ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורם שלמון נגד שלמה קרסנובסקי :

לפני כבוד ה שופטת רבקה ארד

תובע

יורם שלמון
ע"י ב"כ עו"ד רמי שלמון

נגד

נתבע
שלמה קרסנובסקי
ע"י ב"כ עוה"ד עומר גדיש ותמיר ליבוביץ

פסק דין

תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין אגב ייצוג נטען הנוגע למקרקעין של הנתבע.

רקע

התובע הוא עו"ד מזה כ-50 שנה, בעל משרד עורכי דין בראשון לציון. הנתבע, בזמנים הרלוונטים לתביעה, היה הבעלים של מקרקעין ברחוב לבונטין 12 בראשון לציון, הידועים כגוש 3938 חלקה 215 (להלן: הקרקע או המקרקעין). אין חולק כי התובע והנתבע מכירים מזה שנים.

ביום 4.8.13 נחתם בין הנתבע יחד עם אחרים לבין חברת בניני ק. עמיחי בע"מ (להלן: הקבלן או עמיחי) הסכם קומבינציה ביחס למקרקעין להקמת בניין מגורים. בסעיף 14.1 להסכם הקומבינציה נקבע כי הצדדים מוסרים את הטיפול המשפטי לעו"ד שלמון (הוא התובע כאן) כב"כ הקבלן ולעו"ד ברגרזון שאול כב"כ הבעלים (הנתבע כאן). עוד נקבע בהסכם הקומבינציה כי לב"כ הקבלן (התובע) בלעדיות במכירת דירות הקבלן והוא יהיה זכאי לקבל שכ"ט עו"ד בשיעור של 1.5% + מע"מ ממחיר כל מכר דירות הקבלן ולב"כ הנתבע בלעדיות במכירת דירות הבעלים בסכום דומה (הסכם הקומבינציה צורף כנספח ו' לכתב התביעה).

ביום 28.4.14 נחתם הסכם לביטול הסכם הקומבינציה לפיו ההסכם מיום 4.8.13 בוטל כפוף לתנאים שונים (הסכם הביטול צורף כנספח 10 לכתב ההגנה). התובע לא קיבל שכר בהתאם לקבוע בהסכם.

בכתב התביעה טוען התובע כי על הנתבע לשלם לו שכר ראוי בגין שירותים משפטיים שונים שהעניק לו במהלך השנים. הנתבע מצידו טוען כי התובע מעולם לא ייצג אותו ואינו זכאי לשכר טרחה.

תמצית טענות התובע
התובע טוען כי שימש יועץ משפטי של הנתבע במשך כ-17 שנים, משנת 1997 ועד שנת 2014, במטרה למכור את הקרקע ותוך כדי הטיפול בעניין זה נדרש גם לנושאים נוספים. הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע ישולם לו בעת מכירת הקרקע לצד ג' כאשר שכר הטרחה המובטח הוא במכירת הדירות לאחר שייחתם חוזה ואשר ישולם ע"י קוני הדירות.

במהלך אותן שנים, התובע העניק לנתבע טיפול משפטי במספר עניינים הנוגעים לקרקע כדלקמן:
- בחודש פברואר 1997 נפגש התובע עם השמאי גיא תמרי ז"ל לצורך הכנת חוות דעת שהוזמנה ע"י התובע עבור הנתבע (נספח ב' לכתב התביעה) והתובע מעריך כי בעניין זה השקיע 3 שעות עבודה.
- בחודש יולי 2009 נפגש התובע עם הנתבע לבדיקת אפשרות למכירת הקרקע לקבוצת רכישה ומתן חוו"ד (מכתב התובע הנוגע לפגישה נספח ג' לכתב התביעה). התובע מעריך כי השקיע 3 שעות עבודה בעניין זה.
- באותו זמן התובע ייצג את הנתבע בוועדה המחוזית לתכנון ובניה (יפוי כח, טיוטות רשימות הכנה נספח ד לכתב התביעה). התובע מעריך כי השקיע בעניין זה 24 שעות עבודה. בתום הדיון בוועדה המחוזית, הנתבע חזר ואישר כי יסדיר את שכרו של התובע לאחר מכירת המגרש, או ימסור לתובע בלעדיות בייצוג הנתבע בעסקה. בנוסף, הנתבע נתן לתובע יפוי כוח בעל פה להציע את המגרש לרוכשים פוטנציאלים.
- במסגרת זו ולאחר הדיון בוועדה המחוזית, התובע נפגש עם יזמים רבים, ערך עבור הנתבע נוסח חוזה קומבינציה (נספח ה' לכתב התביעה) וישב עם התובע במשך שעות רבות לצורך תיקונים בחוזה. התובע מעריך כי השקיע בעניין זה 8 שעות עבודה.
- לאחר עריכת הסכם הקומבינציה, התובע הפגיש את הנתבע עם קבלנים רבים דוגמת אל ציון העולה בע"מ, עובדיה גאון, יהודה אלגרבלי, חברת מעוז דניאל ועמיחי קוזניץ ז"ל לשם מו"מ למכירת הקרקע. בעניין זה התובע מעריך כי השקיע 20 שעות עבודה.

המו"מ בין הנתבע לעמיחי קוזניץ ז"ל, בעליה של חברת בניני עמיחי בע"מ, הבשיל לכלל הסכם. אז הודיע הנתבע לתובע כי החליט על פיצול הייצוג באופן שהתובע ייצג את הקבלן בלבד, והנתבע יהא מיוצג ע"י עו"ד שאול ברגרזון, ושכר הטרחה יחולק בין הצדדים. בלית ברירה נאלץ התובע להסכים להחלטת הנתבע, ולאחר מספר פגישות ותיקוני טיוטות, ביום 4.8.13, נחתם הסכם הקומבינציה. ואולם, נוכח פטירתו הפתאומית של הקבלן עמיחי, הסכם הקומבינציה בוטל לבקשת הנתבע.

בשנת 2015 נודע לתובע כי הנתבע מכר את הקרקע לקבוצת רכישה, בין היתר בזכות התוצאות אותן השיג התובע בוועדה המחוזית.

טוען התובע כי מאחר ולא קיבל את השכר שהובטח לו כאמור, הוא זכאי לשכר טרחה ראוי עבור העבודה שביצע עבור הנתבע בנוגע לקרקע כמפורט לעיל ובנוסף עבור עריכת כתב תביעה כנגד חברת יס די בי אס שירותי לוויין. סה"כ מעריך התובע כי השקיע 56 שעות עבודה בפעולות המתוארות לעיל, עפ"י הערכה מינימלית. התובע טען כי על הנתבע לשלם לו 300$ לשעת עבודה לפי שער של 4 ₪ לדולר ובסה"כ 67,200 ₪.

התובע תמך תביעתו בחוות דעתו של עוה"ד יואב שניצר בדבר שכר טרחה ראוי.

תמצית טענות הנתבע
התובע מעולם לא ייצג את הנתבע ומעולם לא הוסכם שהתובע יהא זכאי לשכר טרחה מאת הנתבע ביחס לקרקע או בכל עניין אחר. התובע פעל מיוזמתו לאיתור רוכש לקרקע מבלי שהתבקש לעשות כן ע"י הנתבע וללא תמורה. לצדדים היה ברור כי התובע אינו עורך הדין של הנתבע. התובע, מיוזמתו, שימש כאיש קשר לאיתור רוכש למגרש (אחד מבין רבים) אשר יהיה זכאי לשכר טרחה רק במקרה בו יאותר על ידו רוכש ופועלו יביא לחתימת הסכם מכר ובמקרה זה שכר הטרחה ייגזר רק ממכירת הדירות לרוכשים.

לכן, ושעה שהתובע לא שימש כעורך הדין של הנתבע אלא אך כאיש קשר לאיתור רוכש לקרקע, אשר פעל מיוזמתו, לטובתו האישית ומבלי שהתבקש לעשות כן (כפי שפעלו רבים אחרים), הנתבע גם לא נדרש להפקיד בידו של התובע יפוי כח ולא לחתום על הסכם שכר טרחה המסדיר את השירות המשפטי שיסופק ואת שכרו של התובע בגין השירות הנטען.

הסכמה זו שבין הצדדים לא נעשתה בחלל ריק אלא בשים לב לאינטרס האישי של התובע אשר היה בעל המניות בחברת גשמי ברכה בע"מ אשר בחלק מהתקופה הרלוונטית היתה בעלת הזכויות בקרקע בגוש 3936 חלקה 239 ברחוב לבונטין 10 הסמוכה למקרקעי הנתבע (נספחים 2-5 לכתב ההגנה) ולפיכך בעל אינטרס במכירת הקרקע.

לאור האינטרס האמור של התובע במכירת הקרקע, במהלך שנת 1997, פנה התובע אל הנתבע וביקש את הסכמתו לבניית הפרויקט העתידי במגרש הסמוך בקו אפס. לאור הפגיעה הצפויה בזכויות הנתבע במגרש ככל שתתבצע בניה כזו, דחה הנתבע את הצעת התובע. כבר במועד זה היה ברור לנתבע, כי נוכח האינטרס הכלכלי הקיים לתובע במגרש הסמוך, לא יוכל התובע לייצגו בהליכים הנוגעים לקרקע בבעלותו, וזאת עקב ניגוד אינטרסים (פניית התובע לנתבע בעניין בניה בקו אפס נספח 6 לכתב ההגנה).

בד בבד, הציע התובע, מיוזמתו, ובלא שנתבקש לכך, כי יפעל כאיש קשר למכירת המגרש שבבעלות הנתבע. התובע הבהיר לנתבע, כי היות והוא עורך דין המתמחה בתחום המקרקעין, יוכל הוא לנצל את קשריו העסקיים על מנת לאתר רוכש פוטנציאלי למגרש, כאשר שכר טרחתו ייגזר ממכירת דירות לרוכשים לאחר שתצא העסקה אל הפועל. דהיינו, עפ"י הצעת התובע, הוא יהיה זכאי לשכר טרחה רק אם תושלם עסקת המכר, זאת לצד האינטרס הכלכלי המובהק שיש לו בהוצאת העסקה אל הפועל. ללמדך, התובע לא ראה בנתבע כלקוחו, אלא כמקור אפשרי למקסום רווחיו, מכוח רצונו להוות כאיש קשר בעסקת מכר עתידית, ומכוח היותו בעל הזכויות במקרקעין הסמוכים.

אולם, מאחר ובשנת 1997, הנתבע כלל לא היה מעוניין למכור את הקרקע שבבעלותו, נמסרה לתובע הודעה, כי בשלב זה, אין לנתבע כל צורך באיש קשר אשר יפעל לאיתור רוכש, וברי אפוא, כי בניגוד לטענות התובע, התובע לא פעל בשם הנתבע והנתבע לא הזמין במהלך שנת 1997 חוות דעת שמאית כטענת התובע, קל וחומר, שהנתבע לא ביקש לבחון אפשרות למכירת הקרקע. למעשה, היות וההסכם בין השותפות לבעלי המגרש הוכן רק ב-1998, ברי כי חוות הדעת הוכנה אך ורק לתועלת התובע, ומכאן שאין כל בסיס לרכיב תביעה זה.

בהמשך, ועקב אירוע לב חמור שעבר הנתבע, החליט הנתבע למכור את הקרקע. על כן, בשנת 2006, פנה הנתבע לעוה"ד שאול ברגרזון על מנת שהאחרון ייצגו בהליכים משפטיים שונים, לרבות בעסקת המכר העתידית, ככל שזו תתגבש, ובהתאם, נערך בין הנתבע לבין עו"ד ברגרזון הסכם שכ"ט ומשרדו הוסמך לפעול בשם הנתבע. במהלך השנים האריכו הנתבע ועו"ד ברגרזון את ההתקשרות, בהתאם להסכמי שכה"ט שהנתבע צרף (נספח 7 לכתב ההגנה).

בד בבד, החל התובע, ללא שנתבקש לעשות כן, לפעול לאיתור רוכש. הנתבע מדגיש כי מדובר במגרש אטרקטיבי ביותר, שאינו זקוק לפעולות שיווק. אנשי קשר שפעלו לאיתור רוכש, כדוגמת התובע, עשו כן מיוזמתם ולתועלתם האישית, מבלי שנתבקשו לעשות כן על ידי הנתבע ומבלי שניתנה להם כל בלעדיות מהנתבע. הלכה למעשה, הנתבע לא אישר למי מאנשי הקשר לשווק את המגרש. יתר על כן, ונוכח היות התובע עורך דין, מצא הנתבע לנכון להבהיר ולהדגיש בפניו במספר הזדמנויות כי אינו עורך דינו ואין הוא מייצגו בעסקת המכר העתידית, להבדיל מעו"ד ברגרזון, אשר מולו אף נערך הסכם שכ"ט.

הנתבע טוען כי לאור כל האמור, ברי כי היחסים בין הצדדים לא היו מעולם יחסי עו"ד לקוח, והתובע אף מעולם לא דרש מהנתבע לחתום על הסכם שכ"ט. בנוסף, מעולם לא דובר על הסכם מתומחר, או כי יימסר לתובע כל ייפוי כוח לצורך הטיפול הכרוך באיתור רוכש למגרש. ראיה ברורה לכך היא העובדה כי במכתב התובע מיום 19.7.09 (נספח ג לכתב התביעה) בו נמסרה לנתבע "הצעה להתקשרות עם קבוצת רכישה", לא העלה התובע כל טענה לפיה הוא זכאי לשכ"ט שעתי, וכל שצוין במכתב באשר לזכאות התובע לשכ"ט היה כי ככל שעסקת המכר תערך אזי תקום לתובע זכות לשכ"ט מפדיון הדירות, כאשר התשלום יבוצע במועד המכירה בלבד. ודוק, מדובר בהצעה שהתובע שלח לנתבע ומעולם לא אושרה על ידי הנתבע, וזאת כפי שהובהר במכתב הנתבע מיום 25.8.09 (נספח 8 לכתב ההגנה). בהצעה אחרת שהוכנה על ידי התובע, ואשר מעולם לא אושרה ולא נחתמה ע"י הנתבע, אישר התובע כי שכר טרחתו העתידי ייגזר ממכירת הדירות (נספח 9 לכתב ההגנה).

אשר לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה, במהלך שנת 2011 זומן הנתבע לדיון בוועדה, בנוגע להתנגדויות שהוגשו באשר לזכויותיו במגרש. ביום הדיון, התייצב הנתבע בוועדה, מלווה באדריכל מטעמו, מר גדעון גולומב. בכניסה למשרדי הוועדה, נתקל הנתבע בתובע אשר החליט על דעת עצמו להתייצב לדיון, ללא שהוזמן ע"י הנתבע, ככל הנראה, נוכח האינטרס הכלכלי שהיה לו בהוצאת העסקה לפועל. בנסיבות אלו, לבקשת התובע, ועל מנת שתתאפשר כניסתו לדיון, חתם הנתבע על ייפויי כוח למשרד התובע אשר הוגבל לדיון שהתקיים בוועדה ותו לא. בניגוד גמור לטענות התובע, כל פעולות ההכנה של התובע לקראת הוועדה, לא בוצעו לבקשת הנתבע, שאף לא פנה לתובע לצורך ייצוגו, ולמעשה, פגישתם הראשונה באשר להליכים בוועדה, הייתה במועד הדיון. מכאן שאין כל בסיס לחיוב הנתבע בגין שעות שהוקדשו להכנה.

ביחס להסכם הקומבינציה עם חברת עמיחי, התובע מעולם לא שימש כעורך דינו של הנתבע ולכן הנתבע מעולם לא פנה לתובע והודיע לו על פיצול ייצוג כטענת התובע. ביום 4.8.13, עם סיום המו"מ בין חברת עמיחי לנתבע באמצעות בא כוחו, נחתם בין הצדדים הסכם קומבינציה, כאשר סעיף 14 להסכם הסדיר את שכ"ט ב"כ הצדדים, וקבע כי התובע יהא זכאי לשכ"ט ממכר דירות הקבלן, וב"כ הנתבע, עו"ד ברגרזון, יהא זכאי לשכ"ט ממכר דירות הבעלים.

לימים, עקב נסיבות מותו הפתאומי של הקבלן עמיחי, בוטל ההסכם בהסכמת הצדדים. משבוטל ההסכם, החל הנתבע פועל לאיתור רוכש חלופי, וביום 31.12.15, נחתם בין הנתבע ובין חברת קלוד נחמיאס ייזום והשקעות בע"מ (ולא קבוצת רכישה כנטען ע"י התובע), הסכם למכירת המגרש, ללא קשר לתובע.

ביחס לטיפול בהכנת תביעה כנגד יס, התובע לא טורח לציין דבר וחצי דבר אודות הנסיבות אשר הובילו להכנת כתב התביעה כנגד חברת יס, ולא בכדי. גם כאן, אין התובע מציג כל ייפויי כוח שניתן לו, כל שכן, הסכם שכ"ט חתום, ו/או אסמכתא המעידה על שעות העבודה הנטענות.

מעבר לאמור, הנתבע מעלה טענות התיישנות ושיהוי ביחס לכל עילות התביעה שנסובות סביב שירות משפטי שניתן לכאורה לפני יום 6.10.09 ואשר דינן דחייה על הסף מחמת התיישנות, שכן כתב התביעה הוגש ביום 6.10.16. משכך, רכיב התביעה בעניין פגישה עם שמאי המקרקעין גיא תמרי, דינו להידחות, שכן הפגישה התקיימה בחודש פברואר 1997, וכך גם באשר לפגישה שהתקיימה עם הנתבע ביולי 2009. יתר רכיבי התביעה, לוקים בשיהוי ניכר. למשל, הייצוג הנטען בוועדה המחוזית התקיים עוד בשנת 2011, ודרישת התשלום בגינו נשלחה רק בשנת 2015, כאשר הנתבע מכחיש כי קיבל דרישת תשלום שכזו.

דיון והכרעה
מטעם התובע העידו הוא בעצמו והמומחה מטעמו עו"ד יואב שניצר אשר נחקר על חוות דעתו. בנוסף, התובע ביקש לחקור את רעיית הנתבע, הגב' רבקה קרסנובסקי אשר נחקרה ע"י בא כוחו בחקירה ראשית. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו.

טרם שאדרש לבחינת הראיות והעדויות בעניין זה, חשוב להדגיש כי התובע אינו דורש לחייב את הנתבע בפיצויי קיום בגין שכר הטרחה לו היה לשיטתו זכאי ממכר דירות עפ"י הסכם הקומבינציה, אלא שכר ראוי בגין פעולות שלשיטתו ביצע ולא בקשר להסכם הקומבינציה עם הקבלן עמיחי:
"ש. על ההסכם הזה (קומבינציה) אתה לא תובע את הנתבע?
ת. אני תובע על פניה לשמאי, אני תובע על הצעת הסכם קבוצת רכישה, אני תובע על יצוג בועדה המחוזית, אני תובע על יצוג ופגישה עם קבלנים מספר שעות, אני תובע על הכנת חוזית, 8 שעות היא טחנה אותי בגין הכנת חוזים. היא ישבה עלי 8 שעות ושינו חוזה והחוזה היה עם הכתבי יד זה החוזה. אז הם לא חייבים לי? למה שלא ישלמו לי? מה זה קשור לעמיחי?" (ע' 20 ש' 1-5).

אלא שמהראיות עולה כי את כלל הפעולות בגינן הוגשה התביעה, ביצע התובע מתוך תקווה לזכות בשכר הטרחה מכח הסכם הקומבינציה וההפרדה אותה מבקש התובע לעשות בין הדברים היא מלאכותית והכל כפי שיפורט להלן.

התובע העיד כי הוא בעל משרד המתמחה במקרקעין מזה כ-40 שנה ומעסיק כ-10 עורכי דין.
אין חולק כי התובע לא החתים את הנתבע על הסכם שכר טרחה בנוגע לקרקע והעיד כי אין כל צורך לעשות זאת שכן "אני לא לוקח שכר טרחה מבעלי קרקע, שכר טרחתי הינו במכירת דירות עתידיות בבנין שיבנה. דירות הקבלן ודירות הבעלים. כל רוכש דירה משלם אחוז וחצי בצירוף מע"מ ממחיר הדירה" (ע' 16 ש' 29-31).
לשאלה מנין לבעל הקרקע שהתובע גובה שכר טרחה גם מקוני דירות הקבלן וגם מקוני דירות הבעלים השיב התובע: "כל הזמן דובר על זה. כל בעל קרקע יודע שאני אקח אחוז וחצי מדירות הקבלן ודירות הבעלים... עם הקבלן אין בעיה כי אני הבאתי אותו, לעיתים מתפצלים אם מגיע עורך דין אחר מטעם הקבלן יש מקרים שהדירות מתחלקות. למשל בעסקה עם הקבלן עמיחי שם בכלל לא ציפיתי לעו"ד ברגרזון. היינו חברים טובים עם הנתבעים, הם האמינו בי בעסקת דרור שיצגתי את שני הצדדים והייתי בטוח שגם במקרה זה אני אמכור את דירותיהם והם חייבים למכור כדי לממן מיסוי מקרקעין... מדובר לעיתים 30-40 אלף ₪ דירה וזה הרבה כסף, אני לא צריך את הסכום שישלמו לי מראש, שווה לי לעבוד במכירת הדירות. מה שהם אומרים שהבאתי הרבה קבלנים בטח שהבאתי מפני שאם נכנסת לתוקף עסקת קבלן התוצאה היא מכירת הדירות על ידי משרדי וזו פרנסה למשרד לפחות ל-10 שנים בצורה הזו" (ע' 17 ש' 20-29).
בהמשך העיד כי הכל סוכם בע"פ: "הכל בעל פה, זה סוכם במודע, מאחר ובעל הקרקע איננו משלם אז לא אכפת לו. הוא יודע שבעת המכירה הקונה משלם לי" (ע' 17 ש' 32-33).
מעדותו של התובע עולה כי לכל היותר, גם לגרסתו שלו, סוכם כי ככל ותושלם עסקה ביחס לקרקע בין התובע לבין קונה/קבלן שהתובע הביא, התובע לא יהא זכאי לשכר מהנתבע אלא מאותו קונה/קבלן שהתובע הביא ובהתאם למה שיסוכם ביניהם, ללא קשר לתובע.

התובע העיד על השקעה מרובה בהבאת קבלנים שונים לנתבע בנסיון לסגור עסקה, מתוך אינטרס ברור של התובע כי העסקה תניב לו שכר טרחה בדמות מכירת הדירות. לכן, השקעתו של התובע בנסיון לסגור עסקה בין הנתבע לקבלן היא לטווח הארוך מתוך ציפייה שבבוא היום, וככל וייכרת הסכם בין הנתבע לקבלן שהתובע הביא, יראה התובע פרי בעמלו בדמות שכר הטרחה שיגבה מקוני הדירות בבוא העת.

אלא שבכך לא די כדי להקים לתובע זכאות לשכר. התובע העיד כי הכל היה בעל פה ו"סוכם במודע" (ראו גם ע' 18 ש' 15-16) מבלי שטרח לאורך כל השנים בהן לטענתו שימש עורך הדין של הנתבע להעלות אותן הסכמות נטענות על הכתב. דווקא בשל הטענה כי לאורך כ-17 שנה התובע, שהוא עורך דין ותיק ומנוסה המתמחה בעסקאות מקרקעין, שימש בא כוחו של הנתבע, מצופה היה כי ייכרת הסכם ברור ומפורט בדבר השירות המשפטי והשכר לו התובע זכאי, לרבות בגין פעולות שונות שביצע במקרה שלא ייכרת הסכם או שהתובע לא יהא זכאי בסופו של דבר לשכר ממכר הדירות. אולם הסכם לא נערך.
בהעדרו של הסכם כתוב, ונוכח הטענה כי הכל סוכם בע"פ, מצופה היה כי לכל הפחות התובע ידווח לנתבע על הפעולות השונות שעשה לאורך השנים, במסגרת הייצוג הנטען. אולם, התובע לא שלח לנתבע חשבון או פירוט כלשהו של הפעולות השונות שביצע לטענתו, במסגרת הייצוג.
העדרם של הסכם כתוב וכל פירוט או דיווח לאורך תקופת הייצוג הנטענת – 17 שנה – עומדת לתובע לרועץ.

מהמסמכים שצורפו עולה כי לא זו בלבד שאין בנמצא הסכם כתוב או דיווחים כלשהם של התובע אל הנתבע במהלך הייצוג הנטען, אלא שבמהלך שנת 2009, ככל הנראה, התובע פנה לנתבע בנסיון להחתימו על מסמך לפיו התובע יהא זכאי לשכר של 1.5% מערך כל דירה שתמכר גם מדירות המוכר וגם מדירות הקבלן. אולם, הנתבע לא חתם על מסמך זה והעבירו לבחינת עו"ד ברגרזון (נספח 9 לכתב ההגנה). ללמדך, הנתבע לא הסכים להצעות התובע לפיהן ככל ויחתם הסכם עם קבלן הדבר יזכה את התובע בשכר ממכירת דירות המוכר והקבלן.

יתר על כן, טענת התובע לקיומה של הסכמה בין הצדדים לפיה התובע מייצג את הנתבע בכל הקשור לקרקע, אינה מתיישבת עם יפוי הכח עליו חתם הנתבע בכל הנוגע לייצוג בועדה המחוזית. כזכור, התובע טען כי ייצוג התובע בועדה המחוזית, אשר לשיטתו קדמו לה שעות הכנה רבות, הוא חלק מהשירות המשפטי שהעניק לנתבע במסגרת הייצוג בנוגע לקרקע. אולם, יפוי הכח, שהוא יפוי הכח החתום היחיד שהנתבע מסר לתובע, סוייג במפורש לייצוג בועדה המחוזית בלבד. בתחתית טופס יפוי הכח נרשמה תוספת בכתב ידו של התובע לפיה: "היפוי כח הנ"ל נמסר לצורך ייצוג בועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז, ולא יעשה בו כל שימוש לצורך אחר" והתובע חתום בתחתית התוספת (נספח ד לכתב התביעה). אם אמנם הוסכם בין הצדדים כי התובע מייצג את הנתבע בכל הנוגע לקרקע, מדוע היה צורך לסייג את יפוי הכח? התובע הסביר בעדותו כי הכיתוב הוסף ביוזמת הנתבע ולבקשתו כחודשיים לאחר הייצוג בועדה והתובע לא ייחס לכך חשיבות "הוא בא ואמר שהוא מכיר מליון קבלנים אם יצא קבלן אחר שלא תחייב אותי על הדבר הזה, לזה התכוון ולזה הסכמתי" (ע' 25 ש' 24-25). אלא שהסברו זה של התובע לא מסביר את תוכן התוספת. בעוד שהתוספת עניינה בייצוג בפני הועדה המחוזית ובה בלבד, ההסבר שהתובע מסר נוגע לכך שהתובע לא יהיה זכאי לשכר טרחה ככל ותסגר עסקה עם קבלן שלא התובע הביא. ברי כי אין קשר בין הדברים. עולה מהאמור כי סייוגו של יפוי הכח מתיישב עם עמדת הנתבע כי התובע לא שימש עורך דינו באותה תקופה, אלא לצורך חד פעמי של ייצוג בועדה המחוזית, ועל כך להלן.

הנתבע ורעייתו העידו כי אכן התובע רצה מאוד להיות זה שייצג בעסקת הקומבינציה ולשם כך פעל רבות להבאת קבלנים לסגירת עסקה, כפי שעשו רבים אחרים, אולם לכל אורך הדרך טענו כי מעולם לא הוסכם שהתובע ישמש כעורך דינם וייצג אותם בעניין הקרקע או בכל עניין אחר וכי לא התחייבו כלפיו בדבר. לצד זאת, הנתבע אישר כי ככל והיה עולה בידי התובע לרקום עסקה בין קבלן לנתבע, היה התובע זכאי לשכרו מדירות הקבלן בעוד שהוא עצמו היה מיוצג לכל אורך הדרך לעניין הקרקע ע"י עו"ד ברגרזון.
בעניין זה הנתבע הציג 3 הסכמי שכר טרחה עליהם חתם מול עו"ד ברגרזון. האחד, מיום 21.5.06 שעניינו הסדר נושים לחברה. השני, מיום 9.4.08 שעניינו "טיפול בעניינים משפטיים שאנו מטפלים עבורכם". שני ההסכמים הם עפ"י תעריף שעתי. ההסכם השלישי, מיום 5.3.13, עניינו טיפול משפטי בהסכם קומבינציה במקרקעין המדוברים ובו נקבע כי עו"ד ברגרזון ומשרדו יטפלו בעריכת ההסכם וכן ברישום דירות הבעלים בלשכת רישום המקרקעין ובתמורה יהיה זכאי לשכ"ט של 1.5%+מע"מ משווי כל דירה מדירות הבעלים עפ"י ההסכם וכן 1.5% מ-3 דירות של הקבלן הנקובות בהסכם. ההסכם מפרט בנוסף את אופן תשלום שכ"ט מדירות הבעלים וכן תשלום שכ"ט במקרה ולא ימכרו דירות וכן אופן התשלום עבור הדירות הנוספות (ההסכמים נספח 7 לכתב ההגנה).

ואכן, בסעיף 14.1 להסכם הקומבינציה אשר נחתם עם עמיחי, נקבע באופן ברור כי התובע מייצג את הקבלן וזכאי לשכר טרחה מדירות הקבלן ואילו עו"ד ברגרזון מייצג את הנתבע וזכאי לשכ"ט מדירות הבעלים – הנתבע, בהתאם לאמור ע"י הנתבע.

טענת התובע כי קביעה זו בהסכם נכפתה עליו ע"י הנתבע לא נתמכה בראיה כלשהי. ככל ואכן התובע פעל שנים כה רבות לצורך השגת הסכם אליו הגיעו הצדדים ובסופה של הדרך הנתבע התכחש להסכם באופן שהפחית באבחה חלק ארי משכר הטרחה שהוסכם מבלי שהתובע מוחה בזמן אמת על כך ואף לא פונה אל הנתבע בכתב בעניין זה, הדבר אומר דרשני.

מעניין לציין כי התובע אישר בעדותו שהקבלן עמיחי היה לקוח שלו כ-40 שנה, ואין חולק שהתובע הוא שהביא את הקבלן עמיחי לנתבע. דהיינו, בהתאם לעמדת הנתבע כי התובע זכאי לשכר מדירות הקבלן. התובע אף אישר כי לאחר שהסכם הקומבינציה בוטל, התובע דרש וקיבל מהחברה הקבלנית שכר עבור עריכת הסכם הקומבינציה (ע' 19 ש' 33-35). ראוי לציין כי אמנם הסכם הקומבינציה בוטל נוכח פטירתו המצערת של הקבלן, אולם טענת התובע כי הנתבע ניצל את הסיטואציה המצערת כדי לבטל את ההסכם לא הוכחה.

התובע הסביר בעדותו כי לצורך קבלת העסקה עשה דברים רבים שאינם קשורים אליה אולם משהנתבע ביטל את העסקה עליו לשלם: "כל הדברים שתבעתי כאן הוא הפך אותי לעבד עברי. מה זה כאן? העורך דין זה זבל? ... כשאני רוצה עסק, אני רץ אחריו, אני לא עושה בחינם. אז אני ארצה את הלקוח ואעשה לו דברים העיקר שיביא את העסקה אלי, כן, בשביל לפרנס את המשרד שלי, לכן עשיתי דברים... אתה ביטלת את העסקה? שלם לי גם על כל הדברים הקטנים שעשיתי לך, לא חייב לעשות את זה בחינם" (ע' 22 ש' 28-36). דהיינו, פעולות שונות שהתובע ביצע בעניינים הנוגעים לנתבע נעשו ללא בקשה או הסכמה של הנתבע, בבחינת "שלח לחמך" ותוך תקווה לקבל את הייצוג בעסקת הקומבינציה והדברים עולים באופן ברור מעדותו של התובע.

הנה כי כן, מסכת הראיות ועדויות הצדדים מלמדות כי לאור יחסי החברות ששררו בין הצדדים לאורך השנים, התובע השקיע ממרצו באיתור קבלן וביצוע פעולות שונות, לרבות קבלת חוו"ד שמאית, עריכת טיוטות של הסכמים ועוד, והכל מתוך תקווה שהנתבע ישכור את שירותיו המשפטיים של התובע בקשר להסכם קומבינציה עתידי שייכרת ואשר יזכה את התובע באחוז מסויים ממכירת הדירות. אלא שתקווה זו נכזבה. שעה שלא הוכח ע"י התובע כי נכרת בינו לבין הנתבע הסכם למתן שירותים משפטיים אשר יזכה אותו בשכר בגין מכר דירות התובע, ודאי שאין כל מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר בגין הפעולות הנלוות שהתובע בחר לבצע מיוזמתו ובלי שהתבקש לעשותן ע"י הנתבע, מתוך תקווה לזכות בייצוג המיוחל. אין בתקווה זו של התובע כדי ליצור חובה משפטית של הנתבע לשלם לתובע שכר ואין בה כדי לשכלל הסכם בין הצדדים, בסייג אחד והוא הייצוג בוועדה המחוזית ועל כך להלן.

אשר על כן, אני דוחה את טענת התובע לפיה נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה. לפיכך, ביטולו של הסכם הקומבינציה אינו מקנה לתובע זכות לקבלת שכר ראוי עבור הפעולות השונות שביצע. זאת, בשונה מהסיטואציה שנדונה בע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, אליו הפנה התובע. באותו עניין לא היתה מחלוקת כי בין הצדדים הוסכם ששכרו של עורך הדין, אשר ביצע לאורך שנים את כל העבודה המקדימה הכרוכה בהשלמת הפרוייקט, יעמוד על 1.5% מתקבולי מכירת הדירות. לכן, כאשר הלקוח החליט בסופו של דבר לא לבצע את הפרוייקט יש לקרוא להסכם תנאי מכללא המאפשר לו להפסיק את ההתקשרות עם עורך הדין ובלבד שיישא בשכר ראוי עבור השירות שניתן. בענייננו כאמור לא הוכח קיומו של הסכם בין הצדדים כנטען ע"י התובע ולכן, אין גם מקום לקבוע שכר ראוי, בגין פעולות נלוות שהתובע כלל לא התבקש לבצע.

יתר על כן, גם אם היה מקום לקבל את גרסת התובע לפיה התקיימו בין הצדדים יחסי עורך דין לקוח והוסכם כי ככל שהתובע יאתר את רוכש הקרקע יהא זכאי לשכר טרחה ממכר הדירות לרוכשים, אזי מגרסת הנתבע ורעייתו עולה כי הסכמה עקרונית זו בוטלה עוד בסוף שנות התשעים, כאשר הנתבע גמר אומר בדעתו שלא למכור את הקרקע בשים לב שהתובע לא יוכל לייצגו נוכח האינטרס האישי שלו במכר הקרקע. לכן גם שכר את שירותי של עו"ד ברגרזון לייצגו בהסכם הקומבינציה בו נקבע באופן ברור כי עו"ד ברגרזון יקבל את שכרו ממכר דירות הנתבע והנתבע יקבל את שכרו ממכר דירות הקבלן.
העובדה שנספח 9 לכתב ההגנה, אשר נערך ע"י התובע ובו צויין כי התובע יהא זכאי ל-1.5% ממכר כלל הדירות, לא נחתם ע"י הנתבע מתיישבת עם טענות הנתבע ועם חלוקת שכר הטרחה בין עורכי הדין של הצדדים כקבוע בהסכם הקומבינציה.

מעבר לכך, מהראיות עולה כי גם לשיטת התובע מעולם לא הובטחה לו בלעדיות בקשר לעסקה עתידית שתבוצע בקרקע של הנתבע. לכן, גם לו היה מקום לקבל את גרסת התובע כי נכרת בין הצדדים הסכם כטענתו, הרי ששעה שהוכח כי ברבות השנים העסקה שנרקמה אינה העסקה לה ייחל התובע, אין הוא זכאי לשכר טרחה.

גם לו היה מקום לקבוע כי בין הצדדים נכרת הסכם למתן שירותים משפטיים ולכן התובע זכאי לשכר ראוי בגין הפעולות שביצע, אין בכך כדי לסייע לתובע. כפי שנפסק לא אחת, קביעת שכרו ראוי אינה בגדר ידיעה שיפוטית ועל התובע להוכיח בראיות את שיעורו, בהתאם לנסיבות העניין. בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, נח(5) 20, נקבע:
"כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק, דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית-המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטיפול בעניינו של הלקוח; את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות; את שוויו של העניין מושא השירות; את המוניטין של עורך-הדין ... כמו כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – אם קיימת שיטה כזו.".

בענייננו, התובע צרף לתביעתו את חוות דעתו של עו"ד יואב שניצר הנושאת תאריך 13.5.10. בחוות הדעת מציין עו"ד שניצר :
"1. שכר טירחת עורך דין נקבע בהתאם לקריטריונים שונים, כאשר יותר ויותר עורכי דין מבססים את שכר טרחתם על חיוב לפי שעות עבודה שהושקעו על ידם לשם מתן השירות המשפטי.
2. התעריפים המקובלים, למיטב ידיעתי, לעורכי דין עתירי נסיון באזור המרכז נעים בשיעורים שבין 125 דולר ל-350 דולר לשעה, כאשר מוכרים לי מקרים לא מעטים של חיוב בסכומים גבוהים יותר.
3. שיעור השכר נקבע בד"כ על פי מידת מומחיותו ובקיאותו של עורך הדין בעניין המטופל, מקום עבודתו (זהות המשרד אליו משתייך) של עורך הדין (למשל בתל אביב וברמ"ג שיעור השכר גבוה יותר) והמוניטין שצבר עורך הדין".

הנה כי כן, מדובר בחוות דעת כללית הנוגעת לחיוב שכר טרחת עורך דין לפי שעה, שאין בה התייחסות למקרה הנדון, לשאלה האם כמות השעות שהתובע מעריך כי השקיע בעבודה הנטענת הולמת וראויה ביחס לפעולות הספציפיות שהתובע טען שביצע, נסיונו של התובע, המוניטין של התובע וכפועל יוצא השכר הראוי לשעת עבודה של התובע.
ואכן, עולה מעדותו של עו"ד שניצר כי חוות הדעת, אשר כאמור ניתנה בשנת 2010 (בעוד שהתביעה הוגשה בשנת 2016), לא ניתנה ביחס לתיק זה באופן ספציפי: "התבקשתי ליתן חוות דעת בתיק, לא יודע אם זה התיק הזה. זו חוות דעתי. היא לא היתה קשורה לתיק מסויים, דובר על שכר טרחה ראוי וסביר" (ע' 7 ש' 15-16) וכי התבקש ליתן חוות דעת ביחס לשכר ראוי "כאשר הולכים לפי שעות" (ע' 8 ש' 4) וכן "לא יודע מה מדובר פה אבל אין מקרה שדומה למשנהו בדברים האלה. צריך לבדוק את הנסיבות וההסכמות שבין הצדדים" (ע' 8 ש' 14-16).
לציין כי לשאלות ב"כ הנתבע העיד עו"ד שניצר על האופן בו משרדו מתמחר, קובע וגובה שכר טרחה במקרים של ייצוג בעסקאות קומבינציה וניכר כי ככלל הדברים נעשים באופן ברור, מפורש ומוסכם מול הצד השני בהסכמים כתובים, אשר מתייחסים גם לשכר טרחה במקרה של ביטול ההסכם (ראו ע' 8-9 לפרוטוקול) וגם כשהחיוב הוא שעתי, במשרד קיימת מערכת מסודרת של רישום שעות עבודה (ע' 10 ש' 10-11). כל זאת, כמצופה מעורך דין ותיק ומנוסה המתמחה בעסקאות מסוג זה, וכמצופה מהתובע אשר העיד על עצמו כי משרדו עוסק בתחום המקרקעין מזה עשרות שנים. דווקא בשל נסיונו הרב של התובע והתמחותו בתחום זה, העדרו של הסכם כתוב או כל מסמך אחר לאורך השנים מתיישב עם עמדת הנתבע כי לא השתכלל הסכם בין הצדדים.
ודוק. התובע טען לכתחילה כי שכר הטרחה המוסכם הוא שכר טרחה שיגזר כאחוז מדמי מכר הדירה וישולם ע"י רוכשי הדירות. דהיינו, גם לשיטת התובע לא סוכם ששכרו ישולם לפי תעריף שעתי. משפנה התובע לתביעה לשכר עפ"י תעריף שעתי לצורך מנגנון לקביעת השכר הראוי לשיטתו, ובהעדר מערכת מסודרת של רישום שעות עבודה במשרדו של התובע וכיוון שהתביעה מבוססת על הערכה, הרי שהיה על התובע לתמוך תביעתו בחוות דעת אשר תתייחס לפעולות שהתובע טוען שביצע במסגרת הייצוג והיקף השעות הדרוש לביצוען. משהדבר לא נעשה, הדבר אינו בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש ולא ניתן להשלים החסר.
אשר לפעולות המשפטיות הספציפיות שהתובע ביצע לטענתו ובגינן הגיש את התביעה, ומעבר לדרוש. לא הוכח שהתובע פעל לקבל את חוות הדעת השמאית מטעם הנתבע. שמו של הנתבע לא נזכר בחוות הדעת וצויין בחוות הדעת כי נכתבה לבקשת התובע. יתר על כן, לא נטען בתביעה כי הנתבע שילם את שכרו של השמאי וטענת התובע בדיון בעניין זה מהווה הרחבת חזית ואף לא הוכחה.
אמנם חוות הדעת מתייחסת גם לקרקע של הנתבע אולם גם לחלקה נוספת אשר כשנה לאחר מועד מתן חווה"ד נרכשה ע"י חברת גשמי ברכה שהיתה בבעלותו המלאה של התובע. דהיינו, לא מן הנמנע כי התובע ביקש לערוך חוו"ד זו במסגרת בדיקות מקדימות שערך לקראת רכישת הקרקע ע"י חברת גשמי ברכה, כטענת הנתבע. בעדותו ולשאלת ביהמ"ש אף אישר כי אין כל קשר בין חוות הדעת לבין הסכם הקומבינציה (ע' 22 ש' 26-27).
טענת התובע כי ערך מספר טיוטות של הסכמי קומבינציה עבור הנתבע ולבקשתו ושהערות בכתב ידה של רעיית הנתבע מופיעות עליהן לא הוכחה והגב' קרסנובסקי הכחישה כי מדובר בכתב ידה (ע' 13 ש' 24-35).
הוא הדין ביחס לטענת התובע כי ערך כתב תביעה כנגד יס עבור הנתבע. גם כאן לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע ביקש ממנו לייצגו בעניין זה או לעשות עבורו פעולה כלשהי. לפי עדות רעיית הנתבע, אשר לא נסתרה, היא פעלה בעצמה מול יס והסדירה את העניין (ע' 15 ש' 33 – ע' 1 6 ש' 13).

המסקנה שונה בכל הנוגע לייצוג בועדה המחוזית בגינו נחתם יפוי כח מסוייג. יפוי הכח נושא מספר תאריכים (21.9.11, 22.9.11, 4.1.12) אשר אף אחד מהם אינו תאריך כינוס הועדה (25.9.11). בנסיבות אלו, קשה לקבל את עדות הנתבע לפיה יפוי הכח נחתם בבוקר כינוס הועדה עת נפגש עם התובע במפתיע במשרדי הועדה. העובדה כי הנתבע לא הביא לעדות את האדריכל גולומב אשר לטענתו התלווה אליו לישיבה עומדת לו לרועץ.
בעניין זה סבירה יותר עמדת התובע לפיה ייצג את הנתבע בועדה עפ"י הסכמה מקדימה ולצורך כך אף התכונן לקראת הדיונים (ראו בעניין זה נספח ד' לכתב התביעה). נקודת המוצא היא שכאשר מוסכם בין לקוח לעו"ד על ייצוג רואים בצדדים כאילו הסכימו שבתמורה לשירות יקבל עורך הדין את השכר הראוי והוא כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת (עניין יכין חקל בע"מ).
אלא שלא הוכח מהו השכר הראוי בנסיבות העניין. התובע ערך בדיעבד אומדן של שעות העבודה אשר השקיע להכנה לקראת דיוני הועדה ובועדה עצמה בהיקף של 24 שעות עבודה. התובע אישר בעדותו כי מדובר באומדן ולא ברישום מזמן אמת. כאמור, חוות דעתו של עו"ד שניצר אינה יכולה לסייע לתובע בעניין זה שכן אין בה התייחסות להיקף השעות הסביר בנסיבות העניין ולשכר השעתי הראוי לתובע עפ"י נסיונו ונתוניו. לכן, ולמרות הקביעה שהוסכם כי התובע ייצג את הנתבע בדיון בועדה המחוזית, לא הונחו ראיות מספיקות לצורך הקביעה מהו היקף העבודה שבוצעה ומהו השכר הראוי בגינה.

אשר על כן, לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו והיא נדחית.
בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ט, 07 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יורם שלמון
נתבע: שלמה קרסנובסקי
שופט :
עורכי דין: