ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עומר בוגן נגד המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל :

לפני כבוד השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

עותרים

עומר בוגן
ע"י ב"כ עו"ד עו"ד ב. חורף

נגד

משיבים

המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל
ע"י ב"כ עו"ד ד. דינאי

פסק דין

עתירה מנהלית בגדרה מבקש העותר, רופא שיניים במקצועו, להורות למשיבה 1 –המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל (להלן "המועצה המדעית") כדלקמן:
לפעול בהתאם לסמכות שהוענקה לה בתקנה 32(א1) לתקנות רופאי השיניים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ז-1977 (להלן "תקנות תואר מומחה") ולבדוק האם התמחות בפריודונטיה שבצע העותר בחו"ל הינה שוות ערך למסלול ההתמחות הקבוע בתוספת לתקנות; להורות למשיבה להפעיל סמכותה כאמור בהתאם להחלטת הוועדה המקצועית לפריודונטיה שמינתה המשיבה; להורות על בטלות ה"כלל" שקבעה המשיבה לפיו כתנאי להפעלת סמכותה כאמור על העותר להמציא למשיבה תואר מומחה מחו"ל שניתן על ידי ממשלת צרפת או שמאוסדר או מוכר בדין הצרפתי.

העותר רופא שיניים, השלים מסלול של התמחות בפריודונטיה באוניברסיטת שטרסבורג בצרפת, הגיש באוקטובר 2014 בקשה למועצה המדעית לאשר אותו כמומחה בפריודונטיה. בקשת העותר נדחתה בחודש מאי 2015 תוך שנקבע כי עליו להמציא אישור מגורם ממלכתי מוסמך בצרפת לפיו העותר מוכר כמומחה לפריודונטיה בצרפת וכן נאמר כי הדין בצרפת אינו מכיר או מאסדר תואר מומחה מקצועי בתחום הפריודונטיה.

מכאן העתירה אשר הוגשה במקורה ביום 25/10/17 לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז והועברה לדיון לפני מהטעם של העדר סמכות מקומית. עוד יש לציין כי העתירה במקורה הוגשה גם נגד מנכ"ל משרד הבריאות שנמחק בהסכמה בהעדר טענה או בקשה לסעד נגדו.

לטענת העותר, תכנית ההתמחות של אוניברסיטת שטרסבורג בפריודונטיה קיבלה הכרה (אקרדיטציה) מהפדרציה האירופית לפריודונטיה, שהינה סמכות בלתי מעורערת בתחום זה, אשר העניקה הכרה גם לשלושת המוסד ות הישראלים שהוכרו על ידי משרד הבריאות כמוסדות מוכרים בהם רופאי שיניים יכולים להתמחות בפריודונטיה וגם האיגוד הישראלי לפריודונטיה ואוסאואינטגרציה התקבל כחבר בה לפני כ 10 שנים. לאור האמור, עת הגיש העותר את בקשתו באוקטובר 2014 ואליה צירף את תעודת סיום ההתמחות מהפדרציה האירופית לפריודונטיה, דיפלומה בפריודונטיה מאוניברסיטת שטרסבורג בצירוף תוכנית ההתמחות של אוניברסיטת שטרסבורג ואישור ראש המחלקה המאשר כי התמחות העותר התבצעה ברציפות ומכתבי ממליצים, ציפה כי ינתן לו אישור לגשת לבחינות התמחות, אלא שבחודש מאי 2015 קיבל תשובה שעליו להמציא אישור מגורם ממלכתי מוסמך בצרפת לפיו הוא מוכר כמומחה לפריודונטיה בצרפת. דא עקא, כי הדין בצרפת אינו מאסדר תואר מומחה מקצועי בתחום הפריודונטיה בדומה לנהוג בישראל.

עוד נטען, כי המועצה המדעית חרגה מסמכותה בקבעה את קבעה את תנאי הסף המחייב תואר מומחה מגורם ממלכתי מוסמך ממדינת ההתמחות, בעוד שהסמכויות שניתנו לה בתקנות תואר מומחה מצומצמות ומוגדרות והם: 1) לקבל את הבקשה מהעותר עבור המשיב. 2) לבדוק באמצעות ועדה מקצועית לפריודונטיה את התאמת ההתמחות למסלול ההתמחות הקבוע בתקנות. 3) הסמכות לאשר לעותר לגשת לבחינות התמחות. 4) הסמכות להעביר את הבקשה להחלטת משרד הבריאות לאחר שהעותר יעמוד בבחינות ההתמחות.

לטענת העותר, הימנעות המועצה המדעית לפעול בהתאם לסמכויותיה גורמים לו עוול קשה, פוגעים בחופש העיסוק שלו, ופוגעים בהסתמכותו על כך שרופאי שיניים שהתמחו בצרפת קיבלו את אישורה של המשיבה לגשת לבחינות התמחות.

המשיבה עותרת לסלק את העתירה על הסף באשר הוגשה בשיהוי של מספר שנים.
לגופו של עניין נטען, כי המועצה המדעית בצעה את המבוקש בסעיף א' לעתירה וקבעה כי ההשתלמות שביצע העותר בצרפת אינה שוות ערך למסלול ההתמחות בהתאם לתקנות בישראל וזאת מאחר ואין כל גורם בעל הכרה רשמית וחוקית בצרפת המפקח על ביצוע ההתמחות במחלקה בה השתלם והמחלקה לא עברה אקרדיטציה על ידי גורם כזה. כן נטען כי הסמכות לקבל החלטה בעניין זה מסורה לוועד הפועל של המועצה המדעית ולא לוועדה המקצועית שלה, עניין שמוסדר בדין על פי נהלי המועצה המדעית ותקנון ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל. עוד נטען כי רק מי שבעל תואר מומחה מחו"ל, שמשמעותו נקבעה כבר לפני 10 שנים בהסכמת משרד הבריאות ובשיתופו, זכאי להגיש בקשה על פי תקנה 32 (א1) לתקנות תואר מומחה, ולא ניתן לדלג על בקשת סף זו ולעבור לבדיקת מסלול ההתמחות ולקביעה אם היא שוות ערך להתמחות בארץ. ולעניין זה לא ניתן לשלול את שיקול הדעת של המשיבה מהו "תואר מומחה מחוץ לישראל". כן נטען, כי בכל מקרה, אף אם נדלג על משוכה זו, הרי שמסלול ההתמחות שעבר העותר אינה שוות ערך להתמחות בארץ.

בהחלטה מיום 4/2/18 התבקש משרד הבריאות (המאסדר) להמציא עמדתו ביחס לשאלת סמכות המשיבה. על פי עמדתו, דרישת המשיבה שהמבקש לקבל תואר מומחה בישראל יהיה בעל תואר מומחה מוכר ומאוסדר במדינה בה רכש לטענתו את מומחיותו, קבועה כבר בסע' 32 (א1) לתקנות הנ"ל וה יא מצויה בסמכות המשיבה ואילו הנוהל משנת 2008 רק מפרט בצורה ברורה ובהירה את הקריטריונים. על כן הדרישה לתואר מומחה מ חוץ לישראל אשר מאוסדר על ידי המדינה בה רכש את המומחיות הינה סבירה.

אקדים ואומר, כי לאחר עיון בטענות הצדדים ובעמדת המאסדר, ושמיעת טיעוניהם מוחלט לדחות את העתירה.

ראשית מדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי רב מאוד ואך מטעם זה בלבד יש לדחותה על הסף. העותר הגיש בקשתו לאישור תואר מומחה מחו"ל ביום 27/10/14. תשובה לבקשה נשלחה לעותר ביום 14/5/15 בגדרה התבקש להמציא אישור מגורם ממלכתי מוסמך בצרפת. העותר לא הסכים עם הדרישה ופנה פעם נוספת אל משיבה אשר חזרה על עמדתה במכתב מיום 25/6/15 . חלפה שנה, והעותר פנה פעם נוספת וחזר על טענותיו, התקיים דיון נוסף בפני המשיבה ובסופו חזרה המשיבה בשלישית על עמדתה, על פיה, ניתן יהא לדון בבקשת העותר רק לאחר שימציא אישור מגורם ממלכתי בצרפת שהוא מומחה בפריודונטיה – תשובה המשיבה מיום 29/9/16. העותר לא הרפה והמשיך בהתכתבות באותו עניין (באמצעות ב"כ) ונענה ע"י יו"ר המועצה המדעית במכתבו מיום 31/3/17, החוזר וקובע כי הדין הישראלי אינו מאפשר למועצה המדעית להכיר במוסד הנותן הכשרה מקצועית בחו"ל, אלא רק בתארי מומחה (שלמים) שניתנו בחו"ל על ידי המדינה בה נרכשה ההתמחות ואילו הפדרציה האירופאית לפריודונטיה אינה גוף של המדינה אלא התאגדות וולנטרית של איגודים מקצועיים לפריודונטיה מכמה מדינות אירופאיות (נספי יט לעתירה).

הנה כי כן, לעניין השיהוי, יש למנות את מנין הימים להגשת עתירה מנהלית המשיגה על דרישת המשיבה להמציא תואר מומחה מגורם ממלכתי מוכר בצרפת, החל מיום 14.5.15 הוא המועד בו הובאה לידיעתו החלטת המשיבה (מענה המשיבה מיום 14.5.15 ומיום 25.6.15 נספחים י' ו יב' לעתירה). העותר המשיך להתכתב עם המשיבה וקיבל מענה נוסף זהה ביום 29.9.16 (נספח יד' לעתירה) ומענה מורחב יותר ביום 31.3.17 (נספח יט לעתירה).

תקנה 3 (ב) לתקנות בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א -2000 קובעת כי יש להגיש עתירה בלא שיהוי ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה בדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה. הלכה פסוקה היא, כי התכתבות עם הרשות וניסיונות שכנוע אינם מכשירים הארכת מועד.

אף אם נקל עם העותר ונחל את מניין הימים מיום 31/3/17 – הוא מועד המענה האחרון מטעם המועצה המדעית, הרי שהעתירה דנא מיום 25/10/17, הוגשה בשיהוי ניכר וללא כל נימוק המצדיק זאת. טענת העותר כאילו מחדלה של המשיבה מלהפעיל סמכותה מתמשך מדי יום, ועל כן טענת השיהוי אינה רלוונטית למחדל או להתנהלות הבלתי חוקית, אינה מקובלת עלי בנסיבות העניין דנא. בענייננו, המשיבה הפעילה סמכותה , אלא שהחלטתה אינה מקובלת על העותר. לא ניתן לומר על כל החלטת רשות הדוחה בקשה המופנית אליה כאילו התנהלותה הבלתי חוקית הולכת ונמשכת שהרי בכך הופך סעיף 3 (ב) הנ"ל לפלסתר.

גם לגופו של עניין לא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטת המועצה המדעית. מושכלות יסוד הן כי בית משפט לעניינים מנהליים אינו נוהג להתערב בהחלטת הרשות המנהלית אשר בידה המומחיות והניסיון, זולת אם נפל בהחלטתה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.

בענייננו נמצא כי הפרשנות שנתנה המשיבה במקרה דנא לסעיף 32(א1) תקנות תואר מומחה, על פיו , תנאי סף לצורך קבלת תואר מומחה בישראל לענף התמחות ברפואת שיניים, למי שהתמחה בחו"ל, הוא היות המבקש בעל תואר מומחה מחוץ לישראל מוכר ומאוסדר ע"י המדינה בה קיבל הכשרה - הינה סבירה ומתבקשת.

סעיף 32(א1) קובע כדלקמן:
"המנהל רשאי לאשר תואר מומחה בענף התמחות מהמפורטים בטור א' בתוספת, לבעל תואר מומחה מחוץ לישראל, אם המועצה המדעית קבעה שהתמחותו שוות ערך למסלול המפורט בטור ב' בתוספת, ובלבד שעמד בבחינות ההתמחות; המנהל רשאי להתנות תואר מומחה בתנאים נוספים, לרבות השלמת מסלול, לפי המלצת המועצה המדעית, אם היא מצאה כי ניתן להתחשב בהתמחות שעשה מחוץ לישראל, כתחליף לחלק ממסלול ההתמחות שבתוספת, וכי ניתן להשלימה בישראל בהתאם לתנאים ולמסלול שהיא תמליץ עליהם." (הדגשה שלי צ.צ).

ראשית, תואר מומחה בפריודונטיה מוכר ומאוסדר על ידי מדינת ישראל (משרד הבריאות) על כן סביר , כי קבלת תואר מומחה למי שהתמחה מחוץ לישראל תותנה מבחינה סימטרית בתנאי סף לתואר המומחה מחוץ לישראל מוכר ומאוסדר ע"י המדינה בה רכש המבקש את התמחותו.

דרישה זו מתבקשת מכח תקנות תואר מומחה, על פיהן מינה המאסדר (משרד הבריאות) את המועצה המדעית לפקח על ההתמחות באופן הדוק וקפדני (ראו פרק ב' לתקנות). על פי התקנות, כל עוד לא השלים המתמחה את הדרישות ההתמחות על פי הכללים שנקבעו בתקנות, לרבות בחינות שנערכות על ידי המאסדר באמצעות המועצה המדעית, הוא בחזקת "מבקש תואר מומחה" (תקנה 25 (א)). הבחינות מוסדרות גם הן על ידי המאסדר (משרד הבריאות) באמצעות המועצה המדעית אשר ממנה לשם כך וועדה מקצועית לכל ענף התמחות. אם נקביל לדרישת תקנות תואר מ ומחה את מסלול הכשרתו של העותר, יימצא, כי העותר עבר מסלול הכשרה והתמחות אוניברסיטאי שאינו מפוקח על ידי המאסדר במדינת הכשרתו ועתה הוא לכל היותר בחזקת "מבקש תואר מומחה" ולא "בעל תואר מומחה" כדרישת תקנה 32 (א1) לתקנות תואר מומחה.

שנית, פרשנות המשיבה למושג "בעל תואר מומחה מחוץ לישראל" אשר בסעיף 32 (א1) הנ"ל, כמחייבת תואר מרשות מדינית מוסדרת במדינת ההתמחות, נלמדת מתקון התקנה הנ"ל בשנת 2004 אשר השמיטה את המילים "או תואר דומה" מהנוסח הקודם ("למי שאושר תואר מומחה או תואר דומה מחוץ לישראל"). על כן אמור, כי "בעל תואר מומחה" כמשמעותו כן הוא ולא ניתן להסתפק בהכשרה מקצועית אוניברסיטאית שאינה מפוקחת על ידי רשות ממלכתית ו שלא נסתיימה ברכישת תואר מומחה מגוף מאסדר במדינה בה בוצעה ההתמחות.

אינני מקבלת את פרשנות העותר לפיה השמטת המילים "למי שאושר תואר מומחה.." מה נוסח הקודם אפילו מקלה מדרישת "תואר מומחה". המילים "למי שאושר.." הוחלפו במילה "בעל תואר מומחה...) שמ ביעה לטעמי נחרצות יתר באשר לאיפיון המומחיות, לעומת העמימות של המילה "אישור" בנוסח הקודם – אישור של מי? מכל מקום, מעת שנמחקה מהתקנות האפשרות לתואר דומה למומחיות, נדרשת האחדה בדרישת הסף שהרי לא ניתן לקבל כי כל תואר מומחה, יהיה מקורו אשר יהיה, יתקבל כ"בעל תואר מומחה מחוץ לישראל" ויעביר את מבקש המומחיות בישראל, מייד לשלב בדיקת ההשלמות הנדרשות מבחינה אקדמית.

אף לשיטת העותר, על פיה על המשיבה להפעיל סמכותה ולבדוק אם ההתמחות שעבר הינה "שוות ערך", לא ניתן לפסול כבלתי סבירה את דרישת המועצה שההתמחות תבוצע במחלקות שקיבלו אקרדיטציה, פיקוח והכרה רשמית מטעם גורם ממלכתי מאותה מדינה בה בוצעה ההתמחות, בדיוק כפי שהדבר נעשה בישראל. העותר קיבל תואר אקדמי מאוניברסיטת שטרסבורג אך לא די בכך. הובהר לעותר כי " תואר מומחה" הוא תואר מקצועי קליני המבוסס על הכשרה מקצועית במסלול קליני ומוענק בישראל על ידי משרד הבריאות ולא על ידי המוסד האקדמי. הדרישה כי ההתמחות תבוצע במחלקות מפוקחות על ידי גורם ממלכתי כפי שהדבר נעשה בישראל, הינה סבירה הן משום הצורך בהתמחות שוות ערך וסימטרית מבחינת מסלול לזו המבוצעת בישראל המאוסדרת על ידי משרד הבריאות והן משום שלמשיבה אין אפשרות לבחון ולתהות על קנקנן של המוסדות בהן בוצעה ההתמחות בחו"ל ועל כן סביר להידרש לפיקוח מגורם ממלכתי כאמת מידה פורמלית מקדמית וכנקודת מוצא שוויונית. דרישת הסף אך משווה את התנאים הנדרשים מהמתמחים מחוץ לישראל לאלו הנדרשים מהמתמחים בישראל.

יצויין, כי בהמשך לתיקון התקנות , ביום 29/2/08 קבעה המועצה המדעית נוהל בקשות לאישור תואר מומחה לבעלי תואר מומחה מחוץ לישראל הקובע במפורש את הדרישה לתואר מומחה מחוץ לישראל שמוענק על ידי גורם ממלכתי מוסמך במדינה בה ביצע את ההתמחות. וכך נקבע בסעיף 2 לנוהל:

"א. הוועדה המקצועית תתחשב רק בתואר מומחה שניתן על ידי גורם ממלכתי מוסמך במדינה אשר בה הסדר רשמי למומחיות ברפואת שיניים, אשר כולל גם באופן ספציפי את תחום המומחיות בו התמחה המבקש, וכאשר יש באותה מדינה הסדר קבוע ופיקוח מוסדי על מסלול ההתמחות ועל תארים לפי נהלים רשמיים, שהוצגו בפני הוועדה המקצועית להנחת דעתה.
ב. על המבקש להציג תעודה רשמית מקורית (או העתק נוטריוני מאומת) של תואר מומחה שהוענק על ידי גורם ממלכתי מוסמך במדינה בה ביצע את ההתמחות.
ג. ההתמחות צריכה להתבצע רק במוסדות רפואיים, אשר עברו אישור מוקדם (אקרדיטציה) לצרכי התמחות באותו תחום מטעם הגוף הממלכתי המסדיר את ההתמחות באותה מדינה בהתאם לקריטריונים סבירים, ידועים וברורים, ואשר יהיו כפופים לבקרה ופיקוח שוטפים של אותו גוף ממלכתי לכל אורך ההתמחות עפ"י נהלים רשמיים".

צרפת אינה מאסדרת התמחות בפריודונטיה ונוהל זה, יש להניח, היה בישיעת העותר עובר להחלטתו להשתלם בצרפת, או לפחות מצופה היה כי לפני קבלת החלטה בדבר מקום ההתמחות יתעניין העותר בדרישות לקבלת תואר מומחה בישראל למי שרכש את מומחיותו בחו"ל. בעיקר נכון הדבר עת מדובר בעותר בעל ניסיון שרכש גם את התואר רופא שיניים בלימודים בחו"ל.

העתר טוען כי המשיבה חרגה מסמכותה בהנהיגה את הנוהל הנ"ל. אינני סבורה כך וגם אינני רואה להידרש לטענה זו הואיל ופרשנות המשיבה נלמדת לטעמי מנוסח תקנות תואר מומחה בכלל ותקנה 32 (א1) בפרט.

עוד הפנה העותר ל 3 החלטות של הוועדה המקצועית אשר בחנה את תכנית ההתמחות שביצע העותר וציינה את ההשלמות הנדרשות ממנו לצורך קבלת תואר מומחה בפ ריודונטיה. מכך מבקש העותר להסיק כי חרגה המשיבה מסמכותה (שהיא לשיטת העותר העברת הבקשה לוועדה המקצועית בלבד). אין בידי לקבל טענה זו. הוועדה המקצועית כשמה כן היא, אמונה על התכנים המקצועיים הנדרשים מכל מתמחה בענף התמחות ספציפי. לעומת זאת המועצה המדעית אינה משמשת דוור בלבד, אלא מונתה על ידי המאסדר לפקח על כל שלבי ההתמחות ועל המוסדות בהן מבוצעת ההתמחות בראיה כוללנית ועל בסיס מכנה משותף שוויוני. על כן החלטת הוועדה המקצועית יפה ככל שהבקשה מוגשת על ידי בעל תואר מומחה מחוץ לישראל שהוכר על ידי המדינה בה רכש המבקש את התמחותו ובסמכותה של המועצה המדעית לקבוע זאת כתנאי סף וזו גם עמדת המאסדר משרד הבריאות .

כפי שידוע לעותר וגם הובהר לו על ידי המשיבה, העדר תואר מומחה בפריודונטיה מטעם משרד הבריאות אינו פוגע בעיסוקו של העותר. עובדה היא, כי העותר משמש מדריך במחלקה לפריודונטיה בבית הספר לרפואת שיניים של בית חולים הדסה (כך טען בעתירה). הדין בישראל מאפשר לעסוק בכל תחומי רפואת השיניים ללא צורך בתואר מומחה, גם בתחומים שיש לגביהם התמחות מיוחדת. על כן, העדר תואר מומחה אינו מונע מהעותר לעשות בישראל שימוש בהכשרתו המקצועית בפריודונטיה במסגרת עיסוקו כרופא שיניים.

לא נמצא כי החלטת המשיבה ניתנה בהעדר סמכות או חורגת ממתחם הסבירות.
העתירה לפיכך נדחית.
העותר ישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עומר בוגן
נתבע: המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל
שופט :
עורכי דין: