ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אחים הררי חברה לשווק בעמ נגד מנהל הארנונה בעיריית חולון :

לפני כבוד השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

מערערים

אחים הררי חברה לשווק בעמ
ע"י ב"כ עו"ד לנא ורור

נגד

משיבים

מנהל הארנונה בעיריית חולון
ע"י ב"כ עו"ד א. אליאס

פסק דין

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית של עיריית חולון לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, מיום 8.8.2017, הדוחה את הערר על החלטת מנהל הארנונה לסווג את הנכס של המערערים לצרכי שומת ארנונה בסיווג "משרדים שירותים ומסחר" ולא בסיווג "תעשיה ומלאכה".

המערערת, חברת האחים הררי בע"מ (להלן "המערערת"), מחזיקה בנכס ברחוב הסדן 9 בחולון (להלן "הנכס"). המערערת מייבאת מוצרי כלי בית וכלים חד פעמיים, מאחסנת אותם בנכס, מכינה מארזי מתנה במיוחד בתקופת החגים ומפיצה את המארזים לבעלי עסק. עד שנת 2012 סווג הנכס לצרכי ארנונה כ"תעשיה ומלאכה". בשנת 2012 לאור ממצאי המשיב הוחלט לשנות את הסיווג ל"משרדים שירותים ומסחר" לאחר שנמצא כי הנכס משמש מחסן לצרכי שיווק.

ביום 21.4.2016 הגישה המערערת השגה על שומת הארנונה לשנת 2016, בטענה כי יש לסווג את הנכס לפי סיווג "תעשייה ומלאכה" כפי שהיה בעבר. ההשגה נדחתה מן הטעם שהוגשה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976 (להלן : "חוק הערר") ,והן לגופו של עניין ,מהטעם כי על פי ממצאי ביקורת שנערכה במקום, הנכס משמש לפעילות עסקית ומסחרית (תצוגה ואחסנה של סחורה המיועדת לשיווק), פעולה המתאימה לסיווג "משרדים שירותים ומסחר" על פי ההגדרה בסעיף 2.1 לצו המיסים העירוני.

על החלטת מנהל הארנונה הוגש ערר. וועדת הערר, שמעה את טיעוני הצדדים ואף ערכה ביקור במקום והחליטה לדחות את הערר (החלטה מיום 8.8.17), יחד עם זאת קיבלה את הערר בנוגע לאיחור בהגשת ההשגה וקבעה כי לא נפל איחור במועד הגשת ההשגה.
מכאן הערעור לפני שעניינו סיווג הנכס לצרכי שומת ארנונה.
לטענת המערערת, יש לסווג את הנכס בסיווג "תעשייה ומלאכה" כפי שהיה מסווג משנת 2004 ועד 1.1.2012, שכן הפעילות בנכס לא השתנתה והוא משמש עדיין כעסק של אריזת כלים חד פעמיים וכלי בית.

המערערת טוענת כי בנכס נעשית עבודת אריזה, תיקון, הכנה לצרכי שיווק ואחסון של כלי בית וכלים חד פעמיים המשווקים לשוק ולא מתבצעת בו מכירה לצרכנים. לצורך הביצוע האמור, קיימת בנכס מכונת אריזה תעשייתית. מדובר לטענתה בחולייה האחרונה של הטיפול במוצרים לפני שיווקם ואין מדובר במחסן. מדובר במבנה תעשיה ברמת גימור המתאימה למבנה תעשייה ובעבודת כפיים אשר מתאימה לסיווג "מלאכה".

בנוסף נטען כי המשיבה בצעה את שינוי הסיווג ללא קבלת אישור השרים, על כן השינוי אינו חוקי ויש לבטלו. כן טענה כי לכל הפחות היה על וועדת ערר לפצל את שטח הנכס באופן שחלקו יחוייב על פי סיווג מלאכה וחלקו האחר כעסקי.

לטענת המשיב, יש לדחות על הסף את הערעור מהטעם של שינוי והרחבת חזית שכן הערר לפ ני וועדת הערר נסוב על עיסוקה של המערערת ב"תעשייה" או מעין תעשיה ואילו הערעור נסוב על טענה מרכזית לפיה המערערת עוסקת ב"מלאכה" ולא תעשיה.

עוד נטען כי שאלת חוקיות שינויי הסיווג בהעדר החלטת שרים, לא נידונה כלל בערר, ועל כן לא ניתן לכל ול סוגיה זו בגדרו של ערעור על החלטת וועדת ערר. כמו כן, לא הייתה כל בקשה לפיצול הנכס מבחינת סיווג, חלק כ"מלאכה" וחלק "עסקי", העניין לא נידון ועל כן לא ניתן להעלות טענה זו במסגרת הערעור.

לגופו של עניין, טוען המשיב כי הסיווג הנכון של הנכס הינו "עסקים". המערערת עוסקת ביבוא ואחסנה לצרכי שיווק. הנכס משמש לתכלית עסקית של תצוגה ואחסנה של מוצרים מוגמרים לשם שיווקם. המערערת אינה מבצעת פעילות ייצורית כלשהיא ופעילות האריזה והמיון טפלות מבחינת מהותן והיקף שטחן לפעילות האחסנה. עיקר השימוש בנכס הינו לאחסון המוצרים שמשווקים ע"י המערערת ונמכרים על ידה ופעילות האריזה נובעת מצורך שיווקי של המערערת.

הוסיף המשיב כי אין הוא כבול בסיווג שנקבע בעבר ורשאי להתאים את סיווג הארנונה למצב המשפטי התקף, על פי העובדות הידועות לו בזמן הווה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי טיעוניהם בעל-פה, הגעתי לכלל למסקנה כי דין הערעור להידחות מהנימוקים להלן;

ראשית, צודקת המערערת כי שאלת חוקיות שינוי הסיווג בהעדר החלטת שרים לא נטענה בכתב הערר ואף לא נידונה על ידי וועדת הערר, ועל כן חורגת מגדרי הערעור על החלטתה ואין להידרש לה במסגרת ערעור זה. בהקשר זה יש לציין כי סעיף 3(ב) לחוק חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976, החריג מסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר מתן החלטה "בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)". זאת ועוד, העירייה רשאית לשנות את סיווג הנכס מסיווג אחד לסיווג שני הקיים בצו הארנונה על מנת לתקן טעויות או לצורך ביצוע התאמות אף אם בפועל לא השתנה השימוש בו (עע"מ 4068/10 עיריית חולון נ. קר פרי בע"מ (20.12.11).

אשר לשאלת הסיווג לגופו של עניין, ההלכה הפסוקה קובעת כי היקף התערבותו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, הינו מצומצם ומוגבל לבחינת פגמים מהותיים בהפעלת שיקול הדעת המנהלי בלבד. התערבות בית המשפט בהחלטת ועדת הערר תעשה, אפוא, רק אילו ימצא כי נפל בהחלטה פגם הנוגע לשורש המשפט המנהלי, כדוגמת חוסר סמכות, חריגה ממתחם הסבירות, אפליה וכיוצ"ב (ר': בר"מ 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' רויטל אנג'ל (פורסם בנבו, 1.5.12); עע"מ 3189/09 החברה להגנת הטבע נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (פורסם בנבו, 2.7.09); בג"צ 10013/03 ראש עירית סכנין נ' המועצה הארצית (פורסם בנבו, 21.7.04)).

הדברים אמורים ביתר שאת ביחס למקרה דנן, שעה שמדובר ב"גלגול שלישי" על החלטה מקצועית של המשיב ווועדת הערר.

צודק המשיב בטענתו כי בערעור מנסה המערערת לשנות ולהרחיב חזית - בכתב הערר שהוגש על ידי המערערת נטען לסיווג "תעשיה" או מעין תעשיה ובעניין זה הפנתה לאסמכתאות רבות הדנות בהגדרת תעשיה תוך שהיא נסמכת על המבחנים שנקבעו בפסיקה לסיווג תעשיה וטוענת להתאמתם לנסיבות המקרה דנא. בערעור דנא לעומת זאת, תולה המערערת את עיקר יהבה בעבודת כפיים המתבצעת הנ כס התואמת לשיטתה לסיווג "מלאכה", זנחה כליל את הטענה בדבר סיווג תעשיה ופנתה לתמוך טענותיה בפסיקה שונה שעניינה סיווג מלאכה, שנמצא על הציר בתווך בין תעשייה לשירותים (עע"מ 2503/13 אליהו זהר נ. עיריית ירושלים (4.2.15). אין לקבל שינוי חזית זה. השאלה אם יש מקום לסווג את עסקה של המערערת כמלאכה, לא עמדה כלל לדיון בפני וועדת הערר.

יחד עם זאת, הואיל והחלטת וועדת ערר מאזכרת את עע"מ 2503/13 אלי זהר, אדרש גם לגופו של עניין ומסקנתי היא כי אין מקום לסווג את עסקה של המערערת כמלאכה. ראשית, המערערת עצמה ציינה בהשגתה כי ברישיון העסק נרשם מחסן (נספח ב' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב) ו ככזה ברי כי הנכס מבחינת סיווגו נופל לגדרו של סעיף 2.1 לצו הארנונה של המשיב המגדיר סיווג "משרדים, שירותים ומסחר" כדלקמן:
"ארנונה כללית החלה על נכסים או חלק מהם המשמשים למסחר, חנויות, מסעדות, קיוסקים, משרדים, מחסן עצמאי, סוכני ביטוח, מרפאות, בתי ספר פרטיים, מועדי ריקודים, בתי קפה, שטח המשמש לרחיצת רכב בין מקורה ובין שאינו מקורה ועסקים מכל סוג שהוא, בכל תחומי העיר למעט עסקים הנזכרים במפורש בהמשך צו מיסים זה ....."
הנה כי כן הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" כולל גם מחסן עצמאי וגם עבודת כפיים כגון רחצת מכוניות שמהווה שירות. המערערת יבואנית של כלי בית וכלים חד פעמיים, מספקת בעיקר בתקופת החגים, סידור מארזי מתנה המורכבים מפריטים שונים של כלי בית בהתאם להזמנת לקוחות כדוגמת וועדי ע ובדים. אינני סבורה כי הוצאת המוצרים מהקונטיינר או איסופם מהמדף ואיגודם לכדי מארזים קטנים היא פעולה השונה במהותה משירות (ראו בעניין זה: בעמ"נ (חי') 405/01 אופנתיון בע"מ נ. עירית חיפה (25.11.01) שעניינו בסיווג עסק של הכנת סידורי פרחים ומכירתם לחניות ועסקים שונים ). אין ספק כי משנפתח המארז מקבל הקונה את אותו הכלי המיובא ע"י המערערת ללא כל שינוי , משכך גם לא ניתן לומר כי מדובר בפעילות השלמה לייצור.

הפסיקה קובעת מספר מבחנים לקיומה של פעילות ייצורית המאפיינת "תעשיה": מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; מבחן טיבו של הליך הייצור והמכונות במפעל; מבחן היקף הפעילות היצורית; המבחן הכלכלי; מבחן ההנגדה (עע"מ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ, מיום 19.2005). פעילות המערערת אינה תואמת אף לא אחד מהמבחנים הללו ; לא נוצר יש מוחשי אחר מזה שהיה קודם לאריזה, לא קיים הליך ייצורי ומרבית האריזה היא ידנית ולא קיימת השבחה של המוצר. אמנם המבחנים לסיווג "תעשיה" אינם חופפים לחלוטין את הסיווג "מלאכה", אולם אין חולק כי הסיווג מלאכה על פי פרשנותו המילונאית מכוון למלאכת א ֻמן, מלאכת כפיים מקצועית של צווארון כחול, כגון מסגריה, מוסך, נגריה. כך גם הגדרת "תעשיה ומלאכה" בסעיף 4 לצו הארנונה של המשיב.

אין ספק כי המערערת אינה עוסקת בפעילות ייצורית. הוצאת המוצרים מהקונטיינר השמתם באזורי אחסנה ואח"כ ליקוטם מהמדף והעברתם לאריזות קטנות אינה פעולה ייצורית אלא שיווקית (ראו ע"א 1960/90 פקיד השומה תל-אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ פ"ד מח(1) 200 ). גם אין מדובר באֻמנות או עבודת כפיים מקצועית של צוארון כחול. ענייננו דומה אכן למקרים שנידונו בפסיק ה עליה נסמכה וועדת הערר בהחלטתה; עמ"נ 405/01 אופנתיון לעיל; עת"מ (חי') 1184/03 יאיר ש שיווק נ. עיריית חדרה (8.3.07), שעניינו בעסק למיון ואריזת ביצים; עת"מ 46751-10-10 ג'ק קובה נ. עיריית חולון (1.7.12) בעניין חברה המייבאת פרטי הלבשה תחתונה.

על פי ממצאי סיור הוועדה בנכס ביום 7.3.17 (כחודש לפני חג הפסח), נצפו שטחי אחסנה גדולים שבהם הוחזק מלאי כלים שונים, מספר שולחנות שעל גביהם מתקיימת אריזת מוצרים באופן ידני ומכונת אריזה אחת, כמו גם מארזים מוכנים שנארזו על פי דרישת לקוחות. (במאמר מוסגר יאמר כי ספק אם הייתה נצפית פעילות כזו של אריזה בתקופה אינה "לפני החגים"). מכל מקום, ההתרשמות של חברי הוועדה הייתה, כי הפעילות העיקרית של הנכס הוא אחסנת מלאי לצורך שיווק ומכירה ופעילות אריזת אותם מוצרים מוגמרים המיובאים על ידי המערערת. ודוקו! כלל הוא כי ביהמ"ש אינו ממהר להתערב בממצאים עובדתיים.

וועדת הערר לא התבקשה לדון בפיצול הנכס לצורך שומת ארנונה – חלק כ"מלאכה" וחלק "עסקים" – לפיכך אין להידרש לסוגיה זו המסגרת ערעור.

בנסיבות הקיימות, לא מצאתי כי החלטת וועדת הערר חורגת ממתחם הסבירות וכי יש להתערב בה.
הערעור לפיכך נדחה.
המערערת תישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15.000 ₪.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אחים הררי חברה לשווק בעמ
נתבע: מנהל הארנונה בעיריית חולון
שופט :
עורכי דין: