ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף הרדל נגד עיריית עכו :

בפני כבוד השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

התובע
יוסף הרדל

נגד

הנתבעת
עיריית עכו

נגד
צדדי ג'

  1. מדינת ישראל
  2. רשות הפיתוח – ע"י מדינת ישראל
  3. מגה קמעונאות בע"מ (נמחקה לפי פס"ד מיום 25/6/18)
  4. איילון חב' לביטוח בע"מ

נגד

צדדי ד'

  1. באוהאוס בע"מ
  2. אלעד ישראל נכסים מניבים בע"מ

פסק דין

1. המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע עקב אירוע נפילה מיום 13/7/08.

2. כתוצאה מהאירוע (אשר יפורט להלן) סבל התובע מנקיעה של כתף שמאל עם אבחנה של שבר. הוא אושפז בבית החולים, נותח וידו הושמה במתלה למשך כחודשיים ימים.

3. מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע כי בעקבות החבלה הנ"ל נותרה נכות אורתופדית בשיעור 10% לצמיתות עקב קיום הגבלה קלה בתנועות כתף שמאל (במירב התנועות).

4. בהעדר מוצא של פשרה בתיק, נשמעו ראיות הצדדים עד תום והוגשו סיכומי טענות בכתב. מטעם התובע העיד הוא בעצמו ולא זומנו עדים נוספים. מטעם הנתבעת (עיריית עכו) הובאו שלושה עדים: מר יניב אשור, ראש מינהל תפעול ואכיפה בעירייה; גב' סימיאצקי פני, אשר עובדת כמנהלת מח' הבנייה מאז שנת 2011; מר אלכסנדר צרנין, מהנדס עיריית עכו. מטעם צדדי ג' 1 + 2 העיד מר אבידן רוב שהוא מפקח ברשות מקרקעי ישראל. מטעם צד ג' מס' 4 (איילון) לא הובאו עדים. מטעם צד ד' מס' 1 העיד עד אחד: מר יעקב קוטלר שהוא שותף ומנהל של חב' באוהאוס. מטעם צד ד' מס' 2, העיד מר אבי יעקב שהוא משנה למנכ"ל.

5. עיקר המחלוקת בין הצדדים אשר גרמה להתמשכות ההליך המשפטי ואף להעדר מוצא של פשרה ושמיעת ראיות, מתייחס למיקום אירוע התאונה הנטענת על ידי התובע ולשאלה הנגזרת מכך, מי נושא באחריות לגבי האחזקה ו/או הפיקוח על אותו שטח. מתן תשובות לשאלות אלה משליך על שאלת האחריות הנזיקית.

6. התובע טוען כי ביום 13/7/08 בסמוך לשעה 17:00 הגיע ביחד עם אשתו למתחם מגה (היתה בעלת דין בתיק ונמחקה בפסק דין בפרוטוקול מיום 25/6/18) בקניון עכו כדי לעשות קניות. התובע החנה את רכבו בחנייה הציבורית שלפני מתחם מגה, ירד מרכבו וצעד מספר צעדים קדימה ואז תוך כדי הליכתו נכנסה רגלו לתוך בור/שקע בשטח הדרך/הכביש הסמוך למקום חניית הרכב ובעקבות כך איבד את שיווי משקלו, נפל ונפגע בכתף שמאל.

7. התובע טוען כי העירייה היא האחראית על אותו שטח ציבורי ומסיבה זו אחראית על היווצרות המפגע הנ"ל (הבור בכביש) וכתוצאה נגזרת מכך מוטלת עליה האחריות הנזיקית לפצות את התובע בגין נזקיו.

8. העירייה הכחישה כל אחריות נזיקית. ב"כ העירייה הדגיש כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי להוכיח שהיא האחראית על אותו שטח/מתחם חנייה. המדובר בשטח פרטי שאינו באחריות העירייה. לחלופין, מדובר בשטח שהוא באחריות מתחם מגה ועל כן היא אמורה להיות הכתובת לטענותיו של התובע.
9. העירייה הגישה הודעת צד ג' נגד מדינת ישראל ורשות הפיתוח וכן נגד מגה קמעונאות והמבטחת שלה חב' איילון (הם ארבעת צדדי ג' כמפורט לעיל). המדינה/רשות הפיתוח הדגישו בהגנתן כי אין להן כל זיקה לשטח הנ"ל. ללא קשר לשאלה האם מדובר בשטח פרטי או שטח ציבורי, הרי אין למדינה כל אחריות למתחם הנ"ל. הוויכוח לגבי שיוך השטח הנ"ל נוגע למעשה בין כל יתר הצדדים, למעט המדינה.

10. צד ג' מס' 4 (חב' איילון) כפרה בקיום כיסוי ביטוחי הנטען לגבי אחריות מגה. בהעדר הוכחה בדבר קיום כיסוי ביטוחי ומאחר וממילא נמחקה הודעת צד ג' נגד מגה, הרי דין ההודעה לצד ג' נגדה להידחות.

11. צד ד' מס' 1 (באוהאוס) הכחישה כל אחריות בגין האירוע הנטען בכתב התביעה, תוך הדגשת הטענה כי הנכס שבו ממוקם המפגע הנטען נמכר על ידה לחב' דלק נדל"ן עוד ביום 14/2/06, דהיינו כשנתיים וחצי לפני אירוע התאונה נשוא הדיון.

12. צד ד' מס' 2 (אלעד נכסים) טענה כי אין לה כל זיקה לשטח הנטען וכי צירופה כבעלת דין אין לו כל בסיס עובדתי ו/או משפטי. אלעד נכסים הדגישה בטיעוניה כי אף על פי שהוצג הסכם על ידי באוהאוס לפיו קיימים הסכמי "תחזוקה וניהול" בין בעלי השטח לשוכרים, הרי באותו הסכם נקבע כי התחזוקה במקום הינה על תופס המקרקעין ובמקרה שבפנינו המדובר בחב' מגה.

13. בכל הקשור לאחריות הנזיקית כתוצאה מהאירוע (במנותק מהשאלה של מי אחראי על אותו מתחם שבו קיים המפגע הנ"ל) אציין בתמצית כי הוכחה עוולת הרשלנות על כל יסודותיה. על פי הראיות שהוגשו, לרבות ובעיקר מספר תמונות שהוגשו ואשר מראות את המפגע הנ"ל נותן לראות כי מדובר בבור יחסית גדול ומסביבו קטע משובש באופן ברור, דבר המהווה סיכון ממשי להולכי הרגל. המדובר במקום המיועד לחניית כלי רכב וממילא להליכה של נהגים/נוסעים שיורדים מהרכב. ההיתקלות באותו מפגע הינה תוצאה סבירה של עצם קיומו והעובדה שמדובר במקום שעלול להיחסם מבחינת שדה הראיה בגלל רכבים חונים, מגבירה את האחריות על המחזיק באותה מקרקעין לנקוט באמצעים סבירים להסרת מפגע זה. אני קובע כי קיימת חובת זהירות מושגית וכן חובת זהירות קונקרטית. במכלול הנסיבות אני קובע כי חובה זו הופרה וגרמה נזק גוף ממשי לתובע כתוצאה מאותה הפרה.

14. השאלה הבאה מתייחסת למיקום של הבור הנ"ל ולשאלה הנגזרת מי נושא באחריות להחזקת אותו מקום ולהסרת המפגע הקיים.

15. לגבי העירייה: העירייה אחראית למקום החנייה הנ"ל ולמפגע הקיים מכוח היות השטח, שטח ציבורי המיועד לבאי המקום. אינני מקבל את הטענה כי מדובר בשטח פרטי. אציין בהקשר זה כי מר אשור יניב מנהל ראש תפעול ואכיפה בעירייה ציין במהלך עדותו בעמוד 29 בשורה 5 לפרוטוקול כי המדובר בשטח ציבורי. אמנם העד ציין שזה לא תפקידו לבדוק למי שייך השטח אלא זה תפקידו של גורם אחר בעירייה האחראי על נושא זה, אך עד כזה לא הובא מטעם העירייה.

16. לגבי מדינת ישראל ורשות הפיתוח: הוצג נסח טאבו אשר מלמד כי השטח היה שייך במועד הרלוונטי למדינת ישראל/רשות הפיתוח. המדינה שלחה בעקבות כך הודעת צד ד' נגד מי שהבעלות בשטח הייתה רשומה אצלה על שמה. מאחר והתמונה לגבי מי שהחזיק בפועל נכון למועד אירוע התאונה לא הובהרה דיה, לא ניתן לפטור את רשות הפיתוח ו/או המדינה מאחריות נזיקית לעצם קיום המפגע במועד הנ"ל.

17. לגבי איילון (צד ג' מס' 4): אני מקבל את הטענה כי לא הוכח קיום פוליסת ביטוח מטעם איילון והמכסה את האחריות של מגה. בהעדר הוכחה כנדרש, לא ניתן להסתפק בעצם העלאת הטענה בדבר קיום ביטוח ולהעביר את הנטל לחב' איילון להוכיח שלא היה ביטוח כזה.

18. לגבי צד ד' מס' 1, באוהאוס בע"מ: נחה דעתי לקבל את טענת באוהאוס לפיה האחריות שלהם לגבי השטח הנ"ל, ככל שהייתה קיימת, הסתיימה עם מכירת השטח כשנתיים וחצי לפני מועד האירוע לחב' דלק נדל"ן. לא הונחה בפניי תשתית עובדתית וממילא לא הוצג טיעון משפטי ממשי מדוע יש להטיל אחריות נזיקית על חב' באוהאוס לאחר שמכרה את הנכס כשנתיים וחצי לפני האירוע הנטען.

19. לגבי אלעד נכסים: לא מצאתי ביסוס לטענת המדינה/רשות הפיתוח כי יש לאלעד נכסים זיקה לנכס הנ"ל נכון למועד אירוע התאונה.

20. מכל האמור לעיל, אני מוצא כי קיימת אחריות נזיקית מצידה של עיריית עכו ו מצדם של צדדי ג' 1 + 2 (מדינת ישראל ורשות הפיתוח).

21. מנגד, לא מצאתי אחריות כלשהי שניתן לייחס לצד ג' מס' 4 (איילון חב' לביטוח בע"מ) ו/או לשני צדדי ד' באוהאוס ואלעד נכסים.

22. בכל הקשור לחלוקת האחריות בין העירייה מצד אחד לבין מדינת ישראל/רשות הפיתוח, נחה דעתי במכלול הנסיבות לחייב את העירייה ב – 70% מהפיצוי שייפסק ואילו את צדדי ג' 1 + 2 ב – 30%.

23. מכאן אעבור לדון בסוגיית הנזק וכימות הפיצויים. התובע יליד 20/11/56 עבד לפני אירוע התאונה נהג ברכב ציבורי עם משכורת חודשית ממוצעת בסך 5000 ₪. נעדר מעבודתו על פי טענתו תקופה ממושכת ונותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהחבלה בכתף שמאל בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט.

24. עיינתי היטב בסיכומי טענות ב"כ הצדדים בכל הקשור לראשי הנזק השונים. לאחר שבחנתי את הנתונים, אני מחליט לפסוק לתובע את הפיצויים הבאים:

א. הפסד שכר מלא בעבר
6,000 ₪ הכנסה חודשית (משוערך להיום) כפול 4 חודשים (פרק זמן סביר לאור מהות הפגיעה) והתוצאה הינה 24,000 ₪.

ב. הפסד שכר חלקי בעבר
על דרך האומדנה אני פוסק לתובע פיצוי בסך 7,500 ₪.

ג. הפסד שכר לעתיד
לא הובאו נתונים לגבי עיסוקו והכנסתו של התובע במרוצת השנים ועל כן לא ניתן, לטעמי, לבצע חישוב אריתמטי. בשים לב לפגיעתו של התובע, גילו נכון להיום (בן 63 היום) אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסך 30,000 ₪.

ד. כאב וסבל
אני פוסק לתובע סך של 30,000 ₪.

ה. הוצאות כלליות לרבות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪.

ו. סה"כ הפיצויים שפסקתי לתובע הם: 96,500 ₪.

25. מכל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן:

א. אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת ומחייב אותה לשלם לתובע את הסך 67,550 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

ב. אני מחייב את צדדי ג' 1 + 2 (מדינת ישראל + רשות הפיתוח), הדדית, לשלם לתובע את הסך 28,950 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

ג. אני דוחה את הודעת צד ג' נגד צד ג' מס' 4 , איילון ומחייב את העירייה לשלם לאיילון באמצעות בא כוחה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ד. אני דוחה את הודעת צד ד' נגד שני צדדי ד' ומחייב את צדדי ג' 1 + 2 (מדינת ישראל + רשות הפיתוח) לשלם לכל אחת מצדדי ד' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ לכל צד.

ה. כל החיובים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ כל הצדדים.
ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף הרדל
נתבע: עיריית עכו
שופט :
עורכי דין: