ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרים בדראן נגד הארון זכריא בורקאן :

בפני כבוד ה שופט אוהד גורדון

התובעים

1.מרים בדראן
2.גמילה בדראן
3.מוחמד בדראן
4.אעתידל בדראן
5.ד"ר אסמעיל בדראן
6.ד"ר אמנה בדראן

ע"י ב"כ עו"ד ס' ע'אליה ואח'

נגד

הנתבע

הארון זכריא בורקאן

פסק דין

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע ומי מטעמו להיכנס למקרקעין לא מוסדרים הנמצאים ב"קאע אלווער" באזור וואדי יסול-סילוואן בירושלים, בשטח של כדונם וחצי, ואשר מופיעים במפת המדידה שצורפה כנספח א' לכתב התביעה (להלן "הקרקע"), ולבצע בקרקע פעולה כלשהי.

רקע
התביעה הוגשה באוקטובר 2017, ונטען בה כי בסמוך להגשתה פלשו הנתבע ועובדים מטעמו לקרקע והחלו בביצוע חפירת יסודות לצורך בנייה. התובעים עתרו גם לצו מניעה זמני, ובדיון שנערך ביום 17.10.17 ניתן צו שכזה בהסכמת הצדדים.
הנתבע לא הגיש תצהירי עדות ראשית במועד, והוסיף ונמנע מלהתייצב לישיבת בית המשפט שנערכה היום. יצוין כי לאורך החודשים שקדמו לישיבה ניתנו מספר "החלטות תזכורת" ובהן התרעה לנתבע כי התביעה עלולה להתברר ללא גרסתו ובהעדרו, אך אלה לא הניבו כל פעולה מצדו. בנסיבות אלה, ניתנה בישיבה לתובעים האפשרות להוכיח את תביעתם.

דיון
לאחר בחינת הראיות שהוצגו, סבורני כי התובעים הוכיחו את תביעתם. אפרט: לצורך ההכרעה בתביעה, איני סבור שיש להידרש לשאלה האם לתובעים זכויות בעלות בקרקע. זאת, משטענו כי הם אינם רק הבעלים אלא גם המחזיקים בקרקע, ותבעו את צו המניעה גם במסגרת תביעה פוססורית (פיסקה 9 לכתב התביעה). סעיף 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1967 קובע כי "המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת". הסדר זה אינו מחייב הוכחת זכות בקרקע למעט עצם החזקה, ונועד לגונן על המחזיק מפני ניסיון לנשלו בכוח וזאת כחלק מן השמירה על השלום והסדר הציבורי, מניעת פתרון מחלוקות בכוח הזרוע , ושמירה על רצף והמשכיות בשימוש בקרקע (רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי (11.3.01)) .
התובעים ביססו כי הם מחזיקים בקרקע מושא הליך זה עשר ות שנים. העדויות שנשמעו לעניין זה, הן של התובע 5, הן של מר איברהים בדראן והן של המודד מר מוחמד סיאג', תמכו כולן בפרופוזיציה זו. אני ער לכך שמר בדראן הוא קרוב משפחה של התובעים, אך אין לו זכויות בקרקע והתרשמתי כי העיד בכנות. מר סיאג' איננו קרובם והעיד כי הוא ביחסי חברות גם עם הנתבע. כל העדים הללו הותירו רושם של אנשים רציניים ומכובדים, ובהעדר ראיות הנתבע והתייצבות מצדו אמירותיהם לא נסתרו. יצוין כי העדים מסרו על השכרת הקרקע בידי התובעים למשפחה אחרת לצרכי עיבוד חקלאי, דבר המוסיף ומעיד על החזקתם בה.
התובעים גם הציגו מסמכים התומכים בטענת ההחזקה: הסכם חלוקה משנת 1976 (נספח ג') שלפי תרגומו עסק בחלוקת נכסי מר דאוד מוחמד מחמוד בדראן (אבי רוב התובעים ובעלה המנוח של התובעת 1, להלן "האב") בין יורשיו, תוך התייחסות ל"חלקת האדמה 'קאע אלווער' ששטחה הינו דונם וחצי..." שנמסרה לתובעים; מסמך מתקופת המנדט שלפי תצהיר התובע 5 הינו "מסמך שומת הערכה" ובו ציון שם הסב מוחמד מחמוד בדראן שכנטען הוריש את הקרקע לאב; ומפת מדידה. טענות הנתבע בכתב ההגנה להיות מסמכים אלה מזויפים לא בוססו. במסמכים האמורים יש לחזק טענתם של התובעים להחזקה בה – וכאמור, איני נדרש כאן לשאלת זכויותיהם הקנייניות.
מנגד, הנתבע לא ביסס טענתו שהוצגה בכתב ההגנה כי הקרקע שייכת לו ולבני משפחתו , או מוחזקת על ידם. לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענתו, ומנגד הציגו התובעים את עדותו של מר איברהים בדראן שמסר כי בפגישה בה נכח, שנערכה לאחר שניתן הסעד הזמני הנדון לעיל, אישר הנתבע באזני הנוכחים כי אין לו זכויות בקרקע והיא שייכת לתובעים. בנוסף, הן מר בדראן והן התובע 5 מסרו כי הנתבע הציע להם כי יוותר על טענותיו אם יסכימו לחתום על מסמך לפיו יש לו זכויות בקרקע אחרת וסמוכה, והם סירבו לכך. המדובר באמרות של הנתבע שהוכחו ואשר פועלות כנגד טענתו הנזכרת לעיל.
גם טענת הנתבע בפיסקה 16 לכתב הגנתו, לפיה אין מדובר בקרקע שנקראת "קאע אלעוואר" אלא ב"וודאי יסול" זכתה למענה בראיות התובעים. עדיהם העידו כי מדובר בשני כינויים לאותו מקום, כשלהבנתי השם האחרון כולל שטח נרחב ובתוכו גם הקרקע הנדונה כאן. זאת ועוד, לסוגיה אין נפקות של ממש וזאת משאין מחלוקת כי טענות שני עוסקות באותה קרקע, זו שנמדדה במפת המדידה (וראו פיסקה 19 לכתב ההגנה).
עוד אני מקבל את הטענה כי טרם הגשת התביעה ניסה הנתבע לבצע עבודות בנייה בקרקע. הדבר נטען בתצהיר התובע 5, שאת גרסתו מצאתי כאמור אמינה, ולא נסתר.
כך, התובעים הוכיחו החזקה בקרקע לאורך שנים, וכי הנתבע ניסה לבנות בקרקע שלא ברשותם – אקט שיש בו הפרעה ברורה לשימושם בקרקע. אמנם, הנתבע לא שב על מעשיו לאורך הליך זה, אך בד-בבד חל סעד זמני כך שאין בהימנעותו מהמשך ההפרעה כדי לגרוע מהסיכון להישנותה. הנתבע גם לא הוכיח זכויות כלשהן בקרקע, ולו בדרך של החזקה. בנסיבות אלה, ראויים התובעים להגנה על החזקתם בקרקע, בדרך של צו מניעה. עם זאת אדגיש, כי פסק הדין עוסק במישור היחסים שבין התובעים לנתבע ובו בלבד, ואין בו לבסס לתובעים זכויות קנייניות בקרקע.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע ומי מטעמו להיכנס למקרקעין לא מוסדרים הנמצאים ב"קאע אלווער" באזור וואדי יסול-סילוואן בירושלים, בשטח של כדונם וחצי, ואשר מופיעים במפת המדידה שצורפה כנספח א' לכתב התביעה (להלן "הקרקע"), ולבצע בקרקע פעולה כלשהי.
הנתבע יישא בהוצאות התובעים בגין הליך זה בסך 800 ₪, ובשכר טרחת עורך דינם כולל מע"מ בסך 15,000 ₪. הסכומים ישולמו עד 10.10.19 אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
פיקדונות הקיימים בתיק יושבו למפקידים בידי המזכירות ביום 1.10.19, בכפוף להעדר עיקולים ואלא אם תוצג התנגדות מנומקת טרם המועד האמור.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרים בדראן
נתבע: הארון זכריא בורקאן
שופט :
עורכי דין: