ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פ.א.מ יזמות בע"מ נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשים- המערערים:

1.פ.א.מ יזמות בע"מ
3.אליהו סופר
4.שאול אדלמן
5.מרים אדלמן
ע"י ב"כ עו"ד מ' קרייצברג

נגד

המשיבה:

בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נתנאל יוסף

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר) מיום 14.2.18 שעניינה בקשה למתן פסיקתא לפסה"ד שניתן ביום 1.5.16, ומיום 23.5.18 במסגרתה נדחתה בקשה לביטול הפסיקתא.
מבוקש לבטל את ההחלטות מימים 14.2.18 ו – 23.5.18 , ולחייב את הבנק בהחזר תשלום הוצאות המבקשים בסך 30,000 ₪ בגין הצורך להגיש חוות דעת מומחה .

2. עסקינן בתביעה כספית על סך 302,411 ₪ שהגיש המשיב – התובע (להלן גם: "הבנק") נגד המבקשים – הנתבעים ביום 8.10.96 במסגרת ת"א 72255-96.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר נגד מבקשת 1 והערבים לחובותיה – מבקשים 2-4.
לאחר שניתנה למבקשים רשות להתגונן, מבקשת 1 הגישה תביעה שכנגד אשר הועמדה על סך של 1,000,000 ₪.

ביום 21.5.08 ניתן פס"ד חלקי ע"י כבוד השופטת נורית רביב, אשר הערעורים שהוגשו עליו לביהמ"ש המחוזי (כבוד הש' ע' צ'רניאק) נמחקו בהחלטה מיום 17.1.10 (ע"א 2059-08, ע"א 1756-09).

ביום 13.4.10 ניתן פס"ד משלים, עליו אשר הוגשו ערעורים לביהמ"ש המחוזי (ע"א 45456-05-10, ע"א 376-06-10) והוא בוטל במסגרת פס"ד מיום 13.1.13 שניתן בהרכב תלתא (כבוד הש' א' קובו, כבוד הש' מיכל רובינשטיין וכבוד הש' ע' צ'רניאק).
הואיל והשופטת נ' רביב פרשה מכס השיפוט, התיק הועבר לכבוד הש' תמיר.

3. פסה"ד שניתן בבימ"ש קמא (כבוד הש' תמיר) ביום 1.6.16:
א) בימ"ש קמא קיבל את עמדת המומחה - רו"ח בועז יפעת אשר מונה ע"י בימ"ש קמא בהתאם להנחיות פסה"ד מיום 13.1.13 של ביהמ"ש המחוזי, ולפיה לנתבעים יתרת חובה לבנק בסך של 83,063 ₪ נכון ליום 2.10.96.
משכך, תביעת הבנק התקבלה בחלקה והתביעה שכנגד נדחתה.

ב) באשר לשאלת ההצמדה והריבית נקבע בסעיף 39 לפסה"ד כך:
מדובר ביתרות חוב שנוצרו לפני שנים רבות (בין שנת 1980 לשנת 1996), חלפו כ- 20 שנה ממועד הגשת התביעה ונפסק כי יתרת החוב הכוללת של הנתבעים לבנק עומדת על כרבע מהסכום שתבע הבנק. לפיכך, ולנוכח ההשלכות המשמעותיות של שיעור הריבית על החוב בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום הגבוה מבין שני הסכומים הבאים:
39.1. סך של 83,063 ₪ נכון ליום 2/10/96 בצירוף 25% מהריבית המרבית הנהוגה בבנק המצטרפת לקרן החוב בתום כל רבעון קלנדרי, מיום 2/10/1996 ועד לתשלום המלא בפועל;
או
39.2. סך של 83,063 ₪ נכון ליום 2/10/96 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/10/96 ועד לתשלום המלא בפועל".

ג) עוד נקבע כי המבקשת 1 תשלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל וזאת בגין דחיית התביעה שכנגד במלואה.

המבקשים ישלמו לבנק, ביחד ו/או כל אחד לחוד, בגין שכ"ט עו"ד סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל.
נוסף על כך המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו ל בנק הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל.
כן נקבע כי כל צד יישא במחצית משכר טרחת המומחים שמונו מטעם ביהמ "ש בתיק, רו"ח הילמן ורו"ח יפעת.

ד) הבנק התבקש להגיש פסיקתא לחתימה ובה התייחסות לסכום המצטבר בחשבון הנאמנות שבידו. לאחר אישור הפסיקתא צוין כי הבנק יוכל לגבות את הסכום שייקבע מתוך חשבון הנאמנות ואם תיוותר יתרה יש להעבירה למבקשים באמצעות בא כוחם.

4. ביום 15.5.16 הבנק הגיש בקשה למתן פסיקתא, לה צורף תחשיב בהתאם לחלופה בסעיף 39.1. לפסה"ד מיום 1.6.16.
בסעיף 1 לפסיקתא נכתב כי: "הנתבעים 1 עד 4 ישלמו לבנק – התובע, יחד ולחוד, קרן חוב בסך 584,061.78 ₪ נושאת ריבית בשיעור 25% משיעור הריבית המרבית הנהוגה בבנק המזרחי, והמצטרפת לקרן החוב בתום כל רבעון קלנדרי, החל מיום 01.05.2016 ועד לתשלום המלא בפועל".

בימ"ש קמא אישר את הפסיקתא בהחלטה מיום 16.6.16, אולם לאחר שהוגשה בקשה מטעם המבקשים לביטול הפסיקתא, תגובה ותשובה לתגובה וקיום דיון בבקשה (אלי ה התייצב גם המומחה מטעם הנתבעים – מר אמנון שוורץ , אשר חוות דעתו צורפה לבקשה), בוטלה הפסיקתה הואיל וניתנה במעמד צד אחד (ראה החלטה מיום 29.11.2016).
כן נקבע כי יש להגיש פסיקתא נוספת לחתימה בצירוף הסבר נפרד אשר יתייחס לשתי החלופות שבסעיף 39 לפסה"ד.
הבנק חויב לשלם למבקשים סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות וסך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עם אפשרות לקזז סכום זה מפסה"ד.

5. ביום 24.10.17 הגיש הבנק בקשה למתן פסיקתא (בקשה מס' 60 בתיק קמא) בגדרה נעשה שיערוך לקרן החוב לפי החלופה בסעיף 39.2 לפסה"ד מיום 1.5.16 (ריבית והפרשי הצמדה כחוק), בניכוי מלוא התשלומים שנגבו במסגרת הליכי ההוצל"פ לביצוע פסה"ד משנת 2010, ובכלל זה התשלומים שנגבו מחשבון הנאמנות והועברו לתיק ההוצל"פ. הבנק צירף לבקשה העתק שיערוך החוב.

בסעיף 1 לפסיקתא נכתב כי:
"הנתבעת 1, הנתבע 3, והנתבעת 4, ישלמו לתובע, יחד ולחוד, קרן החוב בסך 61,832.72 ₪ נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 01/05/2016 ועד לתשלום המלא בפועל".

בתגובת המבקשים לבקשה מיום 8.11.17 נטען כי כתוצאה מחוות דעת המומחה אמנון שוורץ שהגישו המבקשים זנח הבנק את המהלך הקודם למתן פסיקתא עפ"י חישובי ריבית בנקאית ומדובר בחוסר תום לב.
נטען כי עפ"י חוות דעת מומחה המבקשים, בהתאם לחלופה של ריבית בנקאית, המבקשים מצויים ביתרת זכות ונטען כי הבנק מנוע לבחור בחלופה השנייה לאחר שהודיע זה מכבר כי בחר בחלופה הראשונה.
עוד צוין כי עפ"י הפסיקתא, החוב קטן לסך של 61,000 ₪, ובהתאם יש להפחית משמעותית את סכום ההוצאות ושכה"ט.
כמו כן המבקשים חזרו על בקשתם (בקשה כזו הוגשה ע"י המבקשים ביום 1.12.16 – בקשה מס' 59 בתיק קמא) לחייב את הבנק בהוצאות חוות הדעת המסתכמות בסך של 30,000 ₪.

הבנק השיב לתגובה, וביום 14.2.18 בימ"ש קמא אישר את הפסיקתא.
נקבע כי:
"הפסיקתא הועברה לתגובה על מנת לאפשר לצד השני לטעון טענות בדבר חוסר התאמה בין פסק הדין לבין הפיסקתה. הנתבעים לא העלו טענות לעניין זה אלא טענה בדבר גובה הסכום שנפסק אל מול שכר טרחת עוה"ד שנפסק וכן טענה בדבר הצורך להכיר בהוצאות הנתבעים במסגרת התביעה ו זאת בגין הכנת חוות דעתם עבורם. שכ"ט עוה"ד שנפסק משקף, בין היתר, את ההתנהלות בתיק ואין מקום לקחת בחשבון הוצאות הנתבעים עם קבלת התביעה. על כן הפסיקתה תאושר כמבוקש. ראה החלטה נוספת מהיום".

6. ביום 26.2.18 הגישו המבקשים בקשה לביטול הפסיקתה שניתנה ביום 14.2.18 וטענו כי הפסיקתא אינה תואמת את קביעות פסה"ד.
נטען כי על הבנק היה להגיש פסיקתא שתואמת את פסה"ד על סך 83,063 ₪ ליום 2.10.96 ולא להתיימר לערוך חישובים של החוב לתקופה מיום הגשת התביעה ועד ליום 1.5.16. צוין כי מתנהל הליך משפטי מקביל בין הצדדים במסגרת ת"א 1209-08-14 ונושא ההתחשבנות לאחר הגשת התביעה נכלל שם.

הבנק בתגובתו מיום 27.2.18 טען כי יש לדחות את הבקשה . נטען כי ההליך מוצה וכי בימ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידו. נטען כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, תחשיב מטעמם, וללא הסבר באשר ל"אי ההתאמה", לאחר שהעניין הוכרע על יסוד שערוך שצירף הבנק לבקשה לאישור הפסיקתא.
לאחר שהוגשה תשובה לתגובה מטעם המבקשים, ניתנה החלטה ביום 23.5.18 במסגרתה נדחתה הבקשה.

בהחלטה מיום 23.5.18 נקבע כי:
" 4. לא ברור מדוע מבקשים הנתבעים להגדיל את סכום הקרן שבסע' 1 לפסיקתה וכן את שנות ההצמדה והריבית. אכן קיים שוני בנוסח, בסכום ובמועד ההצמדה אשר מופיעים בס"ק 39.2 לבין אלה שבסע' 1 בפסיקתה ואולם וכאמור לעיל, התובע צירף שיערוך לבקשה לאישור הפסיקתה והנתבעים אשר הגישו תגובה לבקשה לא התייחסו לכך כלל.

5.בכל מקרה, ניתנה החלטה מיום 14/2/18 לאישור הפסיקתה, הנתבעים לא התנגדו לנוסח שהופיע בסע' 1 לפסיקתה, ואין לקבל את בקשתם הנוספת שהוגשה לאחר שהעניין הוכרע, ללא תצהיר או בקשה אשר מתייחסת להחלטה מיום 14/2/18".

7. בבקשת רשות ערעור טוענים המבקשים כי מטרת מתן הפסיקתא היא לשקף את פסה"ד ולא לבחון את התשלומים שנעשו לאחר המועד הקובע בפסה"ד (שנת 1996) שיש לבחון אותם במסגרת התובענה התלויה ועומדת בת"א 12409-08-14 ולא במסגרת הליך זה.

בנוסף נטען כי בימ"ש קמא לא נתן החלטה בבקשה להחזר הוצאות המומחה ונמנע מלחייב בסכום זה את הבנק.

8. משלא הופקד ערבון, נמחקה בקשת רשות הערעור ביום 17/7/18.
בחודש דצמבר 2018 ביקש ב"כ המבקשים לבטל את מחיקת בקשת רשות הערעור ובהחלטתי מיום 30/6/19 נעתרתי לבקשתו.

9. המשיב בתשובתו לבקשת רשות הערעור מבקש לדחותה.
הרחיב בנוגע לרקע העובדתי בתיק קמא שקדם להגשת הבקשה בנוגע לפסיקתה.
נטען כי התנגדות המבקשים ביחס לפסיקתא היא התנגדות סרק ונועדה רק על מנת לנסות ולמנוע טענות השתק במסגרת תביעה שהגישו המבקשים נגד הבנק בת.א. 12409-08-14.
כמו כן נטען, כי אין מקום להתערב בפסיקת בית משפט קמא בנוגע להוצאת המומחה, מה גם שדווקא הבנק יצא מקופח בעניין זה ולא המבקשים.
לטובת הבנק נפסקו הוצאות זעומות למרות ניהולו של תיק מפרך במשך עשרות שנים ואף נשללה ממנו הריבית ההסכמית.

10. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה לפיה יש ליתן רשות לערער ולדחות את הערעור לגופו, וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) מצאתי לנכון ליתן רשות לערער, כיוון שההחלטות נושא הבר"ע ניתנ ו לאחר מתן פסה"ד בתיק העיקרי, שבינתיים הפך לחלוט ולא קיימת אפשרות עתידית להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור בזכות.

ב) הבר"ע הוגשה ביום 21.6.18 משכך, חלף המועד במסגרתו ניתן לתקוף בהליך ערעורי את ההחלטה מיום 14.2.18 והיא חלוטה.

ג) אשר להחלטה מיום 23.5.18 במסגרתה נדחתה הבקשה לביטול הפסיקתא מיום 14.2.18:
בקשה לביטול פסק דין או החלטה מוגשת לתיק שבו ניתן פסק הדין או ההחלטה רק כאשר עסקינן בפסק דין שניתן במעמד צד אחד או בהעדר הגנה לפי תקנה 201 לתקסד"א .

כך קובעת מפורשות התקנה.

ביטולה של ההחלטה מיום 14.2.18 שניתנה שלא במעמד צד אחד או בהעדר הגנה יכולה להיעשות באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי , והמבקשים לא מצאו לנכון לעשות כן סמוך להינתן ההחלטה, כי אם להגיש בקשה לביטול הפסיקתה לערכאה הדיונית .
כפי שציינתי לעיל, הגשת בקשת רשות ערעור במסגרת ההליך דנן ולאחר שנדחתה בקשתם לביטול הפסיקתא הינה לאחר שחלף המועד להגשת בר"ע .

ד) קיימים מקרים נדירים שבהם יכול לבית משפט לבצע "עיון מחדש" שלא בנוגע לסעדים זמניים.
לעניין זה יפים הדברים שנפסקו ברע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס (7.3.2017) ע"י המשנה לנשיאה כבוד הש' רובינשטיין:
"...הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה (זאת, להבדיל מהליך העיון מחדש בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, אשר מוסדר בתקנה 368 לתקנות סדר הדין), וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה (רע"א 4472/10 ‏Proneuron Biotechnologies, Inc.‏ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פסקה י"ח (2010); כן ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 427 (מהדורה שלישית, 2012), להלן בן-נון וחבקין). כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת; עיון חוזר מהותי הוא איפוא נדיר. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר. האחת, שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנידון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השניה מתיחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תגרום לשינוי ההחלטה (וראו למשל עניין אוקו, אליו כאמור הפנתה המבקשת, בפסקה 5). ודוקו, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דרך הכלל בירור בערכאת הערעור, כי אם בטעות טכנית באופיה...".
(סעיף י' להחלטה).
במקרה דנן ענייננו לא נכנס לגדר שתי העילות המאפשרות עיון חוזר.

הבקשה לביטול פסיקתא לא הוגשה עקב נסיבות חדשות או בשל טעות טכנית באופייה, כי אם כניסיון לבצע מקצה שיפורים ולהעלות טענות חדשות שלא עמדו בפני בימ"ש קמא עת דן בבקשה למתן פסיקתא.

המבקשים לא טענו בבימ"ש קמא במסגרת תגובתם לבקשה למתן פסיקתא טענות לגופו של עניין ביחס לאי שיקוף פסק הדין באמצעות הפסיקתא אלא טענו כי הבנק מנוע מלבחור בחלופה השנייה לאחר שכשל בבקשה במסגרתה בחר החלופה הראשונה, יש להפחית את סכום ההוצאות ושכה"ט ויש לחייב את הבנק בהוצאות חוות הדעת בסך של 30,000 ₪.

משנדחו טענות המבקשים שהועלו על ידם בתגובתם לבקשה למתן פסיקתא בגדרם לא טענו המבקשים לגופו של עניין כי קיימת אי התאמה לפסה"ד, אין מקום להורות על ביטול הפסיקתא בשל טענות חדשות שנטענו לראשונה במסגרת בקשה לביטול פסיקתא.

הפסיקתא שניתנה ביום 14.2.18 היא פסיקתא המשקפת את פסה"ד והיא ניתנה לפי תקנה 198 לתקסד"א.

בנסיבות אלה, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטה מיום 23.5.18.

ה) באשר לסוגיית החזר הוצאות בגין חוות הדעת:
בימ"ש קמא התייחס לכך במסגרת ההחלטה מיום 23.5.18:
"...בעקבות ההחלטה (הכוונה להחלטה מיום 29/11/16 לביטול הפסיקתא הראשונה – הוספה שלי א.כ.) הוגשה בקשה הנתבעים לחייב את התובע בסך של 30,000 ₪ בגין חוות דעת שהוכנה עבור הנתבעים בהליך אישור הפסיקתא. התובע הגיש תגובה שלפיה יש לדחות את בקשת הנתבעים, להורות לנתבעים להעביר את חוות דעתם לתובע ולמנות מומחה מטעם בית המשפט. בהמשך לכך ניתנה החלטה מיום 12/3/17 שלפיה יישקל מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעים הגישו תגובה לתגובת הבנק, וביום 27/3/17 ניתנה החלטה שלפיה על הנתבעים להבהיר אם העבירו את חוות שדעתם לתובע. הנתבעים אשר קיבלו העתק של החלטת בית המשפט מיום 27/3/10 למחרת לא עשו דבר" .

בימ"ש קמא הבהיר בהחלטה מדוע לא נעתר לבקשת המבקשים לחייב את הבנק בהוצאות חוות דעת המומחה.
בנסיבות אלה, טענת המבקשים לפיה בימ"ש קמא לא דן בבקשה להחזר הוצאות נדחית ואין מקום במסגרת ערכאת הערעור לחייב את הבנק בהחזר הוצאות המומחה.

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו.

ב) המבקשים יישאו בהוצאות המשיב-הבנק ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
הערבון יחולט ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פ.א.מ יזמות בע"מ
נתבע: בנק מזרחי טפחות בע"מ
שופט :
עורכי דין: