ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק אגוד לישראל בעמ נגד אוניקס יהלומים בע"מ :

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

בנק אגוד לישראל בעמ

נגד

הנתבעת:

אוניקס יהלומים בע"מ

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה בשיק שמשכה הנתבעת על סך של 70,920.58 דולר, שתאריך פירעונו 21.11.2016.
הנתבעת טוענת כי עומדת לה טענת הגנה של כישלון תמורה, וכי בגין כך ביטלה את השיק הנדון. עוד טוענת היא כי התובע אינו בגדר אוחז כשורה היות ובעת הסבת השיק נרשם על גב השיק שם שונה משם הנפרעת על פי השיק.
התובע (להלן- הבנק) טוען כי הוא בגדר אוחז כשורה. לחילופין, הוא בגדר אוחז בעל ערך הרשאי לאכוף את פירעון השטר, זאת משום שעסקת היסוד הנטענת איננה עסקה אמיתית.
אין חולק כי הבנק והנתבעת הם בגדר צדדים רחוקים.
השאלה היא האם הבנק האוחז בשיק רשאי לתבוע את פירעונו.

העובדות:
1. הנתבעת, אוניקס יהלומים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), חברה בבורסת היהלומים בישראל ועוסקת בסחר ביהלומים.
חברת לוקהיי דיאם (ישראל) בע"מ (להלן- החברה), עסקה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו בסחר יהלומים, וניהלה חשבונות בנק שונים אצל התובע, לרבות חשבון חנ"י (חשבון נקוב יהלומים). הבנק העמיד לחברה, מעת לעת, אשראי לצורך מימון פעילותה העסקית. הבטחת פירעון האשראי, שיעבדה החברה זכויות ונכסים שבבעלותה. בין היתר, יצרה החברה שטר משכון, במסגרתו משכנה היא להבטחת פירעון חובותיה בבנק בשעבוד ראשון את כל השטרות שתמסור לבנק לביטחון, לגבייה או לשמירה. שטר המשכון נרשם אצל רשם החברות ביום 11.12.07.

2. ביום 20.7.2016 התקשרה הנתבעת בהסכם עם החברה, לפיו תרכוש הנתבעת 175 קראט יהלומים (להלן- היהלומים). סוכם כי בתמורה ליהלומים תשלם הנתבעת לחברה סך כולל של כ- 101,315$ (להלן: "העסקה"). בגין העסקה משכה הנתבעת שני שיקים דחויים לחודש נובמבר 2016, לרבות השיק הנדון. על פי ההסכם מועד האספקה של היהלומים יהיה לא לפני 31.8.2016.
3. ימים ספורים לאחר עריכת העסקה, ביום 25.7.16, הפקידה החברה בידי הבנק והסבה לו בין היתר, את השיק מושא התיק דנן: שיק מספר 3285 בסך 70,920.58$, שתאריך פירעונו 21.11.16 (להלן: " השיק"). הנתבעת משכה את השיק לפקודת לוקי דיאם. בגב השיק מצויה חתימה בשם, לוקהיי דיאם (ישראל) בע"מ. היינו, שם שונה משם הנפרעת כפי שנרשם בעת משיכת השיק.
4. בעת הפקדת השיק בחשבון, מסגרת האשראי שהעמיד הבנק לטובת החברה בחשבון החנ"י עמדה על ארבעה מיליון דולר, ויתרת החובה עמדה על סך של 3,980,889.36$.
5. השיק הוצג לפירעון, אך הוחזר מסיבת "נתקבלה הוראת ביטול". לאור ה אמור הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ביום 3.12.16. הנתבעת הגישה התנגדות בחודש מרץ 2017.

תמצית טענות הצדדים והראיות:
6. הנתבעת טוענת לכישלון תמורה מלא, וממשיכה וטוענת כי השיק נמסר על תנאי במסגרת עסקה עתידית, שלא יצאה אל הפועל. לדבריה, עסקינן בהסכם שהופר בהפרה יסודית נוכח העובדה שהיהלומים לא סופקו. השיק הדחוי הוצא בטרם מועד האספקה, על מנת להבטיח את החברה בטרם תחתוך את היהלומים עבור הנתבעת. במצב של אי אספקת היהלומים, הוטל על החברה להחזיר את השיקים, והיא אכן התחייבה לעשות כן כמפורט בנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת.
7. בפסיקה נקבע כבר כי נדבך מרכזי בבחינת תקינותו ושלמתו של השטר הוא כי חתימת ההיסב תהיה זהה לשם הנפרע ככתוב בשטר. אלמלא התקיימות תנאי זה הרי השטר "אינו שלם ותקין על פי מראהו" והאוחז בו לא יהיה זכאי למעמד של אחיזה כשורה. במקרה דנן, לא קיימת ז הות בין חתימת ההיסב לשם הנפרע, והבנק שהוא בגדר "נושה מקצועי" היה אמור לדעת את המשמעות של חוסר הזהות. העד מטעם הבנק אישר שאם היה מודע לפסיקה, היה נזהר ומקפיד בטרם קבלת השיק.

8. מנגד, טוען הבנק כי הוא אוחז כשורה בשיק וככזה עומדות לו חזקת המסירה וחזקת הערך, כמו גם חזקת התמורה וזכותו גוברת על כל טענת הגנה של הנתבעת, לרבות טענת כישלון התמורה שהועלתה על ידה. עוד טוען הבנק, כי גם אם הוא אינו א וחז כשורה הרי שהוא אוחז בעד ערך, וככזה גם לאחר פסיקת בית המשפט ב- רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן : הלכת טל טריידינג") הוא זכאי לגבות את השיק. זאת, בנסיבות בהן הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר כישלון תמורה.
טענת כישלון תמורה מלא אינה יכולה להיטען באורח סתמי וכוללני וכי על מנת להוכחה יש לפרט את המסכת העובדתית השלמה שביסוד הטענה ומשלא עשתה זאת הנתבעת, לא עמדה בנטל והיא לא הוכיחה את כישלון התמורה הנטען.
דיון והכרעה:
התביעה שלפני הינה תביעה שטרית, כאשר הצדדים הינם "צדדים רחוקים". הבנק אוחז בהמחאות ונהנה מהחזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). על הנתבעת, הכופרת בזכותו של הבנק לאכוף את ביצוע ההמחאות, להוכיח ראשית לכל את הפגם שנפל בחוליה הראשונה, את כישלון עסקת היסוד, ורק אם יעלה הדבר בידה יועבר הנטל לבנק לביסוס עדיפות שטרית.
לטענת הנתבעת, השיקים נמסרו לחברה במסגרת הסכם לרכישת יהלומים אשר נחתם בין הצדדים ביום 20.07.2016, אולם היהלומים לא סופקו לה, והעסקה בוטלה על רקע הפרה של ההסכם. טענת הנתבעת היא א פוא טענת כישלון תמורה מלא. כנגד טענה זו, טוען הבנק בסיכומיו כי הנתבעת לא הוכיחה את הטענה. אבחון תחילה את טענת כישלון התמורה.

טענת כישלון תמורה:

לעניין הוכחת העסקה הנטענת, המציאה הנתבעת שלושה מסמכים, אשר לטעמי יש בהם כדי לבסס את גרסתה בנוגע לעסקה שנערכה עם החברה וכישלונה. מסמכים אלה מצטרפים לראיות ונתונים נוספים כפי שיובהר להלן.

מסמך ראשון הוא ההסכם שנערך ביום 20.7.16 ונחתם על ידי שני הצדדים- נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. ההסכם מפורט למדי, ומתייחס לצורת היהלומים, מידותיהם ופרטים נוספים באשר לתכונות היהלומים שהוזמנו, כמות הקראט שהזמינה הנתבעת, המחיר, כיצד חושב המחיר, מועד האספקה ומועדי התשלום. בהסכם מפורטים השיקים הדחויים שניתנו על ידי הנתבעת בגין היהלומים ותאריכי פירעונם.
אין חולק כי השיק הנדון הופקד בבנק ימים ספורים לאחר כריתת ההסכם. עוד יצוין כי בהסכם נאמר שאם תנאי ההסכם לא יתקיימו, הרי העסקה תחשב כבטלה ומבוטלת, והחברה תידרש להשיב לנתבעת את השיקים שניתנו בגינה.
בעדותו הבהיר מר שמעון אדרי, מנכ"ל הנתבעת כי מסירת השיקים מראש נועדה להבטיח לנתבעת מחיר טוב, וכן להבטיח את החברה כך שהנתבעת לא תוכל לסגת מהעסקה לאחר שהיהלומים יחתכו לפי ההזמנה (פרוטוקול עמ' 5, שורות 8-12). מר אדרי אף ציין כי בענף היהלומים הנוהג הוא שאם הספק לא מספק את הסחורה, עליו להחזיר את השיקים שניתנו בגינה. כאמור, התניה כזו סוכמה במפורש בהסכם שנחתם בין הצדדים.

מסמך שני הוא הודעת ביטול שהוציאה החברה ביום 15.9.2016 המופנית אל הנתבעת- נספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. באותו מסמך הודיעה החברה כי אינה יכולה לספק את היהלומים בשל בעיית זמנים, ולכן העסקה מבוטלת.החברה התחייבה להחזיר את השיקים שנמסרו לה במסגרת ההסכם בתוך 10-15 ימים. יצוין כי הודעה זו הוצאה כשבועיים לאחר מועד האספקה של היהלומים.

מסמך שלישי הוצא גם הוא על ידי החברה ומופנה לבנק- נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. המכתב נושא תאריך 27.9.2016, ומצויה עליו חותמת "נתקבל" מטעם הבנק מתאריך 27.9.2016. ניתן להסיק אפוא כי המכתב התקבל בבנק.
במכתב האמור מציינת החברה כי קיבלה שיקים מלקוחותיה, תוך פירוט שמות הלקוחות וסכומי השיקים שהתקבלו מלקוחות אלה. החברה טוענת במכתב אין באפשרותה לספק את הסחורה שהובטחה ללקוחות בגלל בעיית מידות וכן accounting difference. בנסיבות אלה, החברה פונה לבנק על מנת שיחזיר לה את השיקים שהופקדו אצלו, היות ומוטל עליה להחזיר את השיקים ללקוחותיה.
אני סבורה כי מדובר בראיה משמעותית התומכת בגרסת הנתבעת. היינו, טענת הנתבעת כי הסחורה לא סופקה לה נתמכת במכתב של החברה אל הבנק, שבו קיימת הודאה כי העסקאות בוטלו עקב אי אספקת יהלומים על ידי החברה.
על פי האמור במכתב שלעיל, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לאספקת יהלומים לשישה לקוחות. המצהיר מטעם הבנק, מר אסף קליין, אישר כי אותם לקוחות הם חברות מכובדות מאד בבורסת היהלומים (פרוטוקול עמ' 14 שורות 28-29) וכי כל השיקים של הלקוחות לא כובדו.
הסכום הכולל של השיקים שפורטו במכתב, עולה על 1.3 מיליון דולר.

אני סבורה כי יש לראות את הודעת החברה לבנק לפיה לא עמדה בהתחייבויותיה, כהודאה שניתנה בניגוד לאינטרס של החברה. זאת, נוכח השלכות שליליות אפשריות של הודעה כזו על נכונות הבנק להמשיך ולהעמיד לחברה מסגרת אשראי בסכום גבוה, כמו גם, הסיכון שהבנק יפעל למימוש, ולו חלקי, של הבטוחות שהחברה העמידה לרשותו (פיקדון כספי, נכס מקרקעין, יהלומים מופקדים).

בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש לתת משקל לעובדה שהחברה לא ציינה כי אי אספקת היהלומים נובעת מקשיים כלכליים אליהם נקלעה. ניתן לשער מדוע החברה נמנעה מהצהרה שכזו, ותחת זו העלתה סיבות שונות ומשונות בכדי להסביר מדוע לא היה באפשרותה לספק את היהלומים. העובדה המהותית היא אישור החברה כי לא עמדה בהתחייבויותיה. אישור זה הוא הגורם המכריע מבחינה עובדתית, ולא ההסברים שהחברה בחרה בהם כדי לעטוף את מחדל יה.
לא למותר לציין כי המצהיר מטעם בנק לא טען מעולם כי הבנק הסתמך על אותם הסברים שניתנו על ידי החברה במכתב האמור, או כי הבנק העריך באותה עת כי מצבה הכלכלי של החברה טוב ותקין. למעשה, מהעובדות שבפניי, ניתן להבין כי הבנק ידע באותו מועד כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. לכן, ביום 13.10.2016 מימש הבנק פיקדון כספי שהופקד על ידי החברה בסכום של כמיליון דולר.

מצאתי לקבל את עדות מר אדרי כי הנתבעת לא קיבלה את היהלומים שהזמינה מהחברה . יובהר כי טענה זו היא בעלת יסוד שלילי ולכן ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות (ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר- אבקו איזוטופוס אינק. פ"ד מ (3), 281 ). בנוסף, כפי שהובהר, אני רואה בהודעת החברה לבנק אודות כישלון העסקה, משום הודאה שיש לייחס לה משקל משמעותי בהיותה פועלת כנגד האינטרס של החברה ב מערך היחסים שבינה לבין הבנק.

נתונים נוספים תומכים בעמדת הנתבעת בדבר כישלון תמורה.
ראשית, אין חולק כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. עובדה זו עולה, בין היתר, מכך שעוד בחודש אוקטובר 2016 מימש הבנק פיקדון כספי שהופקד על ידי החברה. בהמשך, פעל הבנק לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים מטעמו. היקלעותה של החברה לקשיים כלכליים, יש בה משום ראיה התומכת בגרסת הנתבעת בדבר אי אספקת היהלומים.
אציין כי לא קיבלתי את טענת הבנק כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את הימנעותו של מר לוקהי דיאם מלהתייצב לעדות על מנת לתמוך בטענותיה. מהראיות שבפניי עולה כי מר דיאם עזב את הארץ לאחר שהותיר חובות, ובנסיבות אלה ברי כי קיים קושי מובנה בזימונו לעדות.

שנית, הבנק טוען כי העסקה שבנדון אינה בגדר עסקה אמיתית, אך לא הוכיח טענה זו באופן כלשהו. ככל שטענת הבנק היא טענת קנוניה או מרמה, הרי על אף שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לטענה בעלת גוון פלילי או מעין פלילי הינו גבוה יותר (ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (18/04/12); ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (11/04/13)). הבנק לא עמד בנטל זה, ולא המציא ראיות, לא כל שכן גרסה, בנוגע למהות העסקה האמיתית שנערכה בין הצדדים, על פי שיטתו.
בעניין זה ראוי להפנות לאמור בסעיף 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם הבנק, בו נאמר כי תנאיה של העסקה אינם מעניינו של הבנק, וכי ממילא לא הייתה לבנק כל סיבה לבדוק את העסקה הנטענת משלא היה כל דבר חריג בהפקדת השיק על רקע פעילות החברה בחשבונה. על גרסה זו חזר המצהיר מטעם הבנק בעדותו כשציין כי הבנק לא מבצע בדיקה פרטנית של העסקאות, כל עוד לא מדובר בסכומים חריגים. בהמשך אישר המצהיר מטעם הבנק, כי אינו יודע אם היהלומים סופקו לנתבעת אם לאו (פרוטוקול עמ' 14, שורות 5, 28-29).
המסקנה היא כי מבחינת הבנק העסקה שבנדון הייתה עסקה רגילה ואופיינית להיקף הפעילות של החברה. הבנק לא ערך כל בירור בנוגע למהות העסקה, והמצהיר מטעם הבנק אישר כי אין לו כל ידיעה אישית בנוגע לעסקה, ו לא שלל את טענת הנתבעת כי היהלומים לא סופקו לה. טענותיו של הבנק כי המסמכים שהוצגו אינם משקפים את העסקה שנערכה בפועל בין הצדדים הושתתו ,לטעמי, על השערות בלבד.
בענין זה אפנה לפסק הדין שניתן ב- ת'א (שלום- ת"א) 207193-09‏ ‏ בנק לאומי בע"מ נ' טל טריידינג קורפ', שם הועלו על ידי הבנק טענות דומות לטענות שהועלו כאן, ואלה נדחו על ידי בית המשפט.

נוכח כל זאת, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי העסקה לרכישת יהלומים שנערכה בינה לבין החברה כשלה ובוטלה. היהלומים נשוא העסקה לא נמסרו לנתבעת, ולפיכך עומדת לה טענת כישלון תמורה בהתייחס לשיק הנדון.

האם הבנק נטל את השטר בעד ערך :
במקרה דנן נערך הסכם משכון אשר במסגרתו החברה משכנה לבנק את השטרות שתפקיד מעת לעת לשם הבטחת פירעון חובותיה. בספרו "דיני שטרות" מציין פרופ' לרנר, כי נהוג שהסכם משכון כזה נערך בעת פתיחת חשבון הבנק, לפני הפקדת השיקים בפועל. לאחר מכן, כאשר הלקוח מעביר לבנק שיקים שונים, נושא טופס ההפקדה את הכותרת "שיקים לביטחון". בשלב זה נוצר משכון מופקד, משום שהבנק מחזיק ברשותו את הנכס הממושכן. המשכון הראשון מתייחס, כאמור, לשיקים עתידיים ולא מוגדרים, והוא עשוי להתפרש כמשכון מופקד. (מהדורה שניה, 2007, עמ' 371). תביעת הבנק ממושך השיק היא, למעשה, מימוש משכון במטרה להביא לפירעון החיוב המובטח.
במקרה דנן, צירף הבנק את טופס הפקדת השיק, אשר בכותרתו נרשם כי "הפקדת שיקים לבטחון" ראה, נספח 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם הבנק.
פרופ' לרנר מציין כי החזקה בשיק כנושה מובטח חשובה כמתן ערך, זאת לאור הוראת ו של סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות. סעיף 26(ג) לפקודת השטרות קובע: אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו. ואולם בפסיקה התייחסו לסעיף זה כחל גם במקרים בהם לאוחז השטר יש משכון עליו, ולא רק זכות העיכבו ן ( ע"א 2449/08 משה טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (16.11.2010)) (להלן- פסק דין טואשי).

החזקה בשיקים לצורכי בטוחה בחשבון הבנק נחשבת כמתן ערך . היינו, העובדה שחשבון הבנק מצוי ביתרת חובה ונטילת השיק כמשכון יש בה כדי להקנות לבנק מעמד של אוחז בעד ערך (לרנר, דיני שורות, עמ' 397). וראה, בפסק דין טואשי, את דברי כבוד ג'ובראן, כדלקמן: "הפסיקה הכירה בכך שחשבון הלקוח שמצוי ביתרת חובה מהווה מתן ערך בהתאם לדיני השטרות, ולכן במצבים המתאימים יכול הבנק לזכות במעמד הנכסף של אוחז כשורה בהתאם לדיני השטרות (ראו לרנר, עמ' 395-398; גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על הבנקים כרך ב' 159 (2003) (להלן: נרקיס ומור)). גישה זו אף עולה בקנה אחד גם עם ההסדר הקבוע בחוק המשכון, אשר קובע בסעיף 16(א) "לא קויים החיוב במועדו, רשאי הנושה לממש את המשכון". כלומר נושה בעל משכון רשאי לממש משכון רק אם לא קוים החיוב המובטח, קרי, חייבו-הנפרע לא פרע את ההלוואה במועד (ראו לרנר, עמ' 368). במצב בו הלקוח חייב לבנק כסף ככל הנראה לא מתקיים החיוב במועדו ורק אז, בהתאם לחוק המשכון, ניתן לתבוע את פירעון השטר.."

בענייננו, הבנק העניק אשראי לחברה, והשיקים שהפקידה החברה הופקדו לביטחון והיו בגדר משכון מופקד. בעת הפקדת השיק היה חשבון החברה ביתרת חובה ,כמו גם בעת מסירת האזהרה לנתבעת. ביום 31.3.2017 החברה הייתה מצויה ביתרת חובה של 1,247,978 דולר, סכום העולה על סכום השיק. על כן הבנק הוא אוחז בעד ערך כלפי החברה וכלפי הנתבעת.

עם זאת, היות והנתבעת העלתה טענת הגנה טובה, אין די במעמדו של הבנק כאוחז בעד ערך. על מנת להתגבר על טענת כישלון תמורה, מוטל על הבנק להוכיח כי הוא בעל מיוחד של אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות). בהקשר זה, ראוי להביא את דברי כבוד השופט הנדל בענין טל טרדיינג, כדלקמן: "בענייננו, כאשר הוסב השיק לבנק בטרם הופר החוזה עם המבקשת – קנה הבנק זכות קניין בשטר. זכות קניין זו אינה פוקעת למפרע עם הפרת החוזה. אך במקום שבו עצר בית המשפט בעניין גויסקי – יש להוסיף ולבחון את טיב ה"חפץ" שהועבר מהחברה לבנק. טיב זה, כפי שצוין, הוא חיוב. יש לבחון אותו על פי דיני החיובים. בחינה כזו מביאה למסקנה שהחיוב שהועבר היה כרוך כל העת בביצוע חיוביה של החברה. כאשר נכשלה התמורה, נפגע אף החיוב שבשטר...אם הצד השלישי אוחז בשטר כשורה, דחה המחוקק "פגם" זה מפני תביעתו של הצד השלישי. היות שהבנק אינו אוחז כשורה, אין הוא גובר על טענת המבקשת כי הופרה ההתחייבות לספק לה יהלומים. האחיזה בעד ערך כשלעצמה אינה מגשימה תכלית מיוחדת המצדיקה להתגבר על זכויותיו של החייב על פי כללי הדין הרגילים."

אם כך, השאלה אשר יש צורך להכריע בה היא, האם הבנק הוא בגדר אוחז כשורה, שכן, אם יוכרע שהבנק אינו אוחז כשורה, הרי שהוא כפוף לעסקת היסוד שבין הנתבעת לחברה, ולא יוכל לגבור על טענת כישלון התמורה של ה נתבעת.

האם הבנק הוא בגדר אוחז כשורה:
ס' 28(א) לפקודת השטרות קובע כי אחד התנאים להיותו של אוחז בגדר אוחז כשורה, הוא נטילתו של השטר על ידו "כשהוא שלם ותקין לפי מראהו". במצב בו ישנה אי התאמה בין שם הנפרע לשם הנסב, הרי השטר איננו "תקין על פי מראהו".
בענייננו, מעיון בחזית השיק, מסתבר כי שמה של הנפרעת הינו: "לוקי דיאם". מעיון בגב השיק, מסתבר שחותמת ההסבה נושאת את ה כיתוב "לוקהיי דיאם (ישראל) בע"מ". מכאן עולה כי השיק אינו שלם ותקין לפי מראהו, והבנק לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה.

הבנק טוען כי אין חולק כי עסקינן באותה חברה, וכי כאשר הנתבעת רשמה את שם הנפרעת בשיק התכוונה לחברה שחתמה את חתימת ההיסב על גב השיק, ולכן אין נפקות לשיבוש שם הנפרעת בשיק.
ואולם, כבר נקבע בפסיקה כי:" גם אם לא תוארה הנפרעת בשמה הרשום, אין זה פגם היורד לשורשו של השיק. אולם חוסר ההתאמה בין תיאור הנפרעת ובין חתימת ההסבה פגם בחזותו של השיק, ובהיותו בלתי תקין לפי מראהו, נשללה מן המשיב האחיזה כשורה." (ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג (4) 613, 616).

בנוסף, לצורך בחינת מעמדו של הבנק כאוחז כשורה נבחנת השאלה האם הבנק נטל את השטר כשהוא תקין על פי מראהו, ולא השאלה מה היה אומד דעתה של מושכת השטר. השיק שהבנק קנה הוא שיק שאינו נאחז כשורה. הפגם נעוץ באופיו של השיק, ומצוי בתוכו (ראה, פסק דין טל טריידינג).

בפסק דין טל טריידינג הועלו על ידי הבנק טענות במישור של מדיניות משפטית. בין היתר נטען , כי המושכת הייתה רשאית להגביל את סחירותו של השיק , אך לא עשתה כן, ובכך לקחה במודע את הסיכון שתפסיד את כל כספה, מבלי לקבל תמורה. כבוד השופט הנדל דחה טענות אלה ממספר נימוקים.
תחילה צוין כי הבנק אשר מקבל את השיק הוא בגדר גורם מקצועי, ואין קושי, מעשי או אחר, לעריכת בדיקה של השיק טרם קבלתו. בדיקה כזו אף אינה מכבידה.
עוד צוין כי גישת הבנק לפיה אין מאום בכך שהשטר נפגם במהלך אחד משלבי העברת השיק מיד ליד, אינה עולה עם דיני השטרות המבחינים בבירור בין אוחז כשורה לבין מי שאינו אוחז כשורה, ללא קשר לסיכון שהמושכת לקחה על עצמה.
בנוסף, גם הבנק לקח על עצמו סיכון בעת שקיבל כבטוחה שיק שאינו שלם ותקין לפי מראהו. הבנק ידע אפוא, ולו ברמה הכללית, כי לא יוכל ליהנות מהיתרונות השמורים לאוחז כשורה. המסקנה היא כי שני הצדדים לתחרות נטלו סיכון רצוני ביחס לשיק, אם באמצעות אי הגבלת הסיחור ואם באמצעות נטילת שיק שאינו נהנה מתכונת הטהירות. כאמור על פי דיני השטרות, הבנק אינו עומד בתנאים הדרושים כדי לגבור על מושכת השיק בתח רות מעין זו.

סופו של דבר:
הנתבעת הוכיחה כי עומדת לה הגנה טובה כנגד ביצוע השיק בדמות כישלון תמורה מלא של עסקת היסוד.
השיק אינו נאחז כשורה על ידי הבנק, ולכן הבנק אינו זכאי ליתרונות המוענקים לאוחז כשורה לפי הוראות סעיף 37 לפקודת השטרות. החיוב שעבר במלואו אל הבנק, הוא תוכנו של השטר שרכש, אשר כפוף לטענה שעסקת היסוד הופרה.
בנסיבות אלה, יש לקבל את ההתנגדות שהגישה הנתבעת.
לפיכך, אני מקבלת את ההתנגדות, ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.
הבנק יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 25,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ט, 7 ספטמבר 2019 בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק אגוד לישראל בעמ
נתבע: אוניקס יהלומים בע"מ
שופט :
עורכי דין: