ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוטורולה סולושנס ישראל בע'"מ חברות נגד גלים נרקיס גל הסעות בע"מ חברות :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת

מוטורולה סולושנס ישראל בע'"מ חברות, 510180029
ע"י ב"כ עוה"ד משה דוד

נגד

הנתבעת

גלים נרקיס גל הסעות בע"מ חברות, 512291816
ע"י ב"כ עוה"ד אחמד אלאסד

פסק דין

לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 26,500 ₪ בגין ציוד שסופק לנתבעת ואשר תמורתו שולמה רק בחלקה.
דין התובענה להתקבל וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקולים:
בעמ' 11, שורה 27 במקום "בהשאלה" יש לרשום "השאלה".
בעמ' 12, שורה 2 במקום "תולך" יש לרשום "תוך".
בעמ' 12, שורה 6 במקום "ולזכירה" יש לרשום "ולמזכירה".
בעמ' 12, שורה 25 במקום "צייד" יש לרשום "ציין". העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה
התובעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת, בין היתר, במכירת חלפים ואביזרים למכשירי קשר וסלולר כטענתה.
הנתבעת הינה חברה בע"מ המפעילה קווי נסיעה בתחבורה ציבורית וכן מבצעת נסיעות מיוחדות כטענתה. לנתבעת צי אוטובוסים.
בכתב התביעה טענה התובעת כי עובר ליום 26.02.2015 סיפקה לנתבעת ציוד כפי שמפורט בחשבונית שצורפה לכתב התביעה. שווי הציוד הינו 51,017 ₪. התובעת טענה כי על חשבון הציוד שילמה הנתבעת סך של 25,000 ₪ בלבד וזאת ביום 18.12.2015. יתרת החוב בגין הציוד הינה אפוא סך של 26,017 ₪ שהוא קרן החוב שתבעה התובעת.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעת סיפקה ציוד פגום. הנתבעת ציינה עוד כי העסקה שבוצעה ביום 26.02.2015 הינה למעשה שדרוג של הציוד שהיה קיים בצי האוטובוסים של הנתבעת, שדרוג אותו הציעה התובעת "על מנת שניתן יהא לשמור סרטונים לעת הצורך", וטענה כי "גם לאחר השדרוג המערכת לא פעלה והמשיכו התקלות". באשר לתשלום החלקי טענה הנתבעת כי הדבר הוסכם עם התובעת וכי התובעת התחייבה לתקן את הציוד "ולאחר שיותקן הציוד שספקה תשולם היתרה".
עוד טענה הנתבעת כי התובעת פירקה ציוד מהאוטובוסים אך עד היום לא השיבה אותו לידי הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי התובעת ניצלה את הצורך של הנתבעת להתמודד עם מעשי ונדליזם מהם סבלה וכי המצלמות היו אמורות לתעד זורקי אבנים על מנת שניתן יהא לתפוס אותם. הנתבעת טענה כי התובעת סיפקה את המצלמות "ביודעה שהם לא עובדים ולא יעמדו בדרישות הנתבעת" ובכך "גרמה לנתבעת כתוצאה ממצג שווא נזק כלכלי באלפי שקלים כולל תשלום לספקים נוספים (פלאפון) ".
בישיבה המקדמית שהתקיימה טען ב"כ התובעת כי "לקחנו 4 מערכות לבדיקה לבקשת הנתבעת והן נמצאו תקינות לחלוטין" אך הדגיש כי בכל מקרה אין מדובר בציוד שנמכר במסגרת העסקה נושא התובענה. ב"כ הנתבעת טען לעומת זאת כי נלקחו תשע מערכות ולא ארבע וכן טען כי " המצלמות לא מתעדות כלום".
באשר לתנאי העסקה טען ב"כ הנתבעת כי "הם אמרו שהם צריכים לשדרג בעוד 50,000 ₪, הסכמנו בתנאי שנשלם חצי ולאחר שהיא צעבוד נשלים את ההמשך ". נציג הנתבעת טען כי "גם לאחר ההחלפה המצלמות לא עובדות באופן תקין".
לאחר שיח מחוץ לפרוטוקול ביקש ב"כ הנתבעת "להגיש חוות דעת של מומחה אשר יתייחס לתקינות הטכנית של כל אחת מהמצלמות שהיא טוענת שאינה תקינה". ב"כ התובעת לא התנגד לבקשה. עוד ציין ב"כ התובעת כי " המערכות שמצויות בידינו עומדות לרשות הנתבעת והיא מוזמנת בכל עת לבוא למרכז השירות של התובעת והן תותקנה על גבי האוטובוסים שהן תקינות ". בקשתה של הנתבעת להגיש חוות דעת נעתרה וקבעתי את התיק לשמיעת הראיות.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, התובעת של מר יהושע אבזיז מטעמה והנתבעת של מר עקב אלאסד. בדיון שנקבע לשמיעת הראיות נשמעה עדותם של שני העדים האמורים. הנתבעת לא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה לעניין תקינות המצלמות. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לתקינותו של הציוד שנרכש מהתובעת בעסקה נושא התובענה וכן לשאלה האם התובעת ידעה מראש כי הציוד שנמכר לנתבעת פגום ואינו מתאים לצרכי הנתבעת.
דיון והכרעה
העסקה בין הצדדים
אין מחלוקת בין הצדדים כי העסקה נושא התובענה הינה עסקה לשדרוג המצלמות שרכשה הנתבעת מהתובעת בעבר. בהצעת המחיר מיום 06.01.2015 שצורפה לכתב התביעה מצוינים פרטי העסקה ומצוין כי מדובר, בין היתר, בהחלפת מצלמות.
בדיון הראשון טען ב"כ התובעת כי "לפני הציוד שסופק נושא התובענה סופק ציוד אחר והתמורה בגינו שולמה". טענה זו לא נסתרה והיא נתמכת בדבריו של ב"כ הנתבעת מהדיון הראשון ולפיהם "נרכשה מערכת בסך של 200,000 ₪".
העסקה נושא התובענה באה לידי ביטוי בחשבונית המס שמספרה 6522439 שצורפה לכתב התביעה. מדובר ב- 54 מצלמות כיפה מיוחדות המותאמות לחיבור ישיר וכן בחמש ערכות מלאות מהדגם שצוין בחשבוני ת.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הציוד סופק במלואו. במצב דברים זה הנטל להוכיח כי הציוד שסופק, כולו או חלקו, אינו תקין מוטל על הנתבעת. נבחן עתה האם הנתבעת עמדה בנטל זה.
תקינותו של הציוד שנמכר בעסקה
טענתה של הנתבעת כי הציוד שסופק פגום הינה בהחלט לגיטימית אלא שהיא כמובן טעונה הוכחה. ודוקו, מדובר בעניין טכני ומקצועי ולא במחלוקת רעיונית כגון האם ביטוי מסוים הינו בגדר לשון הרע או, למשל, האם פעולה מסוימת הינה בגדר רשלנות.
בענייננו מדובר במחלוקת שהיא טכנית בעיקרה וככזו על הנתבעת לחהוכיחה באופן שבו ניתן להיווכח באופן פרטני כי הציוד שסופק הינו אכן פגום.
הוכחה כאמור ניתן לעשות באחת משתי דרכים: האחת הדגמה בפני בית המשפט כי הציוד אינו תקין והשנייה, הגשת חוות דעת מומחה ביחס לציוד שסופק. בהתחשב בכך כי המצלמות מותקנות על גבי אוטובוסים ברי כי האפשרות הראשונה אינה מעשית. ניתן אמנם לתעד את האופן בו פועל הציוד ולהציג את התיעוד לבית המשפט אך דרך זו היא כמובן מסורבלת יותר. במצב דברים זה נותרנו עם האפשרות השנייה, שהיא גם מעשית יותר ובוודאי מקובלת יותר, והיא הגשת חוות דעת של מומחה ביחס לתקינות הציוד.
ואכן, בדיון הראשון ביקש ב"כ הנתבעת לאפשר לנתבעת להגיש חוות דעת מומחה אשר יתייחס לתקינות הטכנית של כל אחת מהמצלמות שהנתבעת טוענת כי אינה תקינה. בקשה זו היא בקשה לגיטימית ומעשית ולא בכדי הסכים ב"כ התובעת לבקשה והבקשה אכן נעתרה. אלא מאי? הנתבעת לא הגישה בסופו של יום חוות דעת כאמור.
בפתח הדיון שנקבע לשמיעת הראיות טען ב"כ הנתבעת כי "לא הגשנו חוות דעת מאחר ואי אפשר להיכנס לאתר ולצפות בכל הצילומים שמשדרות המצלמות לא קיבלנו גם צילומים וגם לא את המכשירים שהבטיחו להחזיר ולא היה שיתוף פעולה מצד התובעת...חסמו אותנו וכאשר הם מגיעים הם רוצים שנשלם את הכל ואז נקבל ". טענה זו אודות מניעה טכנית מעריכת חוות דעת לא הוכחה והיא נדחית אפוא.
בדיון הראשון ציין ב"כ התובעת כי "המערכות שמצויות בידינו עומדות לרשות הנתבעת והיא מוזמנת בכל עת לבוא למרכז השירות של התובעת והן תותקנה על גבי האוטובוסים שהן תקינות". דברים אלו משקפים הגינות ושיתוף פעולה מלא מצד התובעת. לא מצאתי כי התובעת הייתה חייבת להשיב חזרה את המערכות שנלקחו לבדיקה למקום עסקה של הנתבעת וסביר כי ההתקנה מחדש של אותן מערכות שנלקחו תיעשה במקום עסקה של התובעת.
הנתבעת לא הוכיחה כי ההסכמה בין הצדדים, בין בעסקה נושא התובענה ובין בעסקה הקודמת, הייתה כזו לפיה התקנה תבוצע במקום עסקה של הנתבעת ועדותו של מר אבזיז ולפיה מתן שירות במקום עסקה של הנתבעת הוא לפנים משורת הדין (עמ' 9) מהימנה עליי לחלוטין ולא הוצגה כל ראיה ביחס להסכמה אחרת .
הנתבעת לא הוכיחה כי מאז הדיון הראשון ועד לדיון שנקבע לשמיעת הראיות היא פנתה לתובעת בבקשה לתאם מועד להתקנת המערכות שנלקחו בשעתו ע"י התובעת לשם בדיקה. לא הוכח גם כי נעשתה פנייה בעניין לב"כ התובעת ואין לי שום ספק כי לו הייתה נעשית פנייה כזו היה מסייע ב"כ התובעת בתיאום הפגישה.
יתירה מזו, בחקירתו נשאל מר אבזיז מטעם התובעת האם לצורך כניסה לאתר (לשם צפייה בצילומים כפי שנטען ע"י הנתבעת) יש צורך בססמא והוא השיב "בדרך כלל כן". מר אבזיז נשאל האם ניתן לצפות במערכות במידה והתובעת חוסמת את הגישה אליהם והוא השיב "אנו לא חוסמים, המערכות לא שלנו. היא שייכת לחברה אחרת ולא יושבת על השרתים שלנו...נכנסים למערכת ורשאים להחליף סיסמא. הסיסמא הראשונית מוגדרת ביד עם הלקוח " וכן העיד כי "לא חסמתי. אני גם לא יכול לחסום". עדות זו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין. הנתבעת לא הוכיחה אפוא כי פעולה מצדה של התובעת היא זו שהביאה לאי יכולת להגיש חוות דעת מומחה ביחס לתקינות המצלמות.
ושוב נדגיש, מדובר בעניין טכני והדרך הראויה היא אכן הגשת חוות דעת מומחה שתתייחס, כפי שציין בצדק ב"כ הנתבעת עצמו, לכל אחת ואחת מהמצלמות שסופקו בעסקה נושא התובענה. דבר זה לא נעשה והדבר פועל לחובת הנתבעת. נבחן עתה האם עלה בידי הנתבעת להוכיח, בדרך אחרת, את אי תקינותו של הציוד שסופק במסגרת העסקה נושא התובענה.
פרטי הציוד מופיעים בפירוט מספיק בחשבונית שצורפה לכתב התביעה. בחקירתו נשאל מר אבזיז לגבי בדיקת מערכות ה – DVR והוא השיב כי הבעיות באותן מערכות " נבעו מוונדליזם ולא היו בעיות טכניות". עדות זו לא נסתרה.
בחקירתו נשאל מר אבזיז ביחס לבעיות בציוד שסופק בעסקה נושא התובענה והוא השיב "אני לא יודע על תקלות בציוד הזה". עוד העיד מר אבזיז כי "יש אצלנו 4 מערכות של DVR מתוך 32 מערכות בסך הכל וזה לא המערכות שמופיעות בחשבונית ". עדות זו גם היא לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין.
לא הוצגה למר אבזיז ראיה כלשהיא ביחס לאי תקינות הציוד שנרכש בעסקה נושא התובענה ושוכנעתי די הצורך כי תלונותיה של הנתבעת כפי שבאות לידי ביטוי בתכתובות בין הצדדים נוגעות לתציוד שסופק במסגרת העסקה הקודמת אך גם טענות לאי תקינות ציוד זה לא הוכחו במידה הנדרשת ובכלל.
לכתב ההגנה צירפה הנתבעת חלופת מכתבים בינה לבין התובעת. מכתב נוסף הוגש במהלך חקירתו של מר אבזיז. הפנייה הראשונה בכתב מטעמה של הנתבעת כפי שצורפה לאותה חליפת מכתבים הינה פנייה מיום 08.02.2015. מועד זה הינו מועד המוקדם לעסקה נושא התובענה ובכך יש כדי להעיד כי התלונות נגעו לציוד שסופק בעסקה הקודמת ולא לציוד שסופק בעסקה נושא התובענה. יתירה מזו, באותו מכתב נזכרות מערכות ה – DVR שנלקחו לבדיקה ע"י התובעת. ברור אפוא כי אין מדובר במערכות שסופקו במסגרת העסקה נושא התובענה.
בכל הנוגע לתכתובות שלאחר מועד העסקה נושא התובענה הרי שהמכתב הראשון הינו מכתבה של הנתבעת מיום 22.03.2015. מכתב זה מתייחס גם הוא למערכות ה- DVR שנלקחו לבדיקה וכן מציין כי "נכון להיום יש 12 אוטובוסים אשר לא מותקנים בהם DVR ועד כ- 8 אוטובוסים שלא משדרי ם במערכת". לא ניתן ללמוד ממכתב זה כי מדובר בציוד שסופק בעסקה נושא התובענה.
מכל מקום, ביום 23.03.2015 משיבה התובעת לפניית הנתבעת ומבקשת "לרשום לי את מספרי הכלים הבעייתיים וכך נוכל לבדוק אותם ולתאם הגעה אליכם ". למחרת שולחת הנתבעת לתובעת רשימת מספרי רישוי של אוטובוסים שבהם המערכות אינן תקינות לשיטתה. עוד באותו היום משיבה התובעת לנתבעת כי יתואם מועד לבדיקת העניין.
ממכתבה של הנתבעת מיום 14.04.2015 ניתן ללמוד כי טכנאים מטעם התובעת אכן הגיעו "לתיקון בעיות שונות במצלמות המותקנות באוטובוסים של חברתנו". המכתב לא מסתיים בשורה זו אלא מציין כי "הנציגים עברו על כל הרשימה מלבד 4 רכבים, לאחר בדיקה משותפת, כל המצלמות שנבדקו עבדו".
עולה אפוא כי נכון למועד בו הגיעו נציגי התובעת לתיקון התקלות שהיו קיימות באותה עת כל הבעיות טופלו ומה שנותר הוא עניין ארבע מערכות ה – DVR שנלקחו ע"י התובעת לבדיקה. בהמשך המכתב מציינ ת הנתבעת כי כיומיים לאחר אותו ביקור של נציגי התובעת " בדקנו את המערכות ולהפתעתנו כל הבעיות שהיו חזרו על עצמם. מדובר בבעיות של אי הקלטה, אי צפייה, כיוון שעה, כיווני מצלמות וכמובן השלמת התקנות". אף ששינוי כה פתאומי ביחס למצב בו כל הליקויים תוקנו יומיים קודם לכן נשמע תמוה הרי שהוא אינו בלתי אפשרי. ועדיין, הנטל להוכיח את אותה אי תקינות מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
במכתבה של הנתבעת מיום 21.10.2015 מציינת הנתבעת כי " הוסכם לשלם לכם סך של כ- 25,000 ₪, חצי מתוך החוב שלנו והחצי השני ישולם רק לאחר תיקון כל הליקויים שקיימים ברכבי החברה ". מכתב זה אינו מעיד על הסכמה לאופן ביצוע התשלום כאמור אלא שהוא בגדר הודעה חד צדדית. העד מטעם התובעת לא אישר בחקירתו כי הייתה קיימת הסכמה לאופן התשלום והעיד כי "זה באישור של איש הכספים של התובעת שהסכים לקבל עכל סכום שישלמו בלבד שישלמו". על מנת לשלם אין צורך באישור של הגורם המקבל. על מנת להוכיח הסכמה על אופן התשלום יש צורך באישור של הגורם המקבל. ואישור כאמור לא הוצג ולא הוכחה הסכמה כאמור. כך או אחרת, גם ממכתב זה לא ניתן ללמוד על קיומם של ליקויים ספציפיים בציוד שסופק לנתבעת, בין ב עסקה נושא התובענה ובין בעסקה הקודמת.
ביום 14.12.2015 משיבה התובעת לנתבעת ובמכתב מצוין כי " הוגשו לכם רשימות של חבלות לתיקון ללא תגובה מצידכם...למרות זאת איינו מתנערים מאחריותנו לתיקון ליקויים והפעלת המערכת ונמשיך לתת שרות טוב למערכת ולטפל בכל הבעיות".
במכתבה מיום 23.12.2015 שבה הנתבעת על טענתה כי יתרת החוב בגין החשבונית נושא התובענה תשולם לאחר תיקון הליקוייןם המפורטים במכתב. ושוב, מדובר בטענה כללית ולא מפורטת.
לאחר מכן נשלח לנתבעת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ובכך הגיעה לסיומה חליפת המכתבים בין הצדדים, לפחות זו שהוצגה.
ס' 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 מתיר קיזוז מעסקאות שונות בין אותם צדדים ובלבד שחיובים אלו יהיו חיובים קצובים. הנתבעת זכאית, גם מבלי שיש הסכמה על אופן התשלום כפי שטענה, להעלות טענות ביחס לליקויים בגין העסקה הקודמת אולם עליה להוכיח את אותו חיוב שהיא מבקשת לקזז מהחוב הנובע מהעסקה נושא התובענה. הנתבעת לא הוכיחה עניין זה די הצורך ולא ניתן ללמוד מהממכתבים בדיוק איזה ציוד לקוי, מה עלותו של אותו ציוד, האם הוא יתן לתיקון אם לאו ואם כן – מה עלות התיקון.
בחקירתו נשאל מר אלאסד מטעם הנתבעת ביחס להסכמה הנטעת לתשלום סך של 25,000 ₪ בלבד מתוך החשבונית נושא התובענה ותשלום היתרה לאחר תיקון כלל הליקויים והוא השיב " זה היה אחרי החשבונית". לא הוכחה אפוא הסכמה מצדה של התובעת לאופן ביצוע התשלום.
עוד העיד מר אלאסד ביחס לנזקים שנגרמו לציוד כי "זה בעקבות זריקת אבנים, עד היום זה קורה. הנזק הוא לאוטובוסים והתובעת צריכה לתת לי הגנה מפני זורקי אבנים". דברים אלו תומכים בטענת התובעת כי הנזקים לציוד נגרמו בעקבות חבלות, עניין שהוא בוודאי אינו באחריותה.
העדויות שנשמעו מעידות אפוא בבירור כי אותן ארבע מערכות DVR שנלקחו לבדיקה ע"י התובעת הן מערכות ש סופקו בעסקה הקודמת. טענתה של התובעת כי המערכות תקינות והן עומדות לרשות הנתבעת לא נסתרה ובכל מקרה דבר לא מנע מהנתבעת לבוא למקום עסקה של התובעת ולקבל לידיה את אותן מערכות כשהן תקינות.
עדותו של מר אבזיז ולפיה אותן מערכות נבדקו ונמצאו תקינות לא נסתרה. עוד העיד מר אבזיז כי "כבר בדיון הקודם נקבע שתגיעו עם האוטובוס כדי להתקין את DVR התקינים ולא יצ רתם קשר ולא תיאמתם". עדות זו מהימנה עליי לחלוטין ובכל מקרה לא הוכח אחרת ולא הייתה כל סיבה שלא לתאם את אותה פגישת עבודה באמצעות ב"כ הצדים, דבר שגם הוא לא נעשה.
בחקירתו העיד מר אלאסד כי שוויים של אותן ארבע מערכות DVR שנלקחו ע"י התובעת לשם בדיקה " זה שווה כסף ליתרת התמורה". טענה זו לא רק שלא הוכחה אלא גם שאין כל צורך להידרש לה שעה שטענת התובעת כי אות מערכות תקינות ועומדות לרשות הנתבעת לא נסתרה.
יתירה מזו, טענה זו מהווה הרחבת חזית והיא לא נטענה בכתב ההגנה ודי בכך כדי לדחותה. גם לגופו של עניין יש לדחות את הטענה בהיעדר הוכחה ביחס לשווי אותן מערכות. הנתבעת לא הציגה את המחיר שילמה עבור אותן ארבע מערכות שהן מערכות שונות מאלו שסופקו בעסקה נושא התובענה כך שגם אם היה מוכח כי מערכות אלו אינן תקינות ואינן ניתנות לתיקון לא הוכח שוויים הכספי.
טענת התובעת בסיכומיה ול פיה "מנהל הנתבעת הודה שקיבל את החשבונית ועשה בה שימוש" נכונה רק בחלקה. אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה את החשבונית נושא התובענה. לעומת זאת, באשר הגשתה לרשויות המס העיד מר אלאסד כי "אני לא יודע אם החשבונית הוגשה לרשויות המס ". עדותו זו לא נסתרה ולא הוכח אחרת.
סיכומו של דבר, טענת הנתבעת לקיומם של ליקויים בציוד שסופק ע"י התובעת, בין בעסקה נושא התובענה ובין בעסקה הקודמת, לא הוכחה כלל והיא נדחית אפוא. האם התובעת ידעה מראש כי הציוד שנמכר לתובעת הינו פגום ואינו תואם את צרכיה
בכתב ההגנה טענה הנתבעת למצגי שווא מצדה של התובעת (ס' 8-9) וטענה כי התובעת סיפקה את המצלמות בידיעה שאלו לא תעבודנה באופן תקין ולא יעמדו בדרישות הנתבעת. טענה זו לא הוכחה כלל והיא נדחית.
בדיון הראשון טען מציג התובעת כי "העיסקה הראשונית הייתה למיטב זכרוני בשנת 2013 והנתבעת ביקשה את המצלמות הפשוטות ביותר ". נציג הנתבעת טען בדיון הראשון כי "לאחר שהמצלמות הותקנו ראינו שהאיכות לא טובה, ואז פנינו לתובעת שהציעה לנו החלפה של המצלמות". לא נטען כי המצלמות שסופקו בעיסקה הראשונה לא היו תקינות ונטען רק כי איכות הצילום לא הייתה טובה.
בחקירתו העיד מר אבזיז כי טווח המחירים בנוגע למצלמות הוא רחב וכי "משלמים לפי האיכות. כשאני הצעתי את המערכת הוא ביקש את המערכת הזולה ביותר ושילם 120 ₪ עבור כל מצלמה, כשהוא אמר שהוא רואה באיכות ירודה הצעתי לו לשדרג". לא מצאתי בכך כל פסול ותשובתו של מר אבזיז מהימנה עליי לחלוטין.
שדרוג הוא דרך מקובלת בעסקים ואין בו פסול ובכל מקרה עצם השדרוג אינו מוכיח כי התובעת סיפקה ביודעין, לא בעיסקה הראשונה ולא בעיסקה נושא התובענה, ציוד שידעה שלא יעמוד בדרישותיה של הנתבעת.
ובכלל, דבר לא מנע מהנתבעת לבדוק עוד קודם לביצוע העסקה, הן זו הראשונה ובן זו נושא התובענה, את האיכות ואת התאמת הציוד לצרכיה. אין שום אפשרות לקבל כמובן מאליו את הטענה כי הנתבעת נעדרת כל ידע טכני ובוודאי שהיא אינה נעדרת יכולת לבדוק את הציוד שהיא מבקשת לרכוש קודם לרכישתו.
כך או אחרת, בהיעדר הוכחה ביחס לאי תקינות הציוד כפי שפורט קודם לכן בוודאי שאין שום רלוונטיות לטענה אודות אספקת ציוד פגום מלכתחילה ובידיעה של התובעת כי הציוד אינו תואם את צרכי הנתבעת. ודוקו, כפי שפורט קודם לכן הרי שלאחר הביקור שערכו נציגי התובעת אצל הנתבעת באפריל 2015 הציוד כולו היה תקין ולא נטענה כל טענה ביחס לאי התאמתו לצרכי הנתבעת.
טענת הנתבעת ביסוכמיה כי התובעת הסתירה כי קיים ציוד טוב יותר לא רק שלא הוכחה אלא גם שניתן לומר כי היא גם מנוגדת לכל היגיון. הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה עבור הציוד היקר ביותר הנמצא בשוק. במצב דברים זה הנחת העבודה של כל אדם או בעל עסק צריכה להיות כי תמיד ישנו ציוד טוב יותר או לפחות יקר יותר .
מכל מקום, המונח "טוב יותר" גם הוא מונח כללי. ע"פ רוב, ואין בכך שום הפתעה, ציוד טוב יותר הוא גם ציוד יקר יותר. הנתבעת היא זו ששילמה מכיסה עבור הציוד שרכשה בשתי העסקאות וחזקה עליה כי ערכה את הבדיקות הנדרשות קודם שרכשה ציוד בשווי כולל של למעלה מ – 200,000 ₪ כטענתה שלה.
סיכומו של דבר, טענת הנתבעת למצג שווא צד התובעת ולמכירה, ביודעין, של ציוד שאינו מתאים צרכי הנתבעת לא הוכחה והיא נדחית.
נזקי הנתבעת
לנוכח התוצאה אין צורך לדון בנזקי הנתבעת כפי שצוין בכתב ההגנה. יודגש גם כי ממילא לא הובאה כל ראיה ביחס לנזקים הנטענים וגם טענה זו נטענה באופן כללי ולא הובא לגביה פירוט כלשהוא .
סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור אני מקבל את התובענה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 26,017 ₪ בגין יתרת התמורה ע"פ החשבונית שצורפה לכתב התביעה ומספרה 6522439.
סך של 752 ₪ בגין אגרות המשפט.
סך כולל של 4,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת.
התשלום יבוצע לידי ב"כ התובעת עד ליום 01.11.2019. הסכום האמור בס' 47 א' יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.04.2015 (המועד לתשלום ע"פ החשבונית נושא התובענה) ועד לתשלום המלא בפועל ואילו יתר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
לאחר ביצוע התשלום בפועל תתקין התובעת את הציוד המצוי בידיה באוטובוסים אותם תבחר הנתבעת. ההתקנה תבוצע על חשבונה של התובעת ותתבצע במקום עסקה של התובעת לאחר תיאום מראש בין הצדדים.
ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ט, 28 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוטורולה סולושנס ישראל בע'"מ חברות
נתבע: גלים נרקיס גל הסעות בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: