליהם שייקח אותם לתחנת המשטרה, הוא נעצר בטכניון, והזמין את המשטרה.
חברו של התובע, מר אחמד עוואדה, מסר אף הוא הודעה בפני חוקר משרד התחבורה, וחזר על דברים דומים, הוא טען כי הנתבע 1 פנה אליהם בצעקות וקללות, ואמר להם להנמיך את הקול, ובתגובה הם אמרו לו שיירגע וידבר אליהם בצורה מנומסת, אך הנתבע 1 המשיך לצעוק ולקלל, נסע במהירות מופרזת, אשר סיכנה את הנוסעים, דילג על התחנות בדרך, ונסע לטכניון שם הזמין משטרה.
עוד עולה מחומר הראיות, כי גם הנתבע 1 נחקר על ידי משרד התחבורה. הוא מסר כי התובע וחברו דיברו בקול רם, ולאחר שמספר נוסעים התלוננו על כך, הוא פנה לתובע וחברו, וביקש מהם להנמיך את קולם, התובע הגיב בכעס, ואף איים עליו, ולכן, פעל הנתבע 1 לדבריו, על פי הנהלים, במקרה בו מפריע מי מהנוסעים לנהג, עליו לנסוע לתחנת המשטרה הקרובה. לפיכך, הוא סטה מנתיב נסיעתו, נסע ישירות לטכניון, שם מצויה עמדת מאבטחים המקושרת למשטרה.
למקום אכן הגיעה משטרה, אך הנתבע 1 החליט בסופו של דבר, לא להגיש נגדו תלונה, הוא כפר בכך שהוא נסע במהירות מופרזת, ושהוא קילל ואיים על התובע.
כאמור, משרד התחבורה סגר בסופו של יום את התלונה מחוסר ראיות, תוך שצוין כי מדוח מעקב הנסיעה של "אגד", עולה כי בטווח התחנות שבין עליית התובע לאוטובוס לבין הטכניון, לא נצפתה חריגה ממהירות הנסיעה המותרת.
בנוסף, הנתבע 1 הזמין משטרה לאירוע, דבר אשר תומך בגרסתו לפיה התובע וחברו התנהגו באופן פוגעני ומטריד, ביחס להתנהלותם הסבירה כנוסעים באוטובוס, והפריעו ליתר הנוסעים.
לפיכך, לא התגבשה תשתית ראייתית כנגד הנתבע 1, ועל כן, נסגר התיק נגדו.
פרקליט המדינה אשר אישר את החלטת משרד התחבורה, תמך בעמדה זו.
מעיון בכל חומר הראיות, ובגרסאות השניים, כפי שבאו לידי ביטוי במשפט, נחה דעתי כי עמדת משרד התחבורה במקומה.
תקנה 455 (א) לתקנות התעבורה, קובעת כדלקמן:
"לא יפעל נוסע בצורה העשויה לגרום נזק או אי נוחות בלתי סבירה לכל נוסע אחר".
תקנה 447 לתקנות התעבורה, מוסיפה וקובעת כדלקמן:
"הנוסע יציית להוראות בעל הרישיון שאושר על ידי הרשות ולהוראות עובדי השירות הדרושות לסדר ולבטיחות בנסיעה ובאוטובוס".
שני הצדדים מאשרים, שהמחלוקת נסבה על התנהלות התובע וחברו באוטובוס.
הנתבע 1, טוען כי השניים דיברו בקולי קולות, והוא ביקש מהם מספר פעמים להנמיך את קולם, הואיל ופנו אליו מספר נוסעים, שטענו כי השניים מפריעים, ואף ציינו כי הם מפחדים מהם, ולכן ביקשו את התערבותו.
התובע מכחיש, וטוען שדיבר במה שהוא מכנה "קול רגיל", הוא לא הפריע לאף אחד מהנוסעים, ולכן לא נעתר לבקשותיו של הנתבע 1.
תקנה 442 (א) לתקנות התעבורה, קובעת כדלקמן:
"היה יסוד להאמין כי נוסע עבר על תקנות אלה, רשאים הנהג, הכרטיסן או המבקר, לדרוש ממנו לזהות עצמו, ולמסור כתובתו, על ידי תעודה מתאימה, ובאין לו תעודה, על ידי אישור של נוסע אחר, שזיהה עצמו על ידי תעודה. לא הזדהה הנוסע כאמור, רשאי הנהג להסיע את האוטובוס, לתחנת המשטרה הקרובה".
במצב הדברים שנוצר, נראה כי יש יסוד לטענת הנתבע 1, שהתובע וחברו התנהגו בצורה בלתי נאותה באוטובוס אשר הצדיקה סטיה מנתיב הנסיעה והזעקת המשטרה בשל חשד לביצוע עבירה מצד התובע וחברו.
בלתי מסתברת גרסת התובע, כי הנתבע 1 יזם עימות עמו ועם חברו, פנה אליהם ללא כל סיבה ולפתע פתאום סטה מנתיב נסיעתו ונסע במהרה לנקודת המאבטחים בטכניון.
גרסתו של הנתבע 1 עשתה על בית המשפט רושם מהימן, ואילו גרסת התובע, הייתה קשה בעיני בית המשפט.
חובתו של נהג אוטובוס, הוא להסיע את הנוסעים ליעדם בבטחה, וכאשר קיימת הפרעה לשלוותם ונוחותם בנסיעה, הרי שנהג האוטובוס רשאי לזהות את הנוסע אשר מטריד את שלוותם של הנוסעים, ובמקרה המתאים, רשאי הוא להסיע מיד את האוטובוס לתחנת המשטרה הקרובה.
גם אם לא דקדק הנתבע 1 בפרטי פרטיו של הליך הזיהוי של התובע, ניתן להבין מנסיבות האירוע, כי דבר זה מובן, בשל ההתלהמות שגברה, לתחושתו, בסיטואציה הנדונה, כאשר פנה אל השניים וביקש מהם להנמיך את קולם והם המשיכו בשלהם.
יתכן מאוד שאילו היה הנתבע 1 עוצר ופונה אל השניים, הדבר היה גולש לעימות חריף יותר, ומנקודת מבט זו, טוב שהנתבע 1 בחר "לשמור מרחק", והזעיק את המשטרה, כדי שזו תברר את העניין.
בנוסף, מסתבר כי היו סתירות מהותיות בגרסתו של התובע, כבר בשלב החקירה של משרד התחבורה.
במכתב התלונה הראשוני שכתב, למשרד התחבורה, הוא לא ציין דבר איום מצד הנהג, אלא כאמור חזר על כך שהוא התנהל בצורה לא אדיבה, קשוחה, ופנה אליו ואל חברו בדרישה להנמיך את קולם, ואילו בהודעה שמסר למשרד התחבורה, בפני חוקר, הוסיף מילות איום, וטען שהנהג אמר לו "אם אני לא הייתי בעבודה הייתי אוכל אותך" – גרסה כבושה, שכאמור לא בא זכרה בתלונה הסמוכה לה.
בנוסף, במכתב התלונה טען כי מתחילת הנסיעה, נסע הנתבע 1 במהירות בלתי סבירה וסיכן את הנוסעים, כל זאת כשהוא וחברו שוחחו ביניהם, ואילו בהודעה בחקירת משרד התחבורה, טען כי הנתבע 1 החל לנסוע במהירות מיד לאחר שהוא סירב להנמיך את קולו, וטען בפני הנתבע 1, שהם לא מפריעים, ודרש מהנתבע 1, שיירגע.
בנוסף, על כל אלה מצטרפת העובדה, שהנתבע 1 חש בסכנה, ועל כן, הזעיק משטרה אשר הגיעה למקום, דבר המחזק את גרסתו, לפיה התובע וחברו התנהגו באופן בלתי הולם, אשר הטריד את שלוותם של הנוסעים.
בית המשפט קיים בירור מקיף וממצה, תוך שהזמין חומרים שונים, על מנת לעמוד על טיבו של האירוע ותכניו, וכאמור, לא נמצאה תשתית ראייתית המבססת עילה בנזיקין, כדי לחייב את הנהג ו/או "אגד", לפיצוי התובע.
לעומת זאת, התובע, על אף שקיבל הסברים בדבר זכויותיו, והתשתית הראייתית הנדרשת, לא טרח להביא ראיות ממשיות מצדו, ואף לא טרח להביא את חברו לעדות בבית המשפט, על מנת שיתמוך בגרסתו.
בנסיבות מצטברות אלה, לא קמה עילת תביעה לתובע, ועל כן, חוששני שלא אוכל לקבל את תביעתו.
אני דוחה את התביעה, את הודעת צד ג', ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.
הודעה לצדדים זכותם לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידיהם.
המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין בדואר רשום.
ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סאמי גראבה
נתבע: גיא אלתר
שופט :
עורכי דין: