ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד גוטמן נגד מכון וינגייט :

23 ספטמבר 2019
לפני: כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע:
(המבקש)
דוד גוטמן
ע"י ב"כ עו"ד אריק כהן (ס.מ.)
-
הנתבעת:
(המשיבה)
מכון וינגייט- המכון הלאומי לספורט
ע"י ב"כ עו"ד אפרת דויטש

החלטה

1. בפנינו בקשה דחופה שהגיש המבקש ביום 28.8.19 למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, המורה למשיבה להמנע מפיטוריו.

המבקש יליד 13.8.52, יוצא שייטת 13, הלום קרב הסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית עקב שרותו הצבאי ולאחר שהחלים ממחלת הסרטן, העובד כמציל אצל המשיבה מ- 9.9.18.

המבקש הוא עובד מוערך מאד ומקבל עשרות פידבקים על מסירותו, מחוייבותו ואחריותו בעבודה וכן על עזרתו הרבה לזולת; הוא בכושר מעולה ועושה עבודתו מעל המצופה.

ב- 26.6.19 נערכה לו "שיחה לקראת הגעתך לגיל פרישה", בה צויין כי בכוונת המשיבה לסיים העסקתו בשל הגיעו לגיל פרישה ("השיחה"), כאשר בזימון צויין במפורש כי קיימים מקרים בהם יש אפשרות להאריך השירות.

הן בשיחה והן במכתבו למשיבה מ- 24.6.19 הדגיש המבקש כי כוחו עדיין במותניו, כי הוא כשיר לבצוע עבודתו, אוהב את עבודתו, אחד מהמצילים האחראיים ביותר אצל המשיבה, וכי הוא מבקש להמשיך עבודתו, לכל הפחות עד לחודש 5.2020.

למרבה הצער ב- 30.6.19 קיבל הודעת המשיבה על סיום העסקתו.

מעבר לבקשתו, לפי אישורים פסיכיאטריים – המשך עבודתו אצל המשיבה מהווה הכרח של ממש, לאור מצבו הנפשי, שאינו מאפשר לו להשאר ללא תעסוקה.
הלכה למעשה, כלל לא שובץ למשמרות "בשבוע זה" חרף העובדה שסיום עבודתו נקבע ל- 31.8.19.

משפטית טען כי מדובר באפליה מפאת גילו ורק בשל הגיעו לגיל פרישה, תוך התעלמות מכך שהוא מבצע עבודתו נאמנה ויכול להמשיך לבצע עבודתו.
התנהלות המשיבה מעלה ספקות של ממש, שהרי גוייס לעבודתו כבר בהיותו בן 66.
בהתאם הדגיש את הצורך הממשי והמוחשי בהמשך העסקתו לרבות מבחינה נפשית, כשהמשיבה כלל לא נתנה התייחסות מפורטת ו/או בכלל לבקשתו, אלא ציינה לקונית כי טענותיו נשקלו ונדחו.

המבקש מפנה להלכת ליבי וינברגר (ע"ע 209-10).

עוד טען כי סיום העסקתו באוגוסט "אמצע עונת הרחצה" מהווה פגיעה עצומה בו, משמ שרות המצילים מאויישות, מה שיגרום לו לפגיעה כלכלית עצומה.

התנהלות המשיבה הינה בנגוד לדין, לרבות חוק גיל פרישה חובה , חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכן בנגוד לחובת תום הלב וההגינות הח לות עליה. כן הפנה לבג"צ גביש (בג"צ 9134/12).
המשיבה כלל לא שקלה בכובד ראש, ו/או בכלל את בקשתו וסיימה העסקתו אך ורק בשל הגיעו לגיל פרישה, אף שהחל לעבוד אצלה בהיותו בן 66.

פגמים בהליך סיום העסקתו ו/או עריכת שימוע – משכלל לא נערך לו שימוע כדין, אלא שיחה, כשהלכה למעשה החליטה על סיום עבודתו טרם זימונו לשיחת הפרישה. לא צויינה בשיחה כל סיבה/נ ימוק לסיום העסקתו, למעט הגיעו לגיל פרישה.

הכרחי ליתן הסעד, שאחרת יסיים עבודתו וכתוצאה מכך יתדרדר מצבו הנפשי והכלכלי, ולאור מחלת הדחק זקוק הוא לעבודה, מה גם שמדובר באמצע העונה ויתקשה למצוא עבודה חלופית , ודאי לאור העובדה שהוא בכינוס נכסים ונדרש להראות יציבות כלכלית.

אין לו מקום עבודה חלופי, ע"מ שיוכל להרגיש נדרש, נורמלי, ו/או קיום כלכלי בכבוד.
אי מתן הצו יפגע פגיעה בלתי נתפסת במבקש, ואין בצו פגיעה במשיבה, שתזכה בעובד מחויב, אחראי ומוערך.
המבקש פונה בידיים נקיות ובתום לב, כשהתנהלות המשיבה חסרת תום לב משסיימה עבודתו בלי שערכה לו שימוע כדין.
משיסיים העסקתו ב- 31.8.19 יש ליתן צו במעמד צד אחד.

לבקשה צורף תצהיר המבקש.

2. בהחלטה מ- 28.8.19 נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 1.9.19.
בהתאם להחלטה הגיש המבקש כתב תביעה בו ביום, בו עתר למתן סעד הצהרתי המונע פיטוריו ולחלופין ו/או בנוסף עתר לסעד של 100,000 ₪ בגין אפליה ולסעד של 30,000 ₪ בגין פגמים בהליך סיום העסקתו ו/או אי עריכת שימוע כדין.

במועד הדיון ומשלא התקבלה הצעת ביה"ד, טענו הצדדים טענותיהם, לאחר שהמשיבה ויתרה על חקירת המבקש.

המערער חזר על טענותיו, טען כי יש לבחון נסיבותיו פרטנית, למרות שניתן להאריך השירות לעובד שהגיע לגיל פרישה, כאמור גם בזימון לשיחה. מכתב סיום העבודה מלמד כי הלכה למעשה לא נבחנו טיעוניו, מה גם שלא היה שימוע כדין ופיטוריו נגועים באי חוקיות. משהתקבל בגיל 66 לא הודיעו לו שיתכן ויסיים העסקתו לאחר שנה. לא קויים עקרון השקיפות.
באשר לטענת השיהוי – מדובר בייצוג ע"י לשכת הסיוע המשפטי, הליך שלוקח זמן.

המשיבה טענה כי משמבקש המבקש לעבוד עוד 8 חדשים, עסקינן בסעד הניתן לפיצוי כספי ואין כל עילה משפטית למתן צו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעובד לפי שעות.
משקיבל המבקש הודעה ב- 24.6.19 ובקשתו הוגשה חדשיים, אח"כ עסקינן בשיהוי שאינו מאפשר מתן צו מניעה זמני.

בענין וינברגר "שימוע" לא מוזכר. כאן לא היו טענות ספציפיות נגד המבקש. נקבע כי יש להפעיל שק"ד ולא נקבעה, ולא בכדי, פרוצדורה לשימוע. מנספחי הבקשה ברור שהתקיים הליך כדין, בנסיבות.
המבקש לא טען (אלא טען ההפך) כי נמנע ממנו לטעון כל טענותיו, הן בשיחה והן לאחריה.

בענין וינברגר דובר על השלכות רוחב, הפעלת קריטריונים אחידים ושוויוניים, כולל וותק ולא רק תרומתו – ועל כך נשמע בהליך העיקרי.
המבקש הועסק פחות משנה בהקף משתנה עפ"י שעות, בעבודה עונתית, מדובר בגוף סטטוטורי, חלק מהשירות הצבורי, בו הכלל, כפי שאושר לאחרונה בבג"צ גביש.
מאזן הנוחות לא נוטה לטובתו, ולא ניתן לכפות העסקה בהליך משפטי, על ידי מי שהודע לו לפני חדשיים על סיום עבודתו.
בתצהירו לא טען כי אינו עובד בעבודה נוספת, באישורים הרפואיים אין התייחסות לעבודה במשיבה, אלא לרצונו לעבוד, שאינו חריג.
לאור השיהוי, מאזן הנוחות, העדר אכיפה, לאור בג"צ גביש, ומבחינה מהותית פרוצדורלית – דין הבקשה להדחות, תוך חיוב המבקש בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

3. ביום 2.9.19 הודיע המבקש (כפי שנתאפשר לו בסיפא הדיון) כי פנה ללשכת הס.מ. ביום 3.7.19 וכי התמשך הטיפול בעניינו, עד שהועבר הענין לטיפול בא כוחו, ביום 13.8.1, ואח"כ ב - 14.8.19 , ב"כ המבקש נסע לחו"ל עם משפחתו ורק ב- 27.8.19 נפגש עם המבקש .

4. המשיבה בתגובתה מ- 4.9.19 טענה כי אין בהודעת המבקש להצדיק השיהוי בבקשה:
לו היה אכן נזק נפשי – היה פונה בעצמו/עו"ד למשיבה, עוד טרם הבקשה.
אין בטענה כי הס.מ. אינו עוסק בהגשת צווי מניעה – כדי מענה (ע"א 7431/12 גורי לרון נ' גדעון לוין) , משנקבע שאין במניעות של ב"כ משום "טעם מיוחד" ודאי לא בענין דחוף/גורלי למבקש.
בעצם השיהוי ולוּ המועט ביותר – יש ראיה לסתור טענת המבקש שהצו חי וני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי [רע"א 5240/92 חלמיש בע"מ נ' אשרז בע"מ, פד מז (1) 45]. השיהוי סותר ממשית, טענת המבקש, שדרוש הוא לשמירה תקינה על חייו.
לא נעשה מאמץ מטעם הס.מ. או המבקש, לזרז הבקשה ( לגייס עו"ד חיצוני אחר – כשבהודעת הס.מ. (נספח 1 להודעת המבקש) – אין שום אזכור/דגש לדחיפות.
המשיבה חזרה על טענותיה.

5. ולהכרעתנו –

א. עסקינן בבקשה לסעד זמני, בהתאם – כל קביעותינו הן לכאוריות בלבד.
כך גם, משלא נחקר המבקש על תצהירו – ועמדת המשיבה נשמעה בדיון.
בהתאם, תנתן החלטתנו גם ב"קציר האֹמר" ובהקדם, כמתחייב מאיפיון ההליך.

ב. איננו רואים כל פגם בזימון המבקש ל"שיחה לקראת הגעתך לגיל פרישה".
ודאי כך, כשפורט במכתב כי השיחה היא בנוגע לכוונת המשיבה לסיים העסקתו בהגיעו לגיל פרישה (והזכויות בעת פרישה), כשהובהר במכתב כי יוכל להתייחס לכוונה האמורה, ואף להשמיע " עמדתך ביחס להארכת תקופת העסקתך מעבר לגיל פרישה"; צורפו הנחיות הקשורות בפרישה ודף שכותרתו " הארכת שירות" ובו נרשם כי "מטעמים חריגים" יכולה המשיבה לאשר המשך עבודתו לאחר הגיעו לגיל פרישה, כי עליו לפרט בשיחה בקשתו והסיבות לכך, את עיקר הנסיבות המיוחדות לכך, בקשה שתידון באופן פרטני.

לטעמנו, עסקינן במכתב ראוי, מכבד, ו מדויק משפטית.

המבקש צרף המכתב ועליו רישום בכתב יד של דבריו (בפני המזמינה, מנהלת משאבי אנוש במשיבה): טענותיו לעברו, מצבו הרפואי, הרגשתו במשיבה, "פידבקים" טובים שהוא מקבל, הקירבה למקום מגוריו. מבחינתו העבודה היא תרפיה; מרגיש שללא עבודה יפגע.

אין בפנינו טענה כי דבר מה ממה שטען בשיחה, "חלילה", אינו מופיע בתרשומת האמורה. ויותר מכך, מעיון ב"סעיף 39" לתצהירו – אין ולוּ טענה מהותית, מדוע ראוי להאריך העסקתו במשיבה, למעט שהוא מרגיש כי כוחו במותניו, ומבקש להמשיך עבודתו לכל הפחות עד 5.2020. קרי: המבקש מפרט בעצמו את טענותיו בסעיף האמור, והטענות שפירט במכתבו מ- 24.6.19 (קרי: טרם הזימון לשיחה).

והנה במכתבו פונה הוא להנהלת המשיבה, בנושא המשך עבודתו כמציל כך שהוא מבהיר כי הגיע לגיל פרישה, אך כוחו עדיין במותניו, נעדר מהעבודה כ- 4 חדשים עקב מחלה, כעת הוא כשיר, זו אמצע עונה, לא "זורקים" מציל כשכל המשרות מאויישות, הוא אוהב העבודה בוינגייט ומבקש להמשיך עד מאי 2020.
"לדעת מאמנים ושחיינים הנני המציל האחראי ביותר לדבריהם".

– אין בפנינו טענה כי העלה המבקש טענה פרטנית כלשהי, המיוחדת לו, שלא נשקלה. טענות יו הן כלליות ועיקרן: רצונו להמשיך לעבוד, ולהרגשתו, הדבר חשוב לו וייטיב מצבו הנפשי, כמו גם, יתקשה למצוא עבודה משבאמצע עונת הרחצה כל המשרות מאויישות.

אין לשכח כי המשך העסקתו של המבקש – הוא חריג ל כלל בדבר פרישת חובה, בהגיעו לגיל פרישה.
לא הובא בפנינו טעם חריג כלשהו, ודאי לא כזה העומד כטעם מיוחד, נסיבה המיוחדת למבקש, העומדת מול יתר השיקולים שהיה נדרש לשוקלם.

בהקשר זה נזכיר כי בפועל המשיבה לא העלתה טענה כלפי המבקש, בדבר תלונה כנגדו כזו או אחרת.

עוד נבהיר כי רצונו של המבקש או הרגשתו למשמעות והחשיבות בהמשך העבודה הם הרגשה/רצון של עובדים רבים בגיל פרישה.
ברי כי אין מדובר בנסיבה מיוחדת/חריגה.

הנה כי כן – אין בפנינו הנמקה ספציפית שהיה בה כדי להאריך העסקתו.

ג. למעלה מן הצורך, בחנו אף את הטענות ה"רפואיות" שטען להן –

  • באישור פסיכיאטרית מ- 17.6.19, המופנה למל"ל, צויין כי הגיע לראשונה "לאחר שמספר רב של אנשים קרובים העירו לו על התנהגותו" , צויינו תאוריו לרקע הצבאי, ולאור התגובות של אנשים מסביבו ו"תחושה של סבל מתמשך, ורצון לנסות להקל על מצבו", תוך שתאר שינויים במצב הרוח, התפרצויות זעם, קשיי שינה, סיוטים, "רגישות לרעשים, תחושה של חוסר אמון באנשים".
  • אישור הפסיכיאטרית מ- 30.6.19, המופנה למל"ל, "מר גוטמן מבקש להבהיר כי עקב מצבו הנפשי, חייב להמשיך לעבוד, מרגיש כי עקב מצבו הנפשי אינו יכול להיות ללא תעסוקה. אני תומכת בכך".
  • אישור עו"ס ממ"א עמק חפר, מ- 12.8.19, המופנה למשיבה – לפיו פנה "לאחרונה" לרווחה, ע"מ לסייע לו להמשיך בעבודתו במשיבה. "בהסתמך על מסמכים שהציג המעידים על שביעות רצון מתפק ודו המקצועי" ומכתב הפסיכיאטרית התומך בבקשתו, מבקשת להתחשב בבקשתו להמשיך לעבוד.

ברי כי אין, על פניו, באף אחד מהמסמכים האמורים , כדי נסיבות מיוחדות שיצדיקו החריגה מהוראות החוק, כבקשתו:
אין לדעת מה עמד בפני העו"ס, למעט בקשתו.
אין חולק כי העובדה שהפסיכיאטרית תומכת בבקשתו – אינה יוצרת זכות או הצדקה, מעבר לכך שעסקינן באישור המופנה, לבקשתו, למל"ל – גם גופא, בהסתמך על האישור הקודם לו, מ- 17.6.19, קשה היה להתרשם שבתאורו של המבקש עצמו – ראוי כי ימשיך בעבודתו האמורה על נסיבותיה. ודי לעת זו באמירה זו.
נזכיר כי אין בפנינו כל אינדיקציה ואף לא טענה, כביכול , אישורי הפסיכיאטרית/מכתב העו"ס – הועברו מתישהו למשיבה ...

ובאשר לנספחים 3-2 לבקשה – אישור (26.6, 15.8.19): האחד ממליץ (לבקשתו) על המבקש מכל המצילים כמסור, מחוייב , תמיד בחיוך ובנועם (אגב – בסתירה מוחלטת להנמקה לפנייתו של המבקש למרפאה הפסיכיאטרית); והשני – המודה למבקש שעזר לו ע"מ שירד במשקל. (סיוע ראוי ומוערך, אך אין בו דבר לענייננו).

אין בשני הנספחים אלא כדי להצביע על כך ש- 2 הממליצים מרוצים מתפקודו של המבקש (האחד – יחסי ת למצילים אחרים, והשני – אישית כלפיו).

לאחר ששקלנו אלה – אין גם באלה כדי נסיבה מיוחדת שתצדיק המשך העסקתו.

ד. ראוי להזכיר עוד כי אין בפנינו, על פניו, הפרת חוק גיל פרישה חובה או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
כך גם אין בפנינו ולו לכאורה, חריגה מהוראות ההלכה, כולל הלכת וינברגר, או בג"צ גביש.

אין בפנינו כי היה "פגם" בזימון המבקש ל"שיחה" כאמור, הגם שלא כוּנתה "שימוע" – ובלבד שעולה, כפי שעלה בפנינו – כי התקיים המתחייב , וכאן אין טענה כי לא נתקיים תנאי כלשהו, בנסיבות.
אין בפנינו כי השיקולים שהועלו כנגד שיקולי החוק וצרכי המערכת – לא נשקלו, ודאי בהנתן שהמבקש לא העלה נסיבות חריגות שיצדיקו המשך העסקתו, כשאין לו זכות אוטומטית לכך.

לא מצאנו כי הודעה על סיום העסקתו אינה כראוי בנסיבות.
אין בפנינו אף כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו יותר מאשר לטובת המשיבה.

ה. מצאנו לציין עוד: לא מצאנו להשתית הכרעתנו בבקשה, על טענת השיהוי. נעיר עם זאת כי פנייה ללשכת הסיוע המשפטי – אין בה די לכשעצמה – כדי להצדיק כחדשיים של שיהוי וניתן היה לפעול במועד מוקדם.
אין לשכח כי עסקינן בעובד שמועסק תקופה יחסית קצרה במשיבה, מחד ומאידך, לא הציג בפנינו את המסד המשפטי להעסקתו, כשבמהלך טיעוני ב"כ המבקש נטען בפנינו (ע"מ שלא יפול האחרון, חלילה, לכדי טעות בעובדות) כי המבקש הועסק עפ"י הסכם מיוחד – עובדה , שכשלעצמה, כלל לא הביאהּ בפנינו.

עוד נזכיר כי למעשה ביטול פיטוריו, חרף העתירה הכספית בתביעה, הוא-הוא הסעד העיקרי המבוקש, מחד ומאידך, אין בפנינו כיצד בחר המבקש במועד שבחר "5.2020 לפחות".
אף לא הובא בפנינו, לכאורה, כי עסקינן "באמצע עונת הרחצה", מחד או כי אינו עובד במקום עבודה נוסף/מקום עבודה הקרוב למגוריו.

נציין כי הודעת לשכת הס.מ. בבקשה לפטור המבקש מאגרה – מתייחסת לתביעה נגד "מכון ויצמן" – ולא נדע אם עסקינן בטעות סופר.

בל נשכח כי לאור תקופת עבודתו, ברי כי לא היה זכאי להודעה מוקדמת כפי שניתנה לו (קרי: המבקש קיבל תקופה "מוארכת" עד 31.8.19, כשאין בפנינו כאמור תנאי העסקתו.

ו. לאחר ששקלנו כל אלה – אין לנו אלא לדחות הבקשה.
הוצאות הבקשה תשקלנה בהליך העיקרי.

ז. כך גם לא התייחסנו לטענה בדבר ניהול הליך, כשהמבקש מצוי ב"כינוס נכסים" – ענין שיכול שנדרש לו בהליך העיקרי.

כתב הגנה יוגש עד 15.11.19.

דיון מוקדם יתקיים ביום 23.12.19 שעה 14:00.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט, (23 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור עובדים
מר יהונתן דקל

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסף רובינשטיין

נחתם ע"י נ.צ. ביום 20.9.19.
ק/רוניתע/


מעורבים
תובע: דוד גוטמן
נתבע: מכון וינגייט
שופט :
עורכי דין: