ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנדריי ברבולין נגד משה אליזרוב :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

המערער
אנדריי ברבולין
ע"י ב"כ: עו"ד פארס כבהה ואח'
-
המשיב
משה אליזרוב
ע"י ב"כ: עו"ד אושרי בסיל

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת רעות שמר בגס מיום 05.09.19 לדחות את בקשת המערער למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיב וכספים השייכים לו, וכן על החלטת הרשמת מיום 10.09.19 לדחות את בקשתו לעיון חוזר (להלן – החלטות הרשמת).

אקדים אחרית לרשאית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לנימוקי המערער, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות ודין החלטות הרשמת להתאשר מטעמיהן. להלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.

הבקשה לעיקול
ביום 19.02.18 הגיש המערער תביעה כספית לקבלת זכויות שלטענתו מגיעות לו כתוצאה מעבודתו אצל המשיב. ביום 19.07.19 הוגשה בקשה לאיחוד הדיון בתיק זה עם תביעותיהם של 2 עובדים נוספים (סע"ש 41632-02-18 וסע"ש 10503-03-18).
למעלה משנה וחצי לאחר מכן, ביום 02.09.19 הגיש המערער בקשה דחופה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד – זו הבקשה מושא הערעור שבפניי . בבקשתו, טען המערער כי המשיב, שהעסיק אותו בשטיפת מכוניות , לא שילם לו בגין עבודה בשעות נוספות, לא שילם לו זכויות סוציאליות שונות ואף ניכה ממנו הפרשות לפנסיה שלא העבירן ליעדן, מעולם לא מסר לו תלושי שכר ואף סירב למסור לו טופס המיועד למוסד לביטול לאומי לאחר שנפגע בתאונת עבודה. המערער העמיד את תביעתו על סך של 399,027 ₪ וטען, כי קיימת הצדקה להטיל עיקולים על נכסי המשיב בשל העובדה שנודע לו לאחרונה שהמשיב מכר את עסקו לצד שלישי "כדי להתחמק מתשלום חובותיו לתובע או לתובעים האחרים" (סעיף 19 לבקשה).
המערער הוסיף, כי ידוע לו שלמשיב נושים נוספים שלהם הוא חייב מאות אלפי שקלים וכי לאור מכירת העסק, לא ניתן יהיה לממש את פסק הדין לכשזה יינתן לטובתו. בהקשר זה הוסיף: "כתיבת שורות אלה מלווה בתחושת פספוס שמא אולי העסק כבר נמכר והכספים כבר הוברחו רחוק מעיני הזכאים להם על פי דין" (סעיף 23 לבקשה).
לאור כל האמור לעיל, ביקש מבית הדין למנוע "תרגיל מכוער של הברחת נכסים שמטרתה לחמוק מהחובה הטבעית של מעביד לשלם לעובדיו" (סעיף 36 לבקשה) ולהטיל עיקולים על כל נכסי העסק ועל כל הכספים המגיעים לנתבע עקב מכירת הנכסים הנ"ל.
לבקשתו צירף המערער את המסמכים הבאים: תצהיר מטעם המערער, מכתב פיטורים, מכתב ב"כ המערער מיום 04.02.18 וטבלת עזר לחישוב זכויות המערער.

החלטת הרשמת
בהחלטתה לדחות את הבקשה, ציינה הרשמת כי "המבקש לא צירף לבקשה מסמכים כלשהם, מעבר למסמכים אשר צורפו לכתב התביעה וטענתו בדבר חובות לצדדים שלישיים נטענה בעלמא ובלא שתובא ולו ראשית ראייה לטענות האמורות". עוד הוסיפה, כי מהבקשה לא ניתן לדעת האם ואימתי בוצעה המכירה ועד כמה רלוונטית בקשה זו לעת הזו.

טענות המערער
בהודעת הערעור מטעמו, טען המערער כי החלטת הרשמת שגויה "בכך שקיים סיכון ממשי כי לא ניתן יהיה בידי המשיב לפרוע את חובו למערער והתובעים האחרים עת יינתן פסק דין" וכי ההחלטה מהווה מתן גושפנקא בידי המשיב להפעיל לחץ לא הוגן על המערער ועל התובעים הנוספים; עוד הוסיף, כי עד היום לא שולם לו ולתובעים האחרים דבר וכי נעברו עבירות רבות על דיני העבודה בישראל. לפיכך, עומדת לו עילת תביעה מוצקה כנגד המשיב והרשמת התעלמה ולא דנה כלל בעניין עילת התביעה והחליטה כבר בשלב זה כי סיכויי הבקשה אינם גבוהים בנימוק כי הנטל להוכיח את מכירת העסק והציוד מוטל על כתפו של המערער וכי היה עליו להציג מסמכים נוספים לכך.
עוד הוסיף, כי הרשמת לא דנה בהחלטתה כלל בראיות התביעה אלא הסתפקה בקביעה כי אין להיעתר לבקשה בעקבות אי צירוף מסמכים כלשהם, למרות שאין ביכולתו של המערער להשיג מסמכים אלה. המערער אף הוסיף, כי היה על הרשמת לבקש את תגובתו של המשיב בעניין הצגת מסמכים המעידים על המכירה או לחילופין לקיים דיון במעמד הצדדים ולבקש הבהרה מצד המשיב.
המערער סיים בטענה שמאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי הרשמת כלל לא שקלה את הנזק שעלול להיגרם לו במידה ולא יינתן הצו, שעה שלמשיב לא ייגרם, לדבריו, כל נזק באם יינתן הצו.
בעקבות דחיית הבקשה, הגיש המערער לכבוד הרשמת ביום 09.09.19 בקשה לעיון חוזר בהחלטה ולמחרת היום, ניתנה החלטתה הדוחה את הבקשה בנימוק כי לא הובאו בפניה נסיבות או עובדות חדשות שלא נזכרו בבקשה המקורית שנדחתה.

דיון והכרעה
כאמור בפתח הדברים, דין החלטות הרשמת להתאשר מטעמיהן ביחס לבקשה להטלת עיקול וביחס לבקשה לעיון חוזר, ולהלן אפרט.
המקור הנורמטיבי למתן סעדים זמניים מצוי בתקנות 360-387 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי). תקנות אלה הוחלו בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה ובקיום התנאים המפורטים הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. בבואו לפסוק, על בית המשפט להביא בחשבון בין היתר את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.
הואיל והיעתרות לסעד זמני של הטלת עיקול על נכסים משמעה פגיעה בזכות הקניין של המשיב בבקשת עיקול, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבדיקתם אם התקיימו התנאים למתן הצו.
אשר לענייננו – למעט שלל טענות בנוגע לקיפוח זכויותיו של המערער – טענות שעתידות להתברר במסגרת ההליך העיקרי – לא הביא המערער ולו ראשית ראיה לטענות לפיהן המשיב הבריח או מתעתד להבריח נכסים; יתרה מזאת, כפי שצוטט בסעיף 3 לעיל, המערער עצמו לא בטוח האם העסק כבר נמכר והאם הכספים כבר הוברחו, אם לאו.
חששו של המערער כי יעמוד בפני שוקת שבורה אם וככל שיינתן לטובתו פסק דין, מובן, אך מכאן ועד להטלת עיקול על נכסי המשיב, הדרך ארוכה ועוברת דרך שדה ראיות לכאורה שעל המערער לצלוח.
אין די בעובדה שהמערער טוען כי זכויותיו קופחו כדי להטיל עיקול על נכסי המשיב ושיקולי בית הדין במסגרת הליך של סעד זמני שונים מהשיקולים המנחים אותו בדונו בתיק העיקרי, כשכל המסכת הראייתית מונחת בפניו. בכל הקשור לדיון בסעד הזמני, על המערער להתכבד ולהניח תשתית ראייתית מינימלית ליסוד ההכבדה שלו הוא טוען: הברחת נכסים והימנעות מכוונת מתשלום לכאורה. המערער לא פעל כך, גם לא בקירוב, ולכן בצדק נדחתה בקשתו.
הוא הדין לגבי הבקשה לעיון חוזר. בדין דחתה הרשמת גם בקשה זו, שלא החזיקה בכל טענה שלא נ טענה קודם לכן ויתרה מכך, לא הכילה ולו ראשית ראיה לטענות העומדות בבסיס הבקשה להטלת עיקול .
באשר לטענתו של המבקש כי היה על הרשמת לבקש את תגובת הצד שכנגד, טענה זו תמוהה נוכח העובדה שבקשות להטלת עיקול זמני, מטיבן ומטבען, מוגשות ונדונות במעמד צד אחד, בדיוק על מנת למנוע מצב בו המשיב יבריח נכסים עם קבלתו עותק מהבקשה להטלת עיקולים. וכי המערער סבור, כי אילו ניתנה למשיב הזכות להגיב, הוא היה תומך באופן כלשהו בבקשת העיקול? זאת ועוד. אין בסיס לטענתו, כי באמצעות תגובת המשיב היה יכול לדעת אל נכון האם העסק אכן נמכר, למי, מתי והיכן מצויה התמורה, ככל שהתקבלה. גישה זו מתבססת על רצונו של המבקש לדוג ראיות והדבר אינו יכול לשמש כבסיס למתן צו עיקול, או כל סעד אחר, ארעי, זמני או קבוע. כאמור לעיל, על המבקש להתכבד ולהניח תשתית ראייתית לכאורית ולא להניח שדי בהבל פיו כדי לפגוע בזכות הקניין של המשיב, תהא התוצאה הסופית של ההליך, אשר תהא. והרי המערער בעצמו מודה כי אינו יודע האם העסק נמכר, למי ומתי והאם כבר הוברחו נכסים, אם לאו.
מה הבסיס המשפטי אפוא שעמד ביסוד הבקשה להטלת עיקולים מעבר לחששותיו הבלתי מבוססים של המערער?
הקושי העומד בפני המבקש להשיג ראיות לכאורה ליסוד ההכבדה ברור ומובן, אלא שזו דרישת החוק והפסיקה בכל הקשור לדיני סעדים זמניים, ואין בסיס לטענת ו כי היה על הרשמת להתעלם מהיעדרן המוחלט של ראיות לכאורה. דומה, כי המערער נתפס לכלל טעות שעה שסבר שלצורך קבלת הסעד הזמני די בראיות שמצביעות על עילת תביעה לכאורה. כאמור, התקנות דורשות גם ראיות לכאורה לעניין יסוד ההכבדה, קרי, ראיות המצביעות על כך שלא ניתן יהיה לממש את פסק הדין לכשזה יינתן לטובת המערער.
בהיעדר כל ראיה ולו לכאורה לכך שהמשיב מבריח נכסים , בצדק לא נדרשה הרשמת לדון בנזקים תיאורטיים שעלולים להיגרם למערער, שכן הבקשה לא עומדת בתנאי הסף של בקשה לסעדים זמניים.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה, ומשלא נתבקשה תגובת הצד השני, כמקובל בהליכים מסוג זה, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ט, (28 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אנדריי ברבולין
נתבע: משה אליזרוב
שופט :
עורכי דין: