ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף סוקי נגד יעל שאיבות בטון בע"מ :


בפני כבוד הרשם הבכיר נועם רף

מבקשים

1.יוסף סוקי
2.ע.ע צוקי לבניין ופיתוח בע"מ

נגד

משיבה

יעל שאיבות בטון בע"מ

החלטה

בפני בקשת המבקשים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה לחיוב בהוצאות בסכום שלא יפחת מסך של 150,000 בהתאם להוראות תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

בפתח הדברים אציין שהמשיבה הגישה תגובה ולאורה לא מצאתי הצורך במתן זכות תשובה לתגובה למבקשים.

המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בסך של 2,000,000 ₪.

המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן והתיק קבוע לדיון בבקשה.

בין לבין התנהלו בין הצדדים הליכים בנוגע להטלת עיקולים זמניים ועיכוב יציאה מהארץ כנגד המבקש 2.

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

כשעסקינן בתובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל, כמו בעניינו אנו, קיים הסדר ספציפי במסגרת הוראות סעיף 353 א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") שקובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על-ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.2017) נקבע:

"סעיף 353א לחוק החברות מורה כי חברה בעירבון מוגבל תחויב, כברירת מחדל, להפקיד ערובה להוצאות הנתבע – אלא אם הוכיחה שיש ביכולתה לשלם הוצאות אלה, או שבית המשפט סבר כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות" חיוב בערובה. כפי שציינתי לאחרונה (רע"א 7221/16 הטכניון נ' מילגרום, [פורסם בנבו] פסקה 3 (13.9.2017)), הסטנדרט המחמיר ביחס לחברה בעירבון מוגבל נועד למנוע שימוש פסול באישיותה המשפטית הנפרדת כדי להימנע מתשלום הוצאות לנתבע – ומשקף תפיסה לפיה זכות הגישה לערכאות של חברה, שהיא אישיות משפטית נטולת קיום "טבעי", משמעותית פחות."

ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם בנבו, 23.5.2011) נקבע:

"עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)."

לאור המפורט לעיל, "ברירת המחדל" היא שעל חברה שמגישה תביעה להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להוצאות הנתבע, וככל שהחברה טוענת שאין מקום להורות כן, עליה הנטל להוכיח שביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, שנסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה ושסיכויי ההליך גבוהים ביותר.

ומן הכלל אל הפרט, המשיבה מאשרת בתגובתה את טענת המבקשים שמצבה הכלכלי בכי רע. יחד עם זאת, המשיבה טוענת שנקלעה למצב זה בעקבות התנהלותם של המבקשים.

לפיכך, המשיבה לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח שבאפשרותה יהיה לשלם הוצאות המבקשים, ככל שהתביעה תדחה.

בשלב השני על המשיבה להראות שיש לחרוג מהכלל של הפקדת ערובה להוצאות ביחס לחברה בע"מ. המשיבה לא עמדה בנטל זה ואין די בטענה שהמבקשים הם אלו אשר הביאו את המשיבה למצבה הכלכלי כיום.

סבורני כי בנסיבות העניין השלב השני המפורט לעיל מתקשר עם השלב השלישי שהוא בחינת סיכויי התביעה. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ונקבע דיון בבקשה. אין בידי לקבוע בשלב זה מה הם סיכוייה של המשיבה להוכיח את תביעתה. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ומן הראוי לבחון בשלב הראשון טענות הצדדים במסגרת זו.

לפיכך, דין הבקשה להתקבל.

נוכח סכום התביעה ובהתחשב בהליכים שננקטו עד כה, המשיבה תפקיד ערובה להוצאות בסך כולל של 50,000 ₪, כאשר סך של 25,000 ₪ יופקד בקופת בית המשפט ו לגבי סך נוסף של 25,000 ₪ תינתן התחייבות עצמית של צד ג' שיאושר ע"י בית המשפט בכפוף להכנסתו.
בהתחשב בפגרת סוכות, הערובה תופקד תוך 45 ימים מהיום.

איני מקבל את בקשת המבקשים להפקדת ערובה להוצאות בסכום שלא יפחת מסך של 150,000 ₪. במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט יש לאזן בין טענות הצדדים לרבות זכותה של המשיבה לגישה לערכאות. סבורני כי הסכום המבוקש ע"י המבקשים משמעו סגירת דלתותיו של בית המשפט בפני המשיבה והצבת מכשול בפניה שאין ביכולתה לעבור. הצבת רף שאינו בר ביצוע יחטא לאיזון שבין טענות הצדדים ולמטרות הוראות סע' 353א. לחוק החברות ותקנה 519 (א) לתקנות סד"א.

במאמר מוסגר אציין שלאור מצבה הכלכלי של המשיבה ובנסיבות העניין לא מצאתי שיש לדחות את הבקשה בהיעדר תצהיר תמיכה לבקשה.

ולסיום, למרות שהטענה לא עלתה במסגרת תגובת המשיבה, מצאתי לנכון להתייחס לשאלה האם ניתן להגיש את הבקשה להפקדת ערובה טרם מתן רשות להתגונן.
בתא"ק (שלום ת"א) 46626-12-16 מילי מעוז נ' במרום הפקות 2004 בע"מ (פורסם בנבו, 25.05.2017) נדונה סוגיה זו ובית המשפט קבע :

"טיעונה של המשיבה לפיה טרם מתן הרשות להתגונן לא נפסקות הוצאות, ומשכך טרם בשלה העת לדיון בבקשה, אינו עומד במבחן המציאות. ראשית, אין זה מן הנבצר כי כאשר מגלה בית המשפט שתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר מבלי שהוכשרה לכך על פי הדין, הוא פוסק הוצאות לטובת הנתבע בגין קבלת בקשתו למחיקת הכותרת. גם במקרה בו לא מתייצבת התובעת לדיון שנקבע בבקשת הרשות להתגונן, יש לצפות כי החלטת בית המשפט אשר תשקלל את תוצאת הזנחת ההליך מצד התובעת, תכלול פסיקת הוצאות לטובת הנתבע. בשני המקרים הללו עלול מי שנתבע על ידי חברה בע"מ למצוא עצמו מול שוקת שבורה, בכל הקשור לגביית ההוצאות שנפסקו.

בהתחשב במפורט לעיל נקבע רק לאחרונה בהחלטה בת"ת 27881-10-16 כ.ל.י תקשורת וניהול ישראל בע"מ נ' חן [פורסם בנבו] (6.2.17) כי ניתן וראוי לפרש את המונח "נתבע" בסעיף 353 א' לחוק החברות ככולל מבקש רשות להתגונן, ואת המונח "זכיה בדין" שהערובה משמשת להבטחת ההוצאות בגינה, ככולל כל החלטה בדין שבה זוכה המבקש ובכלל זה מתן רשות להתגונן. .[וראו גם החלטה דומה בתא"ק 41527-01-17 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' כהן [פורסם בנבו] (22.3.17)]. ודוק, "זכיה בדין" יכולה להתרחש בכל שלב של ההליך הדיוני, לרבות במהלך הדיון הראשון, וזאת עקב אי התייצבות אליו של צד לדיון.

אכן, לצד החלטות אלה, ואחרות אליהן הפנתה המבקשת, ניתנו על ידי מותבים אחרים של בתי משפט שלום החלטות הדוחות את הדיון בבקשה להפקדת ערובה עד לאחר ההחלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, אלא שכאמור לעיל שיקול הדעת בבקשות מסוג שכזה הוא רחב מני ים, כאשר יוטעם כי בפסיקת בתי המשפט המחוזיים מסתמנת דווקא מגמה אחידה המצדדת בגישה המפורטת בסעיפים 6-10 לעיל ולפיה דיון בבקשות כאמור ייעשה עוד טרם מתן רשות להתגונן [ ראו החלטות כבוד השופטת אביגיל כהן בתא"ק 25759-04-13 מיניפון - מכשירי שמיעה בע"מ נ' שירותי בריאות כללית מחוז דן ואח' [פורסם בנבו] (24.6.13), ובתא"ק ( ת"א) 37795-11-12 אברהם פוזננסקי נ' ALMOND INVESTMENTS LUXEMBOURG S.A.R.L [פורסם בנבו] (3.3.13), וכן ראו תא"ק ( ת"א) 35585-08-15 א.ר. מקס יזמות והחזקות בע"מ נ' מגדלי יואב במודיעין בע"מ [פורסם בנבו] (1.1.15) (להלן: "עניין מקס"), ותא"ק 40129-07-16 AIR VIA OOD נ' השטיח המעופף בע"מ [פורסם בנבו] (9.1.17)]."

בנסיבותינו אנו ראיתי לנכון ללכת בדרכו של בית המשפט בהליך זה ופסיקתם של בתי המשפט המחוזיים שמאוזכרת בהחלטה.

ניתנה היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף סוקי
נתבע: יעל שאיבות בטון בע"מ
שופט :
עורכי דין: