ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רוידה מטר נגד 1 נביל מטר :

בפני כבוד ה שופט יואב פרידמן

תובעים

רוידה מטר

נגד

נתבעים

1 נביל מטר
2. מארון מטר
3. איליא מטר
4. איירין מטר
5. פייר מטר

החלטה

עניינה של בקשה זו בבקשה לחתימה על פסיקתא המחייבת נתבעים 4-5 בתשלום סך של 720,000 ₪ לידי התובעת. לאחר שאפשרתי תגובה, ולאחר שעיינתי בתגובת נתבעים 4-5 שבחרו להגיב – ראיתי לקבל הבקשה. עם זאת אקדים ואציין הרקע, ואדון במצטבר בשאלה שמתעוררת, כלום אפשרי עדיין בשלב זה לאכוף החיוב הכספי הנזכר בפסיקתא. שכן אחרת אין מקום כמובן לחתום עליה.

1. מדובר בתביעה פירוק שיתוף ותיקה, "בתוך המשפחה".

2. מאז נמתן פסק דינה של ערכאת הערעור ב 26.6.16, הוסיף התיק להתנהל כדי להביא לפירוק שיתוף, באותה חלקה שכונתה בהחלטות "חלקת מטר" , עם או בלי תשלומי איזון.

3. בין היתר התקיימו עוד 3 ישיבות קדם מפורטות, השניה מהן במעמד המומחה שמונה ונתן חוו"ד. באותה ישיבה הסתמנה אפשרות ריאלית, למתווה מוסכם . עוד באותה ישיבה התרעתי לאור העובדה שניסיונות חוזרים להגיע לחלוקה בעין כשלו , כי היה ויכשל גם ניסיון זה לאחר כל המאמץ הנוסף שנעשה, יכול ולא יהא מנוס ממינוי כונס ומכר כפוי של חלקת מטר עם חלוקת הפדיון, במסגרת התמחרות פתוחה הן לבעלי הדין והן לצדדי ג'. אזכיר כי אין מדובר על פירוק שיתוף במובנו הקלאסי שכן מדובר על חלקה במובן הפיסי ולא התכנוני, היינו לא מתקיימת דרישת סע' 143 של חוק המקרקעין. "חלקת מטר" הנה חלק מתוחם "הסכמית" בחלקה, לא חלק נפרד שקיבל אישור תכנוני לקיומו כיחידה תכנונית נפרדת .
אלא שכל בעלי הזכויות בחלקה (מדובר על קרקע במושע) לרבות בעלי הדין (מש' מטר) שנותרו בתיק, הסכימו שמדובר בחלק הגאוגרפי בחלקה, על פי תשריט שהוגש, שמשקף את חלקה המסוים של משפחת מטר בחלקה, שיוחד לה.

הסכמה זו שמהווה למעשה הסכם שיתוף חלקי בין כלל בעלי הזכויות בחלקה לבין משפחת מטר, הביאה להוצאת יתר בעלי הזכויות בחלקה (במובנה הרחב) מן התיק. את הזכויות באותה חלקה פיסית, חלקת מטר, אף כי אין היא מהווה יחידה תכנונית נפרדת, יש אפוא לחלק לפי פסק דינה של ערכאת הערעור, בכסף או בעין, בין בעלי הדין שנותרו – כולם בני משפחת מטר ). לאור הדרך הארוכה שנעברה בתיק זה, ניתנה אפוא אפשרות נוספת לסיומו בחלוקה או לחלופין , אם שוב לא יצלח הדבר, במכר כפוי על דרך מינוי כונס.

4. ב 11.10.18 התקיימה ישיבה ארוכה בה התנהלה שקלא וטריא מפורטת, בניסיון להביא התיק אלי גמר בפתרון מוסכם . בסופו של יום אכן הצליחו הצדדים לבוא לכ לל מתווה מוסכם מפורט, שהוכתב לפרוטוקול כהסכם, וקיבל תוקף של פסק דין.

5. מדובר כאמור במתווה מפורט. בתמצית: המתווה כלל מכר כל זכויותיה של התובעת (רישומית ובכלל) בחלקה לנתבעים 4-5 , ויחוד חלקים ספציפיים בחלקה לנתבעים 4-5, וליתר הנתבעים שיוותרו בעלי הזכויות. זאת כנגד סכום תמורה מוסכם שישלמו נתבעים 4-5 לתובעת. סכום התמורה כלל מקדמה של 100,000 ₪, ועוד 720,000 ₪ (או 700,000 ₪ אם ניתן יהא להעביר כל הסכום בתוך 45 יום. הדבר לא נעשה, כך שהיתרה המוסכמת מעבר לסכום המקדמה עומדת על 720,000 ש"ח). צוין שהסך של 720,000 ₪ ישתלם ב 12 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים הראשון בהם ב 1.2.19.

ההסכם כלל גם הנחיה שעמידה בתשלומים מבחינת לו"ז וסכומים, מהווה תנאי מתלה להסכם. עוד צוין כי במידה ונתבעים 4-5 לא עומדים בלו"ז התשלומים יתבטל ההסכם וימונה כונס, ונתבעים 4-5 יחובו גם בפיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪ (מאידך יושב להם כל סכום ששלמו מעבר לכך עד אז, במסגרת ההסכם).

6. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין – מותנה בהגשת תצהירי נתבעים 2-3 שלא נכחו בישיבה, שמאשרים כי הוא מקובל עליהם (והם הוגשו – ראה החלטה מ 16.12.18). עם הגשת התצהירים נכנס אפוא לתוקף פסה"ד שאישר ההסכם.

7. ב 30.5.19 התבקש מינוי כונס לאור העובדה שהנתבעים 4-5 לא קיימו חלקם.

8. בהחלטה קודמת הפניתי הצדדים לכך שאם לא מקוים ההסכם – אכן נקבעה דרך למקרה של הפרה, וניתן להגיש תביעה נפרדת אפוא , בהסתמך על פסה"ד, למינוי כונס ומכר כפוי כתביעת אכיפה של ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד (יכול שהטרמינולוגיה הנכונה יותר הנה שמדובר על תביעת פירוק שיתוף חדשה, בה יש לאכוף דרך הפירוק המוסכמת של מינוי כונס ומכר כפוי , עליה הוחלט בפסק הדין ; שכן ההסכם הופר יסודית או לא נכנס לתוקף באין קיום של תנאי מתלה (ראה להלן)).

9. התובעת הודיעה כי בגין החוב שולם רק סכום המקדמה, כך שנותרה היתרה של 720,000 ₪. ביום 10.6.19 הגישה אפוא בקשה לחתימה על פסיקתא המחייבת נתבעים 4-5 בתשלום הסך של 720,000 ₪, כדי לפתוח בהליכי גביה נגדם בהוצאה לפועל.

10. אפשרתי תגובה, ולאחר עיון בתגובת נתבעים 4-5 (יתר הנתבעים לא הגיבו) – לא מצאתי כאמור סיבה שלא לחתום על הפסיקתא.

11. התגובה אינה מתכחשת לכך שהנתבעים אינם עומדים בהסכם ולא שלמו החוב (יתרת התמורה מעבר למקדמה) אלא שהם מנסים עדיין לגייס הלוואה מובטחת במשכנתא , ולשלם יתרת חובם על פי ההסכם.

12. לאור הלו"ז שנקבע בהסכם, אין לחלוק על כך שמדובר בהפרה יסודית , וכי ניתנו התרעות במכתבים (צורפו), כך שהתובעת קנתה לה הזכות לביטול ההסכם. זאת ועוד התובעת יכולה ממילא גם לעמוד על החלופה לפיה ההסכם בטל (להבדיל מבטיל) עקב אי קיום התנאי המתלה. הן אם נתייחס לחלופת הביטול והן אם נתייחס לחלופת פקיעת ההסכם עקב אי קיום התנאי המתלה – בהסכם גופו נקבעה הסכמת הצדדים כולם שבמקרה כזה תהא חובת תשלום פיצוי מוסכם של נתבעים 4-5 כלפי התובעת, בסך 30,000 ₪ (כל יתרה שמעבר – תושב לנתבעים 4-5, כלומר מדובר אז בסך של 70,000 ₪ מכספי המקדמה שיש להשיב להם), וימונה כונס שניתן לבקש מינויו בתביעה נפרדת כאמור; זאת לצורך מימוש ההסכמה בדבר אופן הפירוק שנקלטה אל פסה"ד, על דרך מכר כפוי של זכויות כלל בעלי הדין בחלקת מטר (אלא אם כמובן יזכה מי מהם בהתמחרות חופשית , הפתוחה גם להשתתפות צדדי ג').

13. אלא שיש לשאול מהו המסלול בו יש ללכת לאשורה, לאור הודעות או בקשות שהגישה התובעת: בתחילה - הודעה שבכוונתה להגיש בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש לאכיפת פסה"ד. דחיתי הבקשה בהחלטה מ 7.4.19, תוך הפניה לכך שפקודת בזיון ביהמ"ש היא שיורית ואינה מתאימה לאכיפת חיובים כספיים שניתן לפעול בהוצל"פ לגבייתם. אלא שמה שחשוב להצביע עליו לצורך הדיון כעת, הנו שבקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש דווקא מניחה ביסודה שההסכם עומד על תלו, ומבוקש לאכפו. לא לבטלו או להפקיעו מכוח אי קיום התנאי המתלה . העובדה שניתן לאכוף בהוצל"פ חיובים כספיים ולכן לא מתאימה פקודת בזיון ביהמ"ש ככלי אכיפתי שיורי , הנה ענין אחר, אך חשובה כרגע הנחת היסוד הטמונה בבסיס הבקשה.

בהמשך , הגישה אכן התובעת בקשה למינוי כונס נכסים, כאשר בקשה זו מניחה אכן פקיעת ההסכם או ביטולו. הפניתי כאמור להחלטה מ 7.4.19 , כי ניתן להגיש תביעה נפרדת מכוח ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין למימוש הפירוק על דרך מכר כפוי ומינוי כונס.

ב 10.6.19 הגישה התובעת בקשה זו לחתימה על פסיקתא. זו בקשה שמניחה שוב כאמור, ממש כמו בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש לו הוגשה, שהחוזה עומד על כנו, ומבוקש לאכפו כדי לשכלל דרך הפירוק שהותוותה בו, ובמרכזה לא מינוי כונס אלא מכר זכויות התובעת בחלקה לנתבעים 4-5, כנגד תשלום של 820,000 ₪ מאת נתבעים 4-5. נשאלה השאלה אם מסלול זה אפשרי, לאור העובדה שנקבע בהסכם שעמידת נתבעים 4-5 בתשלום מבחינת סכום התמורה ומועדים, הנה תנאי מתלה, שיפקיע ההסכם אם לא יתקיים. כלומר השאלה אם מדובר בתנאי בלעדיו אין ,המתווה דרך הפעולה היחידה העומדת כיום לתובעת, שעניינה בפקיעת הסכם, תשלום פיצוי מוסכם שח נתבעים 4-5 ומינוי כונסכדרך הפירוק שנקבעה לאור ההפרה; או שלחלופין יכולה התובעת לעמוד עדיין על מסלול האכיפה שבחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) המניח שההסכם בתוקף. לטעמי יש להשיב על השאלה בחיוב ולחתום על הפסיקתא.

14. הטעם המשפטי לדבר הנו שזכאי אכן מי מן הצדדים להסכם התלוי בתנאי מתלה לעמוד על פקיעתו והתוצאות הנובעות מכך, אם לא התקיים אותו התנאי, לפי סע' 29 של חוק החוזים (חלק כללי). אך זכאים הצדדים להסכם גם למחול כולם על אי קיום התנאי המתלה , בין בהסכמה מפורשת בין בהתנהגות, כאשר מצגיהם או התנהגותם מעידים כי אכן כל הצדדים להסכם ממשיכים להתייחס לאותו הסכם , שבמקרה זה נקלט אל פסה"ד , כאל הסכם חי וקיים.

יש לראות בכך למצער משום הסכמה שבהתנהגות או במצגים , להארכת המועד לקיומו של התנאי המתלה (עיין למשל ה"פ (מחוזי ת"א) 26634-11-15 ת.ב.ב בע"מ נ' איזורים בנין (1965) בע"מ. מכל מקום יש לעמוד על כך שמסלול האכיפה ומסלול הביטול (או הצהרת הבטלות עקב אי קיום התנאי המתלה ופניה לחלופה של מינוי כונס) מוציאים זה את זה.

15. במקרה שכזה בו בחרו כל בעלי הדין (כולל מי שלא הגיב, כולל נתבעים 4-5 שלא קיימו התנאי שנקבע כתנאי מתלה, וכולל הנפגעת מן ההפרה – התובעת) להתייחס להסכם כמי שעודנו מחייב, רשאית הנפג ההפרה לבחור במסלול האכיפה והפיצויים, המניח אכן שהחוזה עודנו קיים ומחייב. כעולה מבקשה זו (וכאמור אף מן ההודעה על הכוונה להגיש בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש) , התובעת בחרה למעשה במסלול של אכיפה, ולא של ביטול או עמידה על קיום התנאי המתלה. היא מבקשת לגבות יתרת החוב של 720,000 ₪ בהוצאה לפועל וכך לשכלל המכר של זכויותיה, שנקבע בהסכם.

גם הנתבעים 4-5 בתגובתם, לא טענו כי ההסכם פקע בשל אי קיום התנאי המתלה שהם עצמם הביאו לאי קיומו , ואם רוצה התובעת שתתכבד ותפנה בתביעת פירוק על דרך מינוי כונס, כפי זכותה , שכן הסכם המכר של זכויותיה שוב אינו קיים כי פקע. זאת למרות שהיו מודעים היטב לקיומו של התנאי המתלה. לא נעלמה ממני הנחית סע' 28(א) של חוק החוזים (חלק כללי), כאשר נתבעים 4-5 מנעו קיום התנאי המתלה , ובהחלט יכול אפוא כי אין הם יכולים להסתמך על קיומו של התנאי המתלה. עם זאת החשוב כרגע הנו שאף הם מעידים על עצמם בתגובתם כי בכוונתם לפעול לגיוס יתרת התמורה שמעבר למקדמה , ולשלמו לתובעת. כלומר גם הם מתייחסים להסכם כמי שלא פקע, ועודנו מחייב (למרות שאין ספק כי הפרו אותו הפרה יסודית. אלא שהנפגע מהפרה של חוזה , במקרה זה התובעת, זכאי לבחור במסלול האכיפה או לחלופין הביטול, ובמקרה זה – גם בטלות. אך לא שניהם במקביל) . גם יתר הנתבעים, שאינם כבולים בהנחית סע' 28(א) האמור, לא בחרו לטעון לפקיעת ההסכם (הם לא הגיבו , ובנסיבות יש לראות בדבר כרצון שלהם לקיום ההסכם בו יוחד כאמור גם להם חלק או חלקים מסוימים שבחלקת מטר).

16. הליכה במסלול זה, המאפשרת לצדדים להסכם (כמובן אם כולם נוהגים כך) להסכים בין במפורש ובין על דרך מצג , לכך שההסכם עודנו תקף ולבחור במסלול האכיפה, תחת ביטול בשל הפרה או בטלות מכוח סע' 29 של חוק החוזים (חלק כללי) - הולמת מגמת דיני החוזים . דיני החוזים נותנים העדפה לחלופת הקיום של הסכם, אליו הגיעו הצדדים מכוח מימוש הכוח האוטונומי שלהם להגיע להסכמה מחייבת בדין . כך למשל נקבע בסע' 25(ב) של חוק החוזים (חלק כללי) כי כאשר ניתן חוזה לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פני פירוש לפיו הוא בטל.
כך נקבע בסע' 7(ג) של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) שכאשר החוזה בר הפרדה לחלקים, והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול רק של אותו חלק , זכאי הנפגע לבטל רק החלק שהופר (ואם מדובר בהפרה יסודית רשאי הוא לבחור לבטל כל החוזה). המגמה להעדיף קיום חוזים כשניתן הדבר, נלמדת בעקיפין גם מן האבחנה בין הפרה יסודית להפרה שאינה כזו כאשר רק הפרה יסודית מקנה זכות לביטול לאלתר; ומן החובה שנקבעה בסע' 7 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ) , משעה שמדובר בהפרה לא יסודית, לתן למפר ארכה לקיומו תוך זמן סביר בטרם ניתן יהא לממש זכות הביטול. ושוב – איני טוען שהתובעת אינה זכאית לבטול או בטלות החוזה. אלא שהיא עצמה מתייחסת לחוזה כאל תקף וקיים, כמו גם יתר בעלי הדין, והיא שבחרה במסלול האכיפה.

17. נחתמת אפוא הפסיקתא כמבוקש.

המזכירות תסרוק אותה ותשלח לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רוידה מטר
נתבע: 1 נביל מטר
שופט :
עורכי דין: